במהלך השבוע החולף למדתי לגלות, שוב, שאני קומוניסט. השורשים האדומים בהוויתי התגלו בעת הרצאה שהעברתי אודות תנועת ההאטה, וספציפית כאשר טענתי שיש מקום לדרוש מתאגידים גדולים לדאוג לרווחת העובדים, הקהילות והסביבה בה הם פועלים. בקהל המאזינים הקטן, כך התברר עד מהרה, נכח ליברטריאן, שמיהר לתקוף את העמדה ולטעון בזכותם של מנהלי החברות לעשות ככל העולה על דעתם (במסגרת החוק) על מנת למקסם רווחים לבעלי המניות. עמדה זאת שולטת בשוק ההשקעות מאז שנות השבעים, אז נוסחה על ידי מילטון פרידמן עצמו.
עד לאחרונה, דוקטרינה זו חילקה את העולם לשניים: קפיטליסטים גאים המהללים את השוק החופשי, וקומוניסטים אדוקים המבקשים להלאים את עצם החיים. כל ניסיון להטיל דופי בשיטה הכלכלית, לבקר אותה או להאיר צדדים שליליים שלה, הסתיים בדרך כלל בשיוך למחנה השני. אמנם, הרוב המוחלט של האנשים, אני רוצה להאמין, ממוקם על הרצף שבין שני הקצוות, אך בשנים האחרונות, ולא מעט הודות לרשתות החברתיות, קולם הולך ונבלע בשאון הקצוות.
למרות האמור, במהלך שנת 2018, דיכוטומיה זאת ספגה כמה מהלומות. לראשונה, משקיעים מובילים בשוק פונים מיוזמתם לחברות הענק בהן הם מושקעים, ודורשים מהן לעשות יותר מאשר "רווחים". כך למשל, לורנס פינק, מייסד בלקרוק, קרן ההשקעות הגדולה בעולם, שלח מכתב למנהלי החברות בהן משקיעה הקרן ודרש מהם לגבש חזון חברתי: "אנחנו דורשים מהתאגידים הפרטיים והציבורים כאחד, למלא תפקיד חברתי. כדי לשגשג לאורך זמן, כל חברה חייבת לא רק להשיג יעדים פיננסיים, אלא גם לתרום בצורה חיובית לקהילה". פינק הוא המשקיע המוסדי הראשון שמאיים למשוך את השקעותיו מחברות שלא ייענו לדרישות החדשות. במקביל אליו, משקיעים מרכזיים בחברת אפל פנו לחברה בדרישה שתבדוק כיצד ההתמכרות לאייפון משפיעה על הנפש, ותפתח כלים שימנעו מילדים להתמכר למכשיר. לאלה ניתן להוסיף את דבריו של רוג'ר מקנמיי, משקיע הון-סיכון שהיה מראשוני המשקיעים ברשת החברתית, שבתחילת השנה תקף וטען כי המודל העסקי שלה הנו "פרזיטי, ופוגע במשתמשים ובדמוקרטיה כולה".
יהיה זה קשה, אם לא בלתי אפשרי, לטפול על פינק, מקנמיי ומשקיעי אפל, חתירה תחת יסודות הכלכלה החופשית. אלה אנשים הניצבים בראש הפירמידה ומהווים את חוד החנית של הקפיטליזם. כעת הם מגלים שהמערכת אותה קידמו בלהט החלה לפעול נגד החברה בה הם חיים, ולאט הם מתעוררים ובוחרים לעשות שימוש ראוי בכוחם, בעודם מנסים להטות במעט את כיוונה של הכלכלה. במקום להציב את שורת הרווח התחתונה כמטרה העליונה, הם דורשים ממנהלי החברות להציב לנגד עיניהם את הרווחה הכללית. במקום לקדש את הצמיחה הכלכלית הם מבקשים לפתח אחריות תאגידית ולתרום לסביבה ולקהילה בה הם פועלים. במקום מספרים הם מבקשים לראות אנשים, ועתיד. אני מרשה לעצמי לכנות אותם, קפיטליסטים מפוכחים.
אני צופה שקולות מעין אלה ישמעו בתדירות הולכת וגדלה. כמו כן, אני מאמין שבעלי ההון, המשקיעים והמנהלים הבכירים, יכולים וצריכים להוביל לכינונה של מערכת כלכלית מתוקנת. מערכת זו תדע לקחת את השפע החומרי והקדמה הטכנולוגית שכלכלת השוק החופשי יודעת לייצר ותוודא שאלה ישרתו בצורה הטובה והיעילה ביותר כמה שיותר אנשים. עם זאת, אנחנו ממש לא צריכים להמתין בחיבוק ידיים להתפכחותם האיטית. יש להפיץ את המסר בכל דרך. במחאות חברתיות, ברשתות החברתיות, באמצעי התקשורת, בתמיכה בחקיקה רלוונטית (למשל, הגבלת שכר הבכירים בחברות הציבוריות), וגם – בהשתתפות פעילה בישיבות בעלי מניות (זכות שמוענקת לאחר רכישה של מניה אחת).
זה בדיוק מה שארגון "המשמר החברתי" יוצא כעת לעשות. בקמפיין מימון המונים חדש הוא מבקש לגייס סכום של 125,000 ש"ח, שיאפשר לחברי העמותה לרכוש מניה אחת בכל חברה ציבורית משמעותית, שמצידה תעניק להם זכות להשתתפות בישיבות בעלי המניות. פעילי המשמר החברתי, גוף שהוקם בשנת 2011 במטרה לייצג את הציבור בכנסת מול לחצים של בעלי הון ואינטרסנטים אחרים, מבטיחים להוביל את אותו קו גם בישיבות בעלי המניות. להיות המצפן והמצפון הנדרש מבעלי ההון ומהמנהלים הבכירים. לדאוג שמילים יפות כמו "אחריות תאגידית" אכן יוצאות לפועל ולא משמשות רק לשיפור התדמית. להבטיח שקיפות וייצוג הולם לציבור בתהליכים שבדרך כלל נותרים סמויים מהעין, למרות שהם נוגעים לכיסם של כל האזרחים. התוודעתי לקמפיין במהלך סוף השבוע האחרון, ומיהרתי לרכוש לעצמי מנייה של המשמר החברתי. בסופו של דבר, הכסף שלנו הוא מנגנון הכוח החזק ביותר שיש לנו, אם אנחנו רק מתאחדים. לחצו כאן לקמפיין "משמר המניות", והצטרפו למועדון הקפיטליסטים המפוכחים.
***
תמונה ייצוגית – Edward Hopper, Coast Guard Station, 1927
nachum37
ממליץ לראות את ההרצאה של עומר מואב (כן, אני משער שהוא לא בטעם של האתר הזה) אודות סוציאל-דמוקרטיה.
nachum37
עמית נויפלד
אני משתדל מאוד לא להגביל את עצמי לטעם שלי בלבד 🙂 אחפש את ההרצאה ואצפה בה, תודה
עמית נויפלד
דור אדמשטיין
יפה מאוד. מקווה שכך ייראו בהמשך הדברים, ושנראה השקעות ברווחה ולא רק ברווחים כספיים.
תודה על הכתבה, תמיד נהנה לקרוא את התוכן שלכם
דור אדמשטיין
ביולוג ירושלמי
הלוואי… הפסימיסט שבי מתפקע.
אתה מתאר פה סוג של אוטופיה אידיאליסטית מתחשבת וחביבה של אנשים שעשו את כספם במו עצמם ושכביכול אכפת להם מעוד המון דברים נשגבים חוץ מהארנק שלהם.
בשביל תיאוריה שכזו חייב להיות אופטימיסט.
תיאוריית הצרכים של מאסלו מסבירה היטב כי רק לאחר שיתפקעו ממזומנים ויגדישו את הסאה בכל הטוב והשפע שיש לעולם הקפיטליסטי להציע להם, רק אז ואולי כמחווה של רצון טוב או מס שפתיים יהיה להם מספיק אכפת ומעט פנאי להפנות משאבים קלושים וזניחים לשאר ההדיוטות.
אל תשכח גם שבארה"ב הרבה מאוד מהנעשה ומהנאמר זה בעיקר רושם, חליפות, קליפות של הצהרות, בעיקר מהפה אל החוץ, ובעיקר כדי למשוך עוד פלח של משקיעים הרואים את עצמם כחברתיים ולפנות לנישה שבלקרוק מעולם לא פנתה אליה.
הכל פירסום-שיווק-מיתוג.
האם לבלקרוק ולמנכ"ל שלה באמת אכפת מהקהילתיות ומהקהילה ומהעולם?
https://amazonwatch.org/news/2019/0603-more-pathetic-excuses-from-blackrocks-ceo
לא.
ובקיצור? – לא ממש. ממש לא.
אולי, ורק אולי, אכפת לו מהקהילה *שלו* על גוון ה"עניי עירך קודמים" ושכל השאר ידפקו כהוגן.
https://www.fnlondon.com/articles/purpose-and-profit-larry-finks-real-letter-to-ceos-20190117
אני בספק גדול אם בלקרוק תמשוך אי איזו השקעה מחברת ענק בטופ של ה- S&P500 רק כי היא לא מספיק חברתית לטעמם.
זה השנקל שלי בעניין עמית.
ביולוג ירושלמי