עיצוב איטי

לפני מספר שבועות פנתה אלי המעצבת לירון וייס כהן, וביקשה לשלוח אלי מקבץ שאלות בנוגע למושג עיצוב איטי, והקשר שלו למינימליזם ופרודוקטיביות. שמחתי להיענות להצעה מאחר והנושא לא קיבל עד כה את הבמה שמגיעה לו בבלוג, וגם בשל העובדה שבכל פעם שאני נתקל בסט של שאלות בנוגע לנישה כזו או אחרת של תנועת ההאטה, אני מוצא שכתיבת התשובות עוזרת לי לחדד ולדייק מחשבות ורעיונות, גם כאלה שכבר חשבתי שאני מדקלם מתוך שינה. אז הנה לפניכם, השאלות של לירון, והתשובות שלי (התפרסם במקור בבבלוג של לירון):

מהי תנועת ההאטה?

תנועת ההאטה, כפי שאפשר אולי לנחש משמה, היא תנועה שמבקשת מאיתנו לבחון מחדש את האופן שבו אנחנו מנצלים את המשאב היקר ביותר שלנו עלי אדמות – הזמן. היא קוראת לנו להטיל ספק ברעיונות תרבותיים שרבים משקיעים בהם את מירב זמנם ומרצם, למשל, קריירה (ובאופן יותר כללי, התייחסות לעבודה כאל תכלית ומרכז החיים), או צריכה (כאמצעי להגדרה עצמית, החצנה של הצלחה או סתם צורת בילוי), ולבחון מחדש את הקשרים שאנחנו מנהלים עם העולם שסובב אותנו, החל במשפחה וחברים, וכלה במזון שאנחנו אוכלים ובאופן שבו אנחנו מבלים את הפנאי. כדי לחשוב מחדש, להרהר ולערער, אנחנו צריכים קודם כל להאט. להפסיק את הריצה על אוטומט כדי שנוכל לחשוב בבהירות ומחדש על המוטיבציות הבסיסיות שלנו לכל פעולה. על הדברים שבאמת גורמים לנו הנאה.

מהו עיצוב איטי?

עיצוב איטי, שלוחה אחת של תנועת ההאטה, הוא בעצם התפתחות של רעיון העיצוב המקיים. בשנות החמישים של המאה שעברה, רעיונות של עיצוב לשבר והתיישנות מתוכננת החלו להיתפס כאמצעי להניע את גלגלי התעשייה והכלכלה. במקביל, התפתחויות טכנולוגיות האיצו את הוזלת חומרי הגלם, עד שנוצר מצב שלצרכנים השתלם יותר לזרוק ולהחליף בחדש מאשר לתקן מוצרים. הנזק הסביבתי והניצול של משאבים מתכלים לא נלקח כמובן בחשבון. העיצוב המקיים ביקש להחזיר את הגלגל לאחור ולגרום למעצבים לחשוב מחדש על תפקידם בעולם. האם אנחנו רוצים לייצר מוצרים רגעיים שפוגעים בכיס הצרכן ובעולם, או לעצב מוצרים עמידים, מחומרים שניתן להשיב אחר כך לשימוש מחדש, ולצמצם למינימום את טביעת הרגל הפחמנית שלהם על העולם. העיצוב האיטי לוקח את הרעיונות של העיצוב המקיים, ומעלה אותם מדרגה נוספת – כעת לא מדובר רק על עיצוב וייצור של מוצרים איכותיים ומחומרים ידידותיים לסביבה, אלא מחשבה חדשה לגמרי על מה זה אומר לעצב דבר מה עבור משתמש. מה הערך שאני רוצה להעניק לעולם. כשאני מעצב טלפון חדש, האם אני רוצה רק שהמשתמש בו יבלה כמה שיותר זמן במחיצתו, יתמכר לזרם המידע האינסופי ויספוג כמה שיותר פרסומות, או שאני רוצה מכשיר חכם שיידע לתת ערך אמיתי, לצור חיבור בין אנשים ולאפשר את השקט והשלווה שאנשים זקוקים להם. כשאני מעצב צעצוע לילד, האם אני רק רוצה למשוך את תשומת ליבו ברגע המכירה, ולשם כך משתמש באורות בוהקים, פלסטיק צבעוני ואפקטים קוליים, או שאני רוצה לעצב משחק שיאפשר לו לפתח את היצירתיות שבו, את הדמיון שלו, וילווה אותו לאורך שנים ארוכות. כשאני מעצב דירה, איך אני עושה זאת באופן שמבטל עד כמה שאפשר את ההפרדה בין בני הבית ויוצר חיבור מוצלח יותר ביניהם, ועוד ועוד.

האם עיצוב איטי מתייחס לסביבה שמעודדת נוכחות בחיים?

בהחלט, נוכחות היא אלמנט חשוב בתנועת ההאטה, ומטרתו העיקרית של העיצוב האיטי היא לבטל הסחות דעת מיותרות ולאפשר לנו ליהנות מהדברים החשובים באמת בחיים – הקשרים שאנחנו מנהלים עם עצמנו ועם אחרים.

האם עיצוב איטי הוא בהכרח עיצוב מינימליסטי?

לא. עיצוב מינימליסטי אמנם מאפשר מינימום הסחות דעת, והוא מייצר סביבה שמעניקה מקסימום ערך ומינימום הפרעות, אבל הוא לא מחייב. עיצוב איטי הוא כל עיצוב שמאפשר לך לחיות את הרגע הנוכחי בצורה יותר מלאה ומספקת, ואני אתן שתי דוגמאות: לפני שבוע, ולרגל יום הולדת של חמותי, הגענו לסיור בדירה ביפו שבעליה הפכו אותה למעיין מוזיאון לחפצי נוסטלגיה ישראליים. צעצועים, רהיטים, עיתונים, כלי מטבח, אופניים, אריזות – הכול משנות החמישים והשישים. הדירה עמוסה בטירוף, אין כמעט פינה שלא מפגיזה אותך ברשמים חדשים, אבל, וזה אבל חשוב, הכול ביחד יוצר אווירה הוליסטית של רעיון אחד שמחבר אותך בכל נימי נפשך לכאן ועכשיו. ריבוי החפצים לא מסיח את דעתך אלא רק מאפשר לך לחוות חוויה ייחודית בצורה יותר מלאה. אני מניח שגם עבור בעל הדירה, שמתגורר בה בדרך קבע, אלפי הפריטים לא מהווים מעמסה, אלא הם יוצרים חיבור עמוק בעבורו למקום בו הוא חי. באופן דומה, בר קוקטיילים שחביב עלי, "בל בוי", יוצא מגדרו כדי להעניק חוויה של מועדני ג'אז משנות השישים של המאה שעברה. המוזיקה, הלבוש של העובדים, ועוד מאות פריטים מכניסים אותי כמעט בהכרח להוויית עולם של פעם – הם מאפשרים לזמן להימתח והשהות הופכת להיות הרבה יותר מודעת. המשקה שאני שותה, והחברה שעמה הגעתי למקום, מועצמים על ידי ההצגה שעוטפת אותי מכל כיוון.

בשורה התחתונה, עיצוב איטי נתון לפרשנות אישית. בחלל האישי שלי אני מעדיף עיצוב מינימליסטי, אבל כאספן ואגרן לשעבר אני יכול להבין מדוע אנשים אחרים יימצאו את האיטיות דווקא בריבוי. הרעיון הוא למצוא את הסיפור שמחבר את הכול ביחד ומאפשר לך את אותה נוכחות. אם מדובר בערב רב אקלקטי של רעיונות שלא מתחברים, התוצאה תהיה קקופוניה שרק תגרום תסכול.

האם עיצוב איטי מתייחס לסביבה פרודוקטיבית ולפוקוס?

בהחלט, עיצוב איטי מבקש לאפשר לנו להתרכז במה שחשוב לנו, במה שמעניק לנו ערך. זה לא רק עיצוב של חללים או מוצרים. ניקח את הטכנולוגיה לדוגמה – היא לא רעה או טובה לכשעצמה, היא כוח שאנחנו בוחרים איך להפעיל אותו. טריסטן סטיוארט היה מנהל מוצר בגוגל שחווה הארה, הוא הבין שהוא מבזבז את חייו בניסיון לייצר מניפולציות שיגרמו למשתמשים לבלות כמה שיותר זמן באפליקציות שהוא מייצר, וזאת כדי שהם ייחשפו לעוד פרסומות. הוא עזב את החברה והקים את ארגון Time Well Spent שכל מטרתו לעצב ולתמוך במוצרים שמאפשרים לאנשים לבלות כמה שפחות זמן ברשת, תוך כדי יצירת מקסימום ערך למשתמשים.

האם יש דרכים ליישום עיצוב איטי במקומות עבודה?

מקום העבודה הוא הראשון שבו רצוי ליישם עקרונות של עיצוב איטי. בחירה בחומרים מקיימים, צבעים מרגיעים, שילוב בין פנים לחוץ (לאפשר לעולם שבחוץ להשפיע על יום העבודה, ולא לבטל את קיומו באמצעות פלורסנטים, ווילונות ומזגנים), ביטול של הסחות דעות, שימת דגש על חללים משותפים שמאפשרים תקשורת ישירה, הוספה של צמחייה טבעית ועוד ועוד.

האם עיצוב איטי מעודד מגורים בדירות קטנות?

מאחר וקיימות היא ערך מרכזי של העיצוב האיטי, הוא בהחלט מעודד כל אחד מאיתנו לצמצם את המקום שהוא תופס בעולם. אין שום הצדקה למגורים בבתים פרטיים, ואין שום הצדקה למגורים בדירות ענק של 200+ מ"ר. העתיד הוא בערים גדולות, צפופות, ובחיים בדירות קטנות שמתוכננות בצורה פונקציונלית טובה, עם ריהוט חוסך מקום.

מה החשיבות של עיצוב איטי?

בימים אלה, כשעולם מתעורר מהאנגאובר ארוך ומבין את ההשלכות של כניסה למיטה עם כלכלה המבוססת על צריכה תמידית וצמיחה אינסופית, לעיצוב האיטי יש חשיבות מרכזית. אנחנו צריכים לקדם רעיונות של עיצוב מקיים, כגון התפיסה העיצובית של "מעריסה לעריסה" (שמבקשת לעצב ולייצר מוצרים מחומרים שיכולים לחזור ולהזין את העולם ולייצר אפס פסולת בתהליך), ורעיון השירותיות – תפיסה לפיה כל עולם השירותים יעבור למודל של השכרה במקום בעלות פרטית. מעבר לזה, אנחנו צריכים לעצב ולייצר איים של שקט עבור משתמשים שהתרגלו להיות במצב של קליטה בכל רגע נתון, וחללים שמאפשרים חיבור בין אנשים במקום יצירת "תאים" פרטיים שמעודדים הפרדה וניכור.

האם בעיניך יש משמעות ליישום עיצוב איטי כאשר לא מיישמים את יתר העקרונות של תנועת ההאטה?

כן. מה שיפה בתנועת ההאטה זה שהיא לא מחייבת בשום צורה. אדם יכול לחיות לפי העקרונות של מזון איטי ולבלות את החופשות שלו בטיולים מאורגנים שלי מרגישים כמו מסע אלונקות. אחר יכול לנפוש לפי עקרונות התיירות האיטית, אבל לעבוד כמו משוגע בשאר הזמן כי זה מה שעושה לו טוב. עם זאת, מי שיתחיל ויאמץ לחייו עקרונות של נדבך אחד מהתנועה, עלול לגלות עד מהרה שזה אכן גורם לו להנאה ואושר, ולפיכך הוא ירצה לבדוק את האפשרויות הנוספות שהתנועה מציעה. מדובר, ללא ספק, במדרון חלקלק.

כיצד יישמת את עקרונות העיצוב האיטי בביתך?

נועה ואני החלטנו לעצב את הדירה שלנו לפי עקרונות "הבית האיטי", וזה אומר שיצרנו חלל אחד גדול שבו ממוקמים המטבח, הסלון וחדר העבודה יחדיו, וחדר שינה קטן בנפרד. החלוקה הזאת מבטיחה שנהיה כמה שיותר זמן ביחד כשאנחנו בדירה, גם כשאנחנו לכאורה עושים דברים שונים. אני מבשל במטבח ונועה עובדת על פרויקט באזור חדר העבודה, אבל עדיין יש בינינו קשר עין ואנחנו יכולים לשוחח. רוב הבתים מעוצבים היום באופן שמעניק לכל דייר (ילד או מבוגר) חלל אישי גדול מספיק כדי שהוא לא יצטרך לצאת ממנו לעולם. הבית האיטי מבקש למנוע זאת – לעצב חלל גדול ומזמין שמאפשר לבני הבית לבלות ביחד כמה שיותר זמן.

טלוויזיה אין לנו, ובכל מקרה ההמלצה היא לא להציב אותה במכרז הסלון, אלא להסיט אותה לפינת צפייה קטנה, שבאופן טבעי תצמצם את השימוש. עוד דגש הושם על שימושיות: שולחן האוכל שלנו הוא פלטה שנשלפת מאי המטבח. במצב הרגיל שלה היא מתאימה לשניים או שלושה סועדים. במשיכה קלה היא הופכת לשולחן שיכולים להסב אליו בנחת 7-8 סועדים. זה מאפשר לנו לארח מבלי לאלץ אותנו לבזבז שטח גדול על "פינת אוכל". ארון דו צדדי מהרצפה ועד התקרה יוצר את ההפרדה ההכרחית בין החלל הראשי לחדר השינה, והוא הגיע במקום קיר מיותר שנהרס.

כל הרהיטים בדירה שלנו נושאים בולים של מס מותרות, מה שאומר שהם בני שישים פחות או יותר. בסלון יש לנו כורסת סבתא שנפתחת למיטת יחיד (כן, ריהוט חוסך מקום זאת לא המצאה חדשה) ויחד עם הספה הגדולה היא מאפשרת לנו לארח מבלי להזדקק לחדר אורחים. גם המקרר, אגב, חגג שישה עשורים. הוא מתוצרת אמקור, ומתפקד כחדש אחרי עבודת שיפוץ וחידוש של רפי מחנות "תקופה" בשוק הפשפשים.

והנה כמה תמונות מהדירה שלנו: