סבי וסבתי, מצד אבי, התגוררו בדירה קטנה בעיר בני ברק, וכמו מרבית תושבי האזור, נהגו לעשות עניין גדול מניקיונות החג – חלילה יימצא פירור חמץ שעלול להביא לגירושם מגן העדן, שלא לומר מהשכונה – ובדרך כלל היו מתחילים במלאכה כבר שבועיים לפני בציעת המצה הראשונה. באורח פלאי משהו, דבק הנוהג גם בקהלים אדוקים פחות, וכך יוצא שעם ישראל כולו נכנס כשבוע לפני החג לקדחת ניקיונות.
משפחות שלמות נרתמות למאמץ החגיגי, גוררות רהיטים, שוטפות רצפות, מכבסות וילונות, חובטות בשטיחים, מרוקנות ארונות, מחטאות משטחים, רוחצות כלים, מבריקות פמוטים, מאבקות ספרים ולבסוף – מחזירות הכול למקום.
כפי שגיליתי על בשרי בעבר, רמת הקושי של ביצוע ניקיון כהלכתו, נגזרת ישירות מכמות החפצים המצויים בבעלותנו בכל רגע נתון, ומהבנה זו עולה וצף באופן אינטואיטיבי כמעט הפתרון – כל שאנחנו צריכים לעשות זה להיפטר ממרבית החפצים שיש לנו, שאם להודות על האמת, בין כה וכה איננו עושים במרביתם שימוש.
חול המועד שופע אטרקציות כהרגלו: פסטיבלים, ירידים, מוזיאונים, הצגות ילדים, סיילים בקניונים וטיולים בחיק הטבע מבטיחים להעסיק אתכם עד שנשמתכם תצא וכספכם ייגמר. לכל אלה, ולטובת אנשים שפקקים, תורים ופיקניקים בחברת 5,000 זרים מוחלטים אינם מרגשים אותם כבעבר, אני מבקש להוסיף עוד אפשרות אחת – התגייסות של כלל בני הבית לטובת חגיגה אמיתית של חירות – חירות מעול החפצים, הרהיטים, הבגדים, הפיצ'פקעס הקטנים שנערמו עם השנים, הגאדג'טים, וכל פריט אחר שאינו משרת אתכם כלל, ועדיין תופס מקום פיזי במרחב החלל והזמן של חייכם.
אם לא התפתיתם זה מכבר לדיל של ארבעה ימים בפראג או נופש בצימר בגליל – אין זמן טוב מחופשת הפסח על מנת להתחיל בתהליך. לרגל החג קיבצתי את מיטב הפוסטים שעלו עד כה באתר. קריאה של כל אחד מהם תוכל לסייע לכם לעשות את הבחירה הנכונה ולזכות בחירות שלכם בחזרה.
המילה עם היח"צ הגרוע ביותר מאז המצאת השפה
מדוע המילה "מספיק" סובלת מדימוי שלילי ואיך היא יכולה לשנות לטובה את חייכם.
מה זה מינימליזם
גושוע וראיין, צמד המינימליסטים מספקים הגדרה קצרה וקולעת לרעיון המינימליזם.
תסדרו את הבית
נשמע מוזר, אבל הכלל הראשון להאטת החיים הוא לא לזרוק את הטלוויזיה מהחלון, לא להירשם לשיעורי יוגה ומדיטציה, ולא להתפטר מהעבודה המלחיצה, אלא בצורה הכי פשוטה, לסדר את הבית.
המדריך ליצירת הבית המינימליסטי
ליאו בבאוטה, כותב הבלוג "הרגלי זן", מספיק את המדריך הפרקטי המלא ליצירת הבית המינימליסטי שלכם.
אין תירוצים, מינימליזם עם ילדים
ורגע לפני שאתם נאחזים בילדים כתירוץ – אותו ליאו מסביר, ומדגים על בשרו, איך אפשר לעשות את זה גם עם שישה ילדים.
המלתחה המינימליסטית שלי/המלתחה המינימליסטית שלה
בעשורים האחרונים דומה שפרטי לבוש הפכו למוצרי צריכה מתכלים, ממש כמו מזון וחומרי ניקיון. רשתות האופנה מאכלסות 60-70 אחוזים משטחו של כל קניון ראוי לשמצה, והמחירים ברצפה. שני פוסטים, אחד שלי ואחד של שני ספיבק מסבירים מדוע אנחנו לא צריכים כל כך הרבה בגדים, ומה המחיר האמיתי של הפריטים הזולים.
נראה כי ספרים מהווים מחלקה נפרדת עבור אנשים המעוניינים להשתחרר מאחיזת החפצים המקיפים אותם ולמנמל את חייהם, אך גם בעבור חובבי המילה הכתובה יש כמה צעדים שיסייעו להם לצמצם את כמות הספרים מבלי לחוש שהם ויתרו על דבר, ואולי אפילו להפך – לזכות מחדש בכמה פנינות ספרותיות שנקברו על המדף.
לשחרר חפצים עם ערך סנטימנטלי
לאחר מותה של אימו נאלץ גושוע פילדס להתמודד עם מאות חפצים וארגזי מסמכים אשר טמנו בחובם אינספור זיכרונות חיים. בפוסט הזה הוא מסביר, בצירוף עצות פרקטיות, כיצד להתמודד עם רגשות סנטימנטליים לחפצים.
איך ומתי הפכתי למינימליסט
וידו אישי וקורע לב על התהליך שעברתי, כולל חשיפה של הטריגר הראשוני.
כיצד מינימליזם מעודד את הכלכלה
מה יקרה לכלכלה אם כולנו נסגל לעצמנו חיים של מינימליזם ופשטות מרצון – ובכן, היא תפרח ותשגשג.
מינימליזם דיגיטלי / מינימליזם מחשבתי
תקופתנו עמוסה במידע ובתוכן, וכמו עם חפצים, גם כאן אנחנו נדרשים לסנן ולבחור את התוכן שמעניק לנו ערך, כמו גם לייצר לעצמנו איים של מחשבה עצמאית. שני פוסטים שיכולים לעזור עם הצעדים הראשונים בדרך למינימליזם מחשבתי.
בהצלחה וחג שמח לכולם
שני
מה הפעולה המינימליסטית של "לגזור ולשמור"? 🙂
שני
מערכת סלואו
לסרוק ולשמור 😉
מערכת סלואו
גד
להפנים
גד
הגיג
שלום עמית,
חשבתי כמה פעמים על עניין העיצוב המינימליסטי שאתה מעלה מפעם לפעם כאן.
אני תוהה איך זה מרגיש לחיות בבית "זני" כזה… אם נזרוק את הספות הישנות, את מדפי הספרים העמוסים, את כל הפיצ'יפקעס, כמו שאתה קורא לזה, מה ישאר בסוף? עוד תהיה תחושה של ביתיות?
פעם אחי האיר את עיני, שההבדל בין חדר מנוכר של סטודנט במעונות לבין חדר שהוא "בית", נעוץ בדיוק בזה – בבית יש המון חפצים קטנים שמשרים הרגשה חמימה וביתית . לא יודע להסביר למה ,אבל זה ככה, נכון?
הגיג
עמית נויפלד
אני חושב שגם מינימליזם משאיר הרבה מקום לנגיעות אישיות וייחודיות, ובוודאי שאינני רוצה לחיות בבית זני – את זה אני משאיר לחובבי איקאה 😉 אמנם זה פוסט שלא לינקקתי אליו, אבל יש את זה – http://bit.ly/1bPCJLu – פוסט מעבר הדירה שלי. אתה יכול למשל לראות שאת הטלוויזיה, מערכת הקולנוע הביתי והרמקולים הענקיים החלפתי בפטיפון ישן של פיליפס, הוא עובד אז אנחנו שומעים בו תקליטים, הוא גם מהווה רהיט נאה למדי, ובעיקר הוא חוסך לי את כל הקקפוניה הטכנית שהיתה מונחת באותו מקום בדירה הישנה.
מדפי ספרים הם אכן חולשה גם אצלי, והזמנתי את הנגר שבנה לי את הספרייה על מנת שיתאים אותה לנישה שיש בדירה הנוכחית. בשנים האחרונות הפסקתי כמעט לגמרי לרכוש ספרים חדשים, ואני מחלק את אלה שיש לי ביד נדיבה – הכלל הוא שעל כל ספר שנכנס יש אחד אחר שיוצא כי ממש אין לי תוכנית לרכוש ארונית נוספת לספרים כל עוד אני חיי.
את הפיצ'פקעסים שבעבר אספתי בקדחנות בשווקי פשפשים הגבלתי לתכולת ארון הרוקחים, ואני מוכר אותם או מעניק כמתנות לחברים – זה עוד דבר חשוב לדעתי – לדעת להגביל ולקבוע מקום לדברים.
לגבי ספות ישנות, שלי בת 15 שנה, ואם יום אחד היה צורך להחליף אותה הייתי עושה זאת בשוק הפשפשים, אותו אחד שממנו הגיעו רוב הרהיטים בדירה שלי, כולל שולחן העץ הקטן עם התריסים הישנים שמייצר חמימות בחדר השינה.
במילים אחרות, אני לא חושב שיש סיבה לראות במינימליזם דבר מה קר ומנוכר, וכל אחד יכול לעצב את הסביבה שלו כראות עיניו, רק לעשות זאת תוך כדי ניפוי עדין ועקבי של כל מה שלא מעניק שום ערך (בעיקר שימושי אבל לצורך העניין גם עיצובי) ואני מעריך שבכל דירה נורמטיבית יש עשרות חפצים כאלה אם לא יותר.
עמית נויפלד
הגיג
עמית, תודה על התגובה . אחשוב עליה.
(ולא ידעתי שאתה כזה חובב וינטאג)
חג שמח. 🙂
הגיג
מעוניין
מאמר מעניין.
הייתי מאמץ בחום את רובו ומוסיף הסתייגות אחת משמעותית –
צריך להבדיל את המינימליזם מסגפנות, ואת ההסתפקות במועט מהסבל הרומנטי.
דוגמת הפטיפון היא דוגמא נהדרת –
הוא אולי מינימליסטי ומכיל פחות כבלים, הוא בטוח רומנטי יותר מלנגן MP3, אבל לקדש אותו על פני אפשרות להאזין למוסיקה במשך יותר מ20 דקות ברצף נוגע בדיוק בנקודה.
בקיצור – נשמע רעיון נהדר, אני לגמרי צופה ארגז משמעותי שייתרם לגודוויל בעקבות הפוסט הזה.
מעוניין