אני מקיימת עכשיו

אני זוכרת רק 3 פעמים שבהן לא נרדמתי בלילה בגלל מחשבות. הפעם הראשונה הייתה לפני 8 שנים כשקראתי את הספר ״דברים שהלוואי שידעתי בגיל עשרים״ (כותרת משנה: קורס מזורז בלכידת הזדמנויות). זה עבד – תוך כדי הקריאה, ורגע לפני השינה, עלה לי רעיון מופלא – איך להפוך את הביגודיות של ויצו לחנויות אונליין משגשגות. הנה ההזדמנות שלי ללכוד הזדמנות. ההתרגשות לוותה בכאב עמום בחלל הבטן וידעתי שהוא יעבור רק אם אכתוב את הרעיון שלי לפרטי פרטים, מה שאכן עשיתי לבסוף. בבוקר קמתי והמשכתי בחיי כאילו דבר לא קרה. האפיון המסודר והתוכנית העסקית שוכבים עד היום במגירה. ספרי עזרה עצמית יכולים, מסתבר, לקחת אותך רק מרחק מסוים.

הפעם השנייה הייתה לפני שנה. החלטתי שאני רוצה להגיש מועמדות לתואר שני בלימודי קיימות באנגליה וניסיתי לחשוב איך אני מממנת את החלום החדש. הרעיון המבריק שהדיר הפעם שינה מעיני (ונוחות מחלל הבטן), היה לכתוב מכתב ללנה דנהאם, (תסריטאית, שחקנית ופעילת אקלים). שיתפתי אותה בעובדה שהיא מהווה השראה עבורי, ושאני מעוניינת להיות הנציגה שלה בעולם בכל הנוגע לטיפול במשבר האקלים. כל הטוב הזה ידרוש ממנה השתתפות צנועה של 20,000 פאונד בשכר הלימוד שיכשיר אותי לתפקיד. השקעתי בכתיבת מכתב, שלדעתי היה גורם לכל אדם בעולם לבצע מיידית את העברת הסכום המבוקש, וכפי שאתם בוודאי יכולים לנחש, הוא מעולם לא נשלח.

בשני המקרים האלו בבוקר היו יותר סיבות למה לא לשלוח את המכתב ללנה דנהאם או לפנות לויצו ולהציע להם את התוכנית שלי. המוטיבציה הגיעה בלילה ונעלמה עם עלות השחר.

הפעם השלישית הייתה לפני חודשיים, קורונה, יום כדור הארץ ואני מובטלת. למרות החרדה וחוסר הוודאות, המגפה השקיטה את רוב רעשי היום יום, ושוב עלה לי רעיון (כן, וכאב בטן. למה זה תמיד חייב להיות קשור…) – אני אכין רשימה של כל הדברים שאני עושה למען אמא אדמה, דברים שהצלחתי לשנות בחיי, כשלונות מהדרך לחיים מקיימים, וחלומות על צעדים עתידיים. קיוויתי שפרויקט כזה ייתן השראה לנשים ואנשים בחיי, ואם להיות כנה, אולי גם יעזור לי למצוא את עבודת חלומותיי. קשה להכניס תחומי עניין מגוונים לעמוד אחד של קורות חיים, אבל בפייסבוק אפשר לשטוח אותם לאורך זמן.

אחרי עוד לילה של התהפכות במיטה החלטתי להציב לעצמי אתגר: 30 ימים רצופים שבהם אכתוב על קיימות. באותו יום האזנתי להרצאה בנושא. נאמר בה שקיימות היא "התעוזה לדחוק את מרחב האכפתיות שלנו מעבר למה שהוא היום". הבנתי שכל צעד קטן הוא משמעותי, שכל מידע שיש לי שאני מעבירה הלאה יכול לשנות התנהגות. הבנתי גם שאם אכתוב את כל המחשבות שלי ברשת, הסביבה הקרובה שלי תוכל להכיר אותי יותר טוב. להבין אותי בצורה יותר ברורה. יותר קל להסביר לכולם ביחד למה הפסקתי להזמין כל כך הרבה דברים מחו״ל, למה אני מעדיפה לקנות יד שניה ולמה אין אצלי בבית נייר סופג. עוד באותו הלילה כתבתי רשימה של 35 רעיונות לפוסטים ואת עשרת הפוסטים הראשונים באתגר. קמתי בבוקר, ולשם שינוי המוטיבציה לעשות את זה רק גדלה. 

#אנימקיימתעכשיו זה ההאשטאג שמאגד את כל ההמלצות, הניסויים והמחשבות שלי. הוא בהשראת עדי וולפסון, מחבר הספר "צריך לקיים: אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד". ההאשטאג הזה מצליח לאסוף בתוכו את התחושות שלי. כמו בשפת ההאטה, גם הקיימות דוגלת ב-"פחות". יש בה קורטוב מדויק של סלחנות – סלחנות כלפי עצמי שגם אם אני לא טבעונית אני עדיין מפחיתה צריכת בשר, שגם אם קניתי בעלי אקספרס (למרות שאני יודעת את ההשלכות של הרכישה הזו) עדיין הפחתתי דרמטית בשנה האחרונה את הקניות, ושגם אם מדי פעם אני שוכחת שקית רב פעמית לסופר זה לא מעלים את כל הפעמים שבהן כן זכרתי.

#אנימקיימתעכשיו היא ההבנה שמאחורי המילה "מקיימת" צריכה לעמוד "הבטחה". ושאם כל אחד ואחת מאיתנו יצליח לקיים עכשיו הבטחה, אפילו אחת קטנה, האדוות של כולנו יחד יכולות ליצור שינוי אמיתי בעולם.

כתבתי ב-30 יום האלה על מקל אוזניים רב פעמי, שום, חנות קטנה ומיוחדת בקמבודיה, סרטים מעניינים, ספרים מעשירים, מייבש כביסה, צמחים וכל דבר בחיי שקשור לכדור שלנו. יש 4 פוסטים שבחרתי לשתף גם כאן.

***

פסולת והטיפול בפסולת זה אחת הבעיות הגדולות ביותר כשמדברים על משבר האקלים וקיימות. אחד התחומים שלא מדברים עליהם מספיק לדעתי זה פסולת של היגיינה נשית, לכן כתבתי מבלי להתבייש על מחזור, תחבושות וטמפונים. צריך לדבר על זה, חשוב לדבר על זה ואנחנו 51% מאוכלוסיית העולם אז כנראה שאין לנו ממי להתבייש.

 

***
נכון תמונה אחת שווה יותר מ-1000 מילים? אז סדרה אחת שווה יותר מ-30 פוסטים. בפוסט הזה המלצתי על סדרה שעשו בהוט וזו סדרה שמאגדת בתוכה המון מידע מאוד חשוב על האוכל שאנחנו קונים ואוכלים בישראל.

***

יש לפעמים מידע קטן שלומדים במשך החיים ואפשר ממש לזכור את החיים לפני ואחרי, ככה הם חיי אחרי שגיליתי את הדבר הכי קסום בטבע – ייחור. היכולת של צמח לשכפל את עצמו. גם על זה כתבתי.

***

בכל סיפור הצלחה יש כשלונות, גם בלהפוך את החיים ליותר מקיימים יש כשלונות וקנייה של דברים מיותרים. זה הסיפור על מקל אוזניים שחשבתי שישנה את חיי.

***

כשעמית פנה אלי וביקש שאכתוב על הפרויקט באתר תנועת ההאטה בכיתי. כן, אני לא מתביישת, אני מתרגשת בקלות ואני בוכה כשמחמיאים לי. הספר היסטוריה של מהירות הוא אחד הספרים הכי משמעותיים שקראתי, אחד מאבני הדרך במסע שלי בתחום הקיימות ובהבנה איך לחיות את חיי בצורה הכי טובה שתתאים לי. 

כשדיברנו בטלפון חשבנו מה המטרה של הפוסט הזה בבלוג, איך אפשר להגדיל את הפרויקט #אנימקיימתעכשיו. בחלום האופטימי, מתחילים לצוץ ברשתות החברתיות, בבלוגים ובאתרים שונים האשטאגים #אנימקייםעכשיו ו- #אנימקיימתעכשיו, תחתיהם אנשים ונשים מספרים החלטות קטנות או גדולות שהם מבטיחים לקיים מעכשיו למען הקהילה והעולם. מהחלטה קטנה של להפסיק לקנות שום מיובא מתוך הבנה של ההשלכות ועד ההחלטה להפסיק להשתמש בנייר טואלט (כן, יש גם כאלו). כל אחד ואחת עם הבטחה, רק כזאת שהוא באמת מתכוון ליישם בחייו. 

***

את כל הפוסטים שעלו במסגרת פרויקט #אנימקיימתעכשיו ניתן למצוא  באתר של דנה – YALDE

***

למקרה שפספסתם – מהדורה חדשה ומעודכנת של המדריך המלא להאטה זמינה עכשיו באתר הקיבוץ המאוחד ובכל חנויות הספרים.