לגופו של עניין

פורסם לראשונה באתר "המקום הכי חם בגיהנום".

ביום שלישי האחרון התעוררתי מוקדם בבוקר לקול רעשי נבירה בארון הבגדים. נועה, אשתי, חיפשה במרץ אחר זוג מכנסיי עבודה כחולים וישנים, ולאחר בירור קצר ומנומנם התברר לי שהיא זקוקה להם על מנת שלא להכתים בצבע זוג נקי וחדש. היא ועוד עשרים מתנדבים מחברת ההיי טק בה היא עובדת, הסתבר, נקראו לצבוע גן ילדים בגני תקווה וזאת במסגרת "יום המעשים הטובים".

לא מעט מילים נכתבו בשבוע האחרון, בעיקר ברשתות החברתיות, כנגד היוזמה, שמקורה בבית מדרשה של שרי אריסון, גורואית הרוחניות העכשוית ובעלת השליטה בבנק הפועלים. הגדילה לעשות חברת הכנסת שלי יחימוביץ' שכינתה את האירוע "ראוותני ותפל", וקראה לאריסון לעשות מעשה טוב בעצמה ולהפחית את העמלות אותן היא גובה, או להצהיר כעשירי עולם אחרים על תרומה של מרבית הונה לצדקה.

באותו ערב יצא לי לצפות בסרט "האיש שנולד מחדש", ולאחריו, ומתוך סקרנות צפיתי גם בנאום שנשא לאונרדו דיקפריו בטקס האוסקר, לאחר שזכה בפסלון המוזהב. לא פחות משש מועמדויות רשם לעצמו השחקן המוכשר עד כה, והנחתי שהנאום יוקדש לתודות הנהוגות לכל מי שהביאו עד הלום, רשימה ארוכה לכל הדעות. בסופו של דבר, קריירה לא קצרה נדחסה לדקה וחצי בלבד, שכן חציו השני של הנאום הקצר הוקדש כולו למאבק הסביבתי, שדיקפריו הפך בעשור האחרון לאחד מדובריו הבולטים.

כמו עשירים ומפורסמים לפניו, גם דיקפריו מותקף חדשות לבקרים בטענה שאין תוכו כברו, שכן, מצד אחד הוא עומד על במה בטקס האוסקר, מכריז בפאתוס מול מאות מליוני צופים ברחבי הגלובוס כי: "אל לנו לקחת את העולם בו אנו חיים כמובן מאליו", ומצד שני מיד אחר כך הוא קופץ על מטוסו הפרטי ומנחית אותו באחת מהאחוזות העצומות שהוא מחזיק לעצמו, עניין לא אקולוגי בעליל.

כאשר אל גור, אולי הדובר המוכר בעולם לטובת נושא ההתחממות הגלובלית, הותקף בעבר על אורח חיים דומה, נשלחו מיד לכל האולפנים דוברים מטעמו שחזרו שוב ושוב על מסר אחד: "אל תהרגו את השליח, תתייחסו לגופן של הטענות ולא לגופו של האדם".

***

טיעוני "אד הומינם" (טיעונים לגופו של אדם) נתפשים ככשל לוגי, שהרי מה עניין עושרה של הגברת אריסון לעשיית מעשים טובים על ידי גדודי מתנדבים נמרצים, ומה עניין חייו הפרטיים של דיקפריו, או אל גור לפניו, להיעלמותם המתמשכת של הקרחונים. באופן עקבי מתגוננים אנשים הנתפשים בקלקלתם, או בצביעותם, באמצעות האשמת המתנגדים להם בשימוש בטיעוני אד הומינם, ומפנים אותם בתקיפות חזרה אל "עצם העניין".

על מנת להבהיר את הנקודה רצוי להשתמש בכשל לוגי מובהק של טיעון לגופו של אדם:
רופא: אתה חייב להפסיק לעשן, זה מאוד לא בריא.
חולה: אבל אתה בעצמך מעשן.
רופא: אני זה לא העניין, הוכח כי העישון מזיק לבריאות ועלול להוביל למוות מוקדם.

השימוש בטענת אד הומינם במקרה זה אכן מהווה כשל לוגי, שכן העובדה כי הרופא מעשן אינה מסייעת להפריך את ממצאי מדע הרפואה בעשורים האחרונים, שמעידים באופן חד משמעי על נזקי העישון. עם זאת, רוח הזמן מאלצת אותנו להתייחס לטענות האד הומינם ביתר רצינות, וזאת בשל הסיבה הפשוטה שהאמיתות האובייקטיביות (כגון נזקי העישון) הולכות ומתמעטות, ואת מקומן הולכות ותופשות דעות וסברות אישיות. בהתאמה, כולנו הופכים מאנשים האוחזים בעובדות, לאנשים המחזיקים בעמדות, ומבעלי טיעונים, למספרי סיפורים.

הראשונים לשלם את מחיר הרלטיביזם הקוגניטיבי, המוסרי והתרבותי, בו לקתה המודרנה, היו הערכים: הצדק, השוויון, האושר, הסובלנות, הראוי והטוב, כל אלה, כפי שכתב הורקהיימר בספרו "ליקוי מאורות התבונה", היו בעבר חלק בלתי נפרד של התבונה, או התחייבו ממנה, וכעת איבדו את שורשיהם האינטלקטואליים. הפילוסוף הסקוטי בן זמננו, אלסדייר מקינטאייר, הגדיל לעשות בספרו "מעבר למידה הטובה" וטען כי מחלוקות מוסריות אינן פתירות עוד, שכן בימינו כל טיעון ערכי אינו אלא ביטויי של העדפה, נטייה, או של הרגשה.

Vassily_Kandinsky,_1927_-_Molle_rudesse

Vassily Kandinsky: Soft Hard, 1927

 

בעוד שעם מותם של הערכים ושל היכולת לטעון לתוקפם של טיעונים מוסריים, ייתכן ועוד היינו יכולים לחיות, הרי שמהפכת המידע של העשורים האחרונים מאיימת שלא להותיר עובדה על בסיסה. דומה כי על כל מחקר המעיד כי X הוא האמת, ניתן לנו כיום למצוא בחיפוש קצר ברשת שניים אחרים הטוענים כי לא כך הוא הדבר, ולמעשה Y הוא המסקנה הנכונה. תיאור מצב זה נכון לשלל תחומי מחקר, ולענייננו חשוב אחד במיוחד – מדעי הסביבה.

לצד מסה מצטברת של מחקרים התומכים בקיומה של בעיית ההתחממות הגלובלית, ניתן למצוא כיום גם שורה של מחקרים ספקניים יותר, אשר מערערים על עצמם קיומה של הבעיה, על מידת חומרתה, או על מידת תרומתו של האדם להופעתה.

פעילים סביבתיים אדוקים נוהגים להתנער ממחקרים אלה, בדרך כלל בטענה כי מוצאם בחוקרים מדרג זוטר שאף מגזין רציני לא היה מפרסם את ממצאיהם, או בטענה שמדובר במחקרים מטעם חברות מזהמות, ובכל מקרה, בטענות העונות ללא ספק לקטגוריית האד הומינם.

אין לנו אלא להודות כי במציאות חיינו, לאדם מן היישוב אין כל דרך לרדת לעומקם של המחקרים הנעשים בתחום. איננו יכולים לפענח את הנתונים, את הטבלאות, לקרוא את המדידות השונות ולגזור מסקנות. לפיכך, אנחנו תמיד בוחרים צד על סמך מידע חלקי, המתיישב עם מערכת האמונות שבנינו לעצמנו ושאבנו מסביבתנו.

מאחר ואנחנו לא יכולים לדעת את האמת בוודאות, אנחנו בהכרח בוחרים בצד אחד של משהו, אותו לא ניתן לכנות אלא "סיפור". בנוסף, ואם נודה על האמת, לעיתים קרובות אנחנו גם בוחרים בהסתמך על האופן שבו אנחנו תופשים את מספר הסיפור.

***

שרי אריסון מספרת לנו סיפור על מה זה להיות "טובים". לאונרדו דיקפריו מספר לנו סיפור על מה זה אומר "להציל את העולם". הראשונה מבקשת מאיתנו להאמין כי מהות החיים היא הנתינה, בעודה מנהלת ביום יום את אחד ממוקדי הממון הכוחניים ביותר במדינה, שמהותו היא הלקיחה. השני מבקש מאיתנו לחסוך במים, בחשמל ובצריכה יומיומית, ובאותה נשימה מנהל אורח חיים ראוותני ומזהם, שטביעת רגלו האקולוגית מזכירה רק את זו של הטי-רקס.

מסקנה – אריסון ודיקפריו לא השתכנעו מהסיפור של עצמם. הם ממשיכים לספר אותו, אני מנחש, פשוט כי זה גורם להם להרגיש קצת יותר טוב. העלילה ממרקת את מצפונם.

***

אתה עדיין מפספס את הנקודה, יהיו שיגידו. דיקפריו הוא רק אדם אחד שמזהם, אבל כדובר הוא מגיע למיליוני בני אדם, וההשפעה שלו עליהם שווה את הדיסוננס. זה סיפור אחד כמובן. סיפור אחר הוא שדיקפריו הוא אכן אדם אחד, אשר בעצם קיומו מוכר למאות מיליוני בני אדם את החלום על חיים של עושר ופרסום – מטוסי מנהלים, מכוניות מהירות ובתים עצומים על חופים קסומים באיים פרטיים. החלום הזה אולי אינו בר השגה עבור כולם, קצה הפירמידה שמור רק למתי מעט, אבל היי, גם לשדרג את הטלוויזיה ואת המאזדה 3 כל שנה זה משהו שלא ניתן להקל בו ראש, לפחות אנחנו לא בעשירון התחתון.

אצל אריסון הסיפור דומה, אז מה אם פיה וליבה אינה שווים, עדיין עשרות אלפי ישראלים יצאו השבוע ועשו מעשים טובים. אז נכון, כמה עשרות גני ילדים עברו רמונט ביום שלישי האחרון, אולם מהם ביחס למאות אלפי הלקוחות הפרטיים שמפקידים את כספם ואז מתבקשים לשלם עמלה עבור כל פעולה קטנה, בעוד הבנק מגלגל את הונם הקטן לטובת השקעות מניבות, שאת תשואתם לעולם לא יחלוק עימם. או אלפי העסקים הקטנים הנאנקים תחת עול האשראי, או מאות המשפחות שמפותות מידי יום לקחת הלוואות מבלי להעניק גילוי נאות או להקריא להן את האותיות הקטנות, ועוד לא אמרנו דבר על שכר הבכירים שכעת, השבח לאל, ייתכן ויוגבל.

אם דיקפריו היה רוצה להציל את העולם הוא היה יכול קודם כל לשמש דוגמא אישית למיליוני מערציו. אם אריסון רוצה לעשות את "הטוב", מן הראוי היה שתתחיל בד' אמותיה, בעסק אותו ירשה. עד שזה יקרה, אנחנו נותרים עם שני אנשים וארבעה סיפורים. לי באופן אישי קל מאוד לבחור באיזה מהם להאמין.

***

כאשר התחלתי לכתוב על תנועת ההאטה, לפני כחמש שנים, הבטחתי לעצמי שלעולם לא אכתוב על דבר מה שלא יישמתי בחיי, ושאני לא עומד מאחוריו במלוא מובן המילה. בחרתי להיצמד לקלישאה Practice what you preach שכן מראש ידעתי שאני יוצא לספר סיפורים. כך למשל, אני יודע שאימוץ של אורח חיים מינימליסטי, ושל פשטות מרצון, הפך את חיי למהנים ושלווים יותר, אולם אין לי ספק כי באותה מידה קיימת אסכולה של אגרנים מרוצים, אשר ייתכן ומנהלים בלוגים משלהם הקוראים לאספנות חסרת מעצורים. אני מאמין באמת ובתמים שכלכלת הרשתות והתאגידים מחזירה אותנו הישר לימי הפיאודליזם העליזים, ובהתאמה מדיר את רגלי כליל מחנויות רשת באשר הן, אולם אני מכיר בכך שקיים חוג רחב של אנשים, המאמין באותה מידה שהרשתות הייטיבו עמנו ושיפרו את חיינו לאין ערוך.

מה שידעתי שלא אוכל לעשות זה לכתוב על מינימליזם בעודי נהנה מאגרנות, ולכתוב נגד רשתות בעודי מעמיס אחת לשבוע עגלה עצומה באחד מהאנגרים של שיווק השקמה. גם אם איש לעולם לא יקרא אותי, לפחות אני אשן טוב בלילות, ובמצפון שקט.

בעולם בו אבדה השאיפה לאמת אובייקטיבית שאינה תלויה בנטיית לב, הטענה והטוען נאלצים להשתלב ולהתאחד, טיעוני האד הומינם יכולים וצריכים להתנער מאצטלת הכשל הלוגי האופפת אותם, ולשוב ולככב, ממש כמו בברית החדשה: כאשר הביאו בפני ישו אישה שנאשמה בניאוף ושאלו אותו האם יש לסקול אותה, כפי שכתוב בתורה, ענה הוא, "מי מכם שנקי מחטא, הוא יידה בה אבן ראשונה" (הבשורה על פי יוחנן פרק ח'). אם להסתמך על הכתובים, האישה ניצלה.

כמובן, אין לי בעיה אמיתית אם אתם לא חושבים כמוני, ואיני יכול לעשות דבר אם אינכם בוחרים לחיות לאור העמדה בה אתם אוחזים או האמונה לה אתם מטיפים. למעשה, במקרה כזה יש לי רק בקשה אחת מכם – תחסכו ממני לפחות את הסיפורים המזויינים שלכם.

 

***

הפוסט פורסם באתר המשובח "המקום הכי חם בגיהנום", מוזמנים לתמוך בעיתונות החופשית באמצעות רכישה של חולצה שווה במיוחד (לי כבר יש)

 

תגובות12

  • להגיב מרץ 21, 2016

    אסתי

    אני מתנגדת לטענת הרלטיביזם עליה אתה מבסס את כל המאמר. איני בקיאה בפילוסופיה בת-זמננו אך לא נראה לי שביכולתה לקעקע את בסיס המוסר האבסולוטי, שבבסיסו ההגדרה שלהיטיב עם יצורי העולם זה טוב, ולהרע להם זה רע. (נכון, לא תמיד ברור מה מיטיב ומה מירע, אבל הכלל לאורו יש לשפוט את המציאות ברור ופשוט).

    גם הטענה שבשל עודף המידע אין יותר אפשרות לדעת מה אמת ומה שקר נראית לי חסרת בסיס. כמעט בכל תחום, כולל בנושא התחממות כדה"א אותו הבאת כדוגמא, מספיקה בדיקה לא מאד מעמיקה כדי להבין את המציאות לאשורה באופן ברור. מי שבוחר להתעלם מהמציאות ולפעול באופן לא מוסרי יכול לעשות זאת, אבל נסיון להצדיק עצמו בעזרת רלטיביזם הוא נסיון עלוב להצדיק עצמו, לא יותר מכך.

    אנשים שאינם מממשים את מה שהם מטיפים לו אכן אינם משכנעים, אך התנהגותם אינה בהכרח פוסלת על הסף את התכנים שהם מביאים.

      

    • עמית נויפלד

      לא צריך להיות בקיאים בפילוסופיה בת זמננו (למרות שאני באמת ממליץ על שני הספרים שהזכרתי), מספיק להתבונן בהיסטוריה של המאה העשרים: הנאצים האמינו שהם פועלים באופן מוסרי, ולמען השבחת המין האנושי (את יכולה להזדעזע עד מחר, אבל אייכמן, למשל, השתמש בציווי הקטגורי הראשון של קאנט על מנת להצדיק את מעשיו, כלומר, הוא היה משוכנע שהוא פועל באופן המוסרי הנעלה מכול), קברניטי הקומוניזם ברוסיה הסובייטית היו משוכנעים שהם יוצרים את חברת העתיד, שתהיה טובה ומיטיבה עם כלל האנשים, ואם צריך בדרך להרוג כמה עשרות מליונים מהם אז אלה הביצים שיש לשבור כדי ליהנות מהחביתה, וגם הקפיטלזים היום אינו חף מפשעים לטובת "הטוב הכללי". אם את רוצה לקחת את הדיון לרמה היומיומית, אז בקהילות מסויימות רואים לנכון לרצוח בת משפחה, לא בגלל שרצח הוא טוב, אלא בגלל שבסולם הערכים שלהם כבוד המשפחה נמצא גבוה יותר מקדושת החיים, וזאת באמת רק דוגמא אחת על קצה המזלג.
      מוסר אבסולוטי לא באמת קיים בנמצא, וספק אם התקיים אי פעם בעבר.

      לגבי טענת עודף המידע, את יכולה להתנגד לה, זה אפילו מוכיח את הטקסט שלי, אבל עובדתית, קיים היום שדה מחקר מדעי שלם העוסק בהפרכה של תיאוריית ההתחממות הגלובלית, ואת יכולה למצוא מחקרים בנושא בחיפוש פשוט ברשת. לומר "נראית לי חסרת בסיס" זה קל, פשוט כי זה לא מסתדר עם "הסיפור" שבחרת לאמץ. אבל זה כמובן לא נגמר בהתחממות הגלובלית, תומס פיקטי למשל פרסם מחקר רחב ומקיף אודות בעיית ההון ואי השוויון (שלי למשל נראה כי פתרונה חיוני להתנהלות העולם) , שהתקבל בהתלהבות רבה, עד שנסתר כמעט מייד על ידי כלכלנים אחרים. דוגמא יותר פעוטה – לפני זמן מה פרסמתי פוסט על מחקר שבדק ומצא כי התבוננות בתמונות של אוכל לפני האכילה יכולה לפגום בטעמו של המזון, זה כמובן שימח אותי כי זה מסתדר עם הסיפור שלי, אבל במהלך הסופ"ש האחרון שלח לי גולש לינק לכתבה אודות מחקרים שבדקו ומצאו את ההפך המוחלט – תיעוד של מזון דווקא מעצים את חווית האכילה – כמובן שמצאתי פגמים במחקרים אלה כמעט מייד.

      בשורה התחתונה, קשה לקבל את העובדה (גם לי), שאין מוסר אבסולוטי, ושאין אמיתות שאין עליהם מחלוקת (וכן, כמובן שפה ושם יש עדיין כאלה, כמו למשל שהעולם עגול ושהעישון מזיק), אבל הקושי נובע בעיקר מהעבודה שבמרבית הזמן, אנחנו כל כך משוכנעים ב"אמת" שלנו, שקשה לנו לראות את זה.

        

  • להגיב מרץ 21, 2016

    רינגו

    טור מצוין!
    שתי נקודות שצצו בראשי:
    – יש הבדל מהותי בין מקרה הדוקטור והעישון לבין מקרה לאונרדו ושימור הסביבה. הרופא מנסה להניא אדם מהתנהגות המזיקה לו באופן אישי ופוגעת בבריאותו. לעניין זה, לא רלוונטי כיצד הרופא עצמו נוהג. לאונרדו לעומת זאת מנסה להניא אנשים מהתנהגות המיטיבה איתם (מה לעשות- לצרוך, לבזבז, לטוס ולזהם זה כיף) אך פוגעת בטובת הכלל. לכן, זה בהחלט רלוונטי לשאול האם לאונרדו בעצמו מוכן לפגוע באיכות חייו (הוא לא) על מנת להיטיב עם הסביבה. זה לא טיעון אד הומינם – זו דרישה לגיטימית לגבות את דבריך במעשים.
    – באופן כללי, לבני האדם יש יכולת מופלאה להאמין בדברים מנוגדים בעת ובעונה אחת. דוגמאות לא חסר – מייסדי האומה האמריקנית למשל האמינו כי כל בני האדם נולדו שווים – מלבד השחורים כמובן. הבריטים האמינו שהם מופת של צדק ומוסר, בעודם משעבדים רבע מאוכלוסית העולם ושודדים את אדמתם וחצבי הטבע שלהם.
    בימינו אחד מהקווים המאפשרים את האמונות המנוגדות האלו הוא קו הגבול בין עולם היומיום לעולם ה "עסקים". אנשים מרשים לעצמם לנהוג בעסקים באופנים שלא היו מעלים על דעתם לנהוג בחיי היומיום. לדוגמה- לא להחזיר הלוואות בעודם מושכים לעצמם משכורות עתק. הסיבה היא שישנו קוד אתי נפרד לעולם העסקים, והנוהגים על פיו לא רואים בכך כל ניגוד להיותם אנשים מוסריים וטובים בעולם היומיום. ראה ערך שרי אריסון החומסת את כספי העם בידה האחת (המצויה בעולם העסקים), זורקת לו מעט פירורים בחזרה בידה השנייה (המצויה בעולם היומיום), ובחשבון המוסרי שהיא עושה עם עצמה נשארת בזכות גדולה.

      

    • עמית נויפלד

      תודה רינגו, הנקודה השניה שהעלית מצוינת ומדויקת, יש לי פוסט במגירה על זה – האופן שבו בני אדם התרגלו לחלק את חייהם למקטעים, עבודה ומשפחה, ילדות ובגרות וכו', אכן מאפשר להם ללבוש ולפשוט סטים שונים של ערכים בכל מצב נתון.

      לגבי הנקודה הראשונה, אכן בחרתי בטיעון אד הומינם מובהק ופשוט, אבל גם דיקפריו עונה להגדרה – עצם העובדה שאנחנו מתעסקים במה הוא נוהג, טס, ואיפה הוא גר, ולא בטענות שלו כלפי בעיית ההתחממות הגלובלית עצמה, אנחנו למעשה טוענים "לגופו של אדם" ולא לגופו של עניין – כמו שכבר הבנת, אני לא רואה שום בעיה עם זה 🙂

        

  • להגיב מרץ 21, 2016

    אלדד

    קודם כל ברור שיש התקררות גלובאלית ואני בחנתי את הנושא לעומק.

    לא ע"י הנתונים עצמם כי אני לא מדען אבל ברמה של הדיוט עשיתי בדיקות מקיפות.

    כמו שאיש עסקים מקבל החלטה על סמך הרבה מומחים אחרים הוא לא צריך

    להיות מומחה בעצמו ועדיין יכול להצליח בדברים מורכבים מדעית מבחינה כלכלית.

    לגבי דקפריו הוא לפחות קנה כמה יערות – אז הוא עושה נזק אבל הוא מפצה בריבית דריבית.

    באופן כללי הדרך הטובה ביותר ללמד מישהו היא ע"י דוגמה אישית. תסיקו לבד מסקנות.

    בכל מקרה מעשים מדברים חזק יותר מדיבורים.

      

  • להגיב מרץ 21, 2016

    גיא

    אני לא חושב כמוך אבל אני לא אחסוך ממך את הסיפור הבא 🙂
    רוברט אנטון וילסון ממליץ לא להאמין לגמרי במערכת אמונות של מישהו אחר
    וחשוב מזה [לא להאמין לגמרי במערכת האמונות של עצמך] (אפרופו -הטענה והטוען נאלצים להשתלב ולהתאחד). זה משום שהיקום והקיום לא מובנים סימולטנית.במילים אחרות למערכת האמונות יהיה צורך להשתנות ולהתעכדן ככל שנבין אירועים חדשים עם הזמן.במילים אחרות נוספות אולי הרבה יותר קל להתנהל במציאות שהיא ברורה, שיש בה שחור ולבן, נכון ולא נכון. אלא שמה לעשות והמציאות, כמו גם המוח האנושי, לא תמיד עובדים ככה. ברגע שיש לאדם מערכת אמונות אדם מתעלם מאינפורציה שנכנסת שלא מתאימה למערכת או מעוות אותה מספיק בכדי שתתאים. ממולץ לעדכן ולשנות את המפה (מערכת אמונות) עם הזמן ולא להתאהב בהן שכן הן מצביעות לעולם ולא העולם עצמו.

    בכל מקרה באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב.
    https://www.youtube.com/watch?v=cFxVWp5QjH8

      

    • להגיב מרץ 23, 2016

      אלדד

      התחכמות כהרגלך בקודש גיא,למרות שאתה לא מאמין באלוהים…

      היית שמח אם פעם אחת בחיים היית מדבר דוגרי,"כמו בן אדם"

      ולא משתדל כל הזמן לא לפגוע ולהחניף(לחילופין).

      מה זה, קורס דיפלומטיה סופר מתקדם?

      אבל אסיים בחצי התחכמות כמו שאתה אוהב – מי שלא מחפש את

      האמת לא ימצא אותה בחיים ותמיד ימצא תירוצים וסיבות למה העולם כאוטי.

        

    • להגיב מרץ 14, 2017

      ביולוג ירושלמי

      תודה על הקליפ מעורר המחשבה גיא 🙂

        

  • להגיב מרץ 24, 2016

    גיא

    אלדד ,
    אנו , במחלקת המדינה של סלואו מודים לך על המחמאות הנדיבות
    ומניחים שהצדדים לדיון נלהבים יותר להגיע להסכמה מאשר לאי הסכמה.

    בברכה מתומרצת.
    גיא.

      

  • להגיב מרץ 26, 2016

    אופיר

    זה לאו דווקא משנה מי כתב את הסיפור, אנחנו הרי לא הסיפור שאנחנו מספרים, אנחנו חלק ממנו, והוא עובר דרכנו. ה-"חיים" של לאונרדו דקפריאו פשוט הופכים לחלק מהסיפור אותו הוא מספר, וכך נוצר ניגוד בסיפור בין אורח חיים לא אקולוגי וכן אקולוגי, מה שבעצם מאפשר את הקיום הספציפי של כן אקולוגי ולא אקולוגי. הניגוד הכרחי, ואולי בגלל זה הסיפור של לאונרדו הופך להיות יותר חזק, וגורם להמון אנשים לתהות בעניין ולחשוב על הנושא.
    גם אם אתה חושב שאתה מינימליסט, אתה מינימליסט ביחס למישהו אחר. תמיד יכול לקפוץ לך איזה הודי ששותה מגולגולת.

      

    • עמית נויפלד

      הצלחת להצחיק אותי עם ההודי ששותה מגולגלת, מודה, אבל לטעמי מינימליזם נמדד ביחס לתרבות בה אתה חי ולחברה הסובבת אותך. מודה גם שלא הבנתי את הקשר בין המשפט האחרון לראשית התגובה, אתה אני מסכים בגדול.

        

  • להגיב מרץ 29, 2016

    אמיר פכר

    המסקנה שאנחנו יכולים להתנהל בעולם כמו שחתול חוצה את אבן-גבירול בבוקר
    (עוצם עיניים, רץ ומקווה לטוב)
    בררר

      

השאירו תגובה