הפעם האחרונה שבה הציעו לי חברות היתה בכיתה ד'. מאיה רובין ניגשה אלי בהפסקה הגדולה ומסרה כי טליה דרור מציעה לי חברות. באותם ימים כבר ניהלתי שלוש מערכות יחסים שונות עם עדי, לילך ודנה, אבל לכולן אני הצעתי חברות, כך שההצעה שנמסרה על ידי מתווכת היתה ללא ספק רגע מכונן בתפיסת הגבריות שלי (שהחלה להתפתח כשבע עשרה שנים אחרי). למרות האמור הצלחתי לעטות על עצמי ארשת של חשיבות והבטחתי למאיה כי אהרהר בדבר בזמן השיעור ואחליט, ואז רצתי במהירות לספר לכל מי שנשם בטווח של חמישה ק"מ בקו אווירי ללא הבדלי דת, גזע, מין, או סתם רצון להקשיב.
בסופו של דבר כמובן הסכמתי להצעת החברות, באמצעות שליח משלי, ויומיים אחר כך התחלנו לעשות מה שכל זוג חברים עושה בכיתה ד' (לפחות בשנות השמונים) – החלפנו מכתבים ראשונים.
זאת היתה הפעם הראשונה והאחרונה שבה הציעו לי חברות, אם לא סופרים, ואני לא, את אלה שמתקבלות ברשתות החברתיות. הוסיפו לכך את העובדה שאני כבר בשלהי שנות השלושים שלי, ותבינו כי לא היתה לי ציפייה גדולה שהמצב עומד להשתנות, לפחות עד לפני כמה ימים, אז קיבלתי הצעת חברות מ'עץבעיר'.
את 'עץבעיר' אני מכיר בערך מהיום שנולד, לפני שש שנים, כאתר אינטרנט ובלוג אישי של תמי צרי. את הרשומון האישי שלה החלה תמי לאחר מספר גלגולי חיים (לא להתבלבל עם נשמות) שכללו לימודי עיצוב בבצלאל, עבודה כמנהלת בחברת השמה בעיר ניו יורק, מפיקת סרטי אנימציה ועוד עבודות שיכולות להוביל כל אדם מיושב בדעתו להתמוטטות עצבים בתוך 72 שעות.
בגיל שלושים ושלוש היא חזרה מניו יורק. בשלב זה של חייה היא כבר רשמה לזכותה גמילה מוחלטת ממוצרי חלב (מהלך שהוביל להעלמות האלרגיות מהן סבלה), מעבר למזון טבעוני ברובו, ולאחר שנים ארוכות בהן התזונה שלה התבססה על תפריטי טייק אווי, היא גם חזרה לבשל את האוכל שהיא אוכלת בעצמה.
מספר שבועות בארץ הספיקו לה כדי להבין שאת השאיפות הקפיטליסטיות היא השאירה סופית מאחור, והרעיון החדש והכללי היה לעשות משהו טוב, גם אם בשלב זה לא היה ברור עדיין כלל מה הוא אותו טוב. מאחר והיא כבר עשתה זאת בניו יורק, ומאחר וידוע כי מי שעושה את זה בניו יורק יכול לעשות את זה בכל מקום, היא לא הניחה לעובדה פעוטה זו להטריד אותה יתר על המידה, ובמקום זאת הלכה ונרשמה לקורס פרמקלצ'ר אצל טליה שניידר. הקורס, שנפרש על פני 12 מפגשים, פתח לה דלת לעולם החיים האקולוגים, ותמי, נערה אורבנית טיפוסית, החליטה ליישם אותם בלב העיר תל אביב, ובמקביל ללמד אחרים.
שש שנים אחרי, 'עץבעיר', שהוקם בתור אתר אינטרנט שמטרתו להפיץ ולחלוק בידע, הוא הבית לחיים אקולוגים עירוניים, וכשאני אומר בית אני מתכוון לכך במלוא מובן המילה. הדירה בכיכר ביאליק ממנה מתנהל 'עץבעיר' היא בית פתוח לכל דבר ועניין (לחברי העץ, חשוב לציין, אבל עוד נגיע לזה), וכמעט בכל שעה נתונה תוכלו למצוא כמה וכמה חברים של העץ יושבים יחדיו ומדרדסים את הפעולה הבאה, תהא זו סדנה להכנת סבון ביתי, קמפיין סביבתי, או הרצאות בבתי ספר בתיאום עם הרשות המקומית.
פנינה אחרונה מבית היוצר של עץבעיר - קמפיין יוצאים מהסופר - בכל שבוע פריט אחר
נכון להיום, 'עץבעיר', שמתנהל כעסק חברתי, יוצא בקמפיין לגיוס חברים, וכמו כל דבר בעץ, כשהם אומרים חברים הם מתכוונים לזה – חבר של העץ הוא לא מישהו שעושה לייק לעמוד בפייסבוק, אלא מישהו שיכול להרים טלפון ולהודיע שהוא בעיר ביום ראשון ומחפש מקום לישון. מישהו שיכול בכל רגע נתון לדפוק על הדלת ולהתקבל בחמימות. מישהו שיודע שהוא החל מהיום חלק מרשת חברתית אמיתית שלעולם לא תיתן לו לפול.
למרות שאני עוקב אחרי הבלוג של תמי כמעט מיומו הראשון, וקראתי ככל הנראה כל פוסט ופוסט שהעלתה בימי חלדה, החל מהנפת הטוריה הראשונה בחצר האחורית של הבניין בו התגוררה וכלה בהודעה שהוציאה לאחרונה בה היא סיפרה כי היא שוברת את החיסכון הפנסיוני האחרון שלה על מנת להמשיך ולהפעיל את 'עץבעיר', הרי שבמציאות פגשתי אותה פעם ראשונה רק בשבוע שעבר. ישבנו במנזר על בירה ודיברנו במשך כשעתיים, אבל את המשפט הכי חשוב היא אמרה לי רק ברגע האחרון כשלוויתי אותה חזרה לבית. סיפרתי לה בחצי הומור שלאור התנהלות המערכת הכלכלית בעולם אני מאמין שכל אדם צריך ללמוד לבנות משהו במו ידיו ולעבור סדנת ליקוט עשבים למאכל, מאחר ובעתיד אלה יהיו שתי המיומנויות החשובות ביותר שיעזרו לנו לשרוד בעולם החדש. תמי הסתכלה עלי בפשטות ואמרה, אתה לא צריך ללמוד לעשות את זה בעצמך, אתה צריך להיות חלק מקהילה שבה יש אנשים שיודעים לעשות את הדברים האלה בעצמם. האסימון נפל.
נפגשנו בעיקר בגלל שההודעה שלה על שבירת קרן הפנסיה שלה משכה את תשומת ליבי, או יותר נכון, סדקה אותו מעט. כי כשעץ נופל ביער ואף אחד לא שם כדי לשמוע, את מי זה בכלל מעניין אם הוא משמיע רעש או לא, אבל אם 'עץבעיר' נופל בלב תל אביב כשכולנו יושבים בבתי קפה וברים מסביב ומדברים על מה צריך לעשות, תהיו בטוחים שגם אם לא תשמעו, את הרעש אנחנו נרגיש טוב בטווח הרחוק.
אז זהו. לא משנה אם אתם אפוקליפטיים בנשמתכם, או סתם אקטיביסטים אקולוגים שנמצאים עמוק בארון, 'עץבעיר' זה המקום בשבילכם. מעבר לעובדה שהחברות שלכם עם העץ תסייע לו להמשיך בשלל הפעילויות המבורכות שלו שכולן נועדו להרבות טוב בעולם (קורס פרמקלצ'ר עירוני שכיום מועבר ב"דרך היער", קמפיין יוצאים מהסופר, פרוייקט 100 קומפוסטאים ראשונים, תמיכה בגינות קהילתיות, בית אקולוגי פתוח בימי שישי, הרצאות סדנאות ועוד ועוד) היא בראש ובראשונה תבטיח את העובדה שלמרות שאתם כבר בני 20-40 או יותר, אתם עדיין יכולים להכיר חבר חדש ואמיתי שילווה אתכם לשארית החיים. והחלק הכי טוב הוא שבשביל להיות חברים של העץ אתם לא חייבים לגרף, לנסר, לעשות קומפוסט או לייצר חומרי ניקוי מלימונים. בתור התחלה כל מה שאתם צריכים לעשות זה למלא את הפרטים שלכם בעמוד הזה, לשלם דמי חברות של 40 ₪ חודשיים, והופה, אתם חברים.
וכמחווה לעיר שבה נזרע הרעיון, הנה מוזיקת רקע ראויה שתלווה אתכם בתהליך, ותבטיח שהרעיון בבסיסו יוותר אמיתי ונכון
__________
לאתר עץבעיר
__________