המלתחה המינימליסטית שלי

בסוף השבוע האחרון יצא לי לקרוא טור קצר מאת עוזי וייל שפורסם במגזין טיים אאוט תחת הכותרת "גברים, ומה שהם לובשים", וכמעט במקביל צפיתי על המחשב בסרט הדוקומנטרי "העולם על פי H&M" שעלה בערוץ 8. בעוד שעוזי וייל כתב בצורה משעשעת על יחסם של גברים לבגדים (מעדיפים שיהיה לנו נוח על פני כל דבר אחר) הסרט פשפש בקרביו של תאגיד ההלבשה השני בגודלו בעולם, ומצא בדיוק את מה שהייתם מצפים למצוא: ניצול עובדים, העלמות מיסים, שותפים עסקיים בעייתיים, ובגדול הציג את "המחיר היקר שמאחורי הבגדים הזולים".

השילוב בין הטור לסרט הצליח להושיב אותי על המחשב ולכתוב את הפוסט שמתגלגל בראשי מזה כשנה, אך מסיבות כאלה ואחרות טרם התגשם בפסקאות ברורות, ולהלן, המלתחה המינימליסטית שלי.

מבלי להכביר במילים, אשתף אתכם במצאי הבגדים והאביזרים הנלווים שבבעלותי נכון לרגע זה:

6 זוגות מכנסיים
10 חולצות T
2 חולצות מכופתרות
3 סוודרים/סווטשרטים
3 ז'קטים/מעילים
1 חליפה שחורה
2 זוגות של נעלי סניקרס
1 נעלי ספורט
1 מכנסי ספורט (טרנינג)
1 בגד ים
1 חגורה
1 כובע
1 משקפי שמש (בייצור עצמי)
1 תיק צד של חברת VAUDE
1 תיק גב של חברת Swiss Gear

סה"כ 35 פריטים.

עד לפני כעשור המצב היה שונה לגמרי, ואני מודה שמהרבה בחינות הייתי טווס לא קטן – אהבתי להתלבש ולעיתים הייתי מודד שניים או שלושה סטים של בגדים לפני שהייתי יוצא מהבית. בנוסף, בגדים חדשים היו גורמים לי אושר אמיתי (תחושת מיליון הדולר הידועה) גם אם רגעי. בארון הבגדים שלי ניתן היה למצוא כעשרה זוגות מכנסיים בכל רגע נתון, 15 חולצות מכופתרות לפחות, אינספור חולצות T, ושבעה מעילים שונים – ללא ספק הפריט שהיה אהוב עלי ביותר. אמנם חלק גדול מהפרטים הגיע משווקי פשפשים ומחנויות יד שנייה, אבל גם ככאלה הם העסיקו אותי, וגרמו לי להוציא סכומי כסף לא קטנים, לכל הפחות על בסיס חודשי. מדהים אותי לחשוב על זה היום, כאשר כל רכישות הבגדים שלי לשנת 2014 הסתכמו בחולצה אחת וזוג נעלי סניקרס חדשות (הייתי זקוק להם בשביל להתחתן). 33 הפריטים שבבעלותי מאפשרים לי, לפחות מתמטית, מגוון רחב של שילובים, והגם שאני רוצה לפעמים ללבוש את אותם בגדים יום אחרי יום, אשתי צועקת עלי שלא אעשה זאת ובדרך כלל אני מוותר.

חתונה

ביום החתונה. חליפה בת חמש וזוג נעליים חדשות.

 

כפי שכבר ציינתי בפוסט אחר, המניע הבראשיתי לתהליך המינימליזם שעברתי היה שיפוץ שנערך בבניין בו גרתי, אשר הביא עמו ענן אבק שהשתכן דרך קבע בדירתי, ולא פסח גם על ארון הבגדים. עומס  פרטי הלבוש שהיו בבעלותי הפך למטרד קשה אף יותר, וקיבלתי החלטה, שבזמנו נראתה לא פשוטה, להיפטר מרובם. כמובן, אין צורך בסיבות פרוזאיות שכאלה על מנת לשאוף ולאחוז במלתחה מינימליסטית, ופירוט הצעדים שנקטתי בזמנו אמור להתאים גם לימות שלום. בנוסף, כל העצות הרשומות מטה מתאימות ליישום גם במלתחה נשית, אם כי אני מקווה שבעתיד הקרוב יעלה פוסט נוסף שיוקדש במיוחד למין השני.

1. הכירו בעובדה שיש לכם יותר מידי בגדים. רוב הזמן לא הפנמתי את העובדה הזאת. היה לי ארון מספיק גדול כדי שתכולתו תראה מרווחת למדי. בפועל, היו לי המון בגדים. הדרך לדעת שיש לך המון בגדים היא לבחון בכמה מהם לא עשית שימוש במשך יותר מ-12 חודשים (המחמירים יכולים להחיל את חוק שלושת החודשים). כמעט חמישים אחוז מתכולת הארון שלי ענתה על ההגדרה הזאת.

2. בצעו סלקציה ראשונית. בסופו של דבר מרביתנו חוזרים ולובשים את אותם 20-30 פריטים בכל תקופה נתונה. אנחנו עושים זאת כי אנחנו אוהבים אותם וחושבים שאנחנו נראים בהם יותר טוב מאשר בבגדינו האחרים. הסלקציה הראשונית נועדה לנפות מן הארון את הפריטים בהם ברור לכם שלעולם, אבל לעולם, ובשום מחיר, לא תחזרו ללבוש, ולמעשה הייתם מוכנים לשלם סכום נכבד על מנת לוודא שלא מסתובבות תמונות שלכם איתם ברחבי העולם. אלוהים יודע שלי היו כמה וכמה כאלה בארון, ואני חושב שבאופן כללי, ויחסית למין הגברי, אני אוחז בטעם טוב.

3. תרמו, מסרו, מכרו. לא אכפת לי איך תעשו זאת, אבל הפריטים שעונים לקטגוריה האחרונה צריכים לעזוב את הבית בהקדם. הכניסו אותם לאחד ממיכלי האיסוף של "ויצו", מכרו לחנויות יד שנייה או הניחו אותם על הספסל הקרוב לביתכם עוד היום. כל השתהות רק תוביל לויתור ובסופו של דבר הם יידחקו לאחורי הארון וימשיכו לתפוס מקום ולהעלות אבק.

4. אפסנו את השאר. פריטים שלא לבשתם לאורך תקופה ארוכה אבל אינם עונים להגדרה של "אלוהים מה עשיתי" נשארים עמכם, אולם רצוי לאפסן אותם בנפרד. באופן הזה תוכלו ללכת עם ולהרגיש בלי – מצד אחד הארון שלכם ייראה מינימליסטי למדי, ומצד שני תמנע מכם התחושה שייתכן ועשיתם טעות וכעת אין לכם מה ללבוש (תסמונת מוכרת התוקפת בדרך כלל בעלי ארונות עמוסים).

5. נסו לא להיות סנטימנטליים יתר על המידה. הפריטים מהם היה לי הכי קשה להיפרד היו אלה שנשאו זיכרונות כאלה ואחרים (אקסיות, מתנות יום הולדת, מציאות משווקי פשפשים בחו"ל) וזאת למרות שהם כבר לא עלו עלי כלל, או לחילופין היו במצבי התפוררות מתקדמים. לא יפתיע אתכם לגלות שהזיכרונות מהאנשים והסיטואציות נותרו עימי גם כיום, כמעט שנתיים לאחר שנפטרתי מאחרון הפריטים הסנטימנטליים ששמרתי בארון.

6. דאגו לעירוב שימושים. מה שטוב לערים טוב גם לבגדים. כאשר אתם בוחרים את נבחרת החלומות למלתחה שלכם, נסו לזכור שיש עוד עונות פרט ל"עכשיו". כפי שרשמתי מעלה, בבעלותי רק שלושה סוודרים/סווטשרטים, והם בדרגות עובי משתנה – אחד דק וקליל יחסית, שני עבה מעט יותר, והשלישי עשוי צמר גס ועבה, והוא הסיבה העיקרית לכך ששרדתי את החורף בפראג מבלי להיקלע להיפותרמיה ולו פעם אחת.

7. דאגו לתמהיל פרקטי של פריטים. אני אוחז בעשר חולצות T מאחר וזה הפריט שמשמש אותי בתדירות הגבוהה ביותר, בעוד שחולצות מכופתרות כמעט ואינני לובש. לו הייתי עובד בפירמה גדולה ומכובדת של עו"ד או רואי חשבון, סביר להניח שהמצב היה בדיוק הפוך.

8. השיבו לחיים את הבגדים שאפסנתם. אחרי הניפוי הראשוני נצמדתי לפריטים האהובים, ואת השאר כאמור אפסנתי בצד. הזמן עשה את שלו והבגדים שנבחרו לסבב הראשון החלו להתיישן יתר על המידה ומעבר לכלל תקנה (כן, אני נוהג לקחת בגדים שאני אוהב לתופר/ת ולהעניק להם מחזור חיים נוסף מעבר למה שתכנן הייצרן). בשלב זה התחלתי להוציא את הבגדים שאפסנתי בארגז השני. סוודרים, ג'ינסים וחולצות T – פריטים שלא מצאו חן בעיני (אבל לא עד כדי מסירה מיידית) נראו עתה באור שונה, וזאת עובדה שכדאי לזכור – הטעם שלנו בהחלט יכול להשתנות. במקום לרכוש בגדים חדשים הענקתי לכל המחזור המאופסן צ'אנס שני, והוא השתלם מכל הבחינות.

9. קנו בחנויות קטנות. בסופו של דבר תצטרכו לקנות בגדים חדשים, וכאן בהחלט ניצבת בעיה בעבור הצרכן המודע. לא לחינם הזכרתי את הסרט "העולם על פי H&M" – כמעט כל מוצרי הטקסטיל הנמכרים כיום מקורם בתאגידים ומוצאם במדינות העולם השלישי.  לכאורה אין קשר בין מינימליזם ומוסר צרכני, אולם לטעמי מדובר בשני צדדים של אותו מטבע, ובהתאמה אני מאוד משתדל לרכוש בגדים שיוצרו באופן הוגן. בעוד שקל לאתר חולצות T שנתפרו בישראל (חפשו מעצבים קטנים, להם לא משתלם להביא מכולה מסין) הרי שעבור פריטים אחרים המצב לא כה פשוט, וברור לי שמלתחה מקומית והוגנת לחלוטין היא כמעט בלתי אפשרית. אני כן מתמיד ורוכש רק בחנויות קטנות. תיק הגב שלי של חברת "סויס גיר" אמנם נתפר בוייטנאם אבל לפחות לא נרכש בחנות של הרשת, אלא ב"כהן תיק" הממוקמת ממש בבניין בו אני גר. כנ"ל לגבי הג'ינסים והחולצות.

10. העדיפו איכות על כמות. יש פריטים בהם שווה להשקיע, כדוגמת נעליים, מעילים או חליפות. את החליפה שלי רכשתי ממעצב ישראלי לפני כמעט חמש שנים, והיא עלתה לי 3,200 ₪ אחרי הנחה מיוחדת של 20% (הכרתי מישהי שהכירה מישהו). יכולתי לרכוש חליפות גם בטווח מחירים של 1,000-1,500 ₪ , אולם ניכר היה בהן שהן באיכות תפירה וגימור נמוכות, והעדפתי להשקיע בפריט. בדיעבד זאת היתה החלטה נבונה. למרות שעשיתי בה שימוש לעיתים קרובות יחסית, היא עדיין נראית כחדשה. מנגד, אין לי שמץ של מושג מה מביא אנשים מסוימים להוציא מאות שקלים על חולצת T רק בשל העובדה שרקום עליהן סמל של מותג יוקרתי.

מכנסיים וחולצה

בדרך כלל אני מרגיש הכי בנוח במכנסיים וחולצת טי, ומאחר ומעולם לא הייתי חובב מושבע של תהליך הקניה עצמו, סיגלתי לעצמי מנהג חדש בשנים האחרונות – כשאני מוצא פריט שאני אוהב אני רוכש ממנו שני זוגות, ורק לאחר שהראשון מתבלה לחלוטין אני שולף את השני מהאפסון.

 

אני יכול לקנח את הפוסט בשלל קלישאות כגון: "הבגד לא עושה את האדם", או, "סרבו לאופנות מתחלפות והיו נאמנים לעצמכם", אבל אחרי שנתיים של חיים עם מלתחה שיכולה להיכנס למזוודה אחת קטנה,  אין  בהן באמת צורך. אין לי בגדים שאני לא עושה בהם שימוש, אין לי התלבטויות ממושכות בבקרים לגבי מה ללבוש, והצורך הבלתי פוסק להתחדש ולפצות את עצמי באמצעות פריט חדש קמל אף הוא ונעלם כמעט מייד. במילים אחרות, מלתחה מינימליסטית חוסכת לכם כסף, מקום ולא מעט זמן. היא מפשטת את החיים בצורה ניכרת ומאפשרת לכם להתעסק בדברים החשובים באמת בחיים, כלומר, בנמנומים.

_________

תגובות10

  • הגב ינואר 6, 2015

    דוד

    עמית תודה!

      

  • הגב ינואר 6, 2015

    אורלב

    מצויין כרגיל. עם זאת, בסעיף 9 קצת הפריע לי שהפיתרון לבגדים חדשים הוא "קנו בחנויות קטנות". הפתרון הרבה יותר רחב לטעמי ועובר קודם כל ביד שניה. מצרפת את חצי השקל שלי בנושא (מקווה שזה לא נחשב פרסומי מדי) http://citytree.net/branches/posts/1753/

      

    • עמית נויפלד
      הגב ינואר 6, 2015

      עמית נויפלד

      אני תמיד שמח לתת במה לעץבעיר, וחיבתי לחנויות יד שניה מוזכרת בפוסט לפחות פעמיים אם אני לא סנילי לגמרי (ובעוד הרבה פוסטים באתר כמו זה למשל http://bit.ly/1u6zceK) אני פשוט מחשיב אותן כחנויות קטנות (ולגיטימיות) מן המניין.

      כשאני כותב בגדים חדשים הכוונה היא חדשים בעבורי, וייתכן שזה באמת לא ברור מספיק. בהרבה חנויות יד שניה אגב, כמו בביגודיות של ויצו, אפשר למצוא לא מעט בגדים חדשים לגמרי שבגלל פגם קטן, כזה או אחר, לא נמכרים בחנות המעצב ומגיעים ישר אליהם. שווה לפשפש.

        

  • הגב ינואר 7, 2015

    אתוש

    עמית תענוג לקרוא, מצחיק, מעניין וחכם .

      

  • הגב אפריל 13, 2015

    ענת

    מתחברת לכל מילה. ואפשר להחיל את הנ"ל גם על שאר הטקסטיל הביתי: מגבות, מצעים, מפות וכד'.

      

  • הגב אוקטובר 11, 2019

    עדה

    בעד ! הבעיה היא, שהרבה פעמים יש לסביבה מה להגיד.

      

  • הגב אוקטובר 22, 2019

    מאיה

    מתחברת כרגיל לכל התכנים המדהימים שמופיעים באתר. רציתי להוסיף שבשביל נשים מלתחה מינימליסטית היא יותר מאתגרת. הפתרון שלי לעניין הוא לקנות בגדים בצבעים שמתאימים אחד לשני (במקרה שלי בז', לבן ותכלת) ולא להתפתות אחר אופנות חולפות. לוותר לחלוטין על נעלי עקב שמזיקות לגב ומנוגדות לכל הגיון בריא. לוותר על פדיקור ומניקור מטופשים ויקרים ולקנות תכשיטים זולים ומגניבים שמוסיפים לכל בגד לוק שונה. התכשיטים לא תופסים הרבה מקום בארון וניתן לדחוס אותם למגירה אחת בלבד. בנוסף קניתי נעלי התעמלות בצבע נייטרלי והן משמשות אותי גם להתעמלות וגם לעבודה.

      

  • הגב נובמבר 6, 2020

    קובי

    שמתי לב שלא ספרת "הלבשה תחתונה".
    גם לתחתונים וגרביים יש אופנות ויש "מותגים".
    שלא לדבר על נשים שם אפשר גם סטים של…

      

    • עמית נויפלד
      הגב נובמבר 6, 2020

      עמית נויפלד

      היי קובי, בספירות מסוג אלה אכן לא נהוג לקחת בחשבון הלבשה תחתונה.
      אני מבטיח לך שיש לי הרבה פחות ממה שאשתי היתה רוצה שיהיה לי.
      לעניין המותגים, אני חושב שהם פחות משפיעים בתחום הזה, מאחר ולמעט שכבות גיל מסוימות מאוד, רוב האנשים לא מעוניינים שהקהל הרחב יבחין בפריטי הלבוש האלה, כך שהם מצניעים אותם מתחת לבגדים.

        

  • הגב נובמבר 11, 2020

    עמית

    אני לובש בכיף חולצות ישנות ודהויות.
    חבל שהחברה מכתיבה לנו מה ראוי ומה לא, ועוד משתמשים במילים כמו "מזלזל" על הבחירה להתלבש בצורה "לא מכובדת". אז לא מפריע לי שמישהו חש שמזלזלים בו כי זה בגלל צורת החשיבה שלו.

      

השאירו תגובה