את הפוסט הזה הייתי אמור לכתוב כבר ביוני 2015, אולם את העיכוב לא ניתן לתלות, לשם שינוי, בעצלות הטבעית שלי או בדחיינות המקצועית שפתחתי עם השנים. באותם ימים, דניאל ברקת ואליה עדי, השיקו קמפיין מימון המונים על מנת לגייס סכום ראשוני שיאפשר להם לקחת את התחביב שלהם, ייצור שוקולד טבעוני, צעד אחד קדימה ולהתחיל לשווק את מרכולתם לציבור הרחב, ולא רק לחברים מכורים.
מאחר ואת דניאל הכרתי עוד קודם לכן כיזם חברתי סדרתי, הצעתי לו שאכתוב על היוזמה החדשה באתר. הוא שמח וסיכמנו שאצור קשר על מנת לראיין אותם, אולם בטרם הספקתי למצמץ הקמפיין שהם השיקו התפוצץ, ובקטע טוב. פחות מיממה לאחר העלייה לאוויר הושג סכום הגיוס הראשוני (30,000 ₪) ועד סיומו גויסו לא פחות מ 206,000 ₪, סכום שאפשר להם לזנוח את התוכנית הראשונית (שדרוג המטבח הביתי) ולהגשים את החלום של כל ילד שנתקל אי פעם בדמותו של וולי וונקה – להקים מפעל לייצור שוקולד.
בשנתיים שחלפו מאז, המותג "שוקולד פנדה" הולך ומשגשג. זה אמנם היה כרוך במאבקים הרואיים במנגנוני הבירוקרטיה המקומית, אולם מרגע שפס הייצור החל לעבוד, המפעל הגדיל בהתמדה את צוות העובדים, את נקודות השיווק, ואת מגוון המוצרים שהוא מציע למכירה.
שתי סיבות גורמות לי לכתוב כעת הפוסט, באיחור של שנתיים כאמור: הראשונה, תאמינו או לא, קשורה לקמפיין גיוס המונים חדש אליו יצא המפעל, במטרה לממן רכישת ציוד שתאפשר לו לייצר חטיפים בנוסף לטבלאות השוקולד. השנייה, וזו שאני מקווה שתשכנע אתכם להצטרף למעגל התומכים, נוגעת לעצם מהותו של "שוקולד פנדה" – עסק חברתי שמצליח להוות מיקרו קוסמוס של אין ספור מאבקים לשחרור, ולא רק עוד אופציה מתוקה לקהילת הטבעונים והרגישים ללקטוז.
***
שוקולד פנדה, בראש ובראשונה, הוא צעד קטן נוסף אל עבר הפחתת הסבל של בעלי החיים בתעשיית המזון. כמי שטעם את המוצר הסופי יותר מפעם אחת, אני מבטיח לכם שאין שום סיבה להמשיך לקנות שוקולד המכיל חלב פרה. אבל זה המובן מאליו. מאחורי כל חפיסה שמייצר המותג מסתתרים עוד כמה מאבקים ראויים, ובחירות לא שגרתיות, שאני שמח לתמוך בהן באמצעות רכישה של המוצרים.
אם למנות רק חלק מהבחירות: אימוץ תו תקן של "סחר הוגן", שמבטיח שאף ילד לא סבל במטעי הקקאו על מנת שאנחנו נוכל לנגוס בטבלת שוקולד. התחייבות לתרומה של אחוז קבוע מהרווחים העתידיים לעמותות העוסקות בזכויות בעלי חיים, והעסקה (בין השאר) של עובדים בעלי מוגבלויות. מהרגע הראשון היה לדניאל ואליה ברור כי העסק שהם מקימים צריך להיטיב עם כל בעלי העניין שלו, ולא רק עם בעלי המניות.
בצד המאבקים, רכישת מוצרי "שוקולד פנדה" היא לא פחות מאשר קריאת תיגר על שוק ריכוזי, ייתכן מונופוליסטי, הנשלט כמעט באופן בלעדי על ידי "עלית" (שלא היססה למשל להשתמש בכוחה על מנת לחבל בייבוא של מוצרי "קדבורי" לישראל). במקום תאגידי ענק הנאבקים אחד בשני, אנחנו יכולים להטות את כספנו על מנת לתמוך ביצרנים קטנים, מקומיים, בעלי אג'נדה חברתית וסביבתית שעדיין מצליחים למכור במחירים תחרותיים.
זוכרים את סצנת הסופר מ"מגש הכסף", במהלכה מראה ירון זליכה כיצד חמש חברות שולטות בכל המדפים? ובכן, הן מצליחות בכך רק בגלל שאנחנו מרשים. בכל פעם שאנחנו שולחים את היד על אוטומט לאותם מוצרים מוכרים, אנחנו מסייעים בשימור המצב הנוכחי. אם אנחנו באמת רוצים שוק תחרותי ורבגוני, אנחנו צריכים בתור התחלה לתת צ'אנס לדברים חדשים, לטעמים אחרים, ליצרנים קטנים ולא מוכרים.
***
בחירה לא שגרתית נוספת, שגורמת לי באופן אישי לחבב את המותג יותר, קשורה לביוגרפיה של הזוג שעומד מאחוריו. כבוגר יחידת 8200, דרכו של דניאל אל עבר קריירת היי-טק מצליחה היתה סלולה, ואכן בשנתיים הראשונות לאחר השחרור מהצבא הוא עבד כמפתח בחברת מטריקס, תפקיד אותו עזב מאחר ולדבריו לא מצא משמעות בעבודה שביצע.
בשנים שחלפו מאז קיבל את ההחלטה היה מעורב דניאל בלא מעט יוזמות חברתיות, ביניהן ניתן למנות את Wize (עמותה לקידום תרבות, מדע וידע, העורכת הרצאות פתוחות לקהל), "אשוקה ישראל" (ארגון בינלאומי המאגד יזמים חברתיים ברחבי העולם), "לנדיו" (רשת חברתית לשיתוף חפצים שלמרבה הצער לא שרדה) ועוד. במילים אחרות, הוא היה יכול לככב בכל רגע בפוסט בטור "סיפורי האטה".
אליה, החצי השני במיזם "פנדה", מגיעה מהצד האקטיביסטי. לאחר שירות לאומי בעמותת "אנונימוס" היא המשיכה לפעול למען זכויות בעלי החיים וקידום של אורח חיים טבעוני. את דניאל היא הכירה דרך חבר משותף, ועד מהרה הם התיידדו. לאחר שקולגה של דניאל החל לייצר שוקולד בביתו, החליטו שניהם לנסות ולפצח את המתכון המושלם לשוקולד "חלב" שאינו כולל חלב. תוך כדי הניסיונות הם התאהבו, הפכו לזוג, וזמן קצר אחר כך השיקו את קמפיין המימון הראשון שלהם.
נכון להיום אליה היא סטודנטית להפרעות בתקשורת במכללת הדסה. היא עדיין שותפה בניהול העסק ברמת המאקרו, אולם לניהול היומיומי של המפעל אחראי דניאל. הבחירה שעשה בחיים של יזמות חברתית לוותה בוויתור על משכורת היי-טק, אולם בעבורו השיקול הכלכלי היה משני. הוא כמובן ישמח אם מפעל השוקולד שלהם יתפתח ויהפוך לגוף כלכלי משמעותי, אבל ברמה האישית, המטרה מעולם לא היתה להתעשר. מבחינתו, העניין האמיתי בעסק מצוי בצד הניהולי יזמי, ולא דווקא בהיתכנות הכלכלית, והמטרה שעומדת לנגד עיניו כרגע היא פיתוחו של המותג על מנת שיוכל לפרוץ גבולות נוספים, למשל של עמדת החטיפים.
***
קצת פחות משבועיים נותרו לפרויקט מימון ההמונים החדש, שיאפשר ל"פנדה" להתחדש בקו ייצור של חטיפי שוקולד טבעוניים, ולמרות שהיעד הראשון כבר הושג אני ממליץ בחום להצטרף למעגל התומכים ולהזמין את מוצרי המפעל. אם בספר "צ'רלי בממלכת השוקולד" היו רק חמש חפיסות שהחביאו בתוכן הבטחה לזכייה, הרי שבמקרה של "שוקולד פנדה", כל טבלת שוקולד שיוצאת מהמפעל היא הבטחה קטנה לעולם קצת יותר טוב, ואני באמת מתקשה לחשוב על הרבה דרכים להרבות טוב בעולם, שיהיו כל כך פשוטות (וטעימות), כמו תמיכה בפרויקט הזה.
***
באותו נושא
יובל פלס
כיף לקרוא! ומשמח לשמוע איך הם מתקדמים!
מחכה שזה כבר יהיה בסופר הקרוב לביתי או שתגיד לי איך קונים בצורה נוחה שאפסיק לקנות שוקלד מריר של עלית!
ומקווה שלא אתמכר לשוקולד שלהם בגללך!!!!
וכמו שאתה מכיר אותי, אם הם דרושים לעזרה בייעוץ ארגוני, מחשבה ניהולית וכדומה יותר מאשמח לעזור בהתנדבות.
יובל פלס
אריאל קרס
מדהים… אתה חושף אותי למציאות שאיני מכיר בכל פעם מחדש. מעולם לא שמעתי על שוקולד פנדה ומכיוון שיש טבעונים במשפחתי אתמוך בהם מעתה. איזה כיף!
אריאל קרס
עודד חי
שוקולד טעים מאד, אני צמחוני ומעדיף אותו על שוקולד חלב 🙂
עודד חי
נינו הארמדיל
אחרי הפסקה הראשונה הרגשתי ש"הופה, יש פה משהו חדש, הנה מפעל של מוצר קלאסי, שרוצה לעשות דברים בדרך אחרת"
אפילו פתחתי כבר לשונית נוספת לאתר של מימון ההמונים,
אבל אז הגיעה האכזבה – זה לא שוקולד, זה תחליף, זה לא מחלב, זה מ"כמו משהו אחר"
וזו לא אלטרנטיבה של ממש אלא מיש מש של אידיאולוגיות סביבה-חיות-טבעונות.
בקיצור – רעיון חמוד, שיהיה בהצלחה,
דברו איתי כשתקימו מפעל לשוקולד אמיתי, מחלב, מקקאו, משמנת. אשמח לתרום למשהו אלטרנטיבי שלא כופה עליה את שאר האג'נדות שלו, צודקות ככל שיהיו.
נינו הארמדיל
עמית נויפלד
המילה טבעוני הופיעה כבר בפסקה הראשונה, ושוקולד, לפי הגדרתו הויקיפדית לפחות הוא: "ממתק העשוי מזרעים מותססים, קלויים וטחונים של עץ הקקאו הטרופי" – חלב או שמנת ממש לא הכרחיים, ויש שיאמרו שהם אף פוגמים באיכות המוצר הסופי.
מעבר לזה, מצטער שהתאכזבת, מקווה שפוסטים עתידיים יתקנו את התחושה, ואם לא, שלח לי כתובת בפרטי ואדאג שתקבל חטיף פנדה לטעימה עצמאית 🙂
עמית נויפלד
שירה
אני לא מחובבי השוקולד (והמתוק בכלל) אבל פעם ב- אני אוהבת לאכול קובייה אחת, וכדי שהקוביה הזאת תעבור את הטולרנטיות המינימלית שלי לסוכר, היא חייבת להיות משהו מיוחד. האחרונה שעברה את המבחן היתה קובית שוקולד מרציפן של מוצרט (6 ש"ח לחתיכת קטנטנה, טבעוני). כרגע יש לי במקרר שוקולד טבעוני של בונויטה 71% קקאו. היה יקר להחריד. הוא נמצא שם כבר שלושה חודשים. לא עבר לגמרי את המבחן ולכן פעם בשבועיים אני לוקחת ממנו חתיכה.
גם כשלא הייתי טבעונית השילוב של חלב בשוקולד דחה אותי אז מבחינתי ההתמודדות היא תמיד בין שוקולד מריר אחד לשני. על פנדה קראתי פה ושם מלא מחמאות אך לא ניסיתי. אם הוא טוב באמת, עוד יבוא היום שנראה אותו על מדפי חנויות באירופה כי אין שום ספק שרמת השוקולדים במחיר הממוצע-גבוה שדגמתי כאן עדיין אינה משביעה רצון. לגבי התרומה למיזם, אני אשקול.
שירה