על הקשר שבין תכנון לשבר והזכות לעצלות, או, חמש דרכים פשוטות שיעזרו לכם לנמנם יותר ולעבוד פחות.

לפני כשבועיים שהיתי בחופשה קצרה בקפריסין, ושם הזדמן לי לקרוא את הספרון "הזכות לעצלות" מאת פול לפארג. החיבור עצמו ראוי לפוסט משל עצמו, אולם בשלב זה רק אשתף בתגלית אחת ומפתיעה שעלתה בעת הקריאה – ה"עיצוב לשבר", אותו אחד שמקובל לחשוב כי עשה את צעדיו הראשונים בשנות החמישים של המאה שעברה, נכנס לשימוש והיה מוכר, אם להסתמך על דבריו של לפראג, כבר לפני כמאה וחמישים שנה.

אבל קודם הסבר קצר. אי שם בשנת 1954 צעד מעצב תעשייתי אמריקאי בשם סטיבן ברוקס אל אולם הרצאות בעיר מיניאפוליס שבארצות הברית, שם עתיד היה לשאת דברים בפני כנס פרסומאים. שמה של ההרצאה היה  planned obsolescence  (התיישנות מתוכננת). הביטוי אומנם לא היה מקורי, ונעשה בו שימוש כבר בשנת 1932 במאמר מאת ברנארד לונדונס שנשא את הכותרת “סיום תקופת השפל באמצעות תכנון להתיישנות”, אולם עד שנת 1954 הוא טרם זכה לפופולאריות רבה. במובן זה, סטיבן ברוקס היה רק הנשא של הוירוס, וכעת הוא מצא את הקהילה המושלמת להדבקה – פרסומאים. במשך ההרצאה שטח סטיבן את משנתו: “התיישנות מתוכננת מטרתה להחדיר בצרכן את התשוקה למוצר מעט חדש יותר, מעט טוב יותר,ומוקדם יותר מהנחוץ”. מאות הקופירייטרים, הארט-דירקטורים והפלנרים שנכחו באולם הנהנו בראשם ויצאו לבצע את המלאכה. בעוד הם שוקדים על מסעות פרסום מתוחכמים, גילו היצרנים מצדם שגם הם יכולים לתרום לא מעט להאצת הכלכלה, למעשה, הם חוו הארה – כל שעליהם לעשות זה להפסיק לייצר מוצרים אמינים, עמידים, חזקים ושניתנים לתיקון בקלות, ולהתחיל לייצר מוצרים שבירים, עם נטייה לקלקולים, ובלתי ניתנים להשבה לפעילות על ידי האדם הפשוט – וכך יצא שעד סוף שנות החמישים, ביטוי חדש הופיע בזירה– designed to break (מעוצב להישבר/עיצוב לשבר) – ביטוי אשר באחת קטע את ההסכם הלא כתוב בין היצרן לצרכן: אתה תעניק לי את המוצר הטוב ביותר שבאפשרותך לייצר, ואני אשלם עליו במיטב כספי אותו הרווחתי בעבודה קשה.

 

מאחר ואני הכרתי רק את הגרסא הנ"ל, הופתעתי כאמור לקרוא בספרו של לפארג, שפורסם לראשונה בשנת 1880, את הפסקה הבאה:

"במחוזות הצמר שלנו פורמים סמרטוטים מטונפים ורקובים למחצה ועושים מהם אריגים "בסגנון רנסנס" שמחזיקים מעמד כמו הבטחות בעת מסע בחירות. בליון, במקום להותיר לסיב המשי את פשטותו וגמישותו הטבעית, מעמיסים עליו מלחים מינרליים, המגדילים את משקלו והופכים אותו שביר וקצר תוחלת. כל המוצרים שלנו מזויפים כדי להקל על הבלאי שלהם ולקצר את קיומם. תקופתנו תיקרא "עידן הזיוף", כשם שהתקופות הראשונות של האנושות נקראו "עידן האבן", או "עידן הברונזה", על שם מה שנוצר בהן".

לאור האמור, ולרגל הגילוי, המשעשע משהו, המלמד אותנו כי מזה קרוב ל-150 שנים אנו זוכים ליהנות מעיצוב ותכנון ליישון, החלטתי להעלות על הכתב חמש דרכים המוכרות לי על מנת להילחם בעיצוב לשבר, והרי הן לפניכם:

 

1. להשתמש בדברים עד תום.

אם הייתי צריך להמר, הייתי מנחש כי הדבר היחיד שמרביתנו משתמשים בו עד תום הוא משחת השניים. בעיקר מאחר ואנחנו בדרך כלל שוכחים לקנות שפופרת חדשה, אבל גם מאחר וכמו מיכל הדלק של קריימר בפרק בו הוא לוקח רכב לנסיעת מבחן, היא מפגינה יכולות אינסופיות מרשימות – תמיד נראה שאנחנו מצליחים לחלץ ממנה עוד שכבה מספיקה לצחצוח הבא. אה, כן, ותחתוני גברים. אלה, במצטבר, שני המוצרים היחידים בהם נעשה שימוש עד תום.

מעבר להם, במידה וכל אחד מאיתנו יבצע סקירה מהירה בביתו שלו הוא יגלה ערימות של בגדים שטרם התבלו, מחברות שדפיהן לא נוצלו, עפרונות בעלי עופרת המספיקה לעוד חודשים של כתיבה ועטים עתירי דיו שטרם יבשה. בנוסף, נגני מוזיקה, טלפונים ניידים, מחשבים (שלושת האחרונים במצב תקין), תיקים, זוגות נעליים (השניים האחרונים לעיתים נספרים בעשרות רבות), מגבות, כלי מטבח, כוסות וצלחות.

חלק מן המוצרים לא מגיעים לשיבה טובה מאחר והיצרן הטמיע בהם מנגנון התראה מובנה, למשל, טיונר למדפסת לייזר, או מסנן מים אולטרא סגול – שני אלה, כמו עוד רבים אחרים, מודיעים לנו בנחרצות מתי הם סיימו את תפקידם – אולם, מי שכמוני ינסה יגלה כי ניתן להדפיס עוד דפים רבים, ולמזוג עוד קנקנים רבים, ובאיכות טובה, גם הרבה לאחר ההתראה הראשונה.

מוצרים אחרים מסיימים את חייהם בטרם עת בשל התיישנות של אופנה או סטייל. כשהייתי ילד, למשל, כולם הלכו עם נעלי ריבוק שחורות, בדיוק עד לנקודת הזמן בה לפתע כולם הלכו עם אדידס לבנות. ובעשורים האחרונים טרנדים מתחלפים לנגד עינינו בקצב מסחרר. כל שעלינו לעשות זה לקבל החלטה כי הבחירות שאנו עושים מתבססות על תועלת ונוחות ולא על אופנות מתחלפות.

דרך טובה נוספת לנצל פריטים עד תום היא להעניק להם מחזור חיים חדש ולא בהכרח צפוי. כך למשל חולצה גברית ישנה יכולה להפוך לחצאית או לשמלה, צנצנות חרדל יכולות להפוך לכוסות שתייה, מיכלי פלסטיק גדולים יכולים להפוך לעציצים או אדניות, מגירות ישנות יכולות להפוך למדפים מעוצבים, וברשת ניתן למצוא עוד מאות רבות של דוגמאות ורעיונות יצירתיים לשימוש מחדש בפריטים ישנים.

 

2. לתחזק כהלכה את הציוד שיש ברשותנו.

נתח משמעותי בסבב הנצחי של תרבות הצריכה נשען על העובדה כי אנו, הצרכנים, נוהגים להזניח את המוצרים שאנו רוכשים, יהיו אלה עציצים חדשים למרפסת, כיריים חשמליים, מכשירי טלפון ניידים או אפילו מכוניות חדשות.

בהתאמה, ועל מנת לפתור את הבעיה, זכרו להשקות את העציצים. נקו היטב את המכשירים החשמליים שלכם ושמנו מנגנונים מכנים במידת הצורך. דאגו לנקות פילטרים של מזגנים, מייבשי שיער, מייבשי כביסה, שואבי אבק (העדיפו לא להיות בעלים של כל אלה מלכתחילה כמובן). נסו לא להפיל את מכשירי הטלפון שלכם (אלא אם כן הם מתוצרת נוקיה) והעדיפו שדרוג של מערכת הפעלה על פני קניה של חדש.

העבירו את כלי הרכב שלכם טיפולים מסודרים על מנת להאריך את חייהם ולשמור על צריכת אנרגיה נמוכה – אל תתעלמו מרעשים מוזרים או נזילות – לבעיות מסוג זה יש נטייה לא להיעלם כי אם להחמיר.

במידת האפשר, נסו לכבס ביד על מנת לשמור על האריג, חזקו רהיטים ישנים באמצעות דבק ומסמרים, דאגו לאיטום ראוי על מנת למנוע חדירה של רטיבות (דבר שיסייע מאוד גם בצמצום עלויות החימום והקירור) ובאופן כללי, הקדישו תשומת לב לתפעול נכון של דברים. זכרו, היצרנים רואים בכם שותפים מלאים לתהליך היישון המובנה של המוצר אותו הם מוכרים, אבל משיתוף פעולה פורה זה, רק צד אחד נהנה.

 

3. להעדיף איכות על פני מחיר.

אחד מזיכרונות הילדות שלי הוא מתערוכת רהיטים גדולה אליה הלכנו במטרה לאתר שולחן אוכל חדש למטבח. לאחר שיטוט של כחצי שעה נעצרה אימי מול יצירה מודרנית של פלסטיק משולב בעץ, שכללה שולחן וארבע כיסאות, ונמכרה במחיר זול במיוחד. הבעיה היחידה היתה שאפילו בעין בלתי מזוינת של ילד בן שמונה, הכיסאות נראו שבריריים משהו, ובעוד אימי מנסה לשכנע את אבי בכדאיות הרכישה התנהלו בראשי חישובים פיזיקאליים מסובכים, שנועדו לייצר משוואה כלשהי שתאפשר לי להמשיך במנהגי להתנדנד על הכיסא בעת שאני אוכל, גם במידה ומערכת הישיבה הספציפית הזו תירכש.

בעת שאני עמלתי על מנת לחלץ שורש קוסינוס שהיה נחוץ לפתרון, עשה אבי שימוש באינסטינקטים הפולניים הקמאיים שלו, ועל מנת להוכיח לאימי את טעותה הוא נשען בכבדות ובפתאומיות על אחד הכיסאות, שכמעט מייד קרס אל תוך עצמו. בסופו של דבר רכשנו מערכת ישיבה יקרה יותר, עם כיסאות מוצקים מעץ מלא, והיא ניצבת איתן ומשרתת את הדיירים המתגוררים בבית הורי גם כיום, יותר משלושה עשורים אחרי מועד רכישתה.

מוסר השכל: לפני שאנחנו מתפתים למחיר הזול ביותר, מומלץ לקרוא סקירות על המוצר, חוות דעת של צרכנים אחרים, השוואות, לחפש את התו הירוק שיבטיח כי המוצר ידידותי לסביבה ולמשתמשים, לבקש לבחון את המוצר בעצמנו, במידת האפשר, לתקופת ניסיון, או פשוט להישען עליו בכבדות.

העדיפו תמיד להוציא סכום גדול יותר על מוצר שסביר להניח כי יחזיק מעמד עשור, מאשר מחצית ממנו על מוצר שכל העדויות מבססות את ההנחה כי נאלץ להחליף מידי שלוש שנים.

 

4. לקנות יד שנייה, או, They Don’t Make Them Like They Used To

המשפט "כבר לא מייצרים אותם כמו פעם" הפך למטבע לשון הרבה לפני שקני רוג'רס הפך אותו לשם אלבומו החמישה עשר במספר, ולא במקרה – חלק גדול מן המוצרים שיוצרו לפני עידן העיצוב לשבר אכן נבנו כדי לשרוד תקופה ארוכה, והצרכנים זיהו את שינוי המגמה. They don’t make them like they used to הוא משפט קלאסי המביע תרעומת צרכנית מדויקת, אמיתית וכנה, ועם זאת, כזו הנושאת תקווה – היות ובעבר היו מייצרים מוצרים בעלי עמידות גבוהה, הרי שסביר להניח כי הם שרדו גם לימנו אנו ממש, וכל שעלינו לעשות הוא לאתר אותם, בחנויות, שווקים ואתרים העוסקים בחפצים מיד שנייה (לאינדקס חנויות יד שנייה).

בגדים, אופניים, כלי מטבח, ריהוט – כמעט כל דבר ניתן למצוא היום באיכות טובה במגזר היד השנייה. מטבע הדברים, צריך גם מעט מזל על מנת למצוא מוצרים במצב איכותי ובמחירים נמוכים, אבל אני יכול להעיד מיד ראשונה שהדבר יותר מאפשרי (ביתי משובץ ברהיטים שנרכשו במחירים מצחיקים וגם האופניים עליהם אני רוכב נרכשו באמצעות אתר יד 2).

רכישה של מוצר יד שנייה ברוב המקרים תבטיח את עמידותו לאורך הזמן (יש לו כבר רזומה מכובד שמוכיח זאת), את מחירו הזול (מרבית המוצרים נמכרים בעד חצי המחיר משוויים של חדשים ודומים), וגם, ובסבירות גבוהה, את ייחודיותו של הפריט.

אם יש לכם רתיעה בסיסית מהמחשבה על רכישה של פריט ששירת נאמנה אדם אחר, אני מציע לכם לשקול אותה מחדש לאור הדברים האחרונים, ובכל מקרה חשוב שנזכור: They Are Still Selling What They Used To Make

 

5. עשו זאת בעצמכם                                                                                                                                                                                                     

דרך נוספת להתמודד עם מנגנוני היישון המובנה של המוצרים שאנו צורכים היא פשוט לייצר/לתקן אותם בעצמנו. בשנים האחרונות, ולא מעט הודות לפריחה של תחום הבלוגים האישיים שהאינטרנט אפשר בטובו, חלה הצפה של תכנים הנוגעים לטכניקות של "עשה זאת בעצמך" (DIY), והמושג, שבעבר תיאר בעיקר את תחום השיפוצים הביתיים, זלג זה מכבר לכל תחומי החיים.

לטעמי' ה"עשה זאת בעצמך" מהווה את תנועה הנגד הבוטה והאפקטיבית ביותר לרעיון התכנון לשבר בפרט ולתרבות הצריכה בכלל. למעשה, כל אותם ספרים, סדנאות ובלוגים, המבקשים להעניק לנו כישוריי חיים פרקטיים, מהווים חלופה הולמת לאופן שבו היה נהוג להעביר יכולות אלה בעבר, מאם לבת ומאב לבן.

נכון לרגע זה ניתן למצוא ברשת "מתכונים" לביצוע של כמעט כל דבר, החל מייצור של בגדים, אקססוריז וסבון כלים, וכלה בבניית אתרים, תכנות ועיצוב פנים. חלק מהרעיונות יכולים להביא לחיסכון כספי משמעותי, שיפוץ של רהיטים שאספנו מהרחוב, למשל, או ייצור עצמי של משקפי שמש. רעיון נוסף שצובר מעריצים ברחבי העולם הוא "קפה תיקונים" – מפגש חברתי במהלכו רוכשים הנוכחים כישורי תיקון ושיפוץ של מגוון מכשירים. גם בארץ נערכו מספר מפגשים כאלה בסדנא הקהילתית לקיימות בטבעון, אולם למיטב ידיעתי כרגע לא מתוכננים נוספים, מה שלא אמור למנוע מכל אחד מכם האוחז בכישורים כאלה או אחרים ליזום באופן עצמאי מפגש שכזה בסלון ביתו.

 

הזכות לעצלות היא בסיסית, אולם על מנת לזכות בה עלינו להטמיע בקרבנו את התובנה הפשוטה כי צריכה מחודשת של מוצרים שנהרסו תמיד תעלה לנו כסף נוסף, כסף בעבורו נצטרך לבלות בעבודה עוד שעות ארוכות, כך שלמעשה אנו חיים במעגל זדוני הדוחף אותנו לצרוך, לשבור/לבזבז/להיכנע לטרנד ולעבוד על מנת שנוכל לצרוך שוב, לשבור/לבזבז/להיכנע לטרנד ולחזור לעבוד. אם נלמד לעשות שימוש עד תום, לשמור על החפצים שלנו היטב, להעדיף איכות על פני מחיר, לרכוש יד שנייה ולתקן ולייצר בעצמנו חלק מן המוצרים, הרי שבסופו של דבר נוכל לעבוד פחות ולנמנם יותר.

_________