פרספקטיבה

בסוף השבוע האחרון נסענו למדבר על מנת לחגוג יומולדת לחברה טובה. אחרי שקיעה צבעונית במיוחד ירדה חשיכה שחשפה שמיים זרועי כוכבים, מראה מהפנט שבלתי אפשרי לחזות בו בעיר, והכי קרוב שנוכל להגיע ל"מערבולת הפרספקטיבה הטוטאלית" מבלי להגיע פיזית לכוכב בטא מינור.

בעודנו בוהים בשמיים ומנסים לדלות מהזיכרון שמות של קבוצות כוכבים מלבד העגלה הגדולה והדובה הקטנה, נזכרתי איך לפני קצת יותר מעשור חיפשנו נקודה חשוכה מספיק בפארק הירקון על מנת שנוכל לחזות במטר מטאורים. המשימה התבררה כבלתי אפשרית לא רק בשל אורות העיר, אלא גם הודות לתאורת הפארק שכפי שהסתבר לנו דולקת גם בשעות מאוחרות.

כסוג של הלצה החלטתי להתקשר למוקד העירוני ולבקש כי ידאגו לכבות את כל האורות בפארק, אלא שמהר מאוד התברר לי שהמוקדן שענה בצד השני לוקח את העניין מאוד ברצינות. לאחר שהסברתי לו את הבעיה הוא העלה על הקו את מנהל המוקד על מנת להתייעץ עמו. המנהל אף הוא התייחס לבקשה בכובד ראש, ודאג להשיג את הטלפון של האחראי על הפארק בכבודו ובעצמו. מנהל הפארק מצדו ניסה להשיג את אחד מעובדיו, ובעודי על הקו יכולתי לשמוע את אותו עובד עונה בצער שהוא עזב זה מכבר את המתחם, ואם רק היינו תופסים אותו לפני עשרים דקות הוא היה יותר משמח לכבות את כל האורות.

נשארנו לשכב על הדשא עוד שעתיים בערך, מאמצים את עינינו בניסיון לתפוס שובל של כוכב. אני די משוכנע שהצלחתי לראות אחד, אבל גם אם לא, הרגשתי באותו לילה התרוממות רוח אמיתית. המחשבה על האנשים בצד השני של הקו שנרתמו לעזור לחבורת תל אביבים שהתעצלו לקחת את המכונית ולנסוע למצפה רמון נטעה בי תחושה אופטימית באופן כללי. יש עתיד לאנושות חשבתי לעצמי, וככל שהסיטואציה יותר הזויה, כך גם נראה כי הנכונות לעזור הולכת וגדלה.

nicholas-roerich-star-of-the-hero-1936-fairuse-wikiart

(Nicholas Roerich: Star Of The Hero,1936 (FairUse WikiArt

***

השמיים המכוכבים של המדבר הובילו אותי לחשוב על השיחה עם עובדי המוקד העירוני, שהובילה אותי לחשוב על הסיפור של הגב' ק. שפרסמתי בפוסט האחרון. לטובת מנויי האתר שאינם אוחזים בחשבון פייסבוק, אכתוב רק בקצרה כי ההירתמות והשיתופים ברשת עשו את שלהם, וחברה "אוויס" הגיעה להבנות עם הלקוחה ומשכה את התביעה.

זה המקום להודות לכולכם, וליהנות מהמחשבה שאנשים טובים נמצאים בכל מקום, גם אם לפעמים צריך לתת להם דחיפה קטנה כדי לעזור להם לקבל את ההחלטה הנכונה.

***

עוד אדם טוב שיצא לי להכיר בשבוע האחרון הוא און ארד.

זה התחיל ממייל שנשלח אלי עם בקשה לעזרה בקידום ספר שכתב, העונה לשם: "חותרים לשפיות כלכלית וחברתית – מדריך מעשי לאזרח המתוסכל". הספר, שמופץ ברשת חינם לכל דורש, מורכב משני חלקים. בראשון מעניק ארד סקירה של המערכת הכלכלית בה אנחנו חיים ומציג את תחלואיה בצורה תמציתית ועניינית (מנקודת מבט שהיתה גורמת לכל ניאו ליברל מצוי להתפלץ), ובשני מובאות 45 קריאות שונות לפעולות שכל אחד ואחת יכולים לאמץ בחיי היום יום.

הרעיונות שמובאים בספר חופפים לא אחת לכאלה שפורסמו זה מכבר באתר סלואו: צמצום צריכה, הימנעות מקנייה ברשתות, הפחתה בצריכת המזון מהחי, בחירה בפשטות מרצון ועוד, ומסיבה זאת ייתכן ולקוראים ותיקים של האתר חלק מהדברים לא ייראו חדשניים, אולם המדריך נוגע בתחומים נוספים, ואני ממליץ בחום להוריד את הספר, לעיין בו בשעות הפנאי, ולאמץ מתוכו את הפעולות שנראות לכם הכי מתאימות ויעילות.

כאשר קיבלתי את המייל הנחתי שאון ארד הוא אידיאליסט צעיר, לא מעט בשל העובדה שבספר הוא מציין את המחאה החברתית כזו שתרמה רבות להתעוררותו האישית. לפיכך, הופתעתי (לטובה) לגלות בשיחה שקיימנו לפני מספר ימים כי מדובר בד"ר לכימיה בשנות החמישים המאוחרות לחייו. ארד, בעל קריירה מקצועית ארוכה כשכיר ואב לשלושה ילדים בוגרים, החליט לקחת פסק זמן של שלוש שנים והתפטר מעבודתו, בין השאר על מנת לכתוב את המדריך שבער בעצמותיו ולהקדיש את זמנו על מנת להפיץ אותו ברבים. בעוד חודש הוא יוצא עם בת זוגו לטיול של חצי שנה בדרום אמריקה, שלאחריו הוא מתכנן לחזור לעבוד במקצועו.

שמחתי לגלות כי מדובר באדם מבוגר יותר ממה שציפיתי, בעיקר בגלל הנטייה הרווחת לחשוב כי אידאליזם הוא משהו שחולף עם השנים, שעובר ברגע שיש לדאוג לעול פרנסה וילדים. אבל אנשים טובים, מסתבר, מגיעים בכל מיני צורות וגילאים, והם מקבלים החלטות נכונות, גם אם בעבור אחרים הן נראות לעיתים תמימות, נאיביות, או סתם מוזרות.

***

הורידו את הספר של ארד, צאו מידי פעם מהעיר כדי לבהות בכוכבים, או לפחות תתקשרו למוקד העירוני ותבקשו לכבות את האורות בפארק הקרוב ביותר לאזור בו אתם גרים.

תגובות7

  • להגיב דצמבר 19, 2016

    עודד

    לפני כ-16 שנים יצאתי לדייט ראשון עם מישהי בפארק הירקון. הדייט כלל ארוחה חורפית על הדשא בשעות הערב-לילה. מתישהו, אחרי שהמרק היה מוכן, כבו כל האורות בפארק. לא זוכר אם זה היה 21:00 או 23:00. (אגב, משם המשכנו לסיור לילי בבית העלמין בטרומפלדור. אמנם נפגשנו עוד כמה פעמים אחרי זה, אבל ברור שלא היה לכל זה סיכוי.)

      

    • עמית נויפלד
      להגיב דצמבר 19, 2016

      עמית נויפלד

      נשמע כמו דייט מושלם.
      לנו היה פחות מזל עם התאורה, אבל עדיין היה לילה מוצלח.

        

  • להגיב דצמבר 20, 2016

    ביולוג ירושלמי

    עמית, תודה על עוד פוסט מקסים ומעורר השראה 🙂
    אני אעיין בספר, ותודה לאון שמאפשר הורדה חופשיה שלו… ראוי לציון לשבח. תודה רבה על ההשקעה!

      

  • להגיב דצמבר 20, 2016

    א

    הספר שפירסמתה שכתב און ארד הוא ספר עם מסכנה טובה אבל הסקירה בו לא מדוייקת, ופרו סוציאלית מאוד. לדוגמא מס על הון הוא בהכרח לא צודק גי הוא מיסוי כפול, נראה שהפרק על מיסוי אינו שלם מבלי לדון בבסיס של מס הוני מול מס פירותי, הרבה לפני מס ישיר או מס עקיף.

      

  • להגיב דצמבר 22, 2016

    שירה

    בקיץ היו מכבים אצלנו בכפר את האורות ב11. היתה עלטה מוחלטת. אנחנו גרים באזור כפרי הררי ומרוחק מאוד. זה היה אידיאלי לרכישת טלסקופ מעולה. אחרי שסופסוף הצלחנו להרכיב בכמעט 100 אחוז דיוק את המפלצת, התחלנו לצפות בטלסקופ בלילות, מיד אחרי 11. הגיע החורף ובמועצה החליטו שמאירים את הכפרים החל מ5 אחה"צ ועד 7 בבוקר. מעניין אם מישהו יסכים לכבות את האור.

      

  • להגיב ינואר 16, 2017

    יעל

    לתופעה הזו, אגב, של אורות עיר חזקים מכדי לראות את הכוכבים, קוראים במונח "זיהום אורי". אני מאוד אוהבת את המונח הזה, כי כל כך התרגלנו ללא-ממש-חשיכה הזו שאיננו קולטים כבר מה אנחנו מפסידים בגללה, ועד כמה היא פוגעת לא רק במראה השמיים אלא גם בסביבה (בהשפעה על בעלי חיים בעיר למשל). כמו העשן שמייצרת העיר, גם התאורה בלילה היא מעל כמות מסוימת סוג של זיהום.

    ואגב, יש מה לעשות בעניין גם בלי להחשיך, כמו להתקין פנסים המכוונים למטה בלבד, זה גם יותר יעיל וחסכני.

    בכל פעם שיוצא לי להיות במקום נטול זיהום אורי, המראה מדהים אותי מחדש. אני לא מדברת על הנגב, כי ישראל כה צפופה ומאוכלסת שגם בחלקיה הנידחים היא עדיין מוארת יחסית, אלא על מקומות כמו חור בניו זילנד או היפה מכולם מבחינת שמיים, אי הפסחא. פתאום רואים לא רק כוכבים אלא ממש את המאסה של שביל החלב, ואפילו "כוכבים נעים" שהם לוויינים בתנועה. יפהפה. הדבר הפשוט הזה, שתכלס נמצא לנו כל הזמן מעל הראש בלי שנדע או נבין, מצליח במקומות הללו לגרום למטיילים לעצור הכל ולבלות לפתע דקות ארוכות, לפעמים שעות, בבהייה בשמיים. אני מתגעגעת לשמיים הללו של אי הפסחא, ולאלו שראיתי בדיוק לפני שנה בניו זילנד (ועוד מבריכת מי מעיין חמים טבעית לאור ירח! געגועים…), ובעצם, כל מה שבינינו זה לא חצי עולם אלא תאורת רחוב…

      

  • להגיב ינואר 28, 2017

    אפרתה

    בדיוק לפני שבוע יצא לי לצפות בכוכבים מאזור ראש ציפור פארק הירקון ולשמוע יללות תנים..תוהה אם החושך שם הוא בזכותך.. 🙂 תודה לכל מי שאכפת לו מקצת איכות חיים וטבע ועושה משהו בקשר לזה בשביל אחרים!

      

השאירו תגובה