במהלך החודש האחרון התפרסמו לא מעט ידיעות בעיתונים הכלכליים שסיקרו את הזינוק במכירות הרכבים החדשים, ואני יודע זאת מאחר וקראתי את כולן בעודי יושב בקרון הרכבת בדרכי לעבודה. המעבר לשימוש ברכבת התאפשר לי בעיקר בזכות העובדה שלפני שלושה חודשים עברתי עם נועה לגור בשכונת התקווה, ושביתנו ממוקם במרחק של 10 דקות הליכה בלבד מתחנת ההגנה. החלום האישי על זניחת הרכב הפרטי, יחדיו עם נתון זה, היוו מבחינתי זרז נוסף למעבר לשכונה, וחודש לאחר שהתחלתי לנסוע עם הרכבת לעבודה אני יכול להעיד שמבחינתי האישית מדובר בשיפור משמעותי באיכות החיים, גם אם טרם נפטרתי סופית מהסוזוקי סוויפיט, שמחכה לי בכל בוקר במגרש החניה של תחנת הרכבת בהרצליה.
את התיעוב שאני חש כלפי מלאכת הנהיגה הזכרתי כבר בעבר, אולם מעבר לשחרור הכמעט מוחלט מכורח זה (מקום עבודתי ממוקם כרבע שעה נסיעה מתחנת הרכבת), אני חש שזכיתי כעת בעוד שעה וחצי של חיים מידי יום, אותן הייתי מבלה עד כה בעמידה בפקקים. כל מי שעושה שימוש ברכב פרטי ונע על הציר של תל אביב-הרצליה מכיר אותם – בבוקר התנועה זוחלת לפחות עד השלום, ונתקעת שוב מגלילות, ובשעות אחר הצהריים איילון הופך לכביש מהיר רק בפרסומים הרשמיים – הפקק שמזדחל מרוקח ועד לה גווארדיה הינו בעל פוטנציאל להוציא כל אדם בוגר מדעתו.
את הזמן שהייתי מעביר בנהיגה אני מנצל כעת ללימוד, לבהייה, לנמנום ולקריאת עיתונים שמחולקים חינם בתחנות. גם הדרך לתחנה וממנה משפרת דרמטית את שגרת היום, שכן במקום לרדת מהבית ולהיכנס ישר למכונית, ואז לנחות 45 דקות אחר כך בכיסא המשרדי, אני זוכה כעת לכעשר דקות לפחות של הליכה נמרצת מידי בוקר, שמסייעת להניע את אברי הגוף. בנוסף, מאחר ומסלול ההליכה חוצה את שוק התקווה אני גם נהנה מהאפשרות לרכוש כמעט בכל יום את המזון שנרצה לאכול, וכך נהנה מטריות ומחיסכון כספי משמעותי.
למעשה, הדבר היחיד שטורד מעט את מנוחתי בכל התהליך, הן כותרות כגון: "זה לא עוצר: זינוק של 16% במכירות רכבים חדשים", או, "גביית המיסים המפתיעה שסידרה לממשלה עודף – זינוק של 133% במס קניית רכב", אשר גורמת לסחרור רכישת הרכבים החדשים להישמע כמו דבר טוב, בעוד שמדובר באחד הדברים האיומיים ביותר שיכולים לקרות – מאות אלפי הרכבים החדשים גוררים עמם הוצאות נלוות של סלילת כבישים, תאונות דרכים וזיהום אוויר (רשימה חלקית) אשר עולות אלפי מונים על הכנסות המדינה ממיסים, ובנוסף מעודדות תכנון של שכונות וערים המתאימות בעיקר לרכבים ופחות לאנשים (בפרוייקטים מסויימים משווקים דירות עם רכב מתנה, כמו מודים שבלעדיו לעולם לא תוכלו לצאת מהחור בו נבנתה השכונה החדשה).
למי שלא מאמין: קנה דירה בשטחים וקבל שברולט ספארק מתנה
ואחרי כל זאת אני עדיין מתמהמה במכירת רכבי האישי, בעיקר בשל העובדה שמדינת ישראל אינה מספקת תחבורה ציבורית בשבתות ובחגים (ניתן להתווכח עד כמה היא מספקת בהצלחה בימי חול, אבל על כך בפוסט אחר).
***
הסטטוס קוו בנושא התחבורה הציבורית בישראל נשמר על כנו בעיקר כתוצאה של לחץ המפלגות החרדיות.
אלה אותם חרדים שרוצים לאכול צ'ולנט חם בשבת, להשתמש במעלית, להתקלח במים רותחים, לקרוא דף גמרא גם אחרי שהחשיך ולהתעורר עם צלצול השעון בדיוק בזמן לתפילת שחרית. איכשהו, לכל הדברים האלה נמצאו פתרונות טכנולוגיים והלכתיים. אם זה מספיק חשוב להם, נוכל להיות סמוכים ובטוחים שגם אלוהים יגלה גמישות שלא היתה מביישת מתעמלת רומנית.
אבל כאשר זה מגיע לתחבורה ציבורית, או אז מתגלה חוסר ההיגיון הדתי בשיאו. כי מה זה מאות אלפי ישראלים בעלי רכב פרטי, ביניהם שרים בכירים, המחללים את השבת לאורכה ולרוחבה כנוהל שבשגרה, לעומת הפעלה מסודרת של כמה מאות אוטובוסים בשבת. ואני אפילו אלך יותר לקראתם, הבו לנו גויים שיפעילו את קווי התחבורה (או בעתיד הנראה לעין, אוטובוסים אוטונומיים) – רק המחשבה על צמצום חילול השבת ההמוני, על אלפי בעלי רכבים המוותרים על נהיגה לטובת ישיבה שלווה באוטובוסים מסודרים, מסוגלת לעניות דעתי הרפורמית לקרב את הגאולה בכמה מאות שנים.
אבל יוק. סטטוס קוו זה סטטוס קוו, ןהחרדים מעדיפים עוד 256,000 רכבים חדשים על הכביש מידי שנה (נכון לשנה שעברה, השנה צפוי השיא להישבר), מזהמים, משמינים, צרכני כבישים יקרים וחוטאים לקדושת יום המנוחה היהודי, מאשר פיתוח של תחבורה ציבורית יעילה ונגישה, שתשרת בעיקר את אותם אזרחים "שקופים", קרי, עניים, נטולי רכבים פרטיים שאינם יכולים לחלל שבת באופן עצמאי.
הרצון לחיות חיים ללא רכב במדינת הלכה הוביל אותי לשנות לא ממעט ממנהגי הקודמים. חופשות קצרות בארץ, למשל, אני אעדיף לעשות באמצע השבוע, ואת הנסיעות האקראיות לשוק הפשפשים האהוב בחיפה אני ונועה הקדמנו משבת לשישי, אבל את ארוחות הערב המשפחתיות, למשל, נראה שלעולם לא נצליח להזיז, כמו גם את הרצון לראות מידי פעם חברים הגרים מחוץ לעיר.
Jefffery Smart: The City Bus Station, FairUse by wikiart
החדשות הטובות הן שבחודש האחרון, לצד שבירת שיאי מכירות הרכבים, אנחנו עדים לראשונה גם לשבירה נקודתית של הסטטוס קוו התחבורתי – עוד ועוד רשויות מקומיות מודיעות כי יתחילו (או טוב יותר התחילו), להפעיל קוי תחבורה ציבורית מצומצמים בשבת. את ניצני השינוי הזה חובה עלינו לטפח באמצעות לחץ אזרחי, על ידי הצטרפות, מעקב, התנדבות ועידוד של אחד או יותר מהארגונים הפועלים לקידום הנושא, למשל: 24/7 – מקדמים את התחבורה הציבורית, נוע תנוע – אוטובוס בשבת, שבוס – תחבורה חברתית בסופ"ש, 15 דקות, תחבורה היום ומחר, וכמובן ישראל חופשית.
***
תחבורה ציבורית בשבת כמובן לא תפתור את כל הבעיות המאלצות 65% ממשקי הבית להחזיק רכב פרטי אחד לפחות. התמזל מזלי לחיות בעיר גדולה בעלת פריסה מספקת של אמצעי תחבורה ציבוריים, אולם ברור לי כי מחוץ לערים הגדולות ההתנהלות ללא רכב פרטי גובלת בבלתי אפשרי. גם בתוככי הערים הגדולות וביניהן יש עוד עבודה רבה על שיפור וייעול ההתניידות (הסיבה לכך שאני לא יכול לעלות עם אופניים רגילים בכל שעה לרכבת, למשל, נשגבת מבינתי), וכמובן שעבודה המצריכה נסיעות רבות בין לקוחות או חיים עם ילדים מסבכים עוד יותר את העניינים (אם כי דומני שאני רואה יותר ויותר הורים מתניידים בעיר עם שני כיסאות על האופניים המיועדים לילדים).
מה שאנחנו כן יכולים לעשות בינתיים, מעבר לאמור מעלה, זה לעודד את התחבורה הציבורית בעצם השימוש בה. לבחון מתי אנחנו יכולים לוותר על הרכב הפרטי ולעלות על אוטובוס במקום. לאן אנחנו יכולים להגיע עם הרכבת במקום לבלות שעות על הכבישים. איזו מונית שירות תחזיר אותנו הביתה בשלום במקום לנהוג שיכורים אחרי יציאה עם חברים. ובעיקר, להפסיק לקנות מכוניות חדשות.
***
כאשר נתחיל להצביע עם הרגליים, עם האופניים, עם כרטיסי הרב קו ועם הארנקים שיישארו עמוק בכיסים גם ב"שלושה ימי מכירות מטורפים" שנערכים כמעט כל שבוע על ידי יבואני הרכב הגדולים, רק אז נוכל לקוות שגם בישראל תתפתח תחבורה ציבורית ראויה שתאפשר לנהל חיים מלאים ותקינים.
עד שזה יקרה, אני ממליץ בחום על זניחת הרכב הפרטי בכל הזדמנות שמתאפשרת לכם, ולחתור ליצירה של כמה שיותר הזדמנויות כאלה, גם אם זה אומר להחליף עבודה (במידת האפשר), או לחילופין את כתובת המגורים.
***
שרון
מה לגבי השכרת רכב בשבת בה אתה צריך אוטו? או כל מיני שיטות השכרה שעתיות הקיימות בגוש דן? לא משתלם יותר מאשר אחזקת אוטו שכמעט לא זז?
שרון
עמית נויפלד
אכן, לא נכנסתי בפוסט לעניין העלויות מאחר והעבודה משלמת לי הוצאות הרכב, אבל המטרה הסופית היא בהחלט להיפטר ממנו לחלוטין ולעבור להיעזר בקאר2גו או פתרונות אחרים כשצריך.
מה שכן עדיין נותר לי לפתור את עניין ההגעה לעבודה מתחנת הרכבת, מאחר ואין אף שאטל או אוטובוס שיכול להביא אותי קרוב מספיק, ואין לי אפשרות לעלות עם האופניים שלי על הרכבת (מסרב כרגע בתוקף לרכוש חשמליים), אני מנסה לבדוק פתרונות אחרים. ברגע שיימצא אחד ראוי (אולי קשירה של אופניים ישנים וזולים בהרצליה ותפילה יומית שלא ייגנבו) אני אקח את הצעד הבא ואפרד לצמיתות מהרכב.
עמית נויפלד
שמיר
התגובה הזו ממחישה את העיוות הגדול של ה"רכב הצמוד", הרי אם היו מציעים לך את שווי עלות הרכב כהעלאה במשכורת, אני בטוח שהיית מסכים לוותר עליו (על הרכב) ולמצוא דרך כלשהי להגיע מהתחנה למשרד. צריך לתת לאנשים "תקציב תחבורה" ולתת להם להחליט לבד איך הם יגיעו לעבודה.
שמיר
עמית נויפלד
בגדול אני מסכים, מעסיקים צריכים להציע תגמול דומה למי שמגיע בתחבורה ציבורית או באופניים למשרד (או אפילו בונוס מוגדל לצורך העניין), אבל בד בבד צריך לדאוג שיהיו אמצעי תחבורה ציבורית ראויים וזמינים שיאפשרו לאנשים לוותר על הרכב בלי לשבור את הראש איך יגיעו למשרד.
עמית נויפלד
אפרת
רגע, עם אופניים חשמליים מותר לעלות לרכבת?
אפרת
עמית נויפלד
עם אופניים חשמליים מתקפלים, רק בקרון הדרומי ועד חמישה בבת אחת. יש תחנות שפחות אוכפים, אבל מידי פעם אני נתקל בפקחים מחמירים.
עמית נויפלד
חוה
הערה קטנה: אופניים מתקפלים (אותם מותר להעלות לרכבת בכל שעה) כלל וכלל אינם זהים לאופניים חשמליים. גם אם התצוגה של כל מיני רשתות של חנויות אופניים מנסות לשכנע שכן.
חוה
ravitaldar
הפוסט שלך הגיע בדיוק בזמן. כבר כמה שבועות אני מתלבטת בסוגיה. התנאים אצלנו בונקובר קנדה מצוינים: גן עדן לרוכבי אופנים ותחבורה ציבורית גם בסופ״ש. הבעיה שלי זה הגשם והקור בחורף: לא סימפטי לחפש קר2גוי פנוי או לחכות לתחבורה ציבורית בחורף. כנראה שאין מושלם…
ravitaldar
האזרח דרור
הדנים אומרים "אין מזג אוויר לא מתאים לרכיבה, יש ביגוד לא מתאים ". בדנמרק והולנד מזג אוויר הפכפך עם שלג וגשם ורוח. ובכל זאת רוכבים רבים. שמתי קישור לטיפים איך לרוכב במזג אוויר קר ובגשם. ובכל מקרה נניח שאי אפשר – אז נניח אפשר לרכוב חצי שנה – הרווחת כ 15 אלף ש"ח בכל שנה אם הצלחת להפטר מהרכב ו כ 7000 ש"ח אם לא – אם היית גרה בישראל לפחות.
האזרח דרור
תמיר
א. יישר כח. אנחנו גרים המרכז ירושלים ובינתיים מסתדרים יופי בלי מכונית (חוץ מסופי שבוע כשרוצים לבקר את ההורים).
ב. ניטפיקינג דתי (מחילוני) – דתיים לא מתקלחים בשבת (בטח לא במים חמים) ובוודאי שלא משתמשים בשעון מעורר כדי להתעורר לתפילה בשבת.
נסיעה בשבת היא לא טריפה אלא חילול שבת. המונח טריפה מתייחס רק לאוכל.
תמיר
עמית נויפלד
🙂 תודה על התיקונים, בגדול התכוונתי להתייחס לרשימת הגאדג'טים המרשימה שהתפתחה על מנת לסייע לחרדים לחלל שבת בנחת, אבל ייתכן כמובן שחטאתי חלקית למציאות
עמית נויפלד
קרן
אתה לגמרי יכול לעלות עם אופניים רגילים בכל שעה לרכבת. פעם היתה חובת קיפול אופניים בשעות הלחץ, והיא בוטלה לפני כשנתיים. חוץ מזה שמאד נוח לקנות אופניים מתקפלים, גם אם לא ממונעים, כי הם נותנים את מירב הגמישות גם לרכב, גם לתפוס טרמפ ברכב רגיל.
קרן
עמית נויפלד
באתר הרכבת רשום מפורשות כי עם אופניים רגילים ניתן לעלות רק עד השעה 09:00 ומהשעה 19:00, וגם מבירור שערכתי עם עובדים בתחנה זה מה שנאמר לי, אם יש לך אסמכתא אחרת אשמח לראות, זה יעזור מאוד.
עמית נויפלד
דוד
מתוך אתר הרכבת:
״ניתן להעלות לרכבת בקרונות המיועדים לכך, בכל הקווים, על פי הפירוט הבא:
בימים א'-ה' מהשעה 09:00 ועד השעה 15:00 ומהשעה 19:00 ועד השעה 06:00 למחרת.
בימי ו' וערבי חג במשך כל שעות הפעילות.
במוצ"ש ובמוצאי חג לא ניתן להעלות אופניים שאינם מתקפלים.״
כלומר אם אתה מספיק גמיש בעבודה שלך ויכול להמנע מנסיעה בשעות האסורות (שש עד תשע בבוקר, ושלוש אחר הצהריים עד שבע בערב), הסתדרת.
אופניים זולות ומנעול יקר (ותפילה) בהרצליה נשמע כמו רעיון טוב.
וגם אופניים מתקפלות זולות יד שניה יסגרו את הפינה.
דרך אגב – בשנים שבהם אני משתמש באופניים ברכבת מעולם לא ראיתי מישהו שהעיר על יותר מחמישה זוגות ברכבת. בפועל ראיתי גם עשרים זוגות.
דוד
אריאל
כשגרנו במרכז לא היה לנו אוטו. הכל נעשה בתח"צ. עם יציאתנו לפריפריה הכל התהפך – התחבורה הציבורית פה מוגבלת, אין רכבות כלל. כל המשפחות צריכות מכונית ולרבות יש שתיים או אף יותר. הייתי מאושר לוותר על הרכב אבל זה לא אפשרי, פשוטו כמשמעו.
לגבי הנהיגה עצמה, מכיוון שאין פה פקקים והמרחקים קטנים אני דווקא מוצא בה הזדמנות לבטלה מבורכת של 20-25 דקות בכל כיוון…
🙂
אריאל
עמית נויפלד
בהחלט חשבתי עליך כשכתבתי את הפוסט. מחוץ לערים הגדולות זה חסר סיכוי, אבל נתחיל מכך שאלה שיכולים ינסו…
עמית נויפלד
ג׳ודאס
הרכבת היא פתרון למי שמוכרח להזדחל בפקקים בבוקר
אבל פתרון חלקי בלבד
ניקח אותי לדוגמא : אני גר בכפר סבא, 15 קמ לתל אביב
מהבית ועד למשרד יקח לי שעה – כלומר שעתיים כל יום
זה המון זמן גם אם רובו ברכבת , זה עדיין זמן שאני מעדיף לבלות בבית
ולכן תל אביב היא מחוץ לתחום עבורי מבחינת עבודה
אני מחפש רק עבודות שהן במרחק של עד 30 דקות נסיעה מהבית , כלומר תוך 30 דקות אני במשרד
ובשביל זה אני צריך רכב כי הכיסוי של הרכבת הינו חלקי בלבד
כלומר : הרכבת היא פתרון רק לאלה שצריכים להגיע לתל אביב בשעות העומס ואז זה הרע במיעוטו
היא אינה מספקת פתרון אם אני עובד ברעננה או בפולג או ברמת החייל (גם קרוב לשעה כי תחנת הרכבת באופן מטופש להפליא ממוקמת 20 דקות הליכה מרמת החייל)
ג׳ודאס
אחד
ממש לא החרדים!!!
עמית – טעית בכתובת.
לממשלה נוח לפמפם את עניין החרדים כדי לכסות על הסיבה האמיתית לאי פיתוח תחבורה ציבורית (לא רק בשבת), ולח"כים החרדיים נוח להראות כמגיני השבת בעיני ציבור החרדים.
בפועל, הסיבה היא כמובן מסים. תחשוב מה היה קורה לו הכנסות המדינה מרכב חדש היו יורדות בגלל צמצום של 10% בלבד ברוכשי הרכב (שלא לדבר על אחוז גבוה יותר!). לכן למדינה נוח לתרץ את המהלך בהסכמים קואליציוניים וכו' ולהמשיך לשמור על רמת ההכנסה הלאומית.
אחד
עמית נויפלד
כן, גם אני חשבתי כך פעם, אבל בפועל ההוצאות של הממשלה כתוצאה מעולם של רכבים פרטיים היא גבוהה יותר מההכנסות – הקמת מחלפים עצומים, סלילת כבישים, הפסדים בגין אבדן ימי עבודה של נהגים שנפגעו בתאונות, תאונות באופן כללי, זיהום אוויר ומחלות נלוות… אני בטוח שבמשרד האוצר יושבים אנשים שיודעים לעשות את המתמטיקה הפשוטה הזאת.
אם כבר לשמור על אפשרות לזיכוי המפלגות החרדיות הייתי הולך על יבואני הרכב והלובי החזק שהם לא ספק מפעילים.
עמית נויפלד
babta
1. (אופניים) בירושלים העירייה לא דואגת בשום צורה לרוכבי האופניים, (כאילו היא נגדם) רובם רוכבים על המדרכות עם או בלי אופניים חשמליים. מתי משהו בעיירה יתעורר ויבין שהעירייה חייבת לדאוג לשבילי אופניים? גם בין השכונות לא רק בכמה שכונות בודדות ונבחרות.
2. לפני 10 שנים נתקלתי באותה הבעיה שעמית ניתקל בה. עשיתי רישיון לקטנוע, קניתי אופנוע (125 סמ"ק) והחזקתי מכונית במקביל. במשך שנה שלמתי עבור הביטוח לשני כלי הרכב.
במשך השנה הזאת התברר לי שהשתמשתי ברכב 3 פעמים בלבד וגם זה היה רק לעשות קניית.
במשך השנה הזאת למדתי גם לעשות קניות בעזרת הקטנוע וכעבור שנה מכרתי את המכונית.
גם לי מקום עבודה משלם החזקת רכב. בתחילה קצת עשו שרירים לא מוכנים להכיר באופנוע ולשלם "החזקת רכב" אבל אחרי דיונים קצרים הם הבינו שזה הרכב שלי ומשלמים כאילו זאת מכונית. (החיסכון הוא אדיר)
3. בקשר ליציאה מחוץ לעיר. כבר 10 שנים אני רוכבת על האופנוע הזה לכל מקום בארץ.
לא מתחשבת בדתיים שגרים סביבי, שבא לי לצאת בשבת או בחגים האופנוע הוא הפתרון המושלם.
4. צודקת הבחורה מוונקור RAVITALDAR. גם בירושלים אני נתקלת בבעיה בימי גשם. הפתרון להגיע לעבודה בתחבורה ציבורית. (בנינו כמה ימי גשם בסך הכל יש בישראל. אלה באמת ימים לא נוחים.) אבל כנראה אין חיים מושלמים.
5. ועוד אחת קטנה. כל אישה או גבר שיודע לרכב על אופניים ילמד תוך 4 שעורי נהיגה לרכב על אופנוע.
(העיקרון זהה לחלוטין).
babta
יאיר
עמית, במקרה הזה סתם נפלת על החרדים…תראה, אני קורא כאן הרבה ולא קשה לשים לב בין השורות לכל מיני דיעות שאני לא מסכים איתן – למשל כיוון שמאל פוליטי וכאלה. אבל זה סבבה ואין לי בעיה עם זה, אני אוהב לקרוא כאן וזה נחמד להחשף לכל מיני רעיונות חדשים.
אבל את הטיעון הזה – שבגלל שאין תחבורה ציבורית בשבת זה מונע ממנה להתפתח – שמעתי לא פעם אבל אני ממש לא קונה אותו.
קודם כל ובלי קשר – אין ממש דבר כזה "חרדים". יש הרבה זרמים ותתי זרמים שגם בינם לבין עצמם חיים באי הסכמה עד כדי זה שאוכלים אחד את השני לא מעט.
לא כולם משתמשים במה שאתה קורא "גאדג'טים". יש כאלה שלא משתמשים למשל בפלטה בשבת, ויש כאלה שבכלל לא משתמשים בחשמל בשבת. גם במעלית שבת לא כולם משתמשים, ואלה שכן עושים את זה רק במצבים מסויימים בדרך כלל.
זה לא כזה משנה, בשורה התחתונה אין מצב כזה שמישהו יבוא וישכנע את כל ה"חרדים" להשתמש באיזשהו "גאד'גט" וזה יפתור הכל.
אבל זה לא ממש חשוב.
אני עובד באחד ממתחמי ההייטק בארץ. בכל יום, חמישה ימים בשבוע, אלפי אנשים מגיעים לאותו מתחם. אין לי נתונים סטטיסטיים כמה מגיעים עם רכב פרטי, אבל אני רואה את החניות הענקיות המלאות, ואני גם רואה אותם נוסעים לידי על הכביש הראשי, ובכל רכב בנאדם אחד – הנהג.
הם לא נוסעים לארוחת שישי עם ההורים והסבתא או לטייל בגולן ולבקר חברים. הם נוסעים לעבודה, כולם לאותו מקום, והם לא מגיעים מפוזרים מרחבי הארץ אלא בדרך כלל ממספר מסויים של נקודות.
נו, שיתכבדו ויארגנו הסעות המוניות. או תחבורה ציבורית שיכולה להיות יעילה בצורה מאוד פשוטה ולספק חיסכון אדיר במשך חמישה ימים בשבוע.
הרבה יותר פשוט לארגן הסעות המוניות כשכולם נוסעים לאותו המקום באותה השעה. את הרכב הפרטי בכל מקרה תצטרך לסופי שבוע, כי בניגוד לעבודה, אף אחד לא יכול להבטיח שתהיה לך תחבורה ציבורית למקום הטיול החביב עליך.
אבל גם את זה בקושי עושים.
ואתה יודע מה – לא יצא לי להיות יותר מידי בחו"ל. אבל כשהייתי בניו יורק, שם יש רכבת תחתית סבבה לגמרי, ותחבורה ציבורית 24/7, ומה? גם שם יש פקקים בלתי נסבלים.
סתם, קצת חומר למחשבה 🙂
יאיר
עמית נויפלד
היי יאיר, ראשית תודה,
לא התכוונתי לטעון בפוסט שהעובדה שאין תחבורה ציבורית בשבת מונעת ממנה להתפתח, ואם זה הובן כך בטעות אבדוק את אופן התנסחותי שוב. הכוונה שלי היתה שהעדר התחבורה הציבורית בשבת מונע מבעלי רכב רבים לשקול את הויתור המוחלט עליו, שכן אז יהיו בעוצר בשבתות ובחגים. יותר מזה, בסוף הפוסט הפצרתי באנשים להשתמש בתחבורה ציבורית כמה שיותר כדי לעודד את פיתוחה, גם כאשר היא לא פועלת בשבת.
לעניין טענותיך האחרות, זה נכון שעמיתיך נוהגים מרבית הזמן לעבודה, אבל לא ברור לי למה אתה קובע שהם לא נוסעים לארוחות שישי עם ההורים או לטיול בגולן, אני מניח שלפחות חלקם עושים זאת בשבת 🙂
וכן, אין ספק שאתה צודק ונסיעות מאורגנות לעבודה וחזרה היו יכולות להיות פתרון מצויין לעומס בכבישים. גם אני משתגע מלראות כל כך הרבה רכבים (כולל שלי עד לא מזמן) משייטים באפס קמ"ש עם נוסע יחיד בלבד. אני כן חושב שיש פריחה של אתרים שמציעים קארפול, וגם שמעתי על לא מעט חברות שמעודדות את הנושא בקרב העובדים שלהם.
ואחרון חביב, אני מתייחס בטקסט לחרדים כאל מקשה אחת רק לשם הנוחות. אני מכיר את היטב את הבדיחה על היהודי היחיד שחי בעיירה עם שני בתי כנסת, אחד שיוכל להתפלל בו ושני שיוכל להחרים. ולמרות האמור, אני חושב שכגוש אחד יש להם יכולת לכפות את הסטטוס קוו כמעט בכל מצב, ושהם בהחלט מהווים אבן נגף משמעותית בדרך לאפשרות של תחבורה ציבורית בשבת.
סליחה, לא אחרון, יש את ניו יורק – מדובר על עיר שנכנסים אליה מליוני אנשים כל יום, ורובם המוחלט (על פי ויקיפדיה) עושה שימוש בתחבורה הציבורית. עכשיו נסה לדמיין מה היה קורה אם היא לא היתה יעילה, זמינה, ופועלת גם בסופ"ש…
עמית נויפלד
טל
מסכים בהחלט עמית:
אני גר בחיפה ונוסע לעבודתי בעיר התחתית וחזור 40 50 דקות באוטובוס וכרמלית .
לוקח לי יותר זמן אבל אני נמצא בראש שקט . יודע שני לא צריך להתמודד עם המטלה הנוראית הזו שנקראת נהיגה בארצנו.
טל
Itzik
מעולה, תודה.
Itzik
משה
קצת מוזר שמדובר על מעבר לתחבורה ציבורית , אבל הפרסומת שמפורסמת בכתבה ( ללא כל קשר לכותב הנפלא שלה ) הינה על קנה דירה קבל רכב במתנה 🙂
משה
עמית נויפלד
היי משה, תודה על המחמאה, הפרסומת היא צילום מסך ששמתי בדיוק על מנת להעביר את המסר שהתכנון מוטה הרכבים כיום מגיע לכדי אבסרוד המצריך קבלנים לשווק דירות עם הבטחות לרכב (זה גם כתוב בפסקה שמעל התמונה)
רק על מנת להבהיר, זאת לא פרסומת ממומנת, מעולם לא היו ולעולם לא יהיו פרסומות באתר סלואו.
עמית נויפלד
משה
בשמחה רבה ,
גם על המחמאה וגם על זה שלא יהיו פרסומות ממומנות
🙂
משה
שרון
כל הרעיון של רכב היא להגיע במהירות ממקום א' למקום ב' מרגע שהתנאי הזה לא מקיים אין יותר לרכב שום יתרון.
כל פעם שאני רואה את המוני המכוניות מזדחלות באיילון דרך החלון של קרון הרכבת, אני נזכר איך עד לפני כמה שנים גם אני הייתי כמותם מבזבז שלוש שעות מחיי בזחילה איטית ובהייה מיואשת בפגוש של הרכב שלפני.
אני עובד במרכז תל-אביב וגר בבת-ים, מבחינתי הרכבת היא לא פחות מהצלה. אני מחנה את הרכב בחניון קוממיות, נסיעה של 10 דקות מהבית ועם עצירה של חמש דקות להוריד את הילדה בגן – כמות הנהיגה שלי ביום היא חצי שעה גג.
שרון
ליבי
עמית היקר, כקוראת-שומרת מצוות- שלא לומר חרדית (סתם מילה לעומתית, למי כיף להיקרא 'חילוני'?)-בעלת רכב, התקשיתי לקרוא את הפוסט הזה ויש לי לומר לך כמה דברים בהקשר הנ"ל:
1. ברמה הכללית, הצבור החרדי הוא אחד הציבורים שמחזיק הכי פחות רכבים והיותר משתמש בתחבורה הציבורית. מעבר לכך, אותו הכוח שלדבריך מופעל כנגד תחבורה בשבת מופעל ביתר שאת לשיפור כללי של פני התחבורה הציבורית. יותר קווים. יותר יעדים, יותר תדירות וכו'. נקודה שאסור לשכוח.
2. ברמה האישית- כקוראת וותיקה ושבויה, היה לי קשה לגלות שקשה לי לגלות את פערי הדעות וההשקפות…אולי זה הצורך להזדהות עם הכותב ולא רק עם כתיבתו וכמובן שאין לזה שחר או אופק. אשר על כן, חשבתי שהדבר הבא לכתוב עליו פה הוא 'דעות איטיות' או 'אמת איטית', משהו שייתן את הדעת עלינו כאנשים חורצי דעות/עמדות/אמירות בלי לתת שהות בתוך הדבר עצמו.
3. שיהיה ברור שאני מחפשת פה תשובה לעצמי-רוצה להצליח להיות בכל מקום ומול כל אדם/דעה/פוסט איטית וסבלנית.
4. בהזדמנות זו- תודה על האתר המרתק והמועיל:) אני אדם מהיר בעולם מהיר המחפשת את דרכו אל האיטיות. התחלתי פה…
ליבי
עמית נויפלד
היי ליבי,
תודה רבה על התגובה, והמחמאות.
הנקודה הראשונה שהעלית חשובה ונכונה, לא נתתי קרדיט לכוח שיש לציבור הדתי כצרכן ראשי של התחבורה הציבורית, ועם זאת, אני ממשיך להתעקש שנושא השבת מעכב בעבור רבים, כמוני, את ההחלטה לוותר לחלוטין על הרכב. עם זאת, אני בטוח שאפשר להגיע לעמק השווה, ולמצוא פתרונות שמצד אחד לא יפגעו באוכלוסיה הדתית ומצד שני יאפשרו קיום תחבורה מצומצמת אך אפקטיבית לקהל הרחב. זה עובד בעיר חיפה, אין שום סיבה שזה לא יעבוד בכל מקום במדינה.
כמו שכתבתי, לטעמי בסופו של דבר זה משרת גם את המטרה העליונה של צמצום חילול השבת.
הרעיון של הפוסט נשמע מצוין, כתבתי פעם משהו באזור בפוסט שנקרא "לגופו של עניין", ואם תרצי במקרה להרים את הכפפה ולכתוב אני אשמח לקרוא, ואם יתאים אז גם לפרסם 🙂
שוב תודה וסופ"ש נעים שיהיה
עמית נויפלד
ליבי
תודה עמית,
קראתי את הפוסט שהזכרת. וכן, הוא אכן באזור, מזווית קצת אחרת.
אולי באמת אכתוב. אנסה למצוא זמן:)
ו…שבת שלום!
ליבי
תום
כאחד שמשתמש בתחבורה ציבורית בפריפריה כל הזמן אני יכול לומר שהתחבורה הציבוריים לא רעה בכלל אבל… דרוש שיפור בכל זאת.
בעניין השבת אולי האיסור הוא מסיבות מוזרות אחרות שלא ידועות לציבור אבל לעשות כמה מוניות בשבת במסלולים מרכזיים לא יהיה מיותר
תום
שלו לוי
האמת שאני מתעניין מאוד בנושא והגעתי לפוסט הזה במקרה.
אני קורא את התגובות ורואה שאני לא היחיד שמופתע מההאשמה של החרדים.
בוא תסביר לי, ברצינות, איך הטיעון הזה עובד: כל החרדים – אלו שלרובם בכלל אין רכב – אשמים בכך שיש לאנשים רכב, כי אנחנו צריכים רכב רק בשביל סופ"ש. אין פתרונות מסחריים. אין התייחסות לעובדה שאין שוק להשכרת רכב לסופ"ש בכלל. אין לובי ליבואני הרכב. אין פקקים באמצע השבוע. אין למשפחות שני רכבים (אפילו שכולם נכנסים לרכב אחד). יש מגמת צריכה מתגברת של רכבים משומשים ומניות חברות הליסינג בירידה. כל אלו קורים בעולם שאתה חי בו – אבל מה – החרדים עוצרים כל התקדמות.
מה אני אגיד לך, לא מבין את הלך המחשבה הזה. סורי. הייתי מצפה למחשבה מחדש על הנושא.
ואולי, רק אולי – סורי על ההצעה הגסה ושבירת הסטטוס קוו – נסתכל על החיה המוזרה שנקראת חרדים כמו בני אדם ולא כמו ארגון פוליטי שמנסה לסחוט את הלימון מהחיים של המיעוט החילוני והמסכן.
שלו לוי
עמית נויפלד
היי שלו, אני חושב שהגבתי באריכות למעלה לכל הטענות שאתה מעלה והרעיונות אליהם אתה מכוון כאשמים נוספים (לובי יבואני הרכב למשל), אני עדיין בדעה שהמעצור העיקרי הוא סטטוס קוו פוליטי, ואולי הדבר שמעיד על כך בצורה הטובה ביותר זאת היזמה של מספר רשויות מקומיות שמנצלות את הוואקום הפוליטי כדי ליזום תחבורה ציבורית בסופ"ש שבוע.
עמית נויפלד