לפני כשבוע ביקשתי להתייעץ עם וטרינר שעובד בשכונת מגורי. מצאתי את מספר הנייד שלו ברשת ושלחתי הודעה. אחרי כשעתיים, משלא התקבלה תגובה, החלטתי לעבור בקליניקה שלו. הגעתי בדיוק כאשר הוא סיים לטפל בשפן חולה והוא מסר לי את התשובות להן הייתי זקוק. שעתיים אחרי שחזרתי לביתי קיבלתי ממנו הודעה של שורה אחת לנייד: "תמיד עדיף להתקשר". אם הוא היה לידי באותו רגע, הייתי נותן לו חיבוק.
שיחות הטלפון, הן הפרטיות והן העסקיות, מצויות תחת מתקפה מזה זמן מה. כתבות, טורי דעה, סטטוסים ברשתות החברתיות ואפילו סרטון וידאו שהקדיש לנושא תאגיד השידור "כאן" (שהגדיל לעשות וקורא ל"יום ללא שיחות טלפון" ממש היום), תוקפים את העוסקים במלאכה העתיקה של החיוג, ומאשימים אותם בגסות רוח, בפלישה, בכפייה, והנורא מכול, באי יעילות – שהרי תקופתנו העלתה את היעילות לדרגת קדושה, ולכן יש לחנך את ההמונים לשימוש בלעדי בהודעה הכתובה.
דווקא ההאשמה האחרונה זו, חוסר היעילות, דומה בעיני לנקודת התורפה העיקרית של מתנגדי השיחה. למעשה, אם ביעילות עסקינן, לשיחת טלפון יש כמה יתרונות ברורים על פני כתיבת הודעות:
זמן – אולי המדד הטוב ביותר ליעילות – אנחנו מדברים במהירות הרבה יותר גבוהה מזאת שאנו כותבים בה.
טבעיות – רוב האנשים מתבטאים בצורה יותר טובה באופן ורבלי מאשר בכתיבה – הדיבור טבעי לנו, קולח ואינטואיטיבי, הכתיבה, בדרך כלל, דורשת התנסחות מודעת וזהירה.
בהירות – בשיחה קל מאוד להסביר דברים שבכתיבה יצריכו הסברים מפותלים, במיוחד כאשר מדובר בשאלות מקצועיות.
הימנעות – ממבוכות, אי הבנות או ממש עלבונות, שהם לעיתים תוצר של כתיבה, ושאינטונציה אנושית בשיחה כמעט תמיד מבטלת מראש (ולא, סמיילים לא עושים את אותה עבודה בדיוק).
מיידיות – כשאנחנו שולחים הודעה או מייל אנחנו לא באמת יודעים מתי נקבל תשובה (ולראיה, רבים נוהגים להתקשר מיד לאחר שליחת מייל, לדרוש בשלומו ולברר מתי לדעתנו נגיע אליו). כאשר אנחנו מתקשרים, לטוב או לרע, אנחנו מקבלים מענה מידי (בהנחה שהצד השני ענה).
גמישות – שיחת טלפון אפשר לערוך בזמן נהיגה (באמצעות דיבורית), בזמן הליכה ברחוב (באמצעות אוזניה), או אפילו בזמן שמזריקים אנטיביוטיקה לשפן. מנגד, כתיבת הודעה מאפשרת לנו לעסוק בדבר אחד בלבד – כתיבת ההודעה. קשה לחשוב על משהו פחות יעיל מזה, למעט אולי מכתב בדואר ישראל (אין לראות בשורות האחרונות המלצה לאימוץ של מולטי-טאסקינג כדרך חיים).
כמובן, למיילים ותוכנות מסרונים מידיים יש יתרונות רבים, אך הקביעה החד משמעית ששיחות טלפון לוקות מטבען בחוסר יעילות, נתקלת בחומה בצורה בצורת המציאות.
***
אם טענת היעילות נתונה, לכל הפחות, במחלוקת, מן הראוי לנסות ולהבין מה בכל זאת כה מאיים על מתנגדי השיחות, ולעבור להאשמות הנוספות – גסות רוח, פלישה וכפייה ("מסכים 1000%, להתקשר זה להגיד "לי כעת נוח, לא משנה לי מה אתה עושה, יהיה לך נוח גם! עכשיו!" – תגובה לדוגמה של גולש לסרטון של תאגיד השידור "כאן"). בנקודות אלה אני באמת מתקשה להבין את הטוענים כנגד השיחה התמימה. צלצול הטלפון אינו שונה מכל צליל התראה אחר שמגיע לנייד, וניתן להשתיק אותו בשנייה (או אפילו לבטל אותו כליל באמצעות הגדרה פשוטה). אם צלילי התראות מפריעים לכם באופן כללי, במטותא, כבו אותם לאלתר והבטיחו לעצמכם חיים של שלווה סטואית במהלכה תבדקו את הנייד רק בנקודות זמן בהן תבחרו מתוך חירות גמורה. להאשים דווקא את צלצול הטלפון ב"קריעת חוט המחשבה" בעוד שהטלפון רוטט את עצמו למוות מאינספור הודעות נכנסות, זה באמת לא רציני.
לעניין גסות הרוח, ואם נניח לרגע בצד את המייל ונתייחס רק להשוואה בין שיחה לבין מסרון מידי, אני חושב ששיחה, במציאות חיינו, היא הדבר המנומס ביותר שאפשרי – כשאני מתקשר למישהו אני מעניק לו טווח התעלמות אינסופי – יכול להיות שהוא בפגישה, בריצה של 10 קילומטרים, בשירותים, משכיב את הילדים, מקיים יחסי מין, בחופשה בקריביים עם חברים, במסיבת רווקים – לעזאזל, יכול אפילו להיות שהטלפון שלו לא תקין ויחזור מהמעבדה רק בעוד ארבעה ימים. אין לי שום דרך לדעת אם הוא בכלל היה ליד המכשיר הנייד כשניסיתי להשיג אותו, ואני מרשה לעצמי להניח שהוא יחזור אלי כשיוכל, לאחר שיראה את השיחה שלא נענתה.
מנגד, כשאני שולח הודעה, אני יודע בדיוק מתי הצד השני קיבל אותה. וגם אם אני לא יודע בוודאות שהוא ראה אותה, אני יכול לדעת מתי בפעם האחרונה הוא נכנס לאפליקציה של המסרונים. ואם הוא נכנס לאפליקציה של המסרונים ולא בדק את ההודעה שלי, אני יודע שהוא מתעלם ממנה. והצד השני, גם הוא יודע שאני יודע, וזה מלחיץ אותו. זה מאלץ אותו לענות גם אם הזמן לא הכי נוח לו. גם אם הוא בפגישה, בריצה, בשירותים, עם הילדים, במיטה עם אשתו או בחופשה עם חברים. הרי לכם כפייה אמיתית. הרי לכם גסות רוח אנושית.
לטעמי, יש רק דבר אחד ברעיון השיחה שיכול להיחשב כגסות רוח, אפילו תועבה – להשאיר למישהו הודעה קולית.
Lee Morris: Edward Elgar 2014
***
ולאחר שפירקנו את ההתנגדויות הנפוצות לשיחה, לא נותר לנו אלא לנסות להבין מה בכל זאת עומד מאחורי טרנד השנאה. שתי אפשרויות עולות בדעתי:
הראשונה – ההתנגדות לשיחות מגיעה מקרב חסידיה של "הקדמה הטכנולוגית", שתמיד יעדיפו את היישום החדש יותר על פני הישן, גם כאשר יתרונותיו מוטלים בספק, ואת חסרונותיו עוד נלמד על בשרנו בעתיד. אלה אותם אנשים שבמידה ואי פעם יפתחו חליפה שתאפשר לחמצן להיספג בגוף בתהליך של אוסמוזה הפוכה, ימהרו ויעלו סטטוסים לרשת החברתית: "השנה היא 2057, למה אנשים עדיין נושמים??!!"
כמובן, אנשים ימשיכו לנשום כי לנשימה, ובמיוחד לנשימה העמוקה (בטנית) יש השפעות חיוביות מוכחות על מצבנו הפיזי והנפשי, מעט בדומה לשיחות ולתקשורת אנושית בלתי אמצעית, מה שמוביל אותי לסיבה האפשרית השנייה – הרתיעה משיחות היא שלב נוסף בתהליך של התכנסות והצטמצמות של הפרט אל תוך עצמו, בעודו מבטל את הזולת כתנאי להישרדותו ונשבע אמונים לאמזון פריים שתדאג בעתיד לכל מחסורו.
***
כן, השורות האחרונות נכתבו בלשון הגזמה כדי להעביר נקודה. אם הייתי אומר אותן בשיחה טלפונית, סביר להניח שלא הייתי צריך להוסיף שורת הבהרה.
***
תקשורת אנושית מורכבת ממילים, משפת גוף, מאינטונציה ומהבעות פנים. פגישה, לפיכך, היא הדרך הטובה ביותר לתקשר ברמה הגבוהה. לאחריה שיחה. ההודעות, מהן מורכבת מרבית התקשורת האנושית כיום, ניצבות בתחתית הסולם. הן הכרחיות כדי להתמודד עם עודף המידע הרוחש מסביבנו בכל עת, אבל לא הייתי ממהר להכתיר אותן כתחליף הולם.
אם אנחנו מרגישים שההזדמנויות שלנו מתמעטות, אם אנחנו קצרי רוח כשאנחנו מדברים בטלפון (ולא עם ההורים), אם אנחנו מתקשים להגיע לשיחות עמוקות אפילו עם חברים טובים, אין זה אלא בגלל שהתרגלנו לתקשר דרך מסכים, במסרים קצרים ושטוחים.
עדיין לא מאוחר להציל את אמנות השיחה מכלייה. עברו על רשימת אנשי הקשר שלכם, בחרו מכר שלא שוחחתם עמו זמן מה, צלצלו אליו ושאלו אותו מה נשמע.
יאיר
יש עוד חיסרון לשיחה שאני לא יודע אם מישהו העלה וזה שבשיחה לפעמים אין זמן לחשוב בשקט על הדברים לפני שמגיבים. בהודעה אפשר לקחת את הזמן, לעכל את הדברים ולחשוב לפני התגובה. וזה יתרון לדעתי. לכל טכנולוגיה יש יתרונות וחסרונות וצריך לדעת להתאים אותן למצב הנתון..
יאיר
עמית נויפלד
צודק, זה אכן יתרון נוסף של שליחת מייל (פחות במסרונים מיידיים לדעתי), אני לא נגד הודעות (מקווה שזה הובן מהטקסט), רק תמהה על פשר האנטי שיחות שמרחף באוויר.
עמית נויפלד
מור
הפלאפון מזמן לא נועד רק לשיחות ורב הזמן השיחה הנכנסת פשוט מפריעה להתעסקות בטלפון. וזו ה"חוצפה" של המתקשר. עכשיו אני צריך לחכות עד שיתייאש מנסיונותיו שאני אענה…
מור
עמית נויפלד
נקודה טובה, אם כי ההתעסקות האינסופית עם הנייד גם היא בעיה בפני עצמה (אפשר אגב לדחות את השיחה בנימוס, או פשוט להשתיק את הצלצול ואין צורך להמתין להתייאשות הצד השני. זה לא מפריע לתפקוד שאר היישומים).
עמית נויפלד
עידן כספרי
אני באופן אישי, מעל הכל מעדיף שיחה פנים אל פנים.
דווקא שיחת הטלפון עוד מלפני עידן המסרונים והרשתות החברתיות הטילה עלי תמיד אימה ולחץ…
אני מסכים שעדיף לדבר אבל באופן אישי אני מוצא את התקשורת הכתובה כמיטיבה יותר. ובקשר ליעילות? אף לא ראיתי בה ערך…אבל זה רק אני
עידן כספרי
עמית נויפלד
האמן לי שלא היה לי קל לכתוב פוסט שהמילה יעילות מופיעה בו כל כך הרבה פעמים…
עמית נויפלד
הגיונית
עדיין, גם אם זה לא הגיוני, כשמישהו מתקשר אליך, הוא מצפה שתענה. אם אתה לא עונה – הוא יניח ש"סיננת" אותו. ייתכן כמובן שהיית עסוק וכו', אבל זו לא ההנחה הראשונית של המתקשר, וכמעט כל מה שתגיד בשיחה (שתיאלץ להחזיר לו) ייכנס לקטגוריה של תירוץ, בין אם הוא כזה ובין אם לא.
הגיונית
עמית נויפלד
את לוקחת על עצמך לדברר את כל מתקשרי העולם, זאת משימה לא פשוטה… הנחת המוצא שלי כשאני מתקשר למישהו והוא לא עונה היא שהוא עסוק. ושהוא יחזור אלי כשיוכל. אני גם ממש לא מצפה להסבר או תירוץ מדוע הוא לא ענה, זה לא ענייני.
עמית נויפלד
הגיונית
נכון, אני מכלילה, אבל נראה לי שאין אפשרות לנהל דיון בעניין הזה ללא הנחות יסוד לגבי מה שהשני חושב… בכל מקרה, עניינית – ההכללות שלי נובעות מלא מעט עימותים בדיוק על הרקע הזה. אני לא עונה לטלפון כי כרגע לא נוח לי, כי אני עובדת, כי אני נחה וכו' – וכשאני חוזרת למתקשר הוא אומר או רומז (בהתאם למידת קרבתו אלי) שסיננתי ו"לא יפה".
הגיונית
YossiN
בובה של פוסט. אהבתי את רובו (במיוחד את הקטע של התכנסותנו לתוך עצמנו)
מה שכן מפריע לי זה חוסר אהבתך להודעות הקוליות
ראשית, עם מישהו הגדיר (או לא ביטל) את המשיבון שלו- שלא יבוא אלי בטענות אם אני משאיר לו הודעה
שנית, כמו כל טכנולוגיה- יש מצבים שזה פשוט יותר טוב ונכון (תרצה, אתן דוגמאות)
ולכן מילים כמו "תועבה" לא מתאימות כאן…
YossiN
עמית נויפלד
א' ואוו, לא היה לי מושג שאפשר לבטל את התא הקולי, תודה.
ב' עכשיו ממש סיקרנת אותי, אשמח לדוגמאות למצב שבו הודעה קולית עדיפה על מסרון (ורק כדי לוודא, אני מתכוון להודעה קולית במשיבון של הנייד, כזאת שדורשת ממך להתקשר לתא הקולי, להזין סיסמה, להקיש על אחד, להקיש שוב על אחד אם אין לך כוח לשמוע ממי התקבלה ההודעה ובאיזו שעה, להאזין, להקיש על הספרה חמש כדי למחוק אותה, ואז למחוק את ההתראה על ההודעה הקולית). אפילו דוגמה אחת תספיק 🙂
עמית נויפלד
YossiN
עמית, אני נוהג ברכב ונזכרתי שעלי לספר לך על הפגישה הנחמדה עם x.
או אני במשרד/ בית היכן שקליטת הנייד גרועה ורוצה להתקשר לספר לך בדיחה טובה.
בשני המקרים לא מעשי לי לשלוח הודעה.
אגב, נסה להקשיב למשיבון. ברוב המקרים לחיצה ארוכה על 1 מכניסה אותך בלי סיסמה ובלי שטויות. זה באמת נוח.
YossiN
YossiN
תיקונון: במקרה השני משתמש בטלפון הקווי
YossiN
לימור
סביר להניח שהוטרינר טיפל בארנב ולא בשפן
לימור
עמית נויפלד
אני די בטוח שזה היה שפן, אבל מבטיח לבדוק את עצמי שוב
עמית נויפלד
עפ״ו
מזדהה מעומק הלב עם הפוסט הזה. מבחינתי, האימייל הוא ברובו מטרד גוזל זמן ואנרגיה, ולפעמים גם יותר פולשני מטלפון. אני מעדיפה תמיד לתקשר עם מישהו שנמצא שם. אני גם אוהבת שיחות טלפון ארוכות עם ידידי. לפעמים זה מאפשר אפילו יותר אינטימיות ו/או יצירתיות מאשר שיחה במפגש יזום פנים אל פנים. ההאזנה הממוקדת לקול מחדדת את השמיעה ומאפשרת לקלוט נואנסים שאחרת הדעת אולי מוסחת מהם. חוץ מזה, בטלפון אפשר לשוחח תוך כדי רביצה נוחה, או תוך כדי רחיצת כלים (אם לא מקרקשים יותר מדי בסירים) — כל פוזיציה ויתרונותיה.
ולענין החיה אצל הוטרינר, שפן נשלף יותר יפה מאשר ארנב.
עפ״ו
נדב
טור נהדר וחשוב.
כיון שכולנו מחכים לתרגום של Reclaiming Conversation של Sherry Turkle לעברית, אולי תהיה אתה המתרגם? אשמח לקשר אותך אליה אם תרצה. היא עצמה מעוניינת בתרגום ספרה לעברית.
נדב
עמית נויפלד
תודה נדב,
מודה בבושה שלא שמעתי על הספר, אדאג להשלים פערים…
לגבי התרגום, אני בדיוק בשלבים אחרונים של פרויקט הוצאת ספר שלי, "היסטוריה של מהירות", אז אם לא יימצא קופץ אחר על המשימה אני בהחלט אשקול אותה בחיוב אחרי.
עמית נויפלד
עומר
אחת הבעיות עם שיחות טלפון היא שהיום הן קורות בסלולרי, ואז איכות הקול ממש ירודה (גם הולכת ומידרדרת עם השנים, נדמה לי) ומפריעה הן בפן הפרקטי של להבין מה נאמר והן בפן של להנות מהשיחה. אני מוצא את עצמי די נמנע מהן, בלי החלטה מכוונת ולמרות שמעצבן אותי שלהתקשר לאנשים פתאום נחשב לא מנומס.
עומר
אורלב
נקודה משמעותית, חושבת שלא מאוד מודעים אליה.
אורלב
אורלב
כל כך כן! הוצאת לי את המילים מהפה.
אורלב
גליה
פוסט מצוין, התובע את עלבונו של המובן מאליו, שכבר מזמן אינו באמת מובן מאליו, אולי ההיפך הוא הנכון. אם להזכיר נשכחות, היו זמנים בהם היינו ממש דופקים על דלתות חברים או שכנים ומזמינים את עצמנו להיכנס, ואפילו- שומו שמיים- לבקש כוס חלב, בלי להתעניין קודם בטלפון (שלא בהכרח היה זמין לכל דורש) או בווטסאפ, אם עכשיו זהו זמן מתאים לבוא. עריצות הטכנולוגיה, מסתבר, הרגה כמעט לגמרי את היכולת לתקשר באופן נורמלי. אי שם בשנות התשעים היה סרט נהדר בשם "דניס מתקשרת" שדיבר בדיוק על אובדן היכולת לתקשר באופן בלתי אמצעי, אלא שאז האינטרנט היה בחיתוליו והחברים תקשרו (יותר נכון, נמנעו זה מחברת זה) באמצעות הטלפון בלבד. ללמדנו שהרתיעה האנושית מדיבור או מגע ישיר או לא נולדו אתמול, ותירוצים יצירתיים לתקשורת "נעדרת" היו תמיד.
גליה
ביולוג ירושלמי
תגובה מעולה. נהנתי לקרוא ותודה ששיתפת מדעותייך.
מסכים וחותם על מה שכתבת ב- 100% ולא אחוז אחד פחות.
ביולוג ירושלמי
גל
תגובה מרתקת וחדה שגורמת לי לשמוח שקראתי גם את התגובות ולא רק את הפוסט עצמו, שגם הוא נהדר.
תודה לך 🙂
גל
נעמה
בתכלס, אין כמו לשמוע את הקול של מי שבצד השני, כי אפשר באמת לצחוק ביחד ולבכות ביחד ולא להסתפק ב-חחחח או סימיילי.
אולי אתה זוכר שלפני הרבה שנים הייתה פרסומת של בזק שאמרה: "שיחה אמיתית היא שיחה בבזק" כדי לעודד אנשים לעשות שיחות מהקו הנייר ואליו ולא מהסלולרי (הישן של פעם, כן…).
אולי זה ישמע מוזר, אבל בדיעבד יש בזה משהו.
לאו דווקא בבחירה בין נייח לנייד (כי היום שניהם איכותיים באותה מידה וכבר אין ניתוקים, עיוותי קול ועוד מתנות שהיו לסלולרי בתחילת דרכו), אלא במובן של להיות פנוי ומרוכז בשיחה.
כשמנהלים שיחה תוך כדי משהו אחר (בעבודה, בקניות, טיול עם הכלב, נסיעה ברכבת או ברכב וכו') – חלק מהקשב אינו נמצא בשיחה.
לגבי עצמי אני יודעת שאם אני באמת רוצה להיות קשובה לצד השני בשיחה – אני מעדיפה לנהל אותה בבית. בשקט.
העניין הוא שאנשים היום לא רוצים באמת לדבר.
לא רוצים באמת לתקשר.
יותר קל לשלוח אוסף של אימוג'ים וגיפים (יש מילים בעברית לזה?) ולכתוב חחחח כשהם רוצים להביע צחוק. ובכלל יותר קל לשלוח את אותה מחשבה למספר אנשים ולחכות לראות מה חכמת ההמונים תביא בכנפיה. שלא נדבר על הקלות הבלתי נסבלת של העברת מידע שמגיע מאנשים שאנחנו בכלל לא מכירים, מתוך קבוצה אחרת שבסוף מסתבר כלא נכון. תאר לך להפיץ הודעת ווצאפ בשיחות טלפון… רק בגלל הטרחה היתה מצטמצמת העברת המידע המיותר ולעיתים הלא נכון לפחות ב-90%…
ועוד מחשבה די עגומה שמתחברת לפסקה הלפני אחרונה שלך – אנחנו מתקשרים בקולנו עם האנשים שסביבנו (בעבודה ובבית) ועם אלה שאין לנו ברירה אחרת (אצל הירקן או במכולת, השליח שמגיע עם החבילה, ואחרים) אז אולי התקשורת עצמה הופכת לאט למשהו שעושים רק כשאין אפשרות אחרת?
נעמה
איריס
ויש אפשרות שניראה לי שלא הוזכרה כאן.
להשאיר הודעה מוקלטת בוואטסאפ.
* מאפשר לשמוע קול ואיטונציה
* מקצר זמן כי לכתוב זה ארוך וכל מה שנאמר
* במיוחד בשפה זרה חוסך את הכתיבה.
איריס
ביולוג ירושלמי
כבר אמרתי שאני ממש אוהב את הפוסטים ואת הכתיבה שלך?… 🙂
לקחת נושא פשוט, פעוט, כמעט בלתי מורגש למי שלא מתעקש להבחין בו, עניין ארכאי ומיותר, מעיק ומטריד… ולעשות ממנו מטעמים…
פחחחח, להתקשר!… ועוד בטלפון?!?
תשמע, מאיפה הגעת? מכוכב הטלפון עם החוגה שנמצא עשרות שנות אור מאור השמש המזכך של עדת מעריצי ומשוכנעי הוואטעאהאטסעאהאהאפ?
גם כן הנאו-לודיטים הללו עם הקול המכוער שלהם. ועוד מאלצים אותנו להקשיב להם.
יש אימוג'י לקול שבור ומכוער בצד השני של הקו?
איך האימוג'י הזה יראה?
ובשביל מה בכלל כה לטרוח ולהרעיד את מיתרי הקול כשאפשר לתת לאצבעות לטייל במקומך?
אתה יודע כמה אנרגיה שואבים ממך מיתרי הקול?…
אני חושב שיש פה קרב איתנים – מיתרי הקול לעומת אצבעות.
מעניין אותי מבחינה אבולוציונית מי ינצח.
אני הולך על תזוזות עין. כמו המדען המשותק ההוא שרואה בקוסמוסים.
בעוד אי אלו בקושי עשרות שנים, אצבעות יהיו לחלשים. לנאו-לודיטים ארכאיים שיתעקשו שמגע האצבע על מסך הזכוכית הוא ניחוח הנוסטלגיה והינקות שאליו הם מתגעגעים.
כולנו נתקשר באמצעות תזוזות עיניים סמי-מיקרוסקופיות שיתווכו בעזרת אלגוריתם שידבר בעבורנו, בקול שלנו ממש, כי הצליחו לגדל את מיתרי הקול שלנו על שלד של פוליאסטר וגם אותם נשתיל למכונה.
ואז פשוט נשתוק.
ולמה נשתוק?
כי נחשוב.
ולמה נחשוב?
כי זה כל מה שיוותר לנו לעשות לאחר שאת כל שאר המטלות המעיקות (כמו ללכת, לנשום, לתקשר וללטף מסכים עם אצבעות) הותרנו מאחור בשם הקידמה.
מה עוזר לחשוב?
כבר הצליחו לגרום לקוף להזיז יד ביונית באמצעות מחשבה בלבד (תאמתו אותי).
קול. אצבעות. תזוזות עיניים.
יותר מדי אנרגיה.
תתקדמו.
ביולוג ירושלמי
איתמר כהן
כל מילה בסלע. יישר כח.
איתמר כהן
דבורית שרגל
בעניין הוטרינר, לא הבנת אותו. לפרשנותי הוא כתב "תמיד עדיף להתקשר" במובן של "אל תתייצב לי בקליניקה בלי לקבוע תור/ להודיע".
בעניין הודעה קולית כגסות רוח: מה פתאום.
נכון שהפוסט נכתב ב-2018, כשלא היו, אם אני זוכרת נכון, הודעות קוליות בווטסאפ, ואז אנשים היו משאירים (גם אז כבר מעט מאוד) הודעה קולית במשיבון.
לא הבנתי מה הבעיה עם זה. זו הייתה טכנולוגיה קודמת, שכמעט פגה מהעולם אאל"ט. בכ"מ מעולם לא נחשבה כגסות רוח בעיני. גסות רוח היא התעלמות. וכאלו, יש המון, אני נתקלת בכך מדי יום.
הודעה קולית בווטסאפ לא משאירים כאמצעי תקשורת ראשוני אלא כשמתהווים יחסים מסוג מסוים.
דבורית שרגל
עמית נויפלד
היי דבורית, תודה,
לעניין הוטרינר, הבנתי אותו היטב ואף שוחחנו על זה כאשר חזרתי אליו. הוא הסביר לי שהוא תמיד מעדיף לדבר עם האוזניה (מאפשר לו להמשיך לעבוד תוך כדי עם ידיו) מאשר להשחית זמן בהקלדות.
וכן, בשנת 2018 לא היו הודעות קוליות בוואטסאפ, וכדי להאזין להודעה קולית בנייד היה צורך לעבור טקס שלם ומתסכל (לדעתי), וכל זאת כדי לשמוע מישהו אומר ״תתקשר אלי כשתוכל״ – משהו שהיה יכול לשלוח בהודעת טקסט.
עמית נויפלד