לקנות פחות, לצמצם מלתחות, לרכוש יד שניה, לבחור פריטים מאיכות גבוהה, להפעיל לחץ על יצרנים ורשתות – תכנית "המערכת" אודות האופנה המהירה, במהלכה נחשפו עדויות של צעירות שהועסקו במפעלי ייצור בגדים בהודו, הציעה לא מעט אפשרויות פעולה בעבור צרכנים שרוצים לסייע בצמצום הנזק לסביבה ולעובדים בתעשייה. כל ההצעות טובות וראויות, ועדיין, הופתעתי לגלות שאפשרות נוספת, חשובה לא פחות, נעדרה לחלוטין מהכתבה – ללמוד איך להפעיל מכונת תפירה.
לפני שנה נרשמתי לקורס תפירה למתחילים (14 שיעורים) בסטודיו קטן ברחוב טשרניחובסקי בתל אביב. למדתי להעתיק גזרות, להוציא מידות, להשחיל חוטים, לתפור, לפרום ושוב לתפור ושוב לפרום, עד שבסוף יוצא משהו שמזכיר בגד ושאפשר ללבוש. אחרי שבועיים תפרתי לעצמי את החצאית הראשונה. זה לקח קצת יותר משמונה שעות, אבל זאת הייתה החצאית הראשונה שלי. עד סוף הקורס תפרתי לעצמי 2 שמלות, 2 חולצות ותיק אחד – הכול לפי גזרות מוכנות (ממגזיני בורדה אהובים). בעידוד המורה ויחד עם חברים שפגשתי בקורס הראשון המשכנו יחד לקורס נוסף של תדמיתנות, במהלכו למדנו לעצב בעצמנו גזרות חדשות. אם החצאית הראשונה הייתה שלי, אז הפריטים שתפרתי מאז הם כבר ממש אני.
במציאות שבה כל מותגי האופנה, זולים כיקרים, מתנהלים בחוסר שקיפות ותופרים באותם מפעלים בדיוק, הדרך הכי טובה להבטיח שאף ילדה הודית לא עמדה בגללנו על הרגליים 16 שעות ביממה, היא ללמוד לעצב ולתפור לעצמנו את הבגדים שאנחנו לובשים. ייתכן וזה נשמע מעט קיצוני, אבל לפני שאתם נוטשים את הפוסט, כדאי שתדעו שהתפירה העניקה לי (ויכולה להעניק גם לכם) הרבה יותר מאשר מצפון נקי (עד כמה שאפשר, מרבית הבדים מגיעים ממדינות עולם שלישי, מה שהופך ייצור של מלתחה אתית לחלוטין לעניין מורכב, אבל גם כאן אפשר לחקור, לשאול ולדאוג לקנייה של בד שמיוצר בהעסקה הוגנת).
כמה דוגמאות מייצגות
ראשית, היא מאפשרת להתנתק מהקצב המהיר של החיים. כשאני מתיישבת לעצב גזרה או לתפור אני מתנתקת מהרעש האינסופי שסביבי ומהניסיון לבצע אינספור משימות במקביל. אני מתרכזת רק בפעולה אחת, איטית, מדויקת, יצירתית ומהנה. כמו אחרי מדיטציה, אני מסיימת את התפירה רגועה ושמחה (במיוחד אם הצלחתי לתפור יותר מאשר לפרום), והשעות בהן אני שקועה במלאכה מעניקות לי אנרגיה חדשה.
שנית, התפירה מאפשרת לי לתחום את שעות העבודה. כשכירה בהייטק, הבחנתי שאם אני לא מציבה לעצמי גבולות אני יכולה למצוא את עצמי עובדת עד שעות מאוחרות. העבודה מאתגרת, מהנה, ואני לומדת ממנה המון, אבל היא עדיין עבודה, שנוגעת לתחום מצומצם אחד ומגיעה על חשבון משפחה ופנאי. במידה ולא הייתי נזהרת, הייתי נשחקת. הבחירה בתפירה, לפיכך, הייתה גם בחירה מודעת להגביל את שעות העבודה. מרגע שמצאתי דבר מה שאהבתי מאוד לעשות, ההחלטה לצאת מוקדם מהעבודה פעם-פעמיים בשבוע ולהקדיש זמן איכות לתחביב החדש, הייתה קלה.
ככה נראה אושר
בנוסף, רכישה של מיומנות כמו תפירה מעניקה תחושה חזקה של "השבת שליטה". רובנו אימצנו את ההתמקצעות וחלוקת העבודה כדרך חיים. אנחנו לא מגדלים אוכל, לא מייצרים חפצים (ולא יודעים לתקן אותם במידה והם מתקלקלים), לא בונים בתים ולא תופרים בגדים. בדרך לשפע ולנוחות בה אנחנו חיים ויתרנו על עשרות כישורי חיים. ללמוד תפירה (ובאותה מידה גם נגרות, בישול ואפייה, מכונאות בסיסית, וכדומה) זו לא פחות מאשר נקיטת עמדה ובחירה בהשבת השליטה (ולו באופן חלקי) על העולם החומרי בו אנו חיים.
נכון, יותר פשוט להיכנס לחנות ולקנות שמלה מאשר לשבת ולתפור אחת, ויותר קל להזמין שיפוצניק מאשר להתמודד לבד עם כיור שהתנתק מהקיר ונפל. אבל עצם היכולת להתמודד עם הסיטואציות, לייצר או לתקן משהו, מעצימה אותנו בצורה משמעותית. קשה לי לתאר במילים את תחושת הגאווה שאני חשה כשאנשים מגלים שאת הבגד שאני לובשת, עליו הם הרעיפו מחמאות וביקשו לברר איפה קונים, תפרתי בעצמי.
ואחרון חביב, התפירה מאפשרת לי ליצור קשרים חדשים. מעבר לחברים שרכשתי במהלך הקורסים (בנות ובנים), אני מוצאת את עצמי מסתובבת בחנויות קטנות ומשפחתיות בחיפוש אחר בדים, אביזרים וציוד. המוכרים, בדרך כלל מבוגרים, תמיד נחמדים ותמיד מתעניינים. הם עוזרים בבחירה ושמחים לייעץ מניסיונם. כמה מהטיפים המוצלחים ביותר השגתי דרכם. קהילה שלמה וחדשה הולכת ונרקמת סביבי וסביב עולם התפירה, ורק החוויה הזאת, כאשר אני משווה אותה לקניה ברשתות, שווה בפני עצמה את ההחלטה ללמוד תפירה.
***
קצת לגבי עלויות
קורס תפירה בסיסי מתחיל בסביבות 150-200 ש"ח לשיעור (של 3 שעות) ויש המון בתי ספר ומורים/ות פרטיים וקבוצות קטנות ברחבי הארץ.
מטר בד אפשר למצוא גם ב- 5 שקלים אבל בד באיכות טובה ובמגוון רחב של צבעים והדפסים אפשר למצוא בסביבות 20-30 ש"ח למטר (מטר מספיק לחולצה או חצאית קצרה. מטר וחצי מספיק לחולצה ארוכה/שמלה).
חיכיתי חצי שנה לפני שהשקעתי במכונת תפירה, והגעתי בהתמדה לסטודיו כדי לתפור, להתאמן, ולוודא שלא מדובר בשיגעון חולף. היום אני לא יכולה לדמיין את עצמי בלי מכונה בבית. אפשר למצוא מכונות מעולות מיד שנייה ולא חייבים לקנות חדשה (החל מ 500 ש"ח). אני ממליצה תמיד לשאול משפחה וחברים – תופתעו לדעת לכמה יש מכונה בבית שאינה בשימוש.
***
ואחרי כל זאת, חשוב לומר שלא הפסקתי לחלוטין לקנות בגדים. מידי פעם, בעיקר בחופשות, אני רוכשת לעצמי פריט או שניים. אני משתדלת לקנות פריטים בודדים באיכות גבוהה (ובדרך כלל מחפשת פריטים מיוחדים שלא אוכל לתפור בעצמי). שופינג יכול להיות דבר נחמד כל עושים אותו במידה. אבל לבלוגריות האופנה הצעירות שהתראיינו לתכנית, אני יכולה להבטיח דבר אחד – מסעות קניות, מוצלחים ככל שיהיו, לא יהפכו אתכם למאושרות כמו בגד אחד שתתפרו.
***
באותו נושא – 101 דרכים להאט את החיים – פרק 26 – מאמצים תחביבים
***
שני
"בדרך לשפע ולנוחות בה אנחנו חיים ויתרנו על עשרות כישורי חיים." משפט חזק ועצוב כל כך.
פסוט מעורר השראה וחשק לתפור. תודה!
שני
עפרה אוברמן נחום
אין מילים נעה,מתחברת לכל מילה.כל מלאכות היד,הידיעה שתרבות הצריכה מעוותת וחולה,מיפות את עולמינו
הפנימי והחיצוני.המגע האישי,היצירה והמודעות .
תודה רבה,נהניתי לקרוא.
עפרה אוברמן נחום
יהודית לוי
מקסים. תפרתי פעם ואני זוכרת את זה כשעות של הנאה. קריאת הפוסט עשתה לי חשק לחזור לתפירה שוב והפעם כדי לתפור לנכדים שלי. תודה. זה היה מרענן מאד
יהודית לוי
נועה
תודה יהודית! האמת שהזיכרון הכי חזק שלי מסבתא שלי זה החדר תפירה שלה – אהבתי להסתכל עליה וללכת לאיבוד בערימות הבדים והכי כיף היה ללכת לבית הספר עם שמלה מיוחדת שסבתא תפרה לי על פי הוראות מדויקות (של ילדה בת שבע)
נועה
תמרה
תודה נועה, מעורר מחשבה ועשייה.
השמחה התכלת נהדרת.
תמרה
שירה
פוסט מהמם לא פחות ממה שתפרת. כשעוד גרנו בישראל, קצת לפני שעזבנו, לקחנו שיעורים פרטיים אצל אישה עם ידי זהב שתופרת וסורגת. שילמנו 40 שח לשעה ובאותו הזמן שאני סרגתי בעלי תפר מהבורדות. עשה לי חצאית עם תיק בד תואם! עשה ג'קט מחויט לעצמו (שאף פעם לא יצא לו ללבוש) וכל מיני מכנסיים מבדים מגניבים כולל מכנס קפואירה אחד לבן. עלית על משהו טוב ואני מקווה שהפוסט שלך יאומץ על ידי הקוראים.
שירה
נועה
תודה שירה. בטוחה שאימצתם תחביבים איטיים חדשים ושעוד תהיה הזדמנות לג'קט של בעלך לצאת מהארון 🙂
נועה
עדן
והכי חשוב! אפשר לעצב לעצמנו את מה שניתן למצוא בחנויות במחירים גבוהים ולא פרופרציונלים. והכל custom made!
עדן
אסתי
יתרון נוסף, (של סריגה, במקרה שלי,) הוא האפשרות להתלבש בבגדים צבעוניים אפילו בחורף, בו האופנות תמיד הן בגווני שחור-חום-אפור משמימים.
אני לא מכירה אפשרות בארץ לקנות בדים, בגדים או צמר שיוצרו בתנאי סחר הוגן. אשמח לדעת על כאלה.
אסתי
נועה
הי אסתי – מתוכנן פוסט המשך בנושא בדים וסחר הוגן
נועה
דונטלו
הי, תודה רבה על המאמר. אני גר בתל-אביב ומעונין להירשם לקורס שהזכרת, האם מדובר בקורס של סטודיו בוטון?
https://www.boutonstudio.com/beginnersclass
תודה רבה
דונטלו
נועה
אני תלמידה בסטודיו בוטון 🙂
נועה
מורן אברהם
בדיוק לקחתי ממשהי מכונת תפירה שהיא לא רצתה להשתמש בה יותר
ואז אני תיקנתי
עכשיו אני רק צריכה ללמוד איך להשתמש בה 🙂
תודה על הפוסט המשמח
מורן אברהם
עדי ארגוב
נועה, ממש מרגש לקרוא את הכתיבה שלך, להכיר ולהבין את הדרך המשמעותית שעשית בשנה וחצי האחרונות. הכי משמח אותי שמצאת לך דבר שיש לו משמעות כזו מבחינתך ושהוא אכן חשוב לכולנו.
תמשיכי לגדול!
אוהבת מאוד
עדי
עדי ארגוב
ביולוג ירושלמי
פוסט מקסים!
לא רואה טלוויזיה אז לא יודע במה מדובר, אבל מכל אפשרויות החיים הקשורות לצריכת בגדים – שהפסקתי לקנות כמעט לחלוטין מתוך עיקרון, ואלה שכן רוכש פעם ב- 3 שנים מוודא שהם תוצרת הארץ – על האפשרות הזו, של לייצר בעצמי בגד לעצמי, מודה שלא חשבתי.
לתפור לעצמי… איזו מחשבה מוזרה וחדשה שמעולם לא עלתה בדעתי.
עכשיו שהיא פה (בזכותך), מתגלגלת לה, היא יכולה לרקום לעצמה צורה ולבוש, ולהתבייש בחושב שלה שמעולם לא ייחס לה חשיבות.
באמת שהמחשבה על לייצר לעצמי את הבגד מעולם לא חלפה במוחי.
תודה רבה רבה על ההזדמנות ללמוד משהו חדש היום! 🙂
אני עוד אתהה בקנקן ומה יודע… אולי קורס התפירה בדרך.
ביולוג ירושלמי
עוד נועה אחת
מקסים, מרשים ונעים! 3>
עוד נועה אחת
מיטל
בעבר הייתי בקורס תפירה ולאחר מכן הייתי תופרת הרבה דברים לעצמי. אני מוצאת שמאוד קשה לי להיפרד מהבגדים שתפרתי כאשר הם כבר לא טובים או לא מוצאים חן בעיני, ונשארים רק כי אני תפרתי אותם. עצות איך להיפרד מהם?
מיטל
נועה קסלר
הי מיטל בדיוק השבוע עשיתי סדר בארון לכבוד הקיץ וישבתי מול ערמה של בגדים שתפרתי ושנמאסו, או קטנים או תפרתי ומעולם לא ישבו עליי באמת כמו שצריך. החלטתי להעביר הלאה והבאתי את הכל לחברות בעבודה – זה היה מרגש וכיף להעביר הלאה משהו שאני עשיתי ועוד יותר כיף לראות מישהי במשרד עם מכנסיים שתפרתי. אז ההמלצה שלי – להעביר להלאה ועדיף למישהו אהוב שיידע להעריך את הזמן והמחשבה שהושקעו בכל פריט.
נועה קסלר
מורן סלואיסטית בדרך
אהלן, איפה למדת?
אשמח להמלצה 🙂
מורן סלואיסטית בדרך
נועה קסלר
היי מורן, למדתי בסטודיו בוטון בתל אביב, מומלץ מאוד!
נועה קסלר