כדי להצליח להאט את קצב החיים,
עלינו להבין קודם מתי ואיך הם
הפכו למהירים.
היסטוריה של מהירות – מדריך פילוסופי ומעשי להאטה
"רבים החלקים הטובים בספר, והידע שנפרש בהם מרשים בהיקפו ובאופן השימוש בו לתמיכה ברעיון המקודם כאן. הספר הזה עשיר, כולל ההערות מאירות העין שבסופו. נויפלד אכן ניחן בנפש של פילוסוף. מי שירצה רק עצות מעשיות לחיים נינוחים יותר, יוכל לדוג אותן כאן בקלות; מי שמחפש יותר מזה, ימצא ובשפע."
בועז יזרעאלי
מוסף הספרים של הארץ
"הספר "היסטוריה של מהירות" מותח ביקורת על תחלואי חיינו בעולם המודרני - התמכרות לעבודה, צריכה מיותרת ותלות בטכנולוגיה הן רק ההתחלה - ומציע שנאט את הקצב. גם אם לפרקים הוא אופטימי מדי, זהו ספר מאוזן, מעודכן ומעורר מחשבה [...] משמח לקרוא חשיבה ישראלית עכשווית, עדכנית, ביקורתית אך מאוזנת ופרגמטית, על הדרך שבה אנחנו חיים."
אריק גלסנר
7 לילות, ידיעות אחרונות
"עמית נויפלד מסביר באופן משעשע ומעורר מחשבה למה עדיף לעצור רגע את המרדף התמידי שאנחנו מצויים בו, לחיות לאט, או לפחות להאט קצת את הקצב. המדריך החדש שלו אינו רק תיאורטי, אלא גם מציע דרכים פרקטיות ליהנות יותר מהקהילה, המשפחה, העבודה והסביבה על ידי האטה."
ציפי גוריון
קריאת חובה, מאקו
למה אנחנו תמיד ממהרים
אנחנו חיים בתקופה מרתקת. מכל עבר אנחנו מוקפים בטכנולוגיה חדשה. יש פחות עניים בעולם, פחות ילדים רעבים, והרבה יותר אנשים נהנים משפע של מוצרי צריכה שבעבר היו נחלתם של בודדים. העולם מתקדם במהירות וללא הפסקה, רק שלראשונה, כבר לא לגמרי ברור לאן.
הוגי הדעות הגדולים של המאה ה-17 האמינו שהמכונות עתידות לשחרר את האדם. העבודה תדרוש 4 שעות ביום, ואת שאר הזמן יקדישו בני האדם ללימודים, דיונים, קריאה, כתיבה, אימון הגוף והנפש, פנאי ומשחק.
400 שנים אחר כך, אין לנו זמן אפילו להרהר במה השתבש. אנחנו חיים בתחושה של בהילות, בעידן של מהירות. הטכנולוגיה, כך התברר, לא שחררה את האדם, היא כבלה אותו לסטנדרט חדש של יעילות.
במקום ליהנות מהשפע, אנחנו מצויים במרדף מתמיד אחרי עוד. במקום לעצור לרגע ולנסח מחדש את המוטיבציה הבסיסית לבחירות שאנו עושים, אנחנו שועטים קדימה בלי לשאול שאלות. בדרך, אנחנו מפספסים את כל מה ששווה לחיות בעבורו, את כל מי ששווה לחיות לצדו.
איורים מתוך הספר: דייב יעקב
זה לא חייב להיות כך. אנחנו יכולים ליהנות יותר מהעבודה שאנחנו עושים, מהמזון שאנחנו אוכלים, מהפנאי שאנחנו מבלים, מהבריאות שאנחנו מטפחים וממערכות היחסים עם המשפחה, החברים והקהילה בה אנחנו חיים. עולם חדש ומרגש ממתין למי שמחליט להשיב לעצמו שליטה על המשאב היקר ביותר שבבעלותו – הזמן – למי שבוחר לקחת נשימה עמוקה, ולהאט.
ואנחנו לא לבד
בשנת 1991 דיווח טיים מגזין על כמיהה הולכת וגוברת לשוב ל"חיים הפשוטים". 69% מהנשאלים אמרו שהיו רוצים "להאט את הקצב ולחיות חיים רגועים יותר", ושיעור מדהים של 89% דיווחו שהיו רוצים לבלות יותר זמן עם משפחתם. בשנת 2014, נערך סקר דומה ובו נמצא כי למעלה ממחצית הנשאלים רוצים להאט את קצב חייהם. אם אתם שייכים לקבוצה זאת, הספר הזה בדיוק בשבילכם.
איורים מתוך הספר: דייב יעקב
על הספר
כיצד תפסה העבודה מקום כה מרכזי בחיי האדם?
מדוע "איזון עבודה-חיים" זה הדבר האחרון שאנחנו רוצים?
באיזה שלב בהיסטוריה המודרנית, הצלחה כלכלית נתפסה כעדות לגאולה דתית, וכיצד רעיון זה משפיע עלינו גם כיום?
מה הבעיה עם המושג "רמת חיים", והאופן שבו אנחנו מודדים אותו?
כיצד הצליחה תעשיית המזון להפוך את כל האוכל שלנו ל-"מהיר"?
מדוע אנחנו חוזרים מותשים גם מחופשות?
"היסטוריה של מהירות" מעורר דיון בהשלכות הכלכליות, הרגשיות והחברתיות שיש לקצב החיים המהיר. זהו מדריך מעשי להאטת החיים, שמסייע להוריד הילוך, מציע דרכים ליהנות יותר מהמזון, מהעבודה ומשעות הפנאי, ומקדם יצירה של קשרים משמעותיים עם המשפחה, החברים, הסביבה והקהילה בה אנו חיים.
בשפה קולחת ומשעשעת, קורא הספר תיגר על מאפייני עידן המהירות ועל הרציונליות התועלתנית, כחלק מהמהפכה העולמית שיוצרת תנועת ההאטה. הוא מזכיר לנו שלא פעם, השינויים הגדולים ביותר מתחילים בהחלטה לעשות פחות, או אפילו כלום. זה אולי נשמע מוזר, אבל גם רוזה פארקס שינתה את העולם בלי לקום מהכיסא. מוזמנים להצטרף.
על המחבר
עמית נויפלד, יליד 1975, מייסד ועורך אתר תנועת ההאטה slow.org.il כותב אודות פשטות מרצון, מינימליזם והמנגנונים שמניעים אותנו לעבוד ולצרוך בהילוך מהיר. מפרסם טורי דעה בעיתונים (הארץ, כלכליסט) ומרצה בפורומים שונים.
לעמית תואר ראשון בפילוסופיה וקולנוע ותואר שני בפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב.
מתגורר בשכונת התקווה עם נועה, אשתו, וגור חתולים. אוהב ללכת לאט ולבהות, משתדל שלא להידרס.
