ברינג איט און

עכשיו, כאשר הקבצים הסופיים של הספר הועברו לבית הדפוס, אפשר לחזור ולכתוב על החיים עצמם, והפעם, חדשות טובות מעולם העסקים הקטנים. אחרי שהתוודענו למיזם "המכולת בשכונה" שמאחד מכולות עצמאיות במטרה לנצל את כוח הקנייה המשותף, ואחרי שגילינו שבתי המרקחת הפרטיים התאגדו אף הם למטרה דומה, ואחרי ששמחנו לראות שבתי הקפה השכונתיים מצטרפים לאפליקציה שמאפשרת להם למכור "מינויים" שמוזילים את מחירי הקפה, ואחרי שחנויות הספרים הקטנות התאגדו ויצרו פתק החלפה משותף – מגיע תורם של הסופרים השכונתיים, אלה שאינם שייכים לאחת הרשתות הארציות, להתאגד תחת שירות הזמנות אונליין ומשלוחים עד הבית ללא עלות (בקניה מעל 200 שקלים), ממש כמו המתחרים הגדולים.

BringBring – סופרמרקט אונליין (בהרצה) – הוא התשובה הניצחת לבעיית ה"נוחות". בכל פעם בה כתבתי על רכישת מזון בעסקים קטנים, בשוק ובמכולות, אחת הטענות החוזרות ונשנות נגעה לשאלת הנוחות (אחרי שהוכחתי באותות, מופתים וקישורים שהמחיר זול יותר בשווקים). רוב האנשים מעדיפים לרכז את הקניות במקום אחד, רצוי מקורה, ממוזג ועם חניה קרובה. בשנים האחרונות גם דרישות אלה אינן מספקות את הצרכן שמבקש לא לצאת מביתו לעולם, ורבים מעדיפים לבצע הזמנות אונליין ולהמתין לשליח שיגיע עם כל המצרכים הדרושים להישרדותם. כעת, והודות לאתר החדש, ניתן ליהנות מאותה נוחות גם כאשר מזמינים מזון מסופרים עצמאיים (כולל התחייבות למשלוח בתוך 4 שעות לכל היותר), ובפריסה ארצית.

אוקיי, תאמרו, אז את שאלת הנוחות פתרו, אבל מה לגבי המחיר? מהשוואה אקראית של 30 מוצרים שבדקתי, נמצא שבשליש מהמקרים הסופר הפרטי היה זול יותר משופרסל אונליין, בשליש המחירים היו זהים, ובשליש נוסף הסופר הפרטי היה יקר יותר – נקודת התורפה התגלתה במחלקת הירקות הטריים, שם כמעט כל המוצרים היו יקרים בשקל או שניים מהמתחרים. בסיכומו של דבר, עלות סל המזון שאני הרכבתי כמעט זהה בשני האתרים. לצערי, ולאור ניסיון קודם בהשוואה מסוג זה, אני לא מספק קישורים שכן הם נוטים להתיישן במהירות. ממליץ להיכנס ולערוך השוואה דומה באופן עצמאי.

***

אחת לכמה חודשים אני נתקל ברשת החברתית בתמונה הזאת

עסק משפחתי

(מקור לא ידוע)

כמעט תמיד היא זוכה לאלפי שיתופים ומאות תגובות תומכות מאנשים, שחלקם חוזרים אחר כך לרכוש באותן רשתות, פעמים רבות בגלל שבאזור מגוריהם כבר לא נותר דבר פרט לרשתות, ופעמים אחרות בשל כוח ההרגל והנוחות. את שתי הבעיות האלה, כך נראה, הצליחו כעת לפתור. אין לנו יותר נימוקים ראויים שיסבירו למה אנחנו ממשיכים להזרים את כספינו, שוב ושוב, לידיהן הספורות של אותם אנשים. לרשת שופרסל 248 סניפים. ליינות ביתן 185 סניפים. לרמי לוי 45 סניפים. אם נתחיל להשתמש בכוח הכלכלי שלנו, במקום רשתות אלה, המשרתות בעיקר את בעלי השליטה הבודדים, יוכלו לקום 478 סופרים עצמאיים שיספקו פרנסה מכובדת למספר זהה של בעלים (מספר המועסקים הכללי לא ישתנה כי אלה וגם אלה יזדקקו לידיים עובדות). BringBring, במובן זה, היא בשורה נפלאה. לראשונה אנחנו יכולים ליהנות מכל העולמות, ולהבטיח שהעושר יתחלק בין כמה שיותר משפחות.

 

להזמנת משלוח מאתר BringBring
(למען הסר ספק, אין לי שום קשר עסקי עם האתר או היכרות כלשהי עם העומדים מאחוריו)

***

באותו נושא
כמה כמה, או, על הקשר שבין שעות עבודה ארוכות וקנייה ברשתות

איך למנוע מיתון

תגובות12

  • להגיב אוקטובר 18, 2018

    D! פה ועכשיו

    אכזבה כבר חשבתי שקמה התאגדות חדשה לכותבי הספרים השכונתיים.

    זה נורא נחמד – אני מקווה עדיין לתומתי שאנשים יחזרו "לבזבז" זמן בדרך אל ומהקניות במקום בכל מקום אחר

      

    • עמית נויפלד
      להגיב אוקטובר 18, 2018

      עמית נויפלד

      התאגדות לכותבי ספרים שכונתיים זה רעיון נהדר,
      ואני כמובן שותף לתקווה שלך, אבל חייב לומר שטיעון הנוחות באמת עשה לי כאב ראש בעבר, ולטובת אנשי הזמנות האונליין אני שמח שיש עוד אופציה מתחום העסקים הקטנים

        

  • להגיב אוקטובר 18, 2018

    מיכל

    נכנסתי לאתר ובכלל לא ברור ממי הם קונים/מספקים סחורה. אם הם קונים משופרסל או יינות ביתן, מה עשינו?

      

    • עמית נויפלד
      להגיב אוקטובר 18, 2018

      עמית נויפלד

      וידאתי מולם שהם עובדים מול סופרים עצמאיים בלבד, ללא סניפים של רשתות (יש בזה גם היגיון, כי לכל רשת גדולה יש שירות הזמנות אונליין משלה, אז אין להם צורך בספק חיצוני), הרעיון הוא שאין ספק אחד אלא הרבה ספקים קטנים.

        

  • משה
    להגיב אוקטובר 18, 2018

    משה

    יש לציין שהשירות כרגע לא באמת בפריסה ארצית (בסקירה זריזה שעשיתי הם לא מגיעים לאריאל, גוש עציון, חיפה או באר שבע)

    מה שכן יש אופצייה להשאיר אצלם מייל והם יעדכנו כשהם יגיעו לאזור שלכם.

    נחכה בסבלנות ונראה 🙂

    בהצלחה עם הספר.

      

    • עמית נויפלד
      להגיב אוקטובר 18, 2018

      עמית נויפלד

      צודק, לא עברתי על כל הערים באמת בחיפוש…
      חלק מתהליך ההרצה אני מניח, מקווה שהם ימצאו מהר את השותפים בערים האלו, חיפה לא בדיוק עיר קטנה…

      ותודה!

        

  • להגיב אוקטובר 18, 2018

    רם

    העניין טיפה יותר מורכב. תחשבו על חברת קוקה למשל, המסוגלת להכתיב מחיר סופי עושק לצרכן הסופי. גם אם יעמדו מולה 435 בעלי מכולות עצמאיים. אולם, שופרסל או רמי לוי מסוגלים (בקושי רב) לעמוד מול קוקה קולה ולהשיג עיסקה כדאית יותר לנו הצרכנים.
    לכן, יש הגיון חיסכון וטעם ברשתות גדולות.
    סיבה נוספת היא יבוא מזון. רק קניין/מפיץ גדול יכול להנגיש לצרכן מבחר ראוי. לדוגמא, נניח שאני אוהב פסטה איטלקית. או סלמון נורווגי, או פרה ארגנטינאית או גבינה צהובה מוזלת מפולין או אפילו קופסת סרדינים. בעל המכולת השכונתית לא יכול לייבא כמות מינימום (נניח מכולה) מהטעם הפשוט שמחזור המלאי שלו אינו מאפשר זאת.

      

    • עמית נויפלד
      להגיב אוקטובר 18, 2018

      עמית נויפלד

      היי רם, סליחה, לא הבנתי את ההיגיון מאחורי הטיעון הראשון – לרמי לוי יש בסך הכל 45 סניפים ולשופרסל כאמור 248 – אם 435 מכולות היו מתאגדות תחת גוף אחד, כמו יזמת "מכולת בשכונה", היה להם כוח כפול מול חברת קוקה קולה – לפי ההיגיון של יתרון הגודל הם אמורים לקבל את העסקה הטובה ביותר (בהנחה שאכן מתאגדים, מה שבאמת קורה בשטח), ואגב, שישיית קוקה קולה עולה ברגע זה באתר "ברינגברינג" 29.90 ואילו באתר שופרסל אונליין 35.90…

      לגבי עניין היבוא, אני בהחלט חושב שצריך לפתוח את שוק היבוא, ולאפשר לכמה שיותר יבואנים לפעול. במקביל, אני חושב שצריכה להיות הפרדה בין יבואנים לרשתות קמעונאיות כדי לא ליצור מונופולים בתחום. לגבי הסייפא, שוב, אם 435 בעלי מכולות מתאגדים ויוצרים לעצמם מרכז לוגיסטי הם יכולים לייבא גם קאווייר אם יחליטו.

        

  • להגיב אוקטובר 19, 2018

    ביולוג ירושלמי

    תודה רבה על העדכון!
    אמנם אני לא נוהג להזמין קניות ברשת, כי חשוב לי ללכת להרגיש, לטעום, למשש, לקרוא תוויות, להשוות מחירים… אבל טוב לדעת שיש את השירות הזה לאלו שעסוקים במיוחד ולא יודעים להאט גם כשיש סלסלת קניות ביד 🙂
    לצערי, בעיר מגוריי הנוכחית, באמת שאין מכולות רציניות יותר… כאלו נורמליות שמוכרות מה שזקוק להישרדותנו כגון לחם מחיטה טרום נבוטה, נטול כל שאריות גלוטן, בלי עקבות של בוטנים אבל כן עם עקבות של פיסטוקים, עם 21% ממשקל הקמחים קמח כוסמין וכמובן שאינו כולל קקאו או קרמל (=סוכר) שצובע כל לחם לבן כאילו היה לחם מקונגו.
    אצלנו יש רק שוק, והוא מתקיים רק באמצע השבוע בשעות העבודה… כנראה שפעם לאנשים היה יותר זמן ללכת לשוק ביום שני מ- 8:00 עד 16:00.

    מחכים לספר!!! 3>

      

  • להגיב אוקטובר 21, 2018

    יבגני

    לצערי במקום מגורי, בעל המכולת הוא לא אחד שמזרים את הכסף בחזרה לשוק. את הקניות שלו הוא עושה ברשתות הגדולות ואת היתרה משקיע בג'יפ. וגם אם אגיע אליו כל יום עם פרחים – הוא עדיין לא יזהה אותי. לכן חבל לי לשלם יותר על מבחר מצומצם יותר.

    דווקא בחנויות השכונתיות של הרשתות הגדולות, אני זוכה ליחס יותר חמים.

    לצערי אנחנו לא חיים בעולם אוטופי שבו כל העסקים הקטנים חושבים כמונו

      

  • להגיב אוקטובר 30, 2018

    איתמר כהן

    מזדהה (כרגיל) עם הבלוג המעולה, עם המודעות הרבה, ועם הכוונות הטובות.
    לצערי, הסוגייה מורכבת, ואין לה פתרון קסמים:
    1. ברינג איט און – בדיוק הופיעה כתבה מצויינת של סיון קלינגבייל ב"דה מארקר" על העלות הסביבתית של משלוחים, שנוטים להגיע עם המון אריזות מיותרות, בכלי רכב גדולים ומזהמים. העובדה שהמשלוחים חינם, לעתים קרובות, גורמת לאנשים גם לעשות המון קניות קטנות וחוזרות, במקום קנייה (ונסיעה) אחת גדולה.
    כמובן, מצד שני, המשלוחים חוסכים נסיעות ברכב לסופר, וכן מקטינים את השטח (ואת צריכת האנרגיה) של רשתות גדולות וקניונים.
    שורה תחתונה: מבחינה סביבתית לפחות, העניין מורכב (בעיקר בהתחשב בכך שאל הסופר הסמוך לביתי אני מגיע בהליכה).
    2. שיעור העלמת המס בשוק גבוה הרבה יותר מברשתות הגדולות (שם הכל מדווח בחשבונית). מאחר שבעיני תשלום מסים הוא ערך חברתי חשוב, זה מאוד בעייתי.
    3. אם כבר מזמינים, "ברינג איט און" הם ממש לא הראשונים. יש חנויות וקואופרטיבים אורגניים רבים ברחבי הארץ. נעזרנו תקופה ארוכה בחבר'ה כאלה. מניסיון, הם מביאים פעם בשבוע לבית, או לנקודת איסוף סמוכה, משלוח מלא תוצרת אורגנית של חקלאים קטנים, עם פחות אריזות מיותרות מאלה של סופרים רגילים, ונסיעות מיותרות (כי כל משלוח לא יוצא במיוחד בשבילך, אלא מאגד הזמנות סמוכות).

      

    • עמית נויפלד
      להגיב נובמבר 3, 2018

      עמית נויפלד

      היי איתמר, מסכים לגמרי שהעניין מורכב. גם אני מעדיף לעשות את הקניות שלי בשוק (אני גר קרוב לשוק התקווה) ולפצל אותן לקניות קטנות מידי יום יומיים. הפוסט הספציפי הזה מיועד מלכתחילה למי שנעזר במשלוחים, ועד היום היה מבצע אותם דרך הרשתות.

      לגבי 1 – חייב להוסיף שהיתרונות הסביבתיים של קניה גדולה מצטמצמים כאשר מוספים למשוואה את כמות המזון שנזרקת – קרוב ל-25% במשקי בית פרטיים, רכישות קטנות עוזרות למנוע בזבוז מזון.

      לגבי 2 – שוב, מסכים, בשוק יש כנראה העלמת מס גבוהה, אבל זה עניין שהרשויות צריכות לפתור. הסופרים שברינגברינג עובדים איתם מחויבים בהוצאת קבלות כמו כל עסק.

      לגבי 3 – בהחלט, קואופרטיבים וסלים מחקלאים זה גם פתרון מצוין, אבל לצערי לא נפוץ מספיק בקרה הציבור הרחב. וגם פה, יש בעייתיות מסוימת בהזמנה "גדולה" ומזון שעלול להיזרק.

      אני חושב שהמודל שאנחנו צריכים לשאוף אליו זה שווקי איכרים קטנים – אפילו דוכן או שניים – שפועלים בשכונות על בסיס דו שבועי, ומאפשרים לצרכנים לרכוש תוצרת טרייה, מקומית וזמינה במרחק הליכה. יש לי פוסט בקנה בנושא הזה, שאני כותב עם אורי מאיר צ'יזיק, אז מקווה להגיע לזה בקרוב.

        

השאירו תגובה