במהלך חיי הקודמים כפרסומאי, אחד הלקוחות הגדולים שניהלתי היה רשת ספרים גדולה ומוכרת. אני רוצה להאמין שכאשר רשת זו הוקמה לפני קרוב למאה שנים, פעמה בלב מייסדיה אהבה לספרים, כתיבה, קריאה, ושיטוט בממלכת הדמיון, אולם, אני יודע שקרן ההון-סיכון שרכשה אותה עשתה זאת מסיבה אחת בלבד: האנליסטים מצאו כי שוק הספרים בישראל מגלם בחובו פוטנציאל עסקי מעניין, ויש אפשרות למכור בתוך זמן קצר ברווח נאה. בהתאמה, הדיונים סביב שולחן ההנהלה עוסקים כיום פחות בסופרים, ספרות ויצירה, ויותר במהלכים שיווקיים, רווחיות וטרנדים עכשוויים.
כפועל יוצא, גם הקורא הישראלי מתרגל לצרוך את הספרות שלו על פי פרמטרים של כדאיות, ולא ירחק היום, אם הוא לא עמנו כאן ועכשיו, שבו גם הסופרים יתחילו להפנים את חוקי המשחק החדשים, ויתאימו את כתיבתם לרחשי הלב הכלכליים של אדוניהם, ואז, גבירותי ורבותי, קוראים וקוראות, כותבים וכותבות – חוקי השוק החופשי ישתלטו סופסוף גם על חלקת אלוהים הקטנה של כל אחד מאתנו – הדמיון! מעתה, נהיה אנו צפויים לקבל חומרים מעובדים, מהירים לצריכה, עם ריח מתוק ואטרקטיבי, וטעם של המבורגר כפול במזללה זולה.
ואולם, במקביל לתהליך המדאיג הזה, מתנהל תהליך אחר, מעניין ביותר. יש אומרים שהוא סותר, ואילו אחרים יטענו שהוא משלים. מדובר בילד השובב ביותר בשכונה, שנולד ממש זה עתה וכבר כובש לעצמו נפשות רבות ומתפשט במהירות עצומה: מימון המונים (crowd funding). השיטה מרהיבה בפשטותה. אתה כותב ספר, מעלה טיזר לאתר ייעודי, והציבור רוכש ממך את הספר עוד לפני שהוא הופק. אם מספיק אנשים מתעניינים בספר, אתה מפיק אותו ושולח להם עותקים. אם לא – אז לא.
המפיצים, המשווקים, המוכרים, מנהלי השיווק, היועצים האסטרטגים, הפרסומאים, מנהלי הקרן, חברי הדרקטוריון, ועוד אינסוף טרמפיסטים מאבדים בבת אחת את כוחם האבסולוטי. על הבמה נשארות רק שתי דמויות: הכותב והקורא. יכול להיות שהדיאלוג בינהם מורכב יותר. ייתכן שהקרבה והשותפות לדרך עשויה להיות בעייתית לעיתים. אבל בכל אופן, זה רק הם. סופר, קורא, ועולם דמיוני שהם מעוניינים לחלוק בינהם.
מי שהגדיל לעשות בתחום היה עוזי וויל, אשר פנה אל קהל הקוראים הוותיק והנאמן שלו, והצליח לגייס בתוך 10 שעות את מלוא הסכום הנדרש להפקת ספרו החדש. סופרים נוספים, חדשים כוותיקים, מנסים לעשות את זה. חלקם מצליחים יותר, וחלקם פחות.
כותב שורות אלה החליט ללכת עם הרעיון צעד אחד קדימה: לא רק שרשתות הספרים לא יקבעו לקורא מה לעשות עם הדמיון שלו, גם הסופר עצמו או המאייר לא ייעשו זאת, ואני אסביר: משום מה, דווקא כשמדובר בספרי ילדים, נהוג תמיד להוסיף לטקסט איורים. לעיתים מרשימים יותר ולעיתים פחות. אבל תמיד מקפידים להראות לילד את מה שהוא אמור לדמיין. חשבתי שהגיע הזמן לאתגר את הפרדיגמה הזו, וברור היה לי שהדרך לעשות זאת היא רק באמצעות מימון הציבור – אם המוצר הסופי מתבסס על שיתוף הציבור, הרי שגם תחילת הדרך חייבת לבוא משם. וזה הזמן להציג את איציקידנה.
איציקידנה הוא ספר שכתבתי לפני שנים רבות לבני הבכור, המגולל את עלילותיהם של איציק, הילד החכם בעולם, ודנה, הילדה החזקה ביותר, שמצילים את העולם מסדרה של רשעים שונים. במקום למצוא מאייר שיוסיף לספר תמונות, התחלנו לצייר בעצמנו בתוך הספר את מה שראינו בדמיון. מאז, נולדו עוד ילדים וצוירו עוד ציורים, הוסיפו שרבוטים גם הסבים והדודים וכשנגמרו העמודים נכתבו מעללים חדשים. ספר איציקידנה הפרטי שלנו הפך לסוג של אלבום משפחתי מצויר, שתמיד נעים לקרוא ולצייר בו עוד ועוד.
את ההנאה הזו רצינו לחלוק עם העולם. איציקידנה כבר הסכימו להגיע לכולם, כדי שכל אחד יוכל לצייר אותם בתוך הספר שלו – כפי שנראה לו. לצורך זה עיצבנו ספר מיוחד, שבמקום ציורים הוא מכיל עפרונות צבעוניים ומקומות להוסיף את ציוריכם האישיים כיד הדמיון הטובה עליכם.
להזמנת עותק והשתתפות בתמיכה בפרויקט - לחצו על הלינק בסוף הפוסט
עכשיו לא נותר לכם אלא להחליט בעצמכם, ללא תיווך רשתות הספרים והמולי"ם, כיצד יראו הגיבורים הראשיים, וכמובן, האם זהו פרויקט הראוי לראות אור, או שמקומו במגרה המשפחתית…
___________
…
__________
אביב
יחי הדמיון החופשי! רעיון מעולה!!
אביב
ליאת
בהחלט התרשמתי, שיהיה המון בהצלחה!
ליאת
ליאור
כמה פשוט, ככה גאוני!
פשוט מקסים, ומקווה לראות עוד כאלו בעתיד.
עכשיו אני נכנסת לרכוש כמה לאחיינים ולעוד ילדה אחת ומיוחדת, שגם לה מגיע ספר נפלא שכזה.
המון בהצלחה
ליאור