כמה ימים לפני חג הפסח התבקשתי לרכוש את הספר "מכתבים אל סופר צעיר" מאת קולום מק'קאן. בשנים האחרונות, ומאז שנגמלתי מקניה ברשתות, יש שתי חנויות בהן אני רוכש ספרים חדשים, "לוטוס" ו- "המגדלור". נכנסתי לראשונה ושאלתי על הספר. בעל החנות ענה לי מיד שהספר אזל. יכולתי להזמין אבל העדפתי להמשיך ולנסות את מזלי. בדרכי לחנות השנייה, הממוקמת בסמיכות, עברתי ליד סניף של סטימצקי. נכנסתי אליו כדי לאסוף את ספרה של אורי שביט "המטבח הטבעוני שלי" שנמכר לקוראי הבלוג שלה, טבעוניות נהנות יותר, רק דרך אתר הרשת (חיבתי לכותבת גרמה לי לחרוג, לראשונה מזה עשור, ממנהגי). מאחר וכבר הייתי בסניף, ומאחר ולרגע עבר בי חשש שגם בחנות המגדלור לא אמצא את הספר המבוקש, החלטתי לשאול אם יש עותק של "מכתבים אל סופר צעיר" במקום.
העובדת שסייעה לי למצוא את העותק השמור של "המטבח הטבעוני שלי" ניגשה למחשב ואשרה לי שקיימים בחנות שישה עותקים של "מכתבים אל סופר צעיר". היא הכווינה אותי לקומה התחתונה ושלחה אותי אל מדפי השירה והמחזות. ירדתי למטה וחיפשתי את הספר כמיטב יכולתי, שלא הספיקה למשימה. בקומה מטה איתרתי עובדת חביבה נוספת שנרתמה למאמצי, אך גם היא העלתה חרס בידה. חזרתי למעלה. העובדת הראשונה שוב וידאה במחשב את קיומם האונטולוגי של העותקים המבוקשים, ואז ירדה איתי מטה למקצה נוסף של חיפושים (במהלכו היא שוחחה עם עובדת נוספת בטלפון שגם שלחה לה צילום של הכריכה). זה לא עזר. לאחר כרבע שעה נוספת נפרדנו כידידים והמשכתי בדרכי.
חמש דקות אחר כך נכנסתי לחנות המגדלור ונקבתי בשם הספר. בעלת המקום קמה מכיסאה וניגשה בביטחון למדף ובעודה שולפת ממנו ספר התנצלה, "אמרת מכתבים אל סופר צעיר", היא החזירה את הספר "מכתבים אל משורר צעיר" (מאת רילקה) למקומו, נגשה למדף בקצה השני של החנות והביאה לי את הספר הנכון.
Edward Hopper, lighthouse-hill, 1927
***
העובדות הצעירות בסניף סטימצקי באלנבי היו מקסימות. הן רצו וניסו לסייע לי לאתר את הספר בכל מאודן. אין לי גם ספק שהן אוהבות ספרים, שאחרת כנראה לא היו בוחרות לעבוד בתחום. אך, בניגוד לאדון בחנות לוטוס, והגברת בחנות המגדלור, הן לא היו בעלות המקום. לו חנות הספרים בה הן עובדות הייתה שייכת להן, אין לי ספק שהן היו יודעות בדיוק היכן ממוקם הספר החדש של קולום מק'קאן. הן הרי היו מניחות אותו שם בעצמן.
לקנייה בעסקים קטנים יש יתרונות רבים, כלכליים וחברתיים, אך בראש ובראשונה אני נהנה לרכוש בחנויות הקטנות בשל התשוקה שאני חש שקיימת בקרב בעליהן לעיסוק בו בחרו לחייהם. הם תמיד מחויבים יותר למוצר אותו הם מוכרים ולעסק אותו הם מנהלים, בוודאי ביחס לעובדים זמניים המשתכרים שכר מינימום, ומטבע הדברים מתחלפים אחת לכמה חודשים.
לרשת סטימצקי כ- 130 סניפים ולצומת ספרים עוד כ- 95 סניפים. אלה 235 חנויות ספרים שהיו יכולות להיות בבעלות פרטית ולספק פרנסה ראויה למספר זהה (לפחות) של חובבי המילה הכתובה. הצרכנים לא היו מפסידים דבר, ל"מבצעים" אחראיות בסופו של דבר הוצאות הספרים, ובמידה והשוק היה מורכב ממאות חנויות פרטיות הן היו זוכות לאותן תנאים של הרשתות. למעשה, הצרכנים היו יכולים רק להרוויח מכך – במקום לראות שוב ושוב את אותם הכותרים שהרשתות רוצה לקדם, היינו זוכים ליהנות מטעמים רבים ומגוונים של בעלי החנויות העצמאיות, תוך שאנו יוצרים קשרים ארוכי טווח עם בעל עסק קטן ומקומי, שלומד להכיר אותנו ולהתאים המלצות עבורנו.
רשתות הספרים אינן גזירת גורל. אם נבחר לקנות בחנויות העצמאיות, אם נעדיף אותם על פני רשתות, ניצור הלכה למעשה ביקוש שיעודד אנשים פרטיים נוספים לפתוח חנויות ספרים, אולי אפילו צעירים וצעירות שכיום עובדים כשכירים ברשתות. לרשתות אין באמת יתרונות, רק חסרונות. הן תורמות לעושרם של מעטים, הם גורמות לנו להוציא יותר כסף ממה שאנחנו מתכננים, הן מובילות לשוק ריכוזי ומונעות תחרות – חנויות קטנות עושות ההפך בדיוק.
בבלוג "מחסום כתיבה" יש רשימה של חנויות ספרים עצמאיות. מצאו אחת שקרובה אליכם (מוזמנים לספר לנו על נוספות כאן בתגובות), בקרו בה במהלך השבוע הקרוב, ספרו לבעל/ת המקום על הספר הכי טוב שקראתם לאחרונה, ובקשו המלצה דומה.
***
באותו נושא: רק לא רשת
רבקה קופלר
בכפר סבא יש חנות ספרים מופלאה, שאמנם שייכת לרשת סטימצקי אך עצמאית בטעם המשובח של בעליה בספרים המיוחדים ובמוזיקה המתנגנת תדיר בחנות ובנועם העזרה המוצעת לקונים. החנות נמצאת ברחוב וייצמן פינת רוטשילד.
רבקה קופלר
עמית נויפלד
נשמע נהדר, אני מאחל לבעלי החנות שיזכו לעצמאות ולא רק בטעם המשובח.
עמית נויפלד
אולגה
הרוסה על האחים גרין
אולגה
שרי
כתבה נכונה, מילים נהדרות, אבל איך משכנעים את הלא משוכנעים? את הספרים, צעצועים, בגדים(יד שנייה) אני קונה בחנויות בבעלות פרטית.
אבל….הרוב קונה לפי מחיר פר משקל.
זה עניין של עמדה פוליטית…..
שרי
עמית נויפלד
תודה שרי, אני אמנם כותב על זה לא מעט, אבל קודם כל מאמין ביישום של הרעיונות האלה בחיי (כמוך). ההתנהלות הזאת גורמת לי להיות אדם מאושר יותר באופן כללי, ואני מאמין (ויודע) שזה מחלחל גם לסביבה הקרובה, שבתורה מאמצת חלק מהרעיונות ומעבירה אותם הלאה. במילים אחרות, התשובה לשאלת האיך היא "לאט, אך בטוח" 🙂
עמית נויפלד
תמרה
ביהוד יש חנות ספרים, ששייכת לצומת ספרים, בעל הבית -אלון-איש אוהב קריאה והמלצותיו נהדרות. אנחנו חורגים ממנהגנו שלא לקנות ברשת רק בחנות שלו.
תמרה
בועז כהן
זה כנראה ה-קרב של המאה ה-21, הרשתות, התאגידים, מול האנשים הפרטיים, העצמאיים, שרוצים מקוריות, גיוון, מחשבה חופשית, טעם טוב, מיוחד.
אני אוהב מאוד את החנויות העצמאיות, הפרטיות, הקטנות. גם "תולעת ספרים" (בתל אביב) אהובה עלי. גם "סיפור פשוט" בנוה צדק. וכמובן: חנויות הספרים המשומשים, שהן חנויות אמיתיות (בעיני) כי תמיד אני מוצא בהן הפתעות לא צפויות.
יפה כתבת.
תודה.
בועז כהן
עמית נויפלד
תודה רבה בועז
עמית נויפלד
דניאל
מסכימה עם הנ"ל. שאלת תם שעולה לי בעקבות הרבה מהפוסטים(המעניינים) כאן- נוח לצרוך מקומי ולא רשתות כשאתה גר בעיר ויש מבחר. ביישובים קטנים אין מבחר כלל, ובתחום הספרים לרוב יש רשת אחת אם בכלל (אפשר לנחש איזה:)
השאלה שלי היא איך אפשר ליישם זאת כשאתה גר ביישוב קטן או בפריפריה? האם האטה בצורתה המלאה יכולה להתקיים רק בתל אביב?
תודה על ההתייחסות
דניאל
עמית נויפלד
היי דניאל,
זאת שאלה טובה. בכל הנוגע לרשתות ועסקים קטנים, אין ספק שהעיר מציעה מבחר גדול יותר, אני מכיר לא מעט ישובים ש"שבויים" בידי רשתות ומרכזי קניות בודדים. בנוסף, ומבחינה סביבתית, אני חושב שהעתיד נמצא בערים הגדולות שמאפשרות התניידות ברגל, באופניים או בתחבורה ציבורית ויכולות לחסוך את מועקת הרכב הפרטי (לא רק תל אביב, גם ירושלים, חיפה, באר שבע, רחובות וכו').
מצד שני, ישובים קטנים מאפשר להאט בדרך שערים לא תמיד יכולות. שטחים פתוחים, שקט יחסי, מקום לגדל בו ירקות ועצי פרי (או לפחות יותר מקום, גם בעיר אפשר למצוא) וסוג של שלווה בילד אין. סבא וסבתא שלי התגוררו בקיבוץ דפנה, ביליתי שם הרבה זמן בילדותי והתרשמתי שהקצב שם איטי יותר באופן טבעי.
מעבר לזה, אני כן מרגיש שיש פריחה של עסקים קטנים גם בפריפריות ואני מאמין שהיא תימשך. זה כמובן תלוי גם בנו, כמו שכתבתי בפוסט. אם נעודד עסקים קטנים ומקומיים, עוד רבים אחרים יפתחו.
עמית נויפלד
שירי
מילתא! ברחוב יעקב ברחובות. חנות ספרים קסומה של מיכאל ואורה בעלי טעם משובח וידע עצום.
איך שכתבת על מי שיודעת היכן כל ספר בחנות נזכרתי כמה החוויה במילתא היא הרבה מעבר לרכישת ספרים..
מגדילה וממליצה (בעקבות סיפור ששמעתי על אישה מדהימה שיצרה קשר עם אורי שביט ) – לרכש את הספר של אורי שביט ישירות ממנה…. סטימצקי "שחטו" אותה במחיר הספר.
שירי
ביולוג ירושלמי
עמית יקר,
כמה שאתה מעולה ומעניק תובנות ומחשבות שכיף להן להתרוצץ בראש באיטיות פזיזה ולגוון את השכל.
וכמה שזה תענוג לקרוא את מילותיך.
בעברי, כשהתגוררתי בירושלים, נהגתי להתעקש ולרכוש את הספרים שלי אך ורק מחנות בשם "דני ספרים" (נמצאת ברחוב יפו בירושלים).
חנות מעולה וזולה מאוד שניתן למצוא בה כמעט הכל, כולל ספרים יד שניה (גם ספרי לימוד בביולוגיה לשמחתי דאז). הבחור המבוגר שמוכר שם מאוד חביב ותמיד מאוד עוזר. מאוד נהנתי לרכוש שם את הספרים שהיה לי בקושי פניא לקרוא בזמנו.
יש להם גם אתר אינטרנט מעולה שמאוד נוח להזמין דרכו אם ממש חפצים לקנות ברשת.
תודה על פוסט מרגש ונכון 🙂
מחכה לעוד תובנות על עוד מוצרים שאפשר לרכוש באיטיות הנכונה!
ביולוג ירושלמי
דוד
התיאור של בעל החנות שהניח כל ספר על המדף ולכן מכיר את כל הספרים, הזכיר לי את הספר "האי קמינו" של ג'ון גרישם, שבעצם מספר את סיפורו של בעל חנות ספרים פרטית שהופך אותה לאימפריה קהילתית וספרותית.
דוד
אילה
אמנם חנות יד שניה ופורמט שונה, אבל החנות של "סיפור חוזר" בעיר התחתית בחיפה. בגלל האווירה האינטימית, המבחר הגדול, והעובדים המסורים והנלהבים לעזור.
אילה
רויטל אשכנזי
בחולון עיר הולדתי יש שתי חנויות שאהבתי לקנות בהם
'מדי ספרים' (ליד קולנוע סבוי לשעבר) ששם חזי והבעלים ידעו תמיד לתת תשובה למה שחיפשתי להמליץ
על חדשים וישנים
חנות נוספת ברח' סוקולוב היא של אבי 'הכל לספר' איש מדהים עם ספרי קריאה ולימוד חדשים וישנים
אתר שנקרא 'בוקמי' מבוסס על חנות שהיתה בחולון והמחסנים שלו נמצאים גם הם בא.ת. בחולון
היום כשאני גרה בפריפריה הרחוקה (רמת הגולן) כשאני מחפשת ספר כלשהו הוא בעדיפות הראשונה.
התרגשתי לקרוא את גישתך על חנויות פרטיות, היום יש לנו חנות מתנות משפחתית בצומת צמח
ואכן אנשים מדברים את מה שכתבת כאן כל הזמן:
איזו חנות יפה, מיוחדת, אוירה נעימה, השירות שלכם וגם – הייחוד שלכם לעומת הרשתות שנראות אותו דבר.
תודה על הארת דרך הפשטות
רויטל אשכנזי
רויטל אשכנזי
אסתי
בדיוק השבוע גיליתי שחנות הספרים האחרונה באזור שלנו, בין חדרה לחיפה, נסגרה 🙁
מצד שני, נפתחה באזור נקודת החלפת ספרים, בה כל אחד יכול לשים או לקחת ספרים ללא תשלום 🙂
שוק הספרים הוא ייחודי מבחינות רבות. רוב הספרים היום נמכרים כקבצים אלקטרוניים, והמגמה הולכת ומתפשטת. זה טוב גם מבחינה אקולוגית, וגם כי כך כל כותב יכול להעלות את ספרו לרשת (ל"אמאזון", למשל,) ולהימכר. זאת אולי התשובה להומוגניות הגדלה של הוצאות הספרים בעולם בכלל, ובישראל בפרט. כשאצלנו יש דואופול של שתי רשתות שמוכרות, ומעט מאד הוצאות שמוציאות ספרים על חשבונן וגם הן מתאחדות ומתמעטות, הספרים שיוצאים פה לרוב אחידים ומסחריים.
אסתי
אלון
אמאזון היא כמעט מונופול בתחום הספרים הדיגיטליים (ואפשר לומר שגם בתחום הספרי שמע), ככה שאני לא בטוח שזו אלטרנטיבה רצויה. בכל אופן נגלה זאת בקרוב כשהם יגיעו ארצה
אלון
שירה
אם בני אדם היו מסתדרים טוב יותר אחר עם השני, הם יכלו להיות בעצמם "מונופול" כנגד החזירות של רשתות. אנשים שאוהבים ספרים (או כל דבר אחר) היו מתאגדים כדי להקים בעצמם "רשת" שהיא לא רשת. אחד היה עוזר לשני, ממליצים אחד על השני, תומכים כלכלית אם צריך. אבל בני אדם הם לא אמינים ולא מסוגלים לסולידריות ולכן רשתות בולעות את העסקים הקטנים בדיוק כמו ששודד קטן עלוב יכול לשדוד רכבת שלמה, כי הנוסעים לא מסוגלים להתאחד כנגדו (מנטלית. פיזית אם כל הנוסעים קמים על השודד הלך עליו). אגב, זה בחיים לא היה קורה לעדר באפלויים. אם קבוצת אריות תפסו בפאלו אחד לא רק שכולם יתנפלו על האריות אלא שימשיכו להעניש אותם על המעשה. כל הבפאלו יתאגדו נגד האריות עם כל הסיכון הכרוך בכך. אז אם היינו קבוצת באפלו לרשתות לא היה סיכוי.
שירה
לינה
באמת שהייתי מעדיפה לקנות בחנויות קטנות,זה מחזק את הכלכלה,מחזק את כולנו, זה נותן גיוון,ויחס אישי. אבל זה גם מעיק. בעלי עסקים קטנים לא תמיד נחמדים ובעלי תודעת שירות, הרבה פעמים לא תמצא אצלם מה שאתה מחפש, ואיכות המוצרים לפעמים ירודה מזו שתמצא ברשת. בגלל זה הרשתות משגשגות, יש להן תקן אחיד למראה לאיכות ולשירות,יש להן רצון ומודעות ומערכת שבנויה להביא ללקוח מה שיותר קרוב לההעדפה שלו. בעסקים קטנים זה לא תמיד התחושה,מבאס להגיע לחנות כזו להיות לבד (אחד על אחד) עם מוכר להרגיש שאתה מבלבל לו את המוח ובסוף להרגיש רע שיצאת בלי כלום ועם פרצוף זועף מצידו או לקנות משהו יקר שלא רצית רק כי לר נעים. ברשת המוכר לא לוקח את זה אישית… יש עסקים עם תודעת שירות ויש שלא, אבל בגלל שלא ניתן לדעת לפני שנכנסים לפעמים קל יותר להימנע וללכת על הרשת. בהרבה מקרים החנות הקטנה גם משמעותית יקרה יותר ולא נעים להיכנס ולהרגיש קמצן. לכן אלא אם מדובר במקום שיש בו תנועה אני פשוט נמנעת.
לינה
עמית נויפלד
היי לינה, אני מצטער שזאת ההתנסות שלך עם עסקים קטנים. מודה שאני כמעט ולא נתקלתי במצבים שאת מתארת, לא מבחינת שירות ויחס ולא מבחינת מחירים (אגב, ממש עכשיו חזרתי מעוד ביקור בחנות לוטוס, חיפשתי ספר חדש של רסלינג, התקשרתי בצהריים והם אמרו שיש להם עותק אחד ושישמרו לי אותו. המחיר של הספר הוא 84 ש"ח, באתר רסלינג של מבצע ומוכרים אותו ב-72 ש"ח, בחנות לוטוס הוא עלה 49 ש"ח).
מה שכן, התגובה שלך הזכירה לי מאוד מייל שקיבלתי פעם מקוראת ותיקה של האתר. היא סיפרה לי על כמה התנסויות לא נעימות עם בעלי עסקים קטנים, והשוותה אותם לסטוצים שמותרים אותך מרוקנת. אז כתבתי לה תשובה (בערך) בפוסט הזה, מוזמנת להציץ – https://bit.ly/2spFw9r
עמית נויפלד
מישהו
אני מזדהה עם החוויה של לינה. ראשית תודה לך על האתר ותכניו, כקורא ותיק הוא פעל אצלי שינוי משמעותי בחשיבה ובתקווה שמתישהו בהתנהגות.
את רוב הקניות שלי אני עושה באתרי אינטרנט, בעיקר בגלל מגבלות ארצנו ומקום מגורי נטול החנויות. לאחרונה רציתי לקנות שעון, מוצר שהייתי מעונין לראות לפני הקניה, ושמרתי את הקניה להגעתי לתל אביב.
נסעתי במיוחד לחנות קטנה בה היה ניתן לראות את השעון שרציתי ולחוש אותו על היד, ושמחתי שזו הזדמנות לתמוך בחנות פרטית.
לאחר ניסוי של כמה דגמי שעונים והתלבטות ביניהם הרגשתי שאני קצת מעיק על המוכר, ממש כמו שלינה מתארת.
לאחר שבחרתי ופניתי לשלם המחיר היה נראה לי גבוה מדי. לאחר חיפוש קצר הראיתי למוכר שבמשלוח מחול עד הבית כולל מסים המחיר נמוך בכמה מאות שקלים הוא חתך 150₪ ללא היסוס, בעוד שאני ציפיתי שיסביר שהוא לא יכול בגלל מגבלות החנות הפרטית.
שמחתי על ההנחה אבל הרגשתי קצת מרומה בשבילי ובשביל שאר הלקוחות. שיטת התמחור היא פשוט לעשות סיבוב על כל מי שלא מודע למחירו האמיתי של המוצר.
חוויה כמו זו נמנעת ברשתות עם מחיר שקוף ואחיד.
מישהו
מישהו
לאחר שקראתי שוב (קראתי בזמנו בעבר) את מה שכתבת על בתי המרקחת הפרטיים נזכרתי בחווייה שאני עובר כמעט באופן קבוע הגורמת לי להזדהות שוב עם תחושת הניצול ולתהות על העדפתי לחנויות פרטיות.
בכל פעם שאני נכנס לבית המרקחת הפרטי, תמיד, אבל תמיד הרוקחת מנסה לדחוף לי מוצר יקר יותר ממה שאני מעונין בו, לטובת בונוסים ועסקאות שהיא סוגרת עם סוכני חברות. אני רואה את האכזבה על פניה כשאני מבקש את המוצר הסולידי יותר.
אני רואה בכל פעם העדפת לקוחות שנעימים לצוות (חרדים למשל שקופים עבור הרוקחת הנאורה). לא בטוח שבכוונה.
חוסר רגישות של הצוות – לא טורחים להתקרב לקחת את המרשם ושואלים בקול מה אתה צריך. יש אנשים שצריכים תרופות פחות נעימות…
חוסר סבלנות להתייעצות גם אם המקום ריק, ואני הרי מגיע כי המקום ריק לעומת הרשתות. שלא לדבר על מענה סבלני בטלפון. בעיות מלאי והסדרים עם הקופות. ועוד ועוד.
מצטער, אני מעדיף את סופר-פארם. גם אם בבתי מרקחת אחרים החוויה טובה יותר אין לי ספק שכל אחד נתקל בחוויה דומה. בחנויות נעליים בארץ למשל המחירים יכולים להיות שערוריתיים.
עמישראל פנה בהמוניו בזמנו מהחנויות לרשתות, בין השאר בגלל תחושת ההוגנות והשקיפות שהם מספקים (לא משנה אם זה נכון), המחיר וכללי השירות האחידים, כדי שלא יעשו עליו סיבוב, וזו הסיבה שהוא עוזב ויעזוב אותם לטובת אמאזון. אם העסקים הפרטיים רוצים לשרוד הם חייבים להתנער ולספק ערך מוסף ייחודי, מתחיל מהתאגדות מול בסיטונאים לגבי המחירים וכלה בשירות פרימיום. עסקים פרטיים לא בכל מחיר.
מישהו
עמית נויפלד
היי מישהו, תודה שאתה פה, קורא, חושב ומגיב. זה קודם כל.
קצת מפתיע שבחרת בדוגמת בית המרקחת הפרטי, ממש לאחרונה התפרסמה התחרות שמתקיימת בין הרוקחים בסופר פארם והבונוסים שהם מקבלים במידה והם דוחפים יותר מוצרים ללקוחות. אני באמת חושב שאתה נותן לרשתות יותר מידי קרדיט בכל הנוגע לשקיפות ואחריות כלפי הלקוח. כל העדויות מראות שדווקא ההפך הוא הנכון. מעבר לזה, מדובר בחוויות סובייקטיביות. אני מאוד מרוצה מהרוקחת שלי. תמיד נחמדה, תמיד נעימה ותמיד ממליצה על המוצרים הזולים יותר ("כולם עושים בסופו של דבר את אותה פעולה" לדבריה). בדיוק בגלל זה צריך להסתכל על התמונה הגדולה. כשבונים מערכות יחסים עם בתי עסק קטנים זה בדרך כלל משתלם לטווח הרחוק גם לנו כצרכנים, וגם לכלכלה באופן כללי. ייתכן שבעל חנות השעונים מכר לך שעון במחיר יותר יקר מאשר באמאזון, אבל, אני ממש לא רוצה לחיות בעולם שבו כולם קונים באמאזון רק בגלל ששם יותר זול. מי ישלם את המשכורות שלנו (בכל עבודה שלא תהיה) אם כולם מסביבנו ירוויחו שכר מינימום אחרי שהרשתות ישתלטו סופית על הכלכלה, בהנחה שהן בכלל ימשיכו להעסיק עובדים בשר ודם? כלומר, מערכת השיקולים מבחינתי הרבה יותר רחבה מאשר התנסות נקודתית עם בעל עסק קטן. גם אני נכוויתי פה ושם (אם כי ממש מעט) ועדיין אני רואה את ההשלכות על הריכוזיות, על אי השוויון, על האחידות והשעמום שהרשתות יוצרות, ובשורה התחתונה אני שמח לבחור כל יום מחדש בעסקים הקטנים שפועלים בסביבה הקרובה אלי.
(זה הלינק לידיעה על תחרות המכירות בין הרוקחים בסופר פארם https://bit.ly/2IUH8Oj)
עמית נויפלד