אזרחי העתיד

ביום שישי האחרון הלכתי מביתי שבשכונת התקווה לאברהם הוסטל שבמתחם גן החשמל, מרחק של 2.6 ק"מ. מאחר ויצאתי בשעת בוקר מוקדמת החלטתי לוותר על האופניים ולצעוד, והנחתי שאנצל את העובדה שאני תמיד מקדים לכל מקום כדי לשוטט מעט במתחם התחנה המרכזית הישנה. זאת כמובן הייתה טעות. צעידה בת 33 דקות לערך הסתכמה בניסיון נואש למצוא צל, בעודי נצמד לבניינים ומאט את צעדי עוד יותר במטרים הספורים שתחת עצים אקראיים. השעה, אגב, הייתה תשע בבוקר. הדרך חזרה, בצהריי היום, כבר הייתה בלתי נסבלת ולאורכה יכולתי רק לחלום על מקלחת קרה וזחילה לתוך מנוע של מזגן.

בצד החיובי, חווית האידוי שעברתי הייתה תפאורה מצוינת לסיבה שלשמה יצאתי מהבית מלכתחילה – השקת קמפיין עיר-יער של עמותת "ונטעת". החזון שמאחורי רעיון עיר-יער אינו חדש. למעשה, לפני כשנה יצא לי להשתתף כשופט בתחרות הרעיונות של "רדיקל", ולסייע בעריכת הטקסט הזוכה, שעסק בדיוק בחזון זה. הנה הפסקאות הראשונות מתוכו (נכתב על ידי ד"ר אלון אלירן ותמי צרי מ"עץבעיר" ופורסם באתר הארץ):

ביקורת רווחת על העיר המודרנית גורסת שהערים מתוכננות למכוניות ולא לאנשים, וקוראת לצמצום תנועת רכב ממונע, הפיכת רחובות סואנים למדרחובים ועידוד הליכה ורכיבה על אופניים. ביקורת זו, הגם שהיא נכונה, מתמודדת רק עם פלח צר מתוך מכלול האתגרים שערים מתמודדות איתם בעת המודרנית ועל רקע משבר האקלים. התחממות, פליטות גזי חממה, זיהום אוויר, פסולת, הצפות, כל אלה הן תוצר ישיר של תכנון עירוני המנותק מהטבע. חזון עיר-יער (Forest City) מציע פתרון הוליסטי רדיקלי.

חזון עיר-יער מגלם תפישה חדשה של העיר כסביבת מחיה שהטבע משולב בה כחלק בלתי נפרד ליצירת מכלול חדש. במקום מרחבים אינסופיים של בטון ואספלט, הערים מתכסות בירוק של צמחייה עשירה ורבת תועלות. עיר-יער היא מרחב בטוח, משובב נפש ופורה, שמתקיימת בו הרמוניה. העיר יצרנית, ותושביה מוצאים מחדש את מקומם במערכת הטבעית, מחוברים שוב לתפקידם כשומרים-מגינים המטפחים את החיים על כל גוניהם. הם עוסקים במגוון עיסוקים מועילים לכלל. העיר היא יישוב צפוף ואינטנסיבי, רוחש חיים, שמגיב בגמישות לאקלים המשתנה, שבו מעגל הלידה והמוות נסגר בשלמות והבריאות המערכתית מתעצמת משנה לשנה. כמו יער, עיר-יער היא רשת חיה של תמיכה הדדית. שיקולי בנייה, תשתיות וצרכים מתקיימים בה בדיאלוג עם כל יסודות הטבע, במעגליות ובהתחדשות.

אם הפסקאות האחרונות נשמעות לכם אוטופיות, אין לנו אלא לצטט את סר פטריק גדס: "זה עשוי להישמע כמו חלומות אוטופיים, אבל אלה הם החלומות המעשיים ביותר…"

***

הטקסט המלא אמנם מתייחס לתל אביב, בה פועלים אנשי ונשות "עץבעיר", אולם הוא רלוונטי לכל עיר, גדולה כקטנה. בניגוד לדעה, שלצערי רווחת בתנועת ההאטה, אני מאמין שדווקא חיים בעיר גדולה וסואנת הם אלה שמאפשרים האטה, ועם זאת, אני לא יכול שלא לחוש שבבסיס העירוניות שאני כה אוהב, טמון חטא קדמון של התנשאות מעל הטבע והסביבה. האמנו שאנחנו יכולים להפריד בין מקום המגורים של מאות אלפי אנשים למחזור הטבע התקין. את המזון אנחנו מובילים מ"בחוץ" ולאותו מקום חוזרת הפסולת שאנחנו מייצרים. העיר עצמה משתדלת, לשווא, לשמור על סטריליות מעושה, לחצוץ בינינו ובין מזג האוויר, הטבע ועונות השנה, מבלי לתת את הדעת על כך שעצם קיומה רק מעצים, ולא מעלים, את השפעתן. הניתוק התכנוני מגיע לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר בהתמודדות עם חום בימות הקיץ המהבילים, כמותם אנחנו חווים עכשיו, וחמור מכך, בהתמודדות עם מי נגר (גשמים). רק כאשר עבדתי עם אלון ותמי על הטקסט הפנמתי את העובדה שהצפות של חלקים נרחבים בעיר, המתרחשות כמעט מידי חורף, הן לא גזירת גורל (וגם לא תוצר ישיר של משבר האקלים, אם כי הוא בהחלט גורם מדרבן ומחריף), אלא תוצאה ישירה של מחדל תכנוני – כיסוי האדמה בבטון ואספלט, שאינו מאפשר למים לחלחל מטה, וזאת, ככל הנראה, בשם המטרה הקדושה של שמירת רגלינו נקיות מבוץ. לפני פחות משנתיים, בשכונה בה אני מתגורר, מחדל זה גבה חיים בצורה המזעזעת ביותר שניתן לתאר.

***

ההתנתקות מהטבע היא החטא הקדמון של העיר, אבל לא מאוחר מידי לתקן. זה בדיוק מה שמנסה לעשות כעת עמותת "ונטעת" (יחד עם שותפים רבים). העמותה, שבשנתיים האחרונות פעלה בכל רחבי הארץ, נטעה אלפי עצים, הקימה עשרות גינות טיפוליות במרכזי שיקום וזכתה לאמונם של אלפי מתנדבים, מבקשת לעלות לשלב הבא, ולהפוך את חזון עיר-יער למציאות. היא עושה זאת באמצעות גיוס של אלפי אזרחי-עיר-יער. הנה הסרטון שמוביל את הקמפיין.

 

ערכה לגנני עיר-יער, מעטפת זרעים, גישה פתוחה להרצאות ועוד "תשורות" הן רק בונוס צדדי, תוצר לוואי של ההחלטה שלנו להפוך לאזרחי ואזרחיות העתיד.

עיר-יער תעזור לנו להתמודד עם משבר האקלים, תסייע בשיקום קהילות מקומיות, תהפוך את המרחב הציבורי לכר של פעילויות חברתיות, ואת הרחובות למקום שניתן לנוע בו, אפילו רגלית, מבלי לעבור למצב צבירה נוזלי מידית. היא תספק מקורות פרנסה חדשים, ואדמתה תעניק יבול, מזון ומרפא למתגוררים בתחומה.

אני מתקשה לחשוב על חזון יעיל יותר, ויחסית פשוט לביצוע, שיכול לשפר בצורה כה דרמטית את חיינו (למעט אולי הימנעות מאכילת בעלי חיים). עיר-יער היא התגשמות הרעיון ההוליסטי שנמצא בבסיסה של תנועת ההאטה, וההבנה שבמערכת היחסים אדם-זולת-עולם, אנחנו לא יכולים להזניח אף פרט במשוואה.

עיר-יער אכן תכניס את הטבע לעיר, כפי שגורס הקמפיין, אבל היא גם תעשה הרבה יותר מזה, היא תחזיר את האדם לעולם. שכחנו שאנחנו יער, אבל הנה, אנחנו נזכרים.

***

הצטרפתי לאזרחי עיר-יער בקמפיין, מוזמנים גם כן – https://giveback.co.il/project/64538

 

 

תגובות2

  • הגב יולי 21, 2021

    דפנה

    מקסים כרגיל.

      

  • הגב יולי 25, 2021

    נדב

    יפה!

      

השאירו תגובה