מינימליזם וספרים

משיחות רבות שניהלתי לאורך השנים, כמו גם מהתבוננות עצמית, נראה כי ספרים מהווים מחלקה נפרדת עבור אנשים המעוניינים להשתחרר מאחיזת החפצים המקיפים אותם ולמנמל את חייהם. הרבה אחרי שסילקתי מדרכי רהיטים מיותרים, כלי מטבח שמעולם לא השתמשתי בהם, חפצים קטנים ומשונים שהתנחלו במגירות ובארונות וכמה שקים של בגדים, עדיין נותרתי עם ספרייה גדולה שהלכה ועלתה על גדותיה. תהליך המינימליזם כמו נעצר במילה הכתובה והכרוכה.

כמו ברוב קרבות השחרור הגדולים, היה צורך במעבר דירה על מנת לוותר על האחיזה בספרים. בדירה הקודמת בה התגוררנו הספרייה שימשה כמעין מחיצה בין חדר השינה לסלון, ונדחקה בדיוק לנישה של דלת ההפרדה. זה היה תירוץ טוב לשמור על הקטלוג המלא. הספרים לא רק שלא הפריעו ויצרו עומס אלא שירותו מטרה נעלה באופן נאה יותר מדלת העץ הישנה. כאשר התחלנו לתכנן את המעבר לדירה החדשה הבנו שהמצב השתנה. כעת היה צורך לתכנן מקום מיוחד לספרייה, לשקול הזמנת מדפים (גילוי נאות: אני מתעב מדפים), ובאופן כללי לנסות למצוא מקום לקרוב לאלף ספרים ובאופן שלא ישתלט על החלל הנקי. מהר מאוד הבנו שזה פשוט לא הולך לעבוד.

הספרייה שלנו נכון לרגע זה, ולאחר שלושה סבבי סינון (צפויים נוספים בעתיד) מכילה סדר גודל של 300 ספרים. תהליך הסינון לא היה נטול רגעים ארוכים של התחבטות, שלא לומר התחרטות, אולם בסופו של דבר הוא צלח אודות לכמה עקרונות ורעיונות שאימצנו, והרי הם לפניכם:

ערך. אולי המילה החשובה ביותר למינימליסט המתחיל. אם חפץ מסוים מעניק לנו ערך הוא נשאר. הפרשנות למילה 'ערך' היא סובייקטיבית כמובן. נועה ואני, למשל, החלטנו להשאיר במטבח את האוסף הקטן של ספרי הבישול למיקרוגל (ז'אנר שפרח בשנות השמונים המאוחרות וכיום ניתן למצוא את רבי המכר שלו בשוקי פשפשים, מה שהופך את הציד לתחביב משותף), פשוט כי הוא מצחיק אותנו. מנגד, היה קל מאוד לשחרר ערימות של מותחנים מבית היוצר של דיוויד באלדאצ'י, הרלן קובן, ג'ון גרישם ודומיהם, שבעבר הייתי גומע ושומר רק כי הסדרות שלהם נראו טוב על המדף. ספרים שברור לנו שלא נקרא שוב לעולם, ושאנחנו לא זוכרים מתוכם אפילו מילה אחת, שלא לומר את השתלשלות העלילה, יכולים לפנות בשלווה את מקומם. אין בהם שום ערך או עניין.

סנטימנט. לא מעט ספרים יכולים לעורר רגשות סנטימנטליים. אני נוהג לחלק אותם לשני סוגים: ספרים שמזכירים תקופות בחיים, וספרים שמזכירים אנשים. הקבוצה השנייה פשוטה יותר. אני לא באמת צריך ספר על מנת לזכור אדם. אם הוא חבר או קרוב משפחה מה טוב, אנחנו בקשר בכל מקרה, ואם הוא כבר לא חלק מחיי כנראה יש לכך סיבה. למעט מקרים של פטירה מצערת, באמת שאין טעם לשמור על ספר רק בגלל שהוא מזכיר לנו מישהו שפעם היינו איתו בקשר. אם קיים געגוע לאותו אדם מומלץ להרים טלפון ולקבוע פגישה לבירה או קפה. הקבוצה הראשונה מורכבת יותר. היא כוללת ספרים שאני ממש יכול לזכור איפה ומתי קראתי אותם. ההשפעה שלהם עלי היתה משמעותית ועצם האחיזה בהם מציפה באחת מגוון רחב של תחושות שיחדיו יוצרות את דמות האדם שהייתי באותם ימים. אני יודע שאני לא באמת זקוק להם על מנת לשחזר את חיי, אבל בשלב זה אני שומר עליהם, בעיקר בשל העובדה שהם צריכים להיות ספרים ממש טובים כדי לזכות בהשפעה הזאת עלי.

השפעה. באופן מפתיע, מאז ומעולם, וגם בתקופה בה אגרתי ספרים בקנאות, נהגתי לחלק בנדיבות דווקא את הספרים שהשפיעו עלי בצורה החזקה ביותר. השתדלתי מאוד לנהל מעקב אחריהם ולוודא שהם חוזרים לבסוף לבסיס האם, אבל בכמה וכמה הזדמנויות מצאתי את עצמי רוכש את אותו ספר שוב ושוב. אם יש ספרים שאנחנו אוהבים באמת, הדרך הכי טובה לשרת אותם היא לחלק אותם ברוחב לב.

הלא נודע. כל בלוג שעוסק במינימליזם ומכבד את עצמו מעלה בסופו של דבר פוסט על ספרים, ובכל אלה בהם נתקלתי הופיעה בשלב די מוקדם ההמלצה הבאה: "אם יש לכם ספרים שלא קראתם, תשחררו אותם ראשונים". אני לא יכול לחשוב על גישה מוטעית יותר לספרים בהקשר של מינימליזם. אני לא זוכר היכן נתקלתי באנקדוטה הבאה: אומברטו אקו סיפר כי אירח אדם בביתו, וכאשר הגיעו לחדר הספרייה (שהכילה קרוב ל-15,000 ספרים) אותו אורח התבונן בה בהשתאות ושאל, "כמה מתוך הספרים האלה אתה מעריך שקראת?". אקו התבונן בו חזרה בארשת של פליאה וענה, "אף לא אחד. מה הטעם לשמור ספר שכבר קראת?". לאורך חיי קרה לי לא אחת שקיבלתי ספרים במתנה, דחקתי אותם למדף והגעתי אליהם רק שנים אחר כך. "אדון החצר" מאת טריסטן אגלוף הוא אחד מהם, ומדובר בספר שמככב ברשימת עשרת הגדולים שלי כבר שנים. במילים אחרות, הספרים הכי חשובים בספרייה שלנו הם אלה שטרם קראנו. אנחנו פשוט עדיין לא יודעים.

Balthus, katia-reading-1974.(Fair Use WikiArt)jpg!Large

Balthus, Katia Reading,1974 (Fair Use WikiArt)


הפצה
. מכשול שעומד לעיתים בפני אוהבי ספרים נוגע לשאלת היום שאחרי – מה לעשות עם כל הספרים שאנחנו מחליטים לשחרר, בהנחה שאנחנו לא מסוגלים להוריד אותם לרחוב ולקוות שימצאו בית טוב. מגוון רחב של פתרונות קיים לסוגיה זאת, החל בארגון מכירות חצר משותפות, מכירה לחנויות יד שניה, תרומה לספריות או חלוקה לחברים ולמשפחה. דרך נוספת היא להעביר ספרים לאנשים שלוקחים את תחביב הקריאה יותר ברצינות. התברכתי בחבר שכותב בלוג ביקורות ספרים ('מחסום כתיבה', מומלץ מאוד), ובכל פעם שאני עורך סינון אני קודם כול שולח אליו רשימה של כותרים למקרה שיהיה מעוניין. הוא לא לבד ואתם מוזמנים לאמץ כל בלוג בתחום לצורך העניין.

עבודה. טכניקה נוספת שהשתמשתי בה על מנת לצמצם את כמות הספרים בבית היא להעביר את חלקם למשרד בו אני עובד. אם נחשוב על זה, אנחנו מעבירים במקום העבודה שלנו חלק נכבד מחיינו, ואין שום סיבה שלא נעניק לו מגע אישי יותר, שבתורו יסייע לביטול החלוקה הדיכוטומית בין 'חיים' ל-'עבודה'. לא משנה אם יש לכם משרד פינתי בקומה ה-22 או קיוביקול קטן בחלל משותף, ערימה נאה של ספרים לצדכם יכולה להוביל לשיחות חדשות ויצירת קשרים לא צפויים.

שיתוף. הדרך הכי טובה שאני מכיר לשמירה על כמות יציבה של ספרים ועדיין להמשיך לקרוא את כל מה שאנחנו רוצים היא להחליף ספרים עם אחרים. בכמה בנייני משרדים בהם ביקרתי לאחרונה נתקלתי בספריות שיתופיות של עובדים, ומי שירצה לקחת את הקונספט צעד אחד קדימה יכול להציע לשכניו לנצל חלל משותף (מרתף, מקלט, או אפילו לובי הבניין) על מנת להקים אזור קריאה בו יוכל כל אחד לשתף את ספריו. נכון שיש כיום גם אפליקציות שמאפשרות לעשות זאת, אבל לטעמי אין טובה מ'אפליקציית בניין'.

ספרייה. אי אפשר לכתוב פוסט שלם על מינימליזם וספרים מבלי להזכיר את המובן מאליו – הספרייה הציבורית. כל אחד יכול להירשם בחינם לספרייה הציבורית בעירו, להשאיל ספרים כאהבת נפשו, או סתם להגיע מידי פעם על מנת להתחכך במדפים.

קנייה. בכל האמור עד כה אין בכדי לטעון שעלינו לחדול לחלוטין מקנייה של ספרים חדשים. ההיפך הוא הנכון. כל חובב ספרים, לטעמי, צריך לתרום את חלקו לתחזוקת המערכת הכלכלית שמאפשרת את המשכיות העולם המופלא של הכתיבה. אני בפירוש ממשיך לקנות ספרים גם כיום, אולם אני עושה זאת בחנויות עצמאיות. באופן זה אני רוכש את הספר הספציפי בו אני מעוניין (מטעמי חיבה מתמשכת לסופר או המלצה מחבר), ואיני מתפתה למבצעים מטעם הרשתות (שבסופו של דבר גורמות לנו להוציא יותר כסף ולצאת עם ספרים שלא תכננו לקנות).

טכנולוגיה. מינימליסטים נוטים 'לעוף' על קוראים דיגיטליים כאלה ואחרים, ולאחר התנסות אחת עם קינדל בחופשה אני בהחלט יכול להבין. אפילו מבלי להיכנס לעניין האקולוגי (טרם טרחתי לבחון את ההשלכות הסביבתיות של הגאדג'טים החדשים ביחס לספרים המודפסים), מדובר בכלי שמאפשר לקרוא בצורה נוחה ויעילה כמעט חסרת תקדים. אני עדיין לא אוחז בקורא דיגיטלי משלי (לנועה יש אחד), אבל מדובר בשאלה של זמן בלבד. למעשה, החיסרון היחיד שאני רואה כרגע במכשירים הדיגיטליים, אם לשים לרגע את הרומנטיזציה של ריח הנייר בצד, נוגעת לעובדה שאנשים זרים לא יכולים לפשפש בקינדל הפרטי, כפי שהם יכולים לעשות בספרייה פיזית, על מנת להתרשם מהעולם הרוחני של בעליו.

אהבה. מה שמוביל אותי לגילוי הנפש הבא. במשך שנים טיפחתי ספרייה לא רק בשל אהבת הקריאה אלא גם בשם האמונה שהספרים מעידים עלי, על אופיי ועל רוחב אופקיי יותר ממה שאני אי פעם אוכל לעשות בעצמי. היא נועדה למשוך תשומת לב וליצור עניין, לשבור את הקרח אם צריך בפגישה ראשונה. גם אני, כשהייתי מגיע לדירות חדשות נהגתי לפנות קודם כל לבחינת הספרייה. מעיין טקס רחרוח ישבן אנושי באמצעותו בדקתי התאמה. אני לא יכול שלא להודות שהסיבה לכך שהסינון הדרמטי של קרוב ל-700 ספרים עבר בקלות יחסית, נוגעת לעובדה הפשוטה שמצאתי את האחת. אני לא זקוק יותר לספרים כמו שטווס זקוק לנוצותיו. אני מאמין שהתהליך האישי שאני עובר בעשור האחרון היה מוביל אותי בסופו של דבר לנקודה זאת גם במידה והייתי נותר לבד, אבל באמת שאין לי שום רצון או כוונה להעמיד זאת למבחן.

***

מה שנשאר בסוף. ספרים שאנחנו חוזרים אליהם שוב ושוב, שנוגעים לתחום העיסוק או התחביב שלנו, שאנחנו אוהבים באמת ומסיבה זאת ממש מוכנים לחלוק בכל עת.

תגובות19

  • להגיב אוגוסט 18, 2017

    טל

    כל הכבוד על הצימצום. אני כבר נפרדתי מספרי קריאה באופן מוחלט. עדיין קונה, אך בסיום הקריאה מעבירה הלאה. נשארו לי רק הדיגיטליים שאותם לא ניתן למסור וזה בהחלט חיסרון. חיסרון נוסף של הדיגיטליים, הוא הצורך להתחבר לחשמל מדי פעם כך שאי אפשר לשבת יום שלם בים ולקרוא ספר. לים אני לוקחת ספר אמיתי. בספריה הביתית יש לי מבחר מצומצם מאד של ספרים הנוגעים לתחומי ההתעניינות שלי וגיליתי שגם בהם אני מדפדפת פחות עקב הזמינות שלהם ברשת. ממליצה להפרד מהספרים. זו הקלה גדולה וחיסכון בזמן של תחזוקת ספרייה הצוברת אבק. בכדי לזכור מה קראנו אפשר לצלם את הכריכות ולשמור בספריית תמונות ייעודית. קריאה נעימה

      

  • להגיב אוגוסט 18, 2017

    יונתן

    חנויות ספרים עצמאיות?בקושי נתקלתי בחיה כזו. אשמח אם תשתף אותנו ברשימה מומלצת…

      

    • עמית נויפלד
      להגיב אוגוסט 18, 2017

      עמית נויפלד

      בשמחה, יואב מהבלוג 'מחסום כתיבה' (שהזכרתי בפוסט) מנהל רשימה מסודרת של חנויות, אתה יכול לראות אותה כאן http://bit.ly/2uOW2mi

        

  • להגיב אוגוסט 19, 2017

    אחיקם

    פוסט שהצליח לגעת בדיוק בנקודה הכואבת של התחבטויות, לפני מעבר דירה בסוף החודש – נפלת משמיים ובדיוק בזמן!

    אגב, כתיבה מעולה כרגיל. זה הבלוג היחיד שמצליח לגרום לי לקרוא חומר אחר שאינו קשור ללימודים בתקופת מבחנים.

      

  • להגיב אוגוסט 19, 2017

    עודד

    כתיבה נהדרת ומחברת.

    לגבי מסירת ספרים: אני מאוד אוהב את המיזם סיפור חוזר (https://rebooks.org.il/). יצא לי למצוא בעזרתו כמה ספרים נדירים שאינם מודפסים עוד וגם למסור עשרות ספרים שלא היה לי בהם שימוש יותר. הממשק הנוח, מחיר הספרים האחיד (20 ש"ח) והעובדה שהמקום מעסיק בעלי קשיים תעסוקתיים – קוסמת לי.

    לגבי ספרים במקום העבודה: במעבר הדירה האחרונה החלטתי להיפטר מכמה ספרים ולהעביר לסיפור חוזר. בתור שלב ביניים הבאתי אותם למשרד והם עדיין שם כבר שנה וחצי. יש מי מהקולגות שלקחו ספר להשאלה נצחית או לטיול בחו"ל, יש מי שמשתמשים בספרים כמגביה למסך. ובכל מקרה, הם מעניקים אווירה נעימה וחוץ-משרדית למשרד.

      

    • להגיב אוגוסט 19, 2017

      עודד

      ** הערה לשונית קטנה: שוק / שווקים / שוקי פשפשים (ולא שווקי פשפשים)

        

      • עמית נויפלד
        להגיב אוגוסט 19, 2017

        עמית נויפלד

        כל פעם מחדש אני נופל עם המילה הזאת… תודה 🙂

          

  • להגיב אוגוסט 19, 2017

    מוריה אבנימלך

    הספרייה של אומברטו אקו בביתו הפרטי במילאנו מנתה 30,000 ספרים, ועוד 20,000 ספרים בבית הנופש שלו ליד אורבינו. teu נהג לענות לשואלים נודניקים (האם קראת את כל הספרים?) שהוא לא קרא אף אחד מהם, ואלו הספרים שהוא מתעתד לקרוא עד סוף החודש. כמובן שהספרים בספריותיו שמשו לו לעבודתו, וכן היה אספן ספרים נדירים, ספרים שהיו קשורים לחייו או שאסף בניסיון לשחזר את ספריית סבו. היה גם אספן של כרזות וצילומים, וחלק קטן מאלו מופיעים בספרו המרהיב 'השלהבת המסתורית של המלכה לואנה', ספרו הביוגרפי ביותר. לטענתו, ככל שאתה מתבגר ומזדקן והידע שלך רחב יותר כך הספרייה שלך תכלול יותר ספרים שטרם קראת, או מה שהוא מגדיר library and antilibrary https://blog.bookstellyouwhy.com/lunatic-science-umberto-ecos-library

      

    • עמית נויפלד
      להגיב אוגוסט 19, 2017

      עמית נויפלד

      נהדר. כבר התחלתי לחשוב שדמיינתי את האנקדוטה הזאת, תודה

        

  • להגיב אוגוסט 19, 2017

    שלי

    איזה כיף של פוסט, הגיע גם עבורי בול בזמן.
    אני תוך כדי סינון מסיבי של הספריה וערימות של כ-300 ספרים מביטים בי ומחכים לאיסוף לתרומה (מצטרפת אגב להמלצה של עודד על ״סיפור חוזר״).
    ואגב בזכותך אחד מהם הצליח לחזור מהערימות למדף – ״אדון החצר״ שברשותי כבר עשר שנים נפל על סעיף ״מעולם לא קראתי בו״ ואחרי קריאת הפוסט הזה אני אשמח לנסות.

      

    • עמית נויפלד
      להגיב אוגוסט 20, 2017

      עמית נויפלד

      מעולה, אני רק חייב להזהיר מהפתיחה של הספר – 10-15 עמודים מאוד מבולבלים והזויים שבניסיון הראשון גרמו לי לעזוב את הספר ולהחזיר אותו למדף לכמה שנים טובות. אל תשברי, ברגע שצולחים את הפתיחה הספר ממכר, וגם ההזייה של ההתחלה הולכת ומתבררת בהמשך.

        

  • להגיב אוגוסט 20, 2017

    יאיר

    נראה לי שאת הספרים שאנחנו מחליטים לשחרר ניתן גם להעביר לספרייה הציבורית

      

  • להגיב אוגוסט 20, 2017

    רינגו

    השיטה שלי לסינון ספרים היא לשאול את עצמי שלוש שאלות לגבי כל ספר שאני מסיים:
    1. האם יש איזשהו סיכוי, בכנות, שאקרא את הספר הזה שוב? גם אם הוא ממש מעולה, האם אבחר להקדיש את זמני הפנוי דווקא לו ולא לספר שטרם קראתי? בהינתן הכמות העצומה של ספרים המעולים שטרם קראתי, הסיכוי לרוב אפסי.
    2. האם יש סיכוי שארצה לעלעל רגע בספר הזה כדי להיזכר בציטוט מסוים? התשובה גם כאן היא כמעט תמיד לא, כי ערכם של רוב הספרים לא מתמצה בציטוט מסוים. יוצאי דופן: ספר הטאו, למשל, או שירת רחל, או הנסיך הקטן. אבל קשה לי לחשוב על עוד אחד כזה.
    3. האם יהיה איזשהו קושי להשיג את הספר הזה שוב אם אחפוץ בכך – מהספריה המקומית או מחנות ספרים יד שניה או בהשאלה מחבר?
    אם התשובה לכל השאלות היא לא – אני בחפץ לב ובשמחה מעניק את הספר למישהו שיוכל להנות ממנו כמוני, ומרגיש שתרמתי קצת לרווחה הכללית.

      

  • להגיב אוגוסט 23, 2017

    ראובן

    אל תשכחו את פרויקט הספריות בתחנות הרכבת השונות. דרך נהדרת למצוא ספרים מעניינים, לקרוא ולהחזיר.

      

  • להגיב אוגוסט 23, 2017

    ראובן

    אפשר לשים את הספרים בפרויקט הספריות בתחנות הרכבת השונות. דרך נהדרת למצוא ספרים מעניינים, לקרוא ולהחזיר.

      

  • להגיב אוגוסט 27, 2017

    נועה

    אהבתי מאד את אהבת הספרים ואהבת הצמצום! האם אוכל לשתף אצלי בדף?
    אני התברכתי בבעל נגר ככה שלכאורה אני יכולה לאגור ספרים בלי בעיה ותמיד יימצא להם מקום ראוי, אבל בגלל שגם אני מהמצמצמים – החלטתי לשמור רק את הרומנים שאני קוראת שוב ושוב (כשאין לי ספר חדש וטוב לקרוא), קצת ספרי שירה שנגעו לליבי, את אוסף ספרי תל אביב שלי ואת אוסף ספרי הילדים – שאותו כנראה לא אצליח לדלל לעולם. (לעומת אנשים אחרים שאני רואה – מצבי ממש טוב ברמת האגרנות).

      

  • להגיב ספטמבר 3, 2017

    דן

    ומה בנוגע לדור ההמשך?
    אני שומר רבים מן הספרים בספרייתי
    רק מתוך מחשבה שילדי (כרגע בכיתה א')
    ישלפו אותם מן המדף ויחלו את המסע
    לעבר מי שהם.

      

    • עמית נויפלד
      להגיב ספטמבר 3, 2017

      עמית נויפלד

      דור המשך זה באמת שיקול. תמיד דמיינתי שאם יהיו לי ילדים הם יגדלו בבית עם ספרייה עצומה וילמדו להעריך את המילה הכתובה מגיל צעיר, אבל מצד שני אני גם זוכר שהעובדה שאני גדלתי בבית נטול ספרייה לא הפריעה לי להפוך לתולעת ספרים מגיל צעיר. הייתי קורא המון ומחליף ספרים בספרייה. אני חושב שבסופו של דבר זה לא הכמות אלא האופן שבו חושפים ילדים לספרים: אם הם רואים את ההורים קוראים, מחליפים, משוחחים על ספרים וכו', זה יכול לגרום להם להסתקרן ולהתנסות בקריאה (או בגיל מאוחר יותר להתמרד ולעשות הכל חוץ מלקורא), אם סתם יש ערימות של ספרים בבית שאיש לא נוגע בהם והם ליופי בלבד אז ייתכן והם לא יעזרו להפיח את אהבת הקריאה.

        

השאירו תגובה