החופשה הבאה שלכם, הצעת הגשה.

זוגות עם ילדים נוטים לעיתים לראות בחופשות המשפחתיות עוד "משהו" שצריך לעשות כדי להעביר את החופש הגדול, החגים, או סתם לשבור את שגרת החיים. את הכיף האמיתי הם שומרים לחופשות הקצרות שהם גונבים לעצמם אחרי שאפסנו את הקטנים אצל הסבים והסבתות או הדודים. לא נדיר לשמוע הורים החוזרים מחופשות מצהירים ש"היה קשה, אבל העיקר שהילדים נהנו", או, "לא תכננתי ליהנות, עשיתי את זה בשבילם". בפרפראזה על טולסטוי, אפשר לומר כי כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, וכל משפחה מטיילת אומללה בדרכה שלה. זה כמובן לא חייב להיות כך, וכפי שלמדתי על בשרי ועל משפחתי, סגנון ה"תיירות האיטית" יכול לשפר דרמטית את סיכוייכם לחזור מהחופשה המשפחתית הבאה שמחים ורעננים.

בהיותנו זוג צעיר ונטול ילדים נהגנו להתרוצץ ממקום למקום, לגמוע מרחקים ולדחוס כמה שיותר אתרים בכמה שפחות זמן. בטיול בן שבוע בצרפת לדוגמא, חרשנו את מזרח המדינה מצפון לדרום ובחזרה, חולפים על חבלי ארץ וערים  (לוריין, אלזס, בורגונדי, ליון, רון, לואר) שבכל אחד מהם יכולנו לבלות שבוע ויותר. לא באמת הספקנו לטייל במסלולים שנקרו בדרכנו, או להתעמק בעיר שנשאה חן בעינינו, מאחר ובכל רגע דחק בנו הצורך להספיק להגיע ליעד הבא שסומן על המפה. הפן המתסכל ביותר בצורת טיול זו, לדידי, היה שבכל ערב הגענו למלון מקסים אחר, אולם לא באמת התאפשר לנו ליהנות מיופיו ומתענוגותיו. למחרת בוקר כבר היינו צריכים לארוז את המזוודה ולהמשיך במסע.

***

 הזרעים לטיול האיטי נטמנו בנסיעתנו הראשונה כמשפחה, להולנד.

לא תכננו מראש להפוך לטיילים איטיים, למען האמת, זה נבע מאילוצים ונסיבות. הילדים היו קטנים וכל ההתנהלות איתם וסביבם לקחה זמן רב.  הם מעולם לא היו משכימי קום, על אחת כמה וכמה בחופשים, בהם הם אוהבים ללכת לישון מאוחר ולקום בהתאם, כך שכל בוקר גירדנו אותם מהמיטה. לאחר היקיצה כל פעולה קטנה כמו צחצוח שיניים, התלבשות, הסתרקות לקחה זמן. כאשר היינו מגיעים לבסוף לשלב ארוחת בוקר איכשהו חולצה כלשהי תמיד התלכלכה ביוגורט והצריכה החלפה, או שהבן התקשה לעזוב את הטלוויזיה שבדיוק הקרינה סרטים מצוירים, הבת החליטה שהיא שוב רעבה וחוזר חלילה.

עד שסיימנו להתארגן השעה הייתה כבר 11:00 ובשעה חמש הכול נסגר בהולנד, כך שגם אם רצינו להספיק הרבה, זה פשוט לא התאפשר. בהתחלה ניסינו להילחם בתופעה, לקום יותר מוקדם, לזרז את ההתארגנות בהבטחות, תחינות וצעקות, אבל כאילו להכעיס, זה רק האריך את זמן ההתארגנות, כך שוויתרנו והחלטנו לזרום עם האיטיות הכפויה של הטיול.

בהולנד גילנו לראשונה את היתרונות של מה שנהוג לכנות "טיול כוכב" (מגורים במקום אחד ויציאה לטיולים בסביבה הקרובה, בדרך כלל), והתאהבנו באפשרות לגור שבוע שלם באותו בית (במקרה דנן – בקתה בכפר נופש ביער), לקנות מצרכים בסופרמרקט המקומי, להכין לעצמנו את ארוחות הבוקר והערב (וכן, גם לשטוף כלים).

רק השלווה שנחה עלינו מהידיעה שחסכנו לעצמנו את האריזה והפריקה הסיזיפית של המזוודות, היה בה די על מנת לשדרג את החופשה, אולם מהר מאוד גילנו את היתרונות הנוספים:

חיסכון משמעותי בנסיעות ארוכות ומתישות, שגורמות סבל בעיקר לילדים. היה לנו זמן לתכנן את "זרועות" הטיול וכמעט בכל מקום נתון אפשר למצוא אתרים מוצלחים במרחק נסיעות קצרות יחסית.

בילינו זמן רב יותר בכל יעד שכן הלחץ להגיע למלון הבא בזמן התבטל באחת. גם אם היינו חוזרים בעשר בלילה הבית היה מחכה לנו בשלווה. גילינו גם כי שהייה במקום קבוע, לפחות שבוע, מקנה לילדים תחושת יציבות, והבית בו מתגוררים הופך לחלק מחוויית הטיול.

הכנת ארוחות בבית אף היא התגלתה כיתרון משמעותי, ומעבר לכסף רב היא חסכה לנו גם  את ההמתנה הארוכה למנות במסעדה, בשעה שהילדים כבר עייפים, עצבניים ורעבים. במיוחד במקרים של ילדים בררנים באוכל, או כמו במקרה שלנו, ילדה צליאקית ובעל צמחוני.

שבוע שלם במקום אחד, מעודד גם הגעה למקומות פחות מוכרים, כך מצאנו במקרה את כפר הדייגים ארק ואת העיר היפה דבנטר. בבסיסנו אנו מעדיפים להימנע ממקומות המוניים, עמוסי תיירים, והכפרים שהגענו אליהם 'על הדרך', התאפיינו בהעדר צפיפות והעניקו לנו את התחושה המפתיעה של גילוי משהו חדש.

***

 שנה לאחר מכן, בטיול לבלגיה, שיכללנו את הרעיון ושכרנו בית "אמיתי" בכפר "אמיתי" בחבל הארדנים.

מעבר לעובדה שהבית היה מדהים, עם מטבח מאובזר וחצר נפלאה, הוא שכן חמש דקות מפטיסירי ובולונז'רי  וכך התחלנו כל בוקר ברכישה של מאפים ולחמים, כמו גם גבינות שונות ומשונות, מה שגרם לארוחות הבוקר להתארך ולנו לצאת לטייל לא לפני השעה 12:00.

הפעם כבר לא ניסינו להאיץ בילדים. הרגשנו כמו מקומיים ולכן שמחנו להאט את הקצב ו'מה שנספיק באותו יום נספיק', בניגוד למנטרה הישנה והמוכרת של "קדימה, קדימה, צריך עוד להספיק".

בטיול זה הפנמנו את הרעיון המהפכני שימשיך ללוות אותנו בהמשך  כי 'האיכות באה על חשבון הכמות' – לא חשוב בכמה אתרים ביקרנו בטיול, מה שחשובה זו האיכות שלהם. שפע המידע שקיים היום ברשת מאפשר לכל אחד למצוא את המקומות שעונים על תחומי העניין שלו, במקום לרוץ כמו עדר למקומות שהשתרשו במדריכי הטיולים.

 ***

שנתיים מאוחר יותר, בטיול לאנגליה, הלכנו עם הקונספט האיטי צעד נוסף (ומבחינת הילדים אולי יותר מידי) קדימה. עוד במהלך תכנון הטיול, גיליתי את האתר Slowtravel  שגרם לי במודע וגם בתת מודע לבחור בקצב איטי ומעמיק לטיול.

הגענו לאנגליה הכפרית 'צמאים', אחרי מספר שנים בהן לא היינו במדינה האהובה ופשוט שתינו ממנה לרוויה. טיילנו לאיטנו בכל העיירות היפות של הקוטסוולדס (Cotswolds), עיירות בהן הזמן עמד מלכת, תרתי משמע, שואפים אוויר אנגלופילי, צוברים זיכרונות, ושוכחים שיש איתנו גם ילדים שרוצים קצת אקשן. למזלנו, הקוטג' האנגלי שלנו בעיירה ברודווי הכיל מגוון של משחקים וסרטים שמתאימים לילדים, עובדה שלא בלבלה את הקטנים שמידי ערב, וכל ערב, התיישבו לצפות בסרט 'צ'ארלי וממלכת השוקולד'.

אני משערת שכעת יש אנשים שקופצים ואומרים 'הא הא, ידעתי שתיירות איטית לא מתאימה לילדים!'. אז זהו, שתיירות איטית דווקא מאד מתאימה לילדים, אבל כמו בכל דבר בחיים צריך איזון. איזון בין הרצונות של ההורים לבין הרצונות של הילדים. הילדים שלנו "חלו" בטיול הזה ברעלת עיירות חמודות. בדיעבד אפשר היה לענות על הצורך שלהם בתנועה אנרגטית יותר באמצעות טיול ביער דין הסמוך, או בטיפוס במצוק צ'דר.

 ***

 פיצוי על 'טיול הפנסיונרים' כפי שמכנים הילדים את הטיול לקוטסוולדס, קיבלו הצאצאים בנסיעה הבאה. החופשה בדרום הולנד וחבל המוזל (Mosel) בגרמניה הייתה מאוזנת וכללה מצד אחד אטרקציות כמו מגלשות הרים לצד מסלולי טבע אתגריים ביער ומצד שני שיטוט נינוח בכפרים הולנדים או עיירות יין גרמניות.

התייר הישראלי לא מבקר בדרך כלל בחבל לימבורג (Limburg) כאשר הוא נוסע להולנד וגם לא בחבל המוזל בגרמניה כשהוא בוחר לטוס לארץ זו. הבחירה שלנו באזורים אלה אפשרה לנו שוב לברוח ממסלול התיירים השחוק ולהכיר לעומק מקומות שאינם מככבים במדריכי הטיולים.

הקצב בשני החבלים הללו איטי מטבעו, אנחנו השתלבנו באווירה ורכבנו על אופניים בינות גבעות מוריקות (דרום הולנד) וטיילנו לאורך הנהר ולצד הכרמים (גרמניה).

גם כאן בחרנו לגור בבתים שכורים, לבקר בשווקים ולרכוש תוצרת מקומית להכנת ארוחות משפחתיות נינוחות.

***

סלובניה, אליה נסענו שנה אחר כך, היא אולי הדוגמא הטובה ביותר להתנהלותנו האיטית. הפעם שכרנו בית לתשעה ימים, בכפר שקט ואותנטי, לא רחוק מאגם בלד ואגם בוהיני.

כאשר יש לכם תשעה לילות באותו מקום, במדינה קטנה ושלווה כמו סלובניה, אפשר בקלות להוריד הילוך וליהנות מהפרטים הקטנים והמיוחדים שהאזור מספק. בסלובניה היפה, אולי יותר מכול מקום אחר בו טיילנו עד כה, המשפט 'אלוהים נמצא בפרטים הקטנים', מקבל משמעות יומיומית נפלאה.

בבקרים המאוחרים עשינו מסלולים רגליים בסביבה או בילינו לצד אחד האגמים (כולל טבילה במים הקפואים), ולפנות ערב (אבל לעיתים גם בצהרים), חזרנו לביתנו ועמלנו על התקנת ארוחות מושקעות. הבית היה מרווח במיוחד, עם עיצוב חמים ונעים, כך שהילדים פשוט נהנו מעצם השהייה בו.

 

גם פה סוד ההצלחה של הטיול היה מציאת האיזון בין רצונות הילדים לבין הרצונות שלנו.

בטיול זה נכנס גם המושג 'היום של X' – כל אחד ממשתתפי הטיול זוכה ביום משל עצמו בו הוא בוחר מה נעשה. הילדים איחדו כוחות ובחרו ביום אחד ביקור במגלשות הרים וארוחה איטלקית בעיירת גבול סמוכה, וביום השני הם העדיפו לעלות ברכבל וברגל לפסגת הר ולאכול מרק חם בבית הקפה על הפסגה.

עמרי, בעלי, הינו חובב עתיקות, ולפיכך בחר לבלות את היום שלו בשוק עתיקות בליובליאנה, ואילו אני שמרתי את היום שלי עד להגעתנו לוינה וביליתי אותו בתערוכת צילומים של לינדה מקרטני במוזיאון הונדרטוואסר.

 ***

שנה שעברה בילינו 3 שבועות באנגליה. מתוכם שבוע בעיירה לא תיירותית בעליל בשם ניוארק.

עמרי חגג בטיול יום הולדת עגול וארגן לעצמו ארבעה ימים מלאים בשני ירידי עתיקות גדולים שמתקיימים כל שנה בניוארק ובלינקולן. הוא  יצא כמעט כל בוקר לחפש מציאות ואילו אנחנו, נטולי רכב, פשוט חיינו במקום. שוטטנו בעיירה שלנו, התערינו בקרב התושבים, נסענו ברכבת לעיירה סמוכה, שוטטנו שוב בעיירה שלנו, נסענו באוטובוס לבקר את אבא בשוק וזהו פחות או יותר.

מעולם לא הרגשנו יותר מקומיים כמו שהרגשנו בשבוע הזה.

הבילוי בשווקים מקומיים, יהיו אלה של עתיקות או של מזון, הוא אחד מאבני היסוד של התיירות האיטית. בן זוגי יכול לבלות בשוק כזה יום שלם, לפסוע לאיטו בין הדוכנים, לעצור, לממש עתיקות, לפטפט ארוכות עם המוכרים, לעשות סיבוב נוסף  ועוד סיבוב, לרכוש קולב ישן או קופסת פח עתיקה ולחזור הביתה מרוצה עד השמיים.

 ***

הקיץ נסענו לסקוטלנד. מראש הזהירו אותנו שבסקוטלנד לא נוכל לטייל לאט כמו שאנחנו אוהבים, שכן המרחקים גדולים והאפשרויות רבות. אז הזהירו…

הבית ששכרנו בסקוטלנד, היה המושלם עד כה. בית מדהים ששכן על שפת האגם. אם סקוטלנד לא הייתה כל כך מרתקת ומרשימה, לא היינו יוצאים ממנו כל השבוע.

אני מודה שהפעם היה קונפליקט בין הכמיהה לנסוע ולראות כמה שיותר מהמדינה הקסומה ומצד שני רצון להמשיך ולטייל בניחותא כמו שאנו אוהבים. שעות האור הארוכות באו לעזרנו.

בבקרים לקחנו את הזמן, ישנו עד מאוחר (בעיקר שני המתבגרים), אכלנו ארוחת בוקר מזינה ואז יצאנו לדרך. המרחבים הסקוטים ומיעוט התיירים המשיכו את התחושה הרגועה של הטיול והמפגש עם האגמים והאוקיינוס תרמו לשלווה.

היתרון בסקוטלנד הוא שלא חייבים לרוץ בה מאטרקציה לאטרקציה, הנופים שלה הם האטרקציה האמיתית והדרך לא פחות מהנה מהיעד.

חלק מהימים טיילנו רק חצי יום ואת שארית הזמן בילינו בבית, בבישול, בקריאה או לצד האגם.

גם בטיול זה, כמו בקודמים, פינינו זמן על מנת להכיר את הסביבה הקרובה ואת העסקים המקומיים – כך גילינו, כמה דקות מהבית, סופרמרקט נפלא, משתלה ובה מוכרת חביבה, מוזיאון קטנטן, בית קפה חמוד ועוד.

מבין כלל המרכיבים של חופשה מוצלחת, אני מוצאת כי לתושבים המקומיים יש השפעה לא מועטה על האופן בו אני חווה מקום חדש. ארצות בהן נתקלתי בתושבים נחמדים ואדיבים נכנסו לי ללב, ואני אשמח לחזור אליהן על חשבון ארצות יפות יותר בהן נתקלתי באנטיפטיות גורפת.

כאשר מקדישים זמן להכיר את הסביבה הסמוכה לבית בו אנו גרים, יוצרים קשר בלתי אמצעי עם התושבים המקומיים, יש זמן לפתח שיחה עם המוכרת במשתלה, עם המלצרית בבית הקפה או אפילו עם השכנים. אלו סוג החוויות שמשאירות עלינו חותם בסופו של טיול.

בשורה התחתונה, הבחירה שלנו להאט את הקצב בו אנו מטיילים ולבלות פרק זמן ממושך במקום אחד נובעת מאופיינו המשפחתי, מהרצון לנסות ולהיות כמה שיותר כמו המקומיים וכמה שפחות כמו תיירים. לא למהר לכבוש עוד יעד או לסמן וי על אתר נוסף, וליהנות ממה שיש לכל אזור להציע עד תום.

***

ועוד מילה על תיירות איטית וילדים, לטובת אלה מכם שטרם משוכנעים. ועל סמך התנסות אישית עם ילדי: העלמה הצעירה, הינה איטית מטבעה, חובבת ארוחות שמתמשכות לאורך זמן, ואילו הבכור, הוא טיפוס פעיל יותר. לשמחתנו, גם אצלו חלו, עם השנים, שינויים ברצונות – רכיבה על אופני הרים ביער, טיפוס על צוקים או מסלול אתגרי שכולל גישה למקורות מים, החליפו לשמחתנו את הלונה-פארקים העמוסים, אותם ביקש בצעירותו. בסופו של דבר, ילדים נוטים להיות מושפעים מהוריהם, וסגנון בילוי החופשות אינו שונה במובן זה מכל תחום אחר.

חופשה עם ילדים היא בבסיסה חופשה מאתגרת ומעייפת (כל גיל והאתגרים שלו). היתרון ב'חופשה איטית' שהילדים יודעים מראש שאנחנו לא נמצאים במרוץ מתמיד אחר האטרקציה הבאה, ואינם דורשים בכל יום עוד ועוד פעילויות. הם התרגלנו לקצב של הטיול, לא מתלוננים שמשעמם להם, ולהיפך, הרבה פעמים הם אלו שמבקשים לחזור לבלות בבית ואילו אנחנו מנצלים את הבקשה ויוצאים לבילוי זוגי בעיירה ציורית ובית קפה.

 ***

תיירות איטית, כמו כל מיומנות נרכשת, דורשת אימון. גם כיום בעודנו בחופשה, ובימים בהם לכאורה איננו עושים כלום, מתגנבת לעיתים אותה תחושה ישנה ומוכרת של פספוס, בעיקר כאשר מסביבנו יש שפע של אתרים ומסלולי טבע מיוחדים. חיידק התיירות המהירה כנראה לעולם לא עוזב לגמרי את מחזור הדם, ובכל פעם שהוא תוקף אני ממליצה להשביע את הצורך בפעילות ולאחר מכן לחזור לנוח על זרי הדפנה ללא נקיפות מצפון.

ואחרון, במידה ותבחרו לאמץ את סגנון הטיול האיטי בחופשה הבא שלכם, תשמחו לגלות גם את המשמעות הכלכלית שלה: שהייה בדירות או בבתים מוזילה את עלות הטיול ביחס ללינה בבית מלון, והאפשרות לבשל בבית חוסכת כסף רב על מסעדות. את הכסף שתחסכו, תוכלו להעביר לטובת הארכת מספר ימי הטיול, מה שיאפשר לכם לטייל עוד יותר באיטיות….

 

***

מיכל בן-ארי מנור היא תסריטאית, עיתונאית, ובעלת בלוג התיירות והטיולים המומלץ "רואה עולם" 

***

באותו נושא

להוריד הילוך – חופשה איטית בחבל מאני ביוון

תיירות איטית בקרואטיה, או, נא לא ללטף את הקרוקודיל

סלואו והעיר הגדולה, או, לברוח לתוך הערוגה