חיי עם כסילופון

לאחרונה שדרגתי את ערכת הטיולים שלי עם פלאפון נוקיה ישן. בהקשר התרבותי הנוכחי, המילה "שדרוג" נראית תלושה מעט במשפט האחרון, אולם בחרתי בה במודע, ובפסקאות הבאות אנסה לשכנע אתכם שפלאפון ישן הינו פיסת ציוד אידאלית לשטח, וכלי מועיל באופן כללי לחיי היומיום. ולא, אני לא מתכוון ליכולת להחליף אותו עם שבטים נידחים בתמורה לאוכל וסוסים, להשתמש בו כבמשקולת בעת שליית פנינים, ואפילו לא ככלי לפיצוח אגוזים.

לצורך נוחות הכתיבה אתייחס מכאן ואילך לפלאפון חכם כסמארטפון ולפלאפון ישן ככסילופון (פלאפון כסיל).

למה זה טוב לטיולים

זמן סוללה. הסמארטפונים זוללים סוללות. גם מכשיר חדש מהקופסא מחזיק מעמד לכל היותר יום שלם ללא הטענה, וכולם ללא יוצא מן הכלל נוטים להפגין התדרדרות מרשימה בזמנים בחלוף כמה חודשים. כסילופון מנגד יחזיק מעמד בקלות שבוע ימים. אז נכון, אני יכול להסתובב עם בטרייה חלופית, או מטען נייד (שאותו ניתן לחבר למטען נייד נוסף, ועוד אחד, עד ליצירת שרשרת נאה לצוואר) אולם מדוע לפתור בעיה שניתן פשוט למנוע?

עמידות. כל מי שהשתמש בעבר במכשיר נוקייה יעיד על כך – אתה יכול לדרוס אותם, להפיל אותם, להרטיב אותם, להשאיר אותם ארבעה ימים ללא טעינה והם ימשיכו לעבוד, בהתאמה לניידים טיפשים שהורכבו וחושלו בערבות הקפואות של פינלנד. מכשיר נוקיה יכול לפול לך מהיד ולהתפרק לארבעה חלקים שונים, אבל עדיין ניתן לאסוף אותם, להרכיב חזרה, ולהמשיך את השיחה בדיוק מהמקום בו היא הופסקה. אין מסכים סדוקים, אין השתתפות עצמית של 700 ש"ח ואין צורך ללכת לתחנת השירות ולהמתין בתורים ארוכים. השטח מעצם הגדרתו נוטה לשבור חפצים עדינים וסמארטפונים בהחלט נכללים בקטגוריה זו.

שקט מנטלי. חלק גדול מהסיבה שבשלה אני יוצא לטייל היא כדי להתנתק מהעולם. רק אני, שותפי להליכה וספר טוב. אי אפשר להתנתק עם אינפוזיה קבועה של מידע מהעולם החיצון. אם אנחנו רוצים להיות נוכחים בחוויה של הטיול, להצליח לחלץ מהטבע תובנות חדשות, או סתם לנוח מהקצב המהיר של חיי היומיום, אנחנו צריכים להצליח קודם כל להתנתק מהם באמת.

כמובן, אני עדיין רוצה להיות זמין למקרי חירום, ובדיוק לשם כך קיימת, גם במכשירים מתקדמים, טכנולוגיה כמעט פלאית העונה לשם "סמס". היא אמנם לא מגיעה עם רקע נאה או מגוון אנימציות מתיש כמו הוואטסאפ, אבל היא פרקטית להחריד. אם אתם לא יכולים לעמוד במתח נטול הקווים הכחולים, ואינכם יודעים אם ההודעה נשלחה בהצלחה והגיעה ליעדה, אתם תמיד יכולים לנסות את פריצת הדרך שהגה אלכסנדר בל, ובשנים האחרונות נשתכחה מלב – תתקשרו אלי, ואני אענה.

fyodor vasilyev on-the-river-calm 1867

Fyodor Vasilyev: On The River. Calm, 1867

למה להשתמש בכסילופון בחיי היומיום

לא, לא אכלתי פטריות משונות בטיול ליקוט האחרון, וגם לא חיבקתי יותר מידי עצים בשביל האפלאצ'ים. מה שטוב לטיולים, לא יכול להיות רע גם לשאר החיים.

וכן, סמארטפונים הם כלי נהדר. הם מעניקים לנו גישה תמידית לשפע של אינפורמציה. יכולת לסרוק מסמכים, לשלוח מייל, לתקשר עם שאר הסטודנטים ולהשיג טרמפים ללימודים. אני לא באמת רוצה לוותר על כל הטוב הזה.

הנקודה היא שהתועלת הזו מגיעה עם עלות. הנגישות לכל המידע בעולם הרסה את היכולת שלנו להתרכז. אנחנו שולחים יד על אוטומט לנייד בכל פעם שאנחנו מגיעים לרמזור אדום (בין אם אנחנו נוהגים ובין אם הולכים ברחובות). אנחנו בודקים עדכונים בפייסבוק באמצע שיעורים, או אפילו שיחות עם חברים, ואנחנו קופצים לדום בכל פעם שנשמע צליל התראה על כניסת הודעה חדשה.

במילים אחרות, הסמארטפונים הם הפרעת קשב אחת גדולה. ריכוז הוא לא כפתור שניתן להדליק ולכבות לפי דרישה. ריכוז הוא תהליך שדורש זמן נטול הפרעות. מחקרים שנעשו בתחום הוכיחו כי בכל פעם שאנו עוברים מנושא לנושא, גם אם לפרק זמן קצר, דעתנו מוסחת, מתחלקת, והחוט העדין של החשיבה נמתח בין שני המוקדים, וברוב המקרים נקרע לגזרים. למוח שלנו לוקח זמן להיכנס לרמת ריכוז גבוהה, ולא בטוח ששווה לאבד אותו בשביל כל נוטיפיקציה על לייק חדש בפוסט.

 

תודעה כמו מים

דמיינו מעיין צלול. אנחנו יכולים בקלות לראות עד הקרקעית. צמחים, דגים קטנים, קונכיות. זאת התודעה שלנו כשאנחנו מרוכזים.

כעת מישהו זורק אבן למים (כלומר, שולח הודעה בקבוצה המשפחתית על ארוחת ערב בשישי ואתם לא יכולים לחכות ומיד פותחים). אדווה מתפשטת במעגלים וחוסמת את האפשרות לראות ולו סנטימטרים בודדים מתחת לגלים הקטנים. אחרי כמה רגעים היא נעלמת לבסוף ואנחנו יכולים לחזור וליהנות מהתמונה המורכבת של החיים המימיים. אלא שעכשיו מישהו זורק סלע למעיין (הודעה ממרצה בלימודים, או קולגה לעבודה) וכעת כבר מתרומם ענן חול קטן מהקרקעית, וזמן רב יעבור עד שהוא ישקע חזרה למקומו.

ההפרעות החוזרות והנשנות "מעכירות" את התודעה שלנו, ויש לי לפחות שתי סיבות טובות לרצות לשמור עליה טהורה:

ככל שיש פחות גירויים סביבי כך אני רגוע ומאושר יותר.

ככל שאני מצליח להתרכז יותר, כך קל לי יותר להשיג מטרות בחיים. החל מלמידה למבחן וכלה בכתיבה.

 

הסמארטפון כמכשיר שני.

ההחלטה לחזור ולהשתמש בכסילופון אין פירושה זניחה מוחלטת של הסמארטפון. אהיה אוויל מוחלט אם אוותר על היתרונות שגלומים בפלאפון מודרני. במקום זאת אני חושב עליו כעל מכשיר שני/חילופי. רוב הזמן אני משתמש בכסילופון, והוא מספק את מרבית צרכיי מבלי לדרוש דבר בתמורה. כשמגיע אירוע שמצדיק שימוש בסמארטפון, למשל שימוש בגוגל מפות, אפעיל אותו דרך רשת אלחוטית או שאעביר אליו את כרטיס הסים.

 

איך נראים חיי היום שלי

על מנת להבטיח מינימום הפרעות הכסילופון נמצא רוב הזמן על מצב שקט (אני בוחר מתי לבדוק אותו ולא נשמע להוראות מצידו), ואילו הסמארטפון כבוי ומונח בארון. אני חווה הבדל דרמטי ביכולת שלי להתרכז בין הזמנים בהם הסמארטפון דלוק והזמנים בהם הוא כבוי. לשם שינוי אין בי את הדחף לבדוק כל רגע האם מישהו הגיב להודעה ששלחתי בוואטסאפ או שאולי קיבלתי לייק חדש בפייסבוק.

למרות כל הסיפורים שאנו מספרים לעצמנו, נדירות הפעמים בהן אנחנו באמת זקוקים לסמארטפון ולא יכולים להשיג את אותה מטרה דרך המחשב הנייד או הכסילופון.

בשורה התחתונה, אני שבע רצון מהשינוי הזה ומאמין שאמשיך איתו הלאה, ואבצע לפי הצורך שינויים והתאמות.

 

איך להשיג כסילופון

אני קיבלתי את שלי מבני דודים שהשתמשו בו כנקודת איסוף אבק בבית. אם לא תצליחו למצוא כסילופון בקרב בני משפחה/חברים אפשר לקנות מכשיר משומש באתרי יד שניה, או לרכוש את אחד מהמכשירים הכסילים החדשים שנמכרים כיום תחת הקטגוריה של "פלאפונים למבוגרים" (במחיר של עד 500 ₪).

בנוסף, ממש לאחרונה התפרסמה ידיעה מרגשת אודות השקתו מחדש של דגם הנוקיה הפופולארי 3310, ועולם הכסילופונים כצפוי הגיב בסערה. יש למה לחכות.

 

לא לשכוח את המתאם.

מרבית הסמארטפונים החדשים פועלים עם מיקרו-סים, וכסילופונים זקוקים לסים רגיל, מה שאומר שאתם צריכים מתאם. החדשות הטובות הן שחברות הסלולר טורחות לשלוח מתאם מבונה שכזה עם כל כרטיס סים חדש.

במידה ולא החלפתם סים בזמן האחרון ואתם לא מוצאים מתאם כזה במגירה של השטויות, או אצל אחד החברים, ביקור בחנות הפלאפונים הקרובה יעשה את העבודה.

 

התאמות נוספות הדרושות למעבר

להתכונן לכמה ימים של כאבי פנטום, ותנועות פנטומימה לא רצוניות המחקות שימוש בסמארטפון. מעבר לכך, כדאי לשלוח הודעה לאנשים הקרובים עמם אתם נמצאים בקשר תמידי, וליידע אותם שאתם זמינים יותר בסמס מאשר בוואטאפס, ולו על מנת שלא ייכנסו ללחץ אם לוקח לכם יותר מחמש דקות לחזור אליהם.

והמלצה אחרונה, לא להיבהל מהשקט ומהשלווה.

***

באותו נושא

איך לא לשדרג את הסמארטפון שלכם

***

לבלוג האישי של משה וולפסון The Backpacker

 

תגובות11

  • להגיב פברואר 20, 2017

    חיים

    יפה מאד! תודה רבה למשה על הצעת ההתמודדות עם נגע השַׁדרגֶת, שהוא אולי הגרסה (הדרוויניסטית) המחולנת של דוקטרינת ה'החלפה' (supersesionism) הנוצרית.

      

  • להגיב פברואר 20, 2017

    אסתי

    בחופשות אני חוגגת עם האפשרות לא לקחת טלפון בכלל (אמנם בן זוגי לוקח את שלו, אבל גם הוא משמש רק למטרות חירום). ביומיום כל הקבוצות בווטסאפ על שקט, ואני לא נכנסת לפייסבוק והמייל מהטלפון. ככה הפרעות הקשב שלי מצטמצמות לאלה בהן חנן אותי האל.

      

  • להגיב פברואר 20, 2017

    נעמה

    מעולה. תודה רבה.

      

  • להגיב פברואר 20, 2017

    יעל

    הצורך שלנו להיות מחוברים לסמארטפון כל הזמן קשור לקושי שלנו לפגוש את עצמנו במצב התודעה הצלולה שתיארת. אם אנחנו מצליחים להסכים להיות במצב כזה – לראות ולהרגיש את הכאבים שמצב תודעה כזה מביא עימו, אז אנחנו יכולים להתנתק מכל סוג של הסחת דעת שהטכנולוגיה מספקת.

      

  • להגיב פברואר 21, 2017

    N8

    אז ככה…
    היה היה לי 3310 (עודנו קיים, לא זרקתי), אבל לפני 5 שנים החלפתי לסמארטפון (N8) – למה?
    1. כי יש לו מקלדת וזה משדרג את איכות החיים ומשלוח הטקסטים
    2. יש לו מצלמה – וזה הפיצ'ר הכי שימושי.

    אני משתמש בו כבכסילופון משודרג, הסוללה מחזיקה כ 10 ימים ללא טעינה.
    הוא אף פעם לא חובר לאינטרנט, אין לי פייס/ ווצפ וכד…בקיצר – איש מערות מודרני 🙂
    אז אתה יכול לנסות את הגרסה הנ"ל – אם אתה חסין לפיתויים 🙂 – אותה תוצאה סופית.

    (נ.ב. אני לומד באוניב' עם אנשים שצעירים ממני בכ-30 שנה, וחבל לראות איך הם מעבירים כל רגע פנוי ולעיתים גם במהלך כל ההרצאה…הולך ופוחת הדור כבר אמרו לפניי 🙂

      

  • הילה בן חנוך-לוי

    אחד הפוסטים החשובים שקראתי בתקופה האחרונה. תודה לך.

      

  • להגיב פברואר 21, 2017

    שירה

    "למוח שלנו לוקח זמן להיכנס לרמת ריכוז גבוהה, ולא בטוח ששווה לאבד אותו בשביל כל נוטיפיקציה על לייק חדש בפוסט". מעולה. תרשה לי לאמץ.

      

  • להגיב פברואר 23, 2017

    Lian

    יפה ומדוייק
    הסמארטפונים אכן השתלטו (אנחנו אפשרנו לזה) על התודעה.
    עד לפני שנה וחצי הייתי חסידה גדולה של כסילופון. אבל שנולד בני רציתי גם אני לצלם ולשלוח מייד בוואטסאפ ובהדרגה גם התרגלתי לנוחות של מחשב בכף ידי.
    היתרון של סמארט פון בחו"ל – איטנרנט. מצלמה. וגם היום אני רוצה להיות זמינה, אם נסעתי בלי האוצר הקטן.
    אבל פעם… הייתי נוסעת בלי טלפון בכלל!
    מקסימום קונה כרטיס חיוג מטלפון קווי.

    פוסט משובח! תודה!
    התגובה נכתבה ממכשיר סמארטפון בעת נסיעה באוטובוס 🙂

      

  • להגיב פברואר 23, 2017

    ביולוג ירושלמי

    אחלה פוסט!
    לי מעולם לא היה סמארטפון, ואם יורשה לי להתנבא – גם לעולם בעזרת בודהא לא יהיה, ככה שאני לא מבין את הבעיות שמועלות פה אבל יודע מהן לגמרי ומכיר אותן מהסביבה המכורה קשות לליטוף זכוכיות.
    למה אין לי דאמבפון?
    כי אני חכם יותר מכולכם! 🙂

    וברצינות, קצרה היריעה מלהכיל כמה אני מתעב את המכשיר הזה (עד לרמה שאני בטוח שאני ניאו-לודיט!), וכמה אני חי מצויין מאוד לא פחות מאלו שיש להם… כן, עם אתגרים, של התמצאות במרחב, תקשורת מודרנית ועוד ועוד – אבל אתגרים כיפים שאני מצליח להצליח בהם כל פעם מחדש!
    לא מוצא את הדרך? שואל! ויש מכשיר GPS עתיק מלפני 7 שנים עם מפות לא מעודכנות ברכב.
    אין לי וואטסאפ. כל כך שקט לי וכיף. מי שרוצה אותי שולח SMS.
    ועוד ועוד.

    בכל מקרה, בתור מחזיק דאמבפון כל חיי (סוני אריקסון) – באמת שהפוסט משעשע וכתוב בצורה מעולה.
    תמיד שמח לקרוא פוסטים כאלו שמוכיחים לי עד כמה שאני צודק וחכם ומוכשר ונהדר ונאדר ובכלל זה שיש לי דאמבפון עושה אותי מבוקש אצל כל הבנות.
    כן, בטח.

    מילה אחרונה ו*רצינית* שלי – תזרקו לאלף עזאזל את הסמארטפונים לפני שיהיה מאוחר מדי… אתם לא מבינים כמה הם מסיטים אתכם מעצמכם, משבשים את התודעה שלכם והופכים אתכם לזומבים של מסכים.
    אתם לא מבינים כי אתם לא מרגישים את זה כי השינוי הוא כל כך מינורי ועדין עד שלא תבחינו בו… וכשכבר תבחינו זה יראה לכם "הכי טבעי שיש אחד ואיך אפשר בכלל בלעדיו?!".
    הנוחות מנוונת! (תקראו את "על הנוחות" של ארנה קזין).
    אני רואה את זה כל הזמן במפגשים עם חברים, באוטובוסים, ברחוב…
    לא אשחיל פה מילות קונספירציה, רק כדי שלא להבהיל, אבל באמת שהמכשיר הזה על גבול הגרוע וזה שפשוט הרגילו את כולם (או שהם הרגילו את עצמם מרצונם החופשי שזה אבסורד) להידבק אליו זה נשגב מבינתי.
    זהו, מספיק דיסוטופיה לתגובה אחת 🙂 רק תזכרו שהתנבאתי פה בפברואר 2017!

      

  • להגיב פברואר 27, 2017

    Nu_Ma

    אני יושבת וקוראת את הפוסט (המצויין) בתחנת אוטובוס, בעודי מחכה לאוטובוס שמאחר, דרך הסמארטפון…
    אני מהצעירים שאיחרו לקנות סמארטפון ומשכתי את הרגע עוד ועוד, עד לטיול-אחרי-צבא שאז אחותי הכריחה אותי לקנות כדי שנוכל לתקשר בקלות בין היבשות.
    אהבתי מאוד את מה שאמרת על התודעה והריכוז שלנו, זה נכון. אבל אני חושבת שתמיד לבני אדם היה קושי בלעשות את מה שצריך לעשות ברגע זה, בעיקר אם זה דבר שהם לא אוהבים. ובעיקר לחכות.
    אני זוכרת טוב מאוד את הימים שבהם כשחיכיתי לאוטובוס הייתי שולפת ספר, ואני שואלת את עצמי מה ההבדל בעצם בין לשלוף ספר שאני אוהבת לבין לפתוח את האינטרנט בסמארטפון ולהציץ באתר סלואו שאני כל כך אוהבת.

      

  • להגיב מרץ 5, 2017

    mr.globy

    אתה לא לבד.
    קראתי במקום כל שהוא כי יש בארץ כ 15 אחוז ממחזיקי טלפון נייד שלא שידרגו לטלפון "חכם".
    ברגע שיגיע לארץ המכשיר ישן/חדש של נוקיה אני חוזר אליו.
    בכל מקרה אין לי את התועבה הנקראת פייסבוק. ואני מרבה להשתמש באס.אם.אס.

      

השאירו תגובה