על האטה ואכילה

מה שתפס אותי מהרגע הראשון בתנועת ההאטה זו ההוליסטיות שלה. אין כמעט תחום בחיים שהיא לא שלחה אליו את זרועותיה: עיצוב, בתים, תיירות, פנאי, עבודה, בריאות… שפע תחומים שבעיקר מבטיח שתמיד יהיה עוד משהו להאט, אבל ראו הוזהרתם, מדובר בתהליך מהנה וממכר. אחרי שיישמנו את עקרונות ההורות האיטית, והמשכנו עם חופשות איטיות למהדרין, החלטנו שהגיע הזמן להניח על הכוונת שלנו את התחום ממנו הכל התחיל, המזון.

הסיבה העיקרית לעיכוב במעבר למזון ובישול איטיים היו הילדים (טוב שיש את מי להאשים). משפחה ישראלית ממוצעת שבה שלושה ילדים הופכת בשלב מסוים למפעל האכלה שלא היה מבייש עמותה קטנה – פס ייצור שאינו עוצר לרגע ומספק ארוחות מסביב לשעון לחמישה פיות רעבים, שלושה מהם בתהליך צמיחה מעריכית. מעבר להוצאה הכלכלית המשמעותית, הנדרשת מכל הורה שמעוניין לספק לצאצאיו (ולעצמו) תפריט מאוזן של פירות, ירקות וקטניות, קיימת גם עלות הזמן, מה שמוביל את רובנו להוסיף לסל הקניות לא מעט מזון מוכן, מהיר, מעובד, קפוא, מקורר, או בקיצור ג'אנק – בלעדיו רוב המשפחות פשוט לא היו מצליחות לעמוד בקצב הוצאת המנות.

כיום, כשהילדים שלנו כבר גדולים (הרי אמרנו שהסיבה היחידה לעיכוב נבעה מהם), אפשר לדבר איתם על מזון בריא, לשכנע אותם לטעום אותו, לגלות ביחד איתם שהשד לא נורא בכלל (למעט טעים נורא), לסמוך על הסבלנות הבוגרת שלהם כשזה מגיע לבישול איטי (וגם להיעזר בהם בהכנתו), ובאופן כזה, להפחית בהדרגה ובנחישות את כמות המזון המוכן והמעובד שאנחנו צורכים.

מסקנה ראשונה מהחודשים הראשונים לתהליך: כדי לאכול טוב באמת צריך להאט.

בראשית היה התנור: אחרי שנים רבות עם תנורים משומשים ומקרטעים, אמא שלי החליטה לצ'פר אותנו בתנור אפייה חדיש ומדוגם. מסקנה שנייה: כדי להיכנס לעולם הבישול האיטי אתם חייבים שיהיה לכם תנור נורמלי, כזה שאפשר לסמוך על עוצמת החימום שלו, על התזמונים ועל כל שאר הפונקציות שהייתם מצפים להן מתנור. מרגע שהגיע הרכש החדש למטבח הדרך לבישול איטי ואכילה בריאה יותר נפתחה בפנינו.

אני יודע, זה גם סוג של תירוץ. בעולם השלישי אנשים מבשלים ארוחות שלמות, טריות ומזינות בתוך פחית קולה שנפלה מאוטובוס תיירים, אבל קשה להפחית מעוצמתו של טריגר מוצלח כתנור חדש, ואם להיות הוגן כלפי עצמי, עוד לפני הגעתו צמצמנו משמעותית במזונות מעובדים ועתירי סוכר ומלח. כבר זמן רב שאנחנו לא קונים קורנפלקס, בשר למיניו, מאפים קפואים, סלטים מוכנים, ממתקים, פיצות, שימורים, נקניקים ופסטרמות, מעדני חלב (או כל מוצר חלב לצורך העניין), משקאות ממותקים או דיאט (זה גם חסכוני למדי, המוצרים האלה עולים הון). השלב הבא היה שינוי בצריכת הלחם. בלי קשר לגלוטן המושמץ, ניסינו לעבור לצריכת לחם פחות תעשייתי – אתם יודעים, כזה שאין בו מעכבי חמצון-סוכר-מלח-צבעי מאכל-שמנים צמחיים-חומרים מתחלבים-גלוקוז-קמח סויה-לתת-חומרים משמרים-תוספים-חומרי טעם וריח ושאר מרעין בישין, ולכן המדד הגליקמי שלו נמוך והוא פשוט בריא וטעים יותר.

לחם ברמן - רשימת מרכיבים

האינסטינקט הטבעי שלי אומר שלא צריכים להיות כל כך הרבה מרכיבים בלחם שאני אוכל, שלא להזכיר את העניין של "עלול להכיל שומשום וביצים"… אתם לא יודעים בדיוק מה יש בלחם שאתם מוכרים?

איפה קונים לחם משובח? חלק מהאתוס של החיים האיטיים והבריאים הוא לעודד עסקים מקומיים וקטנים ולקנות פחות ברשתות מזון ענקיות, גם אם זה אומר לשלם לפעמים טיפה יותר (ואני לא שוחה בכסף). החלטתי כי זהו דבר שראוי לחרות על דגל המשפחה, ולכן חיפשתי ואף מצאתי מאפייה קטנה ובוטיקית להפליא באחד הקיבוצים הסמוכים. הייתי סמוך ובטוח שהיא תהווה תחליף טוב ללחמי הסופר.

במאפייה הקטנה והריחנית מצאתי מכל טוב: לחמים מקמח מלא, לחמי כוסמין, לחם עם עגבניות מיובשות, לחמי ולחמניות שיפון ושאר ירקות ודגנים. על השולחן בכניסה נחים בצעי לחמים טריים שונים להנאת המבקרים: קחו חמאה, טפנאד, איזה זית או שניים – תטעמו. זה פשוט לחם נהדר. אפילו קפה קטן אפשר להשיג שם, ממש בילוי של יום שישי בבוקר. אכן, הכל היה נפלא במאפיית הבוטיק הקטנה, חוץ מהמחירים. הבוטיקאים גובים על כיכר לחם שיפון 18 שקלים, ואילו על הכוסמין הקסום והמופלא הם לא מהססים לשלשל לקופה הרושמת 24 שקלים (!) לכיכרונת קטנה וחביבה.

כאשר אמרתי לבעלים הסימפטי ש-24 שקל לכיכר לחם (מוצר בסיסי אפילו יותר ממשקפיים) הוא מחיר מוגזם, הוא ענה בלי להתבלבל: "אבל זה כוסמין!". מכיוון שאין הנחתום מעיד על עיסתו, פניתי לוויקיפדיה: "חיטת הכוסמין היא מין של חיטה ששימש כמזון בסיסי בחלקים של המזרח התיכון ואירופה מתקופת הברונזה עד ימי הביניים", כך האנציקלופדיה, "הכוסמין משווק בימינו כמזון בריאות".

אך עם כל הכבוד לכוסמין, לערכו ההיסטורי והגליקמי, לעתיקותו ולשיווקו הבריאותי, תשובתו של האופה הנמרץ לא הניחה את דעתי. בחשבון זריז, למשפחה כמו שלנו שאוכלת די הרבה לחם (אני מכין כל בוקר לפחות שני סנדוויצ'ים לכל אחד משלושת ילדיי) לחם ממאפיית בוטיק שכזו עשוי לעלות כ-50 עד 70 שקל לשבוע או אף יותר. אז קניתי וחשקתי שיניים – היה לי קצת קשה לקבל את העובדה שמנצלים את רצונם של אנשים לשפר את תזונתם, לחיות בריא, להאט את חייהם ולעודד עסקים קטנים בפריפריה להפקעת מחירים. אנו חיים, כאמור, הרחק מהערים הגדולות ואין כל הצדקה למחירים תל אביביים בגליל העליון. גם בתל אביב לא ארכוש כיכר לחם ב-24 שקלים.

הפתרון: התחלנו לאפות לחם בביתנו. קילו קמח כוסמין עולה בניצת הדובדבן 17.80 שקל, ואילו קילו קמח שיפון כ-16 שקלים. בהכנת הכיכרות אנו מערבבים קמחים (מעט קמח רגיל, כוסמין ושיפון) וכך יוצא בחישוב שקול שמכל אחד מהקמחים המיוחדים (שגם הם יקרים בהרבה מקמח רגיל) ניתן לאפות כ-15 כיכרות לחם בהערכה זהירה. גם אם לא ניכנס ללהטוטים חשבוניים מסובכים מדי, המסקנה היא כי כיכר לחם באפייה ביתית תעלה לנו לכל היותר 6 או 7 שקלים (כולל זמן תנור, חשמל וכו'). במצב עניינים זה חסכנו בחודש יותר מ-100 שקל ואכלנו לחם טוב וטרי ישר מהתנור. למאפיית הבוטיק נשמור פינה חמה בליבנו, ואולי גם נחזור להתפנק בה לעתים יותר רחוקות.

כמה זמן לוקח בישול איטי? כבר אמרו חכמינו כי לא על הלחם לבדו וכו', אז יחד עם הלחם התחלנו להשקיע יותר ויותר זמן בהכנת תבשילים, מרקים, פשטידות וסלטים. לפני שנעסוק בזמן עצמו יש לדווח כי כל ההתעסקות הזו במזון, בקניות, בבישול איטי ובשינוי התזונה היא כיף אמיתי. אני אוהב לתכנן מה נאכל ביום שישי או בחג. אני נהנה ללכת לקניות ולחפש מוצרים. אני נהנה לחשוב כי משפחתי עוברת לאכילת מזון בריא יותר (חלקנו עברו לצמחונות, כך שזה בריא יותר גם לבעלי חיים רבים). בנוסף, אני אוהב מאוד לבשל למשפחה שלי – מחפש מתכונים קלים להכנה בעיתוני השבת, ובמטבח אני משחק אותה שף צחי בוקששתר כפי שראיתי אותו בתוכנית הבישול שלו, פותח בקבוק יין לבן ושותה כוסית תוך כדי הבישול. ההנאה הזאת, כפי שציינתי בהתחלה, מדבקת, ולראייה בני האמצעי לקח על עצמו את האחריות על אפיית הלחם בביתנו, ונראה שהתהליך כולו מעניק לו סיפוק רב – אין הרבה רגעים המשתווים לתחושה המתלווה ליצירה של דבר מה במו ידיך, שעד כה הורגלת להאמין כי ניתן להשיגו רק באמצעות תשלום בקופה.

לחם קרס

לחם קרס – בריא, טרי, משפחתי וחם מהתנור

מניסיון של כחצי שנה ובשקלול הרבה מרכיבים שיפורטו מיד, בישול איטי-ביתי-מגוון (כלומר, שלא חוזרים בו כל הזמן על אותם תבשילים) מהנה מאוד, כאמור, אך דורש חלק נכבד מזמנכם מדי יום. אפייה של לחם, למשל, כוללת הכנת מחמצת ושימורה, הכנת ולישת הבצק ואפיית הלחם. כשמכינים קטניות (כמו חומוס, שעועית וכדומה) יש להשרות אותן מראש, ולזכור להחליף את המים במהלך היום. מרקים לוקחים שעה ולפעמים יותר. פשטידות כנ"ל. תפוחי אדמה ובטטות בתנור – שעה בערך. ארוחות וסנדוויצ'ים לבית הספר הם עניין של כחצי שעה מדי בוקר (הפכתי מומחה בעניין).
הכנת משקה ירוק, תבשיל או סלטים לצהריים – עוד חצי שעה. ליקוט של חוביזה, סרפד וכדומה בחוץ לוקח זמן. מכיוון שרוב הבישול הוא ביתי יש לשמור על ניקיון התנור והמטבח כולו ולהדיח הרבה כלים. אצלנו המדיח פועל פעמיים ביום ולפעמים שלוש. ריקונו מכלים נקיים ומילויו מחדש בכלים מלוכלכים היא מלאכה בפני עצמה. אני מניח שמטבח מאובזר היטב, שכולל מלבד התנור הטוב גם מעבד מזון, וו לישה וכדומה, יקצר במקצת את זמני ההכנה. לזה ניתן להוסיף את הזמן שמבלים בקניית המוצרים: כדי שהמזון יהיה תמיד טרי אני עורך קניות פעמיים בשבוע, ורצוני לסייע לעסקים קטנים או למצער לקפוץ לניצת הדובדבן או לשוק ולא להסתפק בשופרסל דיל מאריך את זמן הקניות, כי פה בגליל צריך להסתובב בין המוסדות השונים עם הרכב. אני קונה, למשל, חרדל מיצרנית זעירה שמלקטת זרעי חרדל בר בשדה (יש כאן בספירה אחרונה מעט יותר ממיליארד צמחי חרדל בר לדונם) ושמן זית מיצרנית זעירה אחרת ביישוב אחר. את היין האדום מספק לי בחור שמייצר אותו במקלט באחד הקיבוצים. אם כן, מסקנה שלישית:

בישול איטי ידרוש מכם כשעתיים וחצי מדי יום. נשמע המון, אני יודע, אבל החדשות הטובות הן שאם תשכילו להפוך את הכנת המזון לעיסוק משפחתי הכולל את הילדים, תוכלו לחלק את המשימות בין שניים-שלושה אנשים (או יותר, תלוי כמה הספקתם כשהייתם צעירים). זה בהחלט עוזר להפוך את העניין לפשוט ומהיר יותר, אבל עדיין מדובר בזמן לא מבוטל שתידרשו להקדיש לעניין.

מאליו מובן כי לא אוכל להאשים את קוראי מאמר זה בחוסר מוכנות לעבור לבישול איטי, שכן המסקנה הרביעית שלי היא שאתם יכולים לעבור למזון איטי רק אם אתם אנשים איטיים מלכתחילה ויש לכם זמן להתעסק בזה. אנשים שעדיין שבויים בקצב החיים המהיר, ושאין להם פנאי לדבר (או שהפנאי שלהם גם הוא עמוס וכורע תחת אינספור פעילויות יזומות) ייאלצו להמשיך להסתפק בארוחות מוכנות, חטיפים ואכילה במזנונים. במילים אחרות, תצטרכו להאט את קצב החיים שלכם לפני שתוכלו לעבור לבישול איטי, אבל כפי שאנחנו מציינים כאן תמיד, זה עניין של תהליך.

אז תתחילו בקטן. תאפו כיכר לחם אחת. אני מבטיח לכם שתחושת ההישג תדרבן אתכם להמשיך הלאה ולהאט בהדרגה.

קרס קופץ

וגם, לא לשכוח לקפוץ מידי פעם באוויר.

 

***

אריאל קרס הוא עיתונאי, מוזיקאי ומחבר הספר “הורות איטית” שראה אור השנה, וניתן להשגה בחנויות הספרים, או בהזמנה ישירה דרך עמוד הפייסבוק שלו.

***

באותו נושא

כל הפוסטים בתור "צעדים ראשונים בסלואו פוד"

***

תמונת שער

Grandma's Kitchen: Jacek Yerka

תגובות15

  • להגיב יוני 7, 2016

    לימור

    איזה זינוק באוויר!
    ו, מה עם מתכון ללחם? נשארתי עם ריר 🙂

      

  • משה
    להגיב יוני 7, 2016

    משה

    הערה קטנה על סוגיית הזמן.

    כבר תקופה ארוכה שאני מבשל רוב מוחלט של המזון שאני אוכל. כדי לקצר את הזמן אני נוהג לבשל בכמויות גדולות לחלק למנות ולהקפיא. נכון זה לא בדיוק סלואו פוד אבל זה מאפשר לי לאכול בריא ובזול בהשקעה נמוכה של זמן.

    לאלו שרוצים להרחיב על הטכניקה ניתן לגגל על "once a month cooking". אני חושב שזו אופציה טובה לאלה שרוצים לבשל לעצמם אבל אין להם את הפנאי להקדיש כל כך הרבה שעות בשבוע להכנת האוכל.

      

  • להגיב יוני 7, 2016

    ירדן

    אני אופה לחם כבר מעל חמש שנים (עם מחמצת וכו') ולמרות שנהנתי מהמאמר אני חושב שקצת הגזמת בחישוב כמות כיכרות הלחם שאתה יכול לאפות מ-2 ק"ג קמח (הכוסמין והשיפון שהזכרת). כיכר לחם באפייה ביתית זקוקה בדר"כ ל 500 גרם קמח אז נראה לי ש 4 (או אפילו 5) כיכרות זה מספר הגיוני יותר מ-15.
    בכל מקרה גם אם היתה יוצאת כיכר לחם אחת מכל ק"ג קמח זה עדיין שווה לאפות בבית. בריא יותר וטעים יותר ובחישוב הבריאות לטווח ארוך (מחלות של העידן החדש שהן תוצאה של תזונה תעשייתית) זה גם זול יותר.

      

  • להגיב יוני 7, 2016

    רון

    אגב קטן: בנוגע לזה שהם לא יודעים לגבי שומשום וביצים בלחם, זה פשוט בגלל שהם חולקים פס ייצור, זה הכל. אם אתה אופה בייגל בתנור המשוכלל שלך ואחר אופה בו לחם אז גם הלחם שלך עלול להכיל עקבות שומשום וביצים.

    נהנתי לקרוא וגם לקחתי כמה רעיונות – תודה.

      

    • מערכת סלואו
      להגיב יוני 7, 2016

      מערכת סלואו

      אני מודה שהכיתוב הזה היה תוספת קטנה שלי, ולא של אריאל, אז תודה, פתרת לי שאלה עתיקת יומין 🙂

        

    • אריאל
      להגיב יוני 7, 2016

      אריאל

      אכן, תיארתי לעצמי שזה המצב. בכל מקרה, עם הטכנולוגיות של היום אני בטוח שאפשר לפתור את הבעיה…

        

  • להגיב יוני 7, 2016

    יעל

    קודם כל, עבור מי שיש לו דירה קטנה או כל בעיה אחרת להניח את ידיו על התנור, אפשר לאכול בריא בהכנה עצמית גם בלי. חלק מהרשימה שהפסקת לקנות, אני לא נוגעת כבר לפחות עשור או יותר (פיצות קפואות/מאפים קפואים זה לא טעים, משקאות ממותקים/דיאט זה הדבר שהכי קל להיפטר ממנו, קורנפלקס וכו'), עם או בלי תנור צמוד. אם יש בעיה של מקום, אופה לחם יעשה את העבודה, כולל ככרות לחם כוסמין, וזה פחות עבודה. אישית אני מעדיפה לצמצם את צריכת הלחם כי יש לי מספיק פחמימות ממוצרים אחרים.

    אפשר גם לחסוך זמנים בבישול (מה גם שחלק מהזמן הוא לא אקטיבי, הוא עבודה של התנור): במקום לשים בטטות שלמות בתנור, לחתוך דק. כרגע סיימתי מנה של פרוסות בטטה דקות, לצד פרוסות דומות של גזר, סלק וכו', טיפה שמן זית, טימין ומלח גס. לצדן נדחף לתנור גם נתח דג במעטפת עם קוביית ציר (ממרק שהוכן לפני חודש) ולימון כבוש שהתבשל באדים. מינימום עבודה, מקסימום טעם.

    לא הכל אפשר או צריך לקצר. לפעמים לחתוך סלט לאט לאט מהמון מרכיבים זה קצת סוג של זן. מאוד מרגיע (:

    (הייתי אומרת את זה על גלגול עלי גפן, אבל תמיד אני נשברת באמצע) 

      

  • להגיב יוני 7, 2016

    ענבר

    גם אצלנו בבית מכינים כמויות גדולות מאוד ומקפיאים. אולי זה פחות סלואו, אבל אנחנו גם לא חובבי אוכל גדולים ולא מעוניינים להשקיע הרבה זמן באוכל, וגם לא בררנים או מפונקים במיוחד באוכל ואין לנו בעיה לאכול שבוע-שבועיים את אותו הדבר. ובכל זאת אין כמעט שום דבר מעובד. זאת אפשרות טובה למי שאין לו יותר מדי דרישות או לא נהנה כל כך לבשל.
    לגבי הלחם, גם התחלתי לאפות מאותה סיבה (קנוי מלא בזבל, מאפייה זה יקר), אבל מאז עברנו למכונת לחם. נכון, גם פחות סלואו – אבל ממלא בדיוק את אותו התפקיד, וחוסך המון התעסקות וזמן. מי שלא מפיק הנאה מיוחדת מאפייה בטח לא ירצה ללוש ולהתפיח כל כמה ימים.

      

  • אריאל
    להגיב יוני 7, 2016

    אריאל

    לכולם – תודה על התגובות.
    מתכונים ללחם יש בלי סוף באינטרנט, למשל:
    http://www.mako.co.il/food-tomers-bread/Recipe-4cb9307a8ca8a41006.htm

    זה עם מחמצת וגם אנו אופים עם מחמצת.

    לירדן: כמו במתכונים רבים, אנו מערבבים את הקמחים עם קמח רגיל (ואני מניח שכולם עושים זאת, כפי שניתן לראות על התווית של הלחם מהסופר שצילמתי). ניחוש פרוע שלי – כך עושים גם במאפיית הבוטיק

      

  • להגיב יוני 9, 2016

    אחד

    לא הבנתי מה הבעיה עם קמח מלא? קילו קמח מלא עולה 3.50 שקל, בלי "ניצת הקשקשן" וכל מיני כאלה ב-18 שקל הקילו (מחיר מטורף!!!).

      

  • להגיב יוני 9, 2016

    ספי

    טקסט מעניין וחמוד.
    מאוד מבינה את עיניין התנור והאפיה, אבל עדיין אעדיף לקנות לחם ממאפיה קטנה מאשר לחסוך וללוש בצק בעצמי. אבל בכל פעם שאני קונה לחם ללא אריזה אני חושבת על החיסרון היחיד במאפיות בוטיק, זה שהן לא מחוייבות להציג תווית ורשימת מרכיבים.
    איך יודעים מה יש בלחם שהם מוכרים?

      

  • להגיב יוני 10, 2016

    עדי

    מאמר יפה.
    בעניין הקמח- קמחי שיפון, כוסמין, מלאים וכו' שגדלו באירופה או אמריקה והגיעו לארץ באוניות, יכול להיות שנקצרו שנה לפני שהגיעו לסופר, נארזו בניילון כדי שלא יכנסו לשם חרקים ואוחסנו בקרור, והם יקרים במאות אחוזים מקמח לבן הם לגמרי לא בחירה "סלואו פודית".
    הסלואו פודיסטים יבחרו קודם כל טרי ומקומי שהוא תמיד יהיה יותר נכון בריאותית וכמובן אקולוגי יותר.
    אני רוצה להמליץ לאופים הביתיים לרכוש קמח מתחנות קמח טחינה מקומיות קטנות. אני קונה את הקמח שלי בעיר רהט, בואכה באר שבע. ברהט יש כמה טחנות קמח שטוחנות חיטה מקומית בטחינת ריחיים. פעולה פשוטה ביותר של שפיכת גרעיני חיטה וטחינתם לקמח, 100 אחוז קמח, לא מולבן וללא חומרים אחרים!
    הטעם של המאפים הוא אחר, טעים יותר!, טרי וקליל.
    אולי החיסרון היחיד הוא שהקמח נמכר בשקים של מינימום 25 קילו, שק כזה עולה…. 50 ש"ח!
    אם אופים לחם בבית על בסיס קבוע+ פסטה, עוגות, עוגיות, קרקרים וכו' אז זאת לא כמות מוגזמת, השק מספיק לחודשיים בערך. (עדיין הקמח יותר טרי אחרי חודשיים מקמח שהגיע מעבר לים.)
    באזור הגליל אפשר לקנות שק קמח מקומי בשובים ערביים בתחנות הקמח ובסופרים הפרטיים, שם ודאי ייקחו קצת יותר.
    אפיה נעימה וחג קציר שמח!

      

    • אריאל
      להגיב יוני 10, 2016

      אריאל

      זה מעניין, האם לא מגדלים בארץ כוסמין וכדומה? הכל מיובא?

        

  • להגיב יוני 10, 2016

    עדי

    יכול להיות שמגדלים בארץ כוסמין, כנראה שבכמויות קטנות ולא מסחריות.
    בגרמניה ובצפון אירופה כוסמין הוא הדגן הנפוץ. בסקנדינביה הקרה, בצפון ארצות הברית ובקנדה מגדלים שיפון, דגן שמשגשג באקלים קר במיוחד.

      

  • להגיב יוני 11, 2016

    אסתי

    נראה לי שהמסקנות כאן על הצורך בהמון זמן יפחידו הרבה אנשים, ולא בצדק. אנחנו אוכלים רק סלואו פוד וזה לוקח כחצי שעה בישול ביום (פשטידה/לזניה/תבשיל/מאפה+מרק+סלט) ועוד כמה שעות ביום שישי (לחמים והרבה אוכל מושקע).
    קניות אפשר לעשות ברוב הארץ בשווקי או משלוחי חקלאות ישירה, וזה איכותי, זול, חברתי וסביבתי.
    סלואו פוד בפרט, ואורח חיים איטי בכלל, מתאים לכולם לדעתי. כשקצת משתפשפים זה לא צריך לקחת המון זמן, המון כסף או המון סבלנות. צריך בעיקר מודעות והנאה.

      

השאירו תגובה