מלחמות הסוכר

בסוף השבוע האחרון התפרסמה במוסף "כלכליסט" כתבה מצוינת מאת שאול אמסטרדמסקי, תחת הכותרת "מתוק זה לא יהיה", שסקרה את המלחמה בסוכר, עליה הכריז משרד הבריאות לאחרונה. כוכבי הכתבה (והמאבק כולו אם להסתמך על הסרטון הראשון ששחרר המשרד), היו המשקאות הקלים, אולם חדי העין ומיטיבי הקריאה יכלו להבין ולהתרשם כי הסוכר, שאמנם מצוי בכמויות מפלצתיות במשקאות הקלים, לא נעדר כלל ממרבית מוצרי המזון המעובד אותם אנחנו צורכים.

קורנפלקס, לחם, קטשופ, מלפפונים חמוצים, רטבים לסלט, סלטים מקוררים, מעדני חלב, חטיפים מלוחים – אין כמעט מוצר מזון מוכן על מדף הסופרמרקט כיום שאינו מכיל סוכר בצורה כזו או אחרת, ומי שרוצה ללמוד יותר על האופן בו חלחל הסוכרוז (אחד משמותיו הרבים של השטן הלבן) אל מוצרי המזון שאנחנו אוכלים, מוזמן לצפות בסרט Fed up (שגם מוזכר בכתבה) שמתאר בפירוט ובאופן מרתיח את התהליך כולו.

אם לתמצת את העלילה למספר משפטים, לפני כמה עשורים ניצבה תעשיית המזון המעובד בפני התקפות חוזרות ונשנות שהאשימו אותה במגיפת ההשמנה (שאז עוד היתה בחיתוליה), וכתגובה לכך, הופיעו עד מהרה על המדפים גרסאות "דלות שומן" כמעט לכל המוצרים הקיימים. כעת, יכלו לטעון היצרניות הגדולות, לא ניתן להאשים אותנו בקיומם של אנשים שמנמנים – הבחירה שלהם, וביכולתם לשלוח את ידיהם אל המוצר עם כמויות השומן הזעומות שהכנו במיוחד עבורם.

במקביל למהלך זה, התגייסה מערכת הבריאות כולה על מנת לשווק את אורח החיים הספורטיבי כתשובה הטובה ביותר למגיפת ההשמנה. כל שאנחנו צריכים לעשות על מנת להשיל את הקילוגרמים המיותרים, זה לאמץ סגנון חיים פעלתני. יחדיו עם מוצרי המזון החדשים, לא צריכה להיות לנו שום בעיה להישאר רזים, בריאים ויפים.

בסיפור הזה היתה רק בעיה אחת, יצרניות המזון אכן הורידו את כמויות השומן במוצרי המזון, אולם במקביל, ועל מנת להבטיח כי הם יישארו טעימים וערבים לחיך, שלא לומר ממכרים, הן הוסיפו להם סוכר, על שלל צורותיו וכינויו.

כמעט כל המומחים המתראיינים בסרט תמימי דעים לגבי עובדה זאת – המהלך כולו כמוהו כהונאה מוחלטת של הציבור, שהמשיך להשמין תוך שהוא מפנה אצבע מאשימה אל עבר חולשת הרצון העצמי שלו, שכנראה אינו חזק דיו על מנת למנוע מהם מאכלים רוויי שומן, או לחילופין אינו מצליח להוציא אותם מהמיטה בשבע בבוקר לריצה של חמישה שישה קילומטרים לפני העבודה. בפועל, ומבלי לדעת, הם פשוט צרכו הרבה יותר סוכר.

1955 Sugaring Off: by Grandma Moses

צפיתי בסרט לראשונה לפני כשנתיים, והחוויה היתה כה מטלטלת עד שהחלטתי לקחת על עצמי את האתגר שמציבים היוצרים בסופו – לחיות 14 ימים ללא סוכר. הנחתי שזאת לא תהיה בעיה מאחר ובשלב זה של חיי כבר נגמלתי כמעט לחלוטין ממזון מתועש, אולם לא לקחתי בחשבון את העובדה שבאותם ימים נהגתי לשתות משקאות דיאט שונים באופן יומיומי (שהשפעתם הפיזית על הגוף, למדתי מהסרט, זהה לזו של הסוכר הרגיל), ולחיבה המוגזמת שאני רוחש למשקאות אלכוהוליים מכל סוג, מהם נגזר עלי להתנזר לטובת הניסוי.

כבר ביום הראשון הבנתי מדוע המומחים בסרט טענו שסוכר ממכר, שכן את התסמינים שחוויתי לא ניתן היה לפרש אלא כתהליך גמילה. זה התחיל בעייפות לאורך היום ועצבנות לא ברורה בשרירים בעת שניסיתי ללכת לישון (ללא הצלחה מרובה, התהפכתי שעות במיטה), והמשיך הישר לתוך כאבי ראש איומים שליוו אותי לאורך כל היום השני והשלישי, ולתחושה כללית שבכל רגע אני עלול לחוות פקיעת וריד חיוני במוחי. רק לאחר ארבעה ימים, ורגע לפני שנשברתי סופית, התחלתי להרגיש כיצד הגוף מסתגל לשינוי, עובדה שבאה לידי ביטוי בכך שהפסקתי לרעוד בכל פעם שעברתי קרוב מידי למקרר משקאות או לילד שאוחז קרטיב לימון.

בסופו של דבר שרדתי כמעט שלושה שבועות ללא סוכר. שמרתי בצורה פנאטית על תפריט נקי מפרוקטוז, גלוקוז ושאר צורותיו המוכרות של הסוכר,  תוך שנמנעתי כליל ממזון מעובד, מארוחות מחוץ לבית, מכל סוגי הלחמים והמאפים (כולל אלה המאושרים מטעם האגודה למלחמה בסוכרת), מאורז לבן, ומכל סוגי הפירות למעט תפוחים ירוקים. חייתי על תפריט של קטניות וירקות, בעיקר בצורה של מרקים ותבשילים, והכנתי לעצמי את כל הארוחות.

זה לא היה פשוט, אני מודה. כשהסוכר מקיף אותנו מכל הכיוונים, צריך משמעת עצמית חזקה על מנת להימנע ממנו לחלוטין (למשל לשתות שלושה בקבוקי סודה כשיוצאים לבר עם חברים), אבל מצד שני אחרי שבוע יכולתי להרגיש שיפור דרמטי במצב הרוח וברמות האנרגיה שלי. הייתי ערני יותר, חד יותר ולתחושתי גם קל יותר.

מי שרוצה לגלות עד כמה הוא מכור לסוכר בעצמו, יכול להסתפק בשלושת הימים הראשונים. אני מבטיח שתחושת ה"קריז" שתחושו על בשרכם תהיה הצלצול המעורר הטוב ביותר שתוכלו לייחל לעצמכם. לאחריו, הכול זה שאלה של שינויים קטנים ובחירות נכונות, למשל, להפסיק לרכוש מזון מעובד ומוכן מכל סוג (מה שגם יוביל לחיסכון כלכלי משמעותי), להתחיל לבשל בעצמנו ולצמצם למינימום האכילה בחוץ, וכמובן, לשנות את הרגלי השתייה שלנו. אני מודה שטרם נגמלתי סופית ממשקאות דיאט מוגזים, אבל אני מתייחס אליהם בהתאמה כאל חטא, ומשתדל לצרוך אותם בכמויות קטנות –  את בקבוקי הליטר וחצי של הקולה זירו, שבעבר היו מונחים לצדי כמעט בכל עת החלפתי בסודה, וכיום פחיות אקראיות הן בגדר פינוק.

***

Fed Up הוא לא הסרט היחידי שנעשה על הסוכר, אולם מבין אלה שראיתי הוא הטוב ביותר. אחרי שתצפו בו, לא תצטרכו להמתין לחוקים ולרגולציות ממשלתיות (בהן אני לגמרי תומך) על מנת לשנות את הרגלי צריכת המזון שלכם, ובמובן זה, מדובר באחד הסרטים החשובים שנעשו בנושא הסוכר בפרט, והמזון המעובד בכלל. אל תגידו שתצפו בו מחר, עשו זאת כבר עכשיו. (לסרט המלא ביוטיוב לחצו כאן)

הטריילר

****