חג השוטטות 2020

בתשעה עשר ביוני הנכם מוזמנים לכבות את הטלוויזיה, לבטל את כל התכניות האחרות ולהצטרף לחגיגות העולמיות של יום השוטטות, פשוט על ידי יציאה להליכה איטית וחסרת תכלית ברחובות.

חג השוטטות (World Sauntering Day) הוא אחד האירועים החשובים ביותר של תנועת ההאטה ובוודאי שאחד המהנים שבהם. האירוע נחגג לראשונה בשנת 1979 בגרנד הוטל במישגן, המתהדר במרפסת הארוכה ביותר בעולם (201 מטרים). היוזם של החג החדש היה ברנש בשם W.T. Rabe שביקש למצוא תגובה הולמת לפופולריות ההולכת וגואה של הג'וגינג באותה תקופה, והאירוע, במהלכו שוטטו המשתתפים על המרפסת הלוך ושוב, נועד לעודד אנשים לקחת את החיים יותר בקלות, להאט את הקצב וליהנות מהסביבה המקיפה אותם.

אם מחשבה על יציאה מהבית להליכה חסרת תכלית נשמעת לכם תמוהה, אין להאשים בכך אלא את העידן המודרני, שהטמיע בנו דפוסי חשיבה תועלתניים. לכל דבר שעושים חייבת להיות מטרה ברורה והבטלה היא אם כל חטאת. חג השוטטות משחרר את האדם לפנאי נטול דאגות או מטלות שמגיע לשיאו בפעילות העצלה והסקרנית של השוטטות.

השוטטות, חשוב לציין, שונה מהליכה. המשוטט הוא בן דמותו של הפלאנרי (Flaneur), כינוי שהוטבע בצרפת במאה השש עשרה ותיאר איש בעל פנאי, בטלן, חוקר/מגלה העולמות העירוני ומומחה לענייני הרחובות. המשוטט העירוני הוא שילוב מנצח, אם כי אמביוולנטי, של סקרנות ועצלנות, והוא מהווה דמות מפתח בחשיבה האורבנית המודרנית, כמו גם בכתיבה ובאמנות.

השוטטות מאפשרת להתענג על המרחב הציבורי שהולך ונגזל, להכיר את הסביבה העירונית, לגלות מקומות נסתרים, להתרשם מאמנות רחוב, להיקלע לשיחות אקראיות, להתחבר לעצמנו, ולא פחות מכך, למרוד. ארנה קזין כותבת בספרה במרחק הליכה שהדרך העירונית היא כיום "מעבר ממקום של ייצור למקום של צריכה. היא אינה מקום בעצמה. היא אינה חלק מהיקום. האדם ההולך בלי סיבה הוא בלתי נסבל. ולכן, כטיפוס, המשוטט, בן התרבות העירונית, הוא במידה רבה היפוכו של הצרכן".

נראה שהשוטטות כה מאיימת על סדרי העולם, עד שבחוק היא נקבעה כעבירה. היה ותעצרו על ידי שוטר בעודכם הולכים ובוהים, תאלצו למהר ולתרץ את מעשיכם. הלכתם לעבודה. הלכתם לבקר חבר. הלכתם לקניות. הכי טוב הלכתם לקניות, תמיד יש מה לקנות. חג השוטטות, במובן זה, הוא לא פחות מקריאה למרד בעידן התועלתני, ייצרני וצרכני.

"יעד מסוים לשוטטות או הקצבה מחמירה של זמן סותרים בהגדרה את רוחו האמיתית של המשוטט", כתב אדמונד וייט, ואכן, איננו יכולים לומר כיצד או היכן לשוטט. אנחנו יכולים רק להפציר במשוטטים אחרים – צאו בהמוניכם אל הרחובות ביום חגנו הגדול, היו סוכני שוטטות המכירים לעוברי אורח אקראיים את תענוגות הרחוב, והעניקו להמונים את השיעור הטוב ביותר שיקבלו במסגרת לימודי הפנאי – חינוך לשוטטות.

 

***

למרות האמור בשורות האחרונות, וחרף הפרדוקס הטמון בשוטטות "מאורגנת", השנה אני שמח במיוחד, אחרי חודשים ארוכים של אי-שוטטות בסגר, לקבוע נקודת מפגש ממנה נוכל לצאת ולשוטט יחדיו (ראשונה, נכון לרגע זה, ואשמח להוסיף עוד לרשימה).

ב-19.06.20 בשעה 10:00 נועה ואני נהיה אצל דאוד, ברחוב התקווה 43 בתל אביב (ממש בתחתית השוק). כמו בכל יום שישי, אנחנו נשתה עארק ונאכל פול ענק, ואז נצא לשוטט באזור. ללא תכלית, ללא מטרה, ורק לשם ההנאה שבהליכה. חג השוטטות השנה, לפחות מבחינתי, יעמוד בסימן שווקים. הלבבות הפועמים של הערים, ששותקו באחת עם התפרצות המגיפה ונותרו שוממים, חזרו רק לאחרונה לפעילות מלאה. ואיזה מחזה מלבב הוא זה. הריחות, הצבעים, הסמטאות הצרות, הסוחרים והאנשים שגודשים את המרחב (תוך שמירה על ריחוק חברתי ככל האפשר), ממלאים אותי בהתרגשות לא ברורה, כמותה מעולם לא חוויתי בסופר או במחסן "חצי חינם".

שוק התקווה לא לבד כמובן, ובמידה ומי מכם ירצה להרים את מקל ההליכה, ולקבוע שוטטות משותפת בירושלים, נתניה, רמלה, חיפה (או כל עיר אחרת שבורכה בשוק עירוני שוקק חיים), אני אשמח להוסיף נקודת מפגש ושעה.

להתראות ברחובות.

***

למקרה שפספסתם – מהדורה חדשה ומעודכנת של המדריך המלא להאטה זמינה עכשיו באתר הקיבוץ המאוחד ובכל חנויות הספרים.