לצערי (ואולי, בדיעבד, לשמחתי) לא נולדתי עם יכולות אתלטיות. כילד לא היו לי גמישות, כח, סבולת או שאר התכונות שמאפיינות אתלטים. עדיין זכור לי איך בבית ספר יסודי לקחה אותי אימי לשיעור ניסיון בהתעמלות קרקע, ואת חוסר הצלחתי כמעט בכל התחומים בהם בדק אותי המאמן. לא בגלגלון, לא "שפגטים", וכנראה שגם לא בשאר התרגילים. גם במשחקי כדור לא הצטיינתי, ולרוב הייתי מאלו שנבחרים אחרונים לקבוצות הכדורגל או כדורסל. השינוי, מבחינתי, התרחש כאשר נחשפתי לעולם הטיפוס, בגיל 17. גיליתי פעילות שהלהיבה אותי, שריתקה אותי וגרמה לי הנאה רבה. לא שהצלחתי בה במיוחד, לפחות לא בהתחלה.
התחלתי לטפס עם חבר של הורי, ולאחר מספר מפגשים, הוא אמר להם שאני אמנם נחמד, אך מטפס גדול אני כנראה לא אהיה. אולם בזכות אהבתי לספורט הטיפוס, גיליתי את התכונות של דבקות והתמדה בתוכי. טיפסתי בכל הזדמנות שרק יכולתי, ועם הזמן גיליתי שהיכולת שלי משתפרת פלאים. זה לקח זמן, אולי כמה שנים, אולם פתאום מצאתי שזה משליך גם על דברים אחרים. אני עולה 20 עליות מתח ללא קושי, או מבצע פיסוקים רחבים. הטיפוס גם עזר לי לפתח יכולות אחרות – את קור הרוח כאשר אתה בצעד קשה, גבוה מעל הקרקע, את היכולת לדמיין את המסלול כאשר אתה עדיין למרגלותיו, את החברות והמחוייבות שבעבודת צוות, ואת היכולת להתמקד לחלוטין ברגע, בצעד הנוכחי כאשר אני באמצע מסלול קשה. עם הזמן זכיתי לעבור קורס מדריכים ומדריכים בכירים ולשתף בחוויה גם רבים אחרים, וגם זכיתי לטפס במקומות רבים. הייתי הראשון שטיפס מסלולים רבים בארץ ובסיני, והישראלי הראשון שטיפס את ה"אל קפיטן" בעמק יוסמיטי שבארה"ב, כמו גם מסלולים ואתרים רבים אחרים. הטיפוס גם פתח לפני עולמות רבים.
הליכה יחפה בפירנאיים (החופשה הבאה שלכם)
אולם, הפעילויות המרכזיות שבהן עסקתי קשורות לעולם התנועה הסינית – הטאי צ'י והצ'י גונג, ועולם היוגה ההודית. בשניהם אני עוסק מעל 20 שנה. עברתי קורס מורי טאי צ'י, וכיום אני עובר קורס מורי יוגה אצל שמעון בן אבי. מה שאיפיין עבורי את הגישות האלו, הוא שכמו בטיפוס, אך בצורה עמוקה ומתוך מסורת רבת שנים, הן חיפשו את המשהו שמעבר לפעילות הגופנית בלבד, את היכולת להשפיע ולשנות את אורך חיינו, את נקודת ההתייחסות שלנו אל העולם. גיליתי את היכולת להשתנות בגישתי לחיים מתוך התנועה הפיזית, את הקשר שבין הפיזי לרוחני.
טאי צ'י בטבע (לא סתם קראטה לעצלנים)
אז מה לעשות
כיום מקובלת כבר החשיבות של פעילות גופנית גם על הרפואה הקונוונציונלית, רצוי לפחות 3 עד 5 פעמים בשבוע. זה עוזר כמובן לבריאות – מועיל לבעיות של כלי דם ומחלות לב, לבעיות של סוכרת ולשלל הבעיות האחרות שנפוצות בחברת השפע המודרנית. שפע של הכל – כולל מחלות חדשות. מתברר שזה מועיל גם למח ולצלילות המחשבה – פעילות גופנית עוזרת למנוע את מחלות ההזדקנות כגון אלצהיימר, ובכלל לשמור על מח פעיל ויצירתי. ומלבד זאת, פעילות גופנית תורמת להרגשה הטובה – אם מההנאה מהפעולה, ואם מתופעות ביוכימיות, כמו הפרשת הורמון הסרוטונין.
הדעה המקובלת אומרת שרצוי לשלב פעילות אירובית – ריצה, הליכה, שחיה וכו', עם תרגילים הדורשים מאמץ מתפרץ – מה שמוגדר כ HIIT – High Intensity Interval Training. זה יכול להעשות בעזרת משקולות, אך גם על ידי שימוש בכח הכובד ומשקל הגוף. הרבה תרגולים מתוך היוגה עוזרים גם לבניית הכח. אפשרויות רבות אחרות נמצאות כיום באינטרנט. אחת השיטות שאני מעריך היא דרכו של Mark Sisson, המראה באתרו סט מסודר של תרגילים אשר ניתן לבצע בטבע, ללא אביזרים.
מתכון אישי
לסיום אציין בתור דוגמא את הפעילות שלי. רשימת הפעילויות שלי ניתנת רק לצורך ההדגמה, וכמובן שכל אחד צריך לבחור את הדרך שמתאימה לו.