שובו של ה"זואון פוליטיקון"

בסוף השנה הראשונה ללימודים מתבקש כל סטודנט לפילוסופיה לבחור שני תחומי התמחות מתוך שלל המבואות שלקח, ביניהם מטאפיזיקה (מי אמר שיש בכלל מציאות?), אפסטימולוגיה (אם יש מציאות, כיצד אנחנו יכולים להכיר אותה?), לוגיקה (האם ייתכן שיש מציאות ואין מציאות במקביל?), אסתטיקה (אני חושב שהמציאות תראה יותר טוב בוורוד פוקסיה), ובנוסף, פילוסופיה של המוסר, הפוליטיקה, והדת.

בחרתי להתמחות בתחומים שנראו לי פרקטיים להתנהלותו התקנית של העולם, פוליטיקה ומוסר, אולם, כאשר הגשתי את טופסי הרישום לשנה השניה נתקלתי בהתנגדות לא צפויה מטעם מזכירת החוג: "אתה לא יכול להירשם לפילוסופיה פוליטית ופילוסופיה של המוסר במקביל", היא הבהירה לי חד משמעית, "בשני התחומים מלמדים בדיוק את אותם תכנים".

***

טום "הבטלן" הודג'קינסון, מדובריה הבולטים של תנועת ההאטה בימינו, הקדיש את פרק 12 בספרו "אין מחיר לחופש" על מנת לשכנע את קוראיו לחדול מהצבעה בבחירות הכלליות, ולמעשה להתנתק ככול האפשר מן הפוליטיקה ומוסדות המדינה. "עזבו ת'ממשלה" היא כותרת הפרק, והנה משפט קצר מתוכו שמסכם היטב את רוח הדברים: "יש משהו רקוב בליבן של ממשלות – והוא העובדה הפשוטה שאפשר לעשות קריירה משררה."

***

בעשרים השנים האחרונות, דומה בעיני כי הולכים ומתמעטים הפוליטיקאים האוחזים בשלוש התכונות אותן קבע מקס ובר כמהותיות ונחוצות לעיסוק בפוליטיקה כמקצוע: התלהבות כנה, רגש אחריות וטביעת עין. לא מעט פוליטיקאים בימינו, כך ניתן להתרשם, עסוקים יותר בקידום עצמי, במנעמי השלטון ובמאבקי הכוח הפנימיים הנדרשים על מנת לשמר אותם, מאשר בעיסוק היומיומי בשיפור חייהם של האזרחים.

החיכוך המתמיד בצמרת העסקית של המדינה מביא אותם לשאוף לרמת חיים דומה, ההישענות על כספם של בעלי ההון במהלך המרוץ לתפקיד, או קבוצות הכוח בתוך המפלגה עצמה, כובלת ומשעבדת את האינטרסים הבסיסיים שלהם, והרצון לדבוק בכיסא מביא אותם, במקרה הטוב, להתנער מטעויותיהם ולהתפאר בהישגיהם של אחרים, ובמקרה הרע לכדי שיתוק מוחלט.

במצב עניינים זה, קשה שלא לחוש הזדהות עם דבריו של הודג'קינסון. במידה והפוליטיקה הושחתה, במידה והממשלה רקובה מטבעה, מוטב לנו להשליך הצידה את העיסוק בה ולהתרחק ממנו ככל הניתן.
בגישה זאת קיימת, להבנתי, רק בעיה אחת – היא מנוגדת לחלוטין למהותנו כבני אדם.

Conroy Maddox, The Departure, Fair Use WikiArt

Conroy Maddox, The Departure, Fair Use WikiArt

***

הפוליטיקה, בהגדרה, אינה דבר מה שניתן לנו להעביר או להפריט לידיהם של אחרים. המילה עצמה נגזרת מהמונח היווני Politikos, שמשמעו "של האזרח", והיא מעולם לא נועדה להיות עיסוק למתי מעט. בימיה הראשונים, הקיפה הדמוקרטיה את כלל אזרחי המדינה (או אם לדייק, "הפוליס" – עיר מדינה ביוון העתיקה), ואילו הדמוקרטיה הייצוגית (להבדיל מזו הישירה) הופיעה רק כאילוץ עקב בעיות של גודל האוכלוסייה, מורכבות הממשל המודרני, והעובדה שרוב הציבור העדיף להישאר בבית ולצפות בטלוויזיה במקום להגיע לאסיפה השבועית.

כל זה לא אומר שאנחנו צריכים או יכולים להרשות לעצמנו להפסיק להיות פוליטיים. אריסטו כינה את האדם "זואון פוליטקון" (חיה פוליטית) וקבע כי:

"מכל זה גלוי איפוא שהמדינה נמנית עם הדברים הטבעיים, ושהאדם בעל חיים מדיני על פי הטבע. ומי שאין לו מדינה – על פי הטבע, לא על פי המקרה – הריהו או פחות או יותר מאדם… קודמת המדינה על פי הטבע לבית ואף ליחידים שבבני האדם. כי הכלל קודם בהכרח לחלק, שהרי אם נחרב כלל [הגוף] לא תימצא רגל או יד אבל מי שאינו יכול להשתתף בחברה, או מי שמספיק לעצמו ולפיכך אין לו צורך בה, אינו חלק של מדינה, אלא הוא או בהמה או אל."

ההשתתפות בענייני המדינה, אם כן, היא לא רק זכותנו הטבעית, אלא גם כורח הנובע ממהותנו. את העובדה כי מרביתנו בוחרים שלא לעשות זאת, ניתן להסביר רק בהתכחשות לטבענו, בניכור, ובמניפולציה מתמשכת מצד אלה אשר מרוויחים מהפאסיביות שלנו – הקבוצות הקטנות והמאוגדות היטב סביב אינטרסים צרים, והאוחזים בשלטון.

***

הפוליטיקה, בהיותה עוסקת בחיי היום יום, ב"ענייניו של האזרח", אחת היא עם המוסר, ומכאן נובע שאם ברצוננו להיות אנשים יותר טובים אין לנו ברירה אלא להיות יותר מעורבים.
מעורבות פוליטית יכולה להתבטא באופנים שונים: השתתפות בהפגנות ומחאות, אסיפות ציבוריות, עבודה או התנדבות במגזר השלישי (וספציפית בארגונים הפועלים למען שקיפות והנגשה של מידע), אי ציות אזרחי, התפקדות למפלגות ועוד. אסור לנו לטעות – המערכת הפוליטית המושחתת בישראל הינה תוצאה ישירה של הוויתור שלנו על הזכות לקחת חלק בהליך הפוליטי המקומי.

הכוח משחית, ואנחנו הנחנו לו להתרכז בידיים ספורות. לא צריך יותר מראש ממשלה אחד בכלא על מנת להבין את העובדה הפשוטה הזאת. עכשיו, יותר מתמיד, הגיע הזמן להפשיל שרוולים, לצאת מאזור הנוחות, ולממש את מהותנו הטבעית כאזרחים.

 

 

תגובות9

  • להגיב אוגוסט 5, 2017

    מורן א

    תודה. הפוסט מאוד חזק ומעורר מחשבה. אני רואה פה הזדמנות לבדק בית- עד כמה אני מעורבת ומשפיעה או מותשת ומשלימה (עם המצב "ככה זה").

      

  • להגיב אוגוסט 5, 2017

    אושרי

    הדמוקרטיה הייצוגית היתה אילוץ שהטכנולוגיה כיום יכולה לפתור.
    כך שבמוקדם או במאוחר הפתרון לבעיית השררה יבוא בצורה של דמוקרטיה ישירה.
    כבר היום יש תאגידים שמוותרים על המבנה ההיררכי (בדומה לייצוגי במישור הציבורי) ומשתמשים במערכות של מה שנקרא collective intelligence.

      

  • להגיב אוגוסט 5, 2017

    משה

    ברור אושרי. וגם רובוטים דמויי אדם יכולים להכניס אותך לניידות אוטונומיות על פי צו של אלגוריתם שיפוטי. מה שעמית ניסה להדגיש זה דוקא את המבנה האנושי של החברה שלנו. Nothing about us – without us. לא כ"כ ברור איך ההצעה שלך תתן יותר שקיפות ויותר לציבור.

      

  • להגיב אוגוסט 5, 2017

    דרור

    בהקשר זה ממליץ על הפרוייקט הסודי למלחמה בשחיתות של אופנן – להתפקד

      

  • להגיב אוגוסט 6, 2017

    אדם רענן

    פעם ראשונה שאני קורא מה שמדבר אלי.
    בגדול. לדעתי. פשוט נחוץ לקחת הדברים לידיים = להקים מפלגה דמוקרטית …
    אני מתייחס לכך ברומן שלי בשם "סרהבת" שיצא לאור. ועוד יותר מתייחס לדמוקרטיה ברומן שלי שבכתיבה…
    אשמח להתייחסויות…

      

  • להגיב אוגוסט 14, 2017

    עומר ספיר

    דוגמא קטנה וקלה להשפעה משמעותית:
    להתפקד למפלגה עם פריימריז שמזדהים איתה ולהצביע בפריימריז לטובת המועמדים הטובים או ה'פחות רעים'.
    המפלגות הרלוונטיות הן: מרצ (בערך), עבודה, ליכוד והבית היהודי.
    התפקדות עולה בין 50 ל-100 שח ליחיד לשנה.

      

  • להגיב אוגוסט 16, 2017

    ביולוג ירושלמי

    יש משהו במה שאתה אומר עמית… אבל משהו גבוהה גבוהה.
    חלילה לא מפחית מהדברים הערכיים מאוד שכתבת, אבל הפוליטיקה של היום היא לא הפוליטיקה "של פעם" וכך גם לא הפוליטיקאים, כפי שרשמת בעצמך.

    הציניות שעולה ופושה במוחותיהם של בני האדם באשר לפוליטיקה, והציניות שבמוחותיהם של הפוליטיקאים הבזויים שמתנהגים ככאלה מתקשרת לי ישירות למילותיו של האדם היחיד כמעט שאני מעריץ ג'ורג' קרלין:

    https://www.youtube.com/watch?v=xIraCchPDhk

    הפעם האחרונה שהצבעתי הייתה בבחירות האחרונות. והיא תהיה הפעם האחרונה בהחלט.
    פולטיקה זה דבר בזוי בעיניי.

      

    • עמית נויפלד
      להגיב אוגוסט 18, 2017

      עמית נויפלד

      היי דודו יקר, אני מבין לגמרי מה אתה אומר, אבל בדיוק מהסיבות האלה אני חושב שעוד ועוד אנשים טובים צריכים לדחוף את הידיים שלהם לפוליטיקה. גם אני מחבב את קרלין אבל לא להצביע מבחינתי זה כמו לתת עוד קול לעמדה שהכי רחוקה משלך. עדיף לבלוע את הרוק ולהצביע למי שהכי קרוב לעמדתך.

        

השאירו תגובה