כתבת תחקיר אודות תנאי העבודה בענקית הקמעונות "אמזון", שהתפרסמה לפני ימים ספורים ב"ניו יורק טיימס", הצליחה להכות גלים ברחבי העולם, בעיקר הודות לראיונות עם עובדים לשעבר, אשר סיפקו עדויות שלא היו מביישות אף תסריט דיס אוטופי של עתיד עולם העבודה בחברה הקפיטליסטית. אמ;לק: עובדים המתבקשים להציב את העבודה במקום הראשון, את החיים במקום השני, ואת "הניסיון למצוא איזון ביניהם במקום השלישי". עובדים הנאלצים להסתיר מצבים רפואיים, לעיתים אף מחלות קשות, על מנת להימנע מפיטורים. עובדים המתבקשים לדווח באופן אנונימי על חבריהם לעבודה, לעיתים באמצעות מסרונים קבועים המתוכנתים בנייד שסיפקה להם החברה. עובדים המתפרקים מבכי חדשות לבקרים (ולא בקטע טוב) ועוד.
למרות אורכה של הכתבה (כ-5,700 מילה), נעדרה ממנה כל התייחסות לאחת התמות המרכזיות של חברת "אמזון", אותה היא אינה מנסה להסתיר ואף מוצאת בה גאווה – פיתוח או רכישה של טכנולוגיות שנועדו להחליף עובדים בשר ודם (למשל, רובוטים במחסנים ומל"טים למשלוחים), אשר צפויות לצמצם דרמטית את ההוצאות הלוגיסטיות של החברה.
מבחינתי, ולאור העובדה שממצאי התחקיר כבר נטחנו עד דק, מדובר בהזדמנות מצוינת להכיר לקוראי אתר תנועת ההאטה את השותפה האנטגוניסטית לדרך, הידועה בשנים האחרונות בשם Accelerationism ובעברית– תנועת ההאצה.
***
תנועת ההאצה הינה עמדה פוליטית וחברתית הגורסת כי על מנת להביא את המערכת הקפיטליסטית לנקודת השבר שלה, מוטל עלינו להאיץ את התהליכים הפנימיים המניעים אותה, במקום ולנסות להיאבק בהם. עמדה זו הנה התפתחות טבעית וכמעט מתבקשת לקו המחשבה המרקסיסטי, במיוחד לאור העובדה שחזונו של מרקס אודות מהפכת הפועלים וגן העדן הסוציאליסטי שיופיע לאחריה, התנפץ על סלעי המציאות.
מרקס ואנגלס, חשוב לציין, ראו בקפיטליזם שלב הכרחי, כורח מציאות בדרך לאוטופיה הסוציאליסטית שביקשו לברוא. לשיטתם, הקפיטליזם אוצר בתוכו את הכוחות שיביאו בהכרח להתרסקותו, אולם רק לאחר שפועלי העולם יחושו על בשרם את הניצול, הניכור והשיעבוד שהמערכת הקפיטליסטית מביאה עמה, יוכלו למרוד בה ולהביא להפיכה הכלכלית. למעשה, כל אותם פילוסופים והוגים מטעם עצמם, המטיחים במרקס וברעיונותיו את האחריות לעוולות המפעל הקומוניסטי ברוסיה ובברית המועצות, מתעלמים לחלוטין מהעובדה שניסיונות אלה "דילגו" על שלב משמעותי ונחוץ בדרך לשחרור – הקפיטליזם עצמו.
בעוד שלמרקסיסטים הרוסים היה תירוץ מוצלח, עמיתיהם במדינות הקפיטליסטיות והמתועשות נתקלו בבעיה סבוכה לא פחות. למרות תחזיותיו של מרקס, מעמד הפועלים סירב להתאחד ולבתק את כבליו, ובניגוד מוחלט ל"חוק הדלות הגוברת", מצבו הכלכלי הלך והשתפר הודות לתוצרי הקדמה. לאור עובדות אלה, לא נותר להוגי התקופה אלא לוותר על רעיון המהפכה, ולגבש את הפילוסופיה הניאו מרקסיסטית. זו האחרונה טענה כי המעמדות העליונים (ההגמוניה) שולטים במעמד הפועלים דרך מערכות המדינה (כלי התקשורת, מוסדות חינוך, צבא, משטרה) וכופים באמצעים אלה את האידיאולוגיה הקפיטליסטית באופן שאינו מאפשר להתקומם נגדה.
תנועת ההאצה לפיכך, היא ההתפתחות האבולוציונית המתבקשת מתוך עמדה ניאו מרקסיסטית זו – אם לא ניתן להילחם בהם, נצטרף אליהם. המטרה כעת אינה להתנגד לשיטה הכלכלית, או להיאבק בניצול ובתחושת הניכור לעבודה ולחברה, כי אם להאיץ אותה אל עבר הסוף הבלתי נמנע.
***
כאשר התוודעתי לראשונה לרעיונותיה של תנועת ההאצה (ותודה לדורון ג. על הפניית תשומת הלב), לא יכולתי שלא להיזכר בפוסט שכתבתי ופרסמתי ב-01.01.12, תחת הכותרת "איך הפסקתי לאכול בשר ועודדתי אנשים אחרים להמשיך". הנה פסקה אחת מתוכו:
"…מה שאנחנו באמת צריכים זה עוד אוכלי בשר, אנחנו צריכים שמיליארד סינים יקומו מחר בבוקר וידרשו בייקון לארוחת בוקר ושניצל עם פתיתים לצהרים, ואנחנו צריכים שבהודו יפסיקו לאלתר לסגוד לפרות ויתחילו לאכול אותן עם קטשופ’ בלחמניות. אנחנו צריכים את זה כי הדרך היחידה לעצור את תעשיית הבשר היא להביא אותה לקצה גבול היכולת שלה. לנקודה שבה האדמה לא תוכל לספוג עוד מטר מעוקב אחד של צואה, לנקודה שבה לא יוותרו עוד חורשים ויערות שניתן לכרות לטובת שטחי מרעה או גידול של מספוא, לנקודה שבה תפרוץ המגפה הבאה שתגרום לשפעת העופות להרגיש כמו צרבת קלה. אנחנו צריכים, בקיצור, אנשים רעבים, עם קיבה חזקה ואדישות מוחלטת לעולם שמסביב."
מה שתנועת ההאצה מציעה לעשות אינו שונה מהרעיון אותו ביקשתי להעביר בפוסט, רק שבעוד שאני כתבתי את הדברים באופן סרקסטי, הוגי תנועת ההאצה מנסחים את רעיונותיהם במלוא הרצינות. לשיטתם, עלינו לזנוח באופן מוחלט את כל ערכי הסולידריות והמאבק החברתי והסביבתי כפי שאנו מכירים אותו. במקום זאת עלינו לחזק ולדרבן תאגידי ענק בדרכם להשתלט על נתחים גדלים והולכים מהכלכלה והעולם, להאיץ את קצב הצריכה, לזהם נהרות, לכרות יערות, וכל זאת כמובן למען מטרה טובה – אוטופיה סוציאליסטית שתחליף את המערכת הקפיטליסטית.
אבל העניין מעט יותר מורכב, שכן לא רק המהפכה הבלתי נמנעת עומדת לנגד עיניה של תנועת ההאצה, כי אם גם התהליכים שיתרחשו בדרך אליה, ובעיקר ההתפתחויות הטכנולוגיות, שבעצמן יהוו מאיץ אינהרנטי של התהליך כולו. נכון להיום, התאגידים הגדולים בעולם אוחזים במחלקות פיתוח אשר עמלות על טכנולוגיות עתידיות, החל ברכבים ללא נהג וכלה באמצעים להארכת חיים, והתקציבים שלהם חורגים מכל מחלקה דומה מטעם כל ממשלה שניתן לדמיין – העתיד הטכנולוגי שלנו, הלכה למעשה, מופקד כיום בידיים פרטיות ומצומצמות, אשר מונעות מאינטרסים כלכליים בלבד. איננו יכולים עוד לייחל לבואו של ד"ר סאלק נוסף, שישחרר חיסון שפיתח עבור מחלה קשה לנחלת הכלל, ועוד יתבל את המעשה בשאלה "האם אפשר לרשום פטנט על השמש?" – ניסיון לבצע מהלך דומה היום היה ככל הנראה נתקל בתגובה אלימה מצידם של בעלי המניות.
בחזרה לאמזון. המשך התעצמותה של ענקית הקמעונות יאפשר לה לפתח עוד ועוד טכנולוגיות חסכוניות, כאלה שיובילו לפיטוריהם של עוד ועוד עובדים, ולאחר התמוטטותה הבלתי נמנעת, יוותר העולם עם הכלים הטכנולוגיים שיבטלו את הצורך בכל אותן עבודות כפיים אפורות – הודות לטכנולוגיות אלה יוכלו הפועלים בעולם החדש להיות באמת חופשיים – קצת כמו פרויקט ונוס כשחושבים על זה, רק בלי הפרחים, הציפורים המצייצות והטפטים הוורודים.
אני כותב "התמוטטותה הבלתי נמנעת" שכן למרות שאמזון היא רק שחקנית אחת בשוק, הרי שבמידה ונחיל את קו המחשבה על הכלכלה כולה, ונפעל לחזק גם את וול מארט, קיי מארט ורשתות ענק אחרות, שבמקביל ובשל הקוד הגנטי שלהן ימשיכו לפעול בכל עת וללא ליאות על מנת להתייעל (קרי, להוזיל עלויות יצור ובכלל זאת צמצום כוח אדם) הרי שבסופו של דבר נזכה לחיות באותו עתיד דיס אוטופי אליו שואפת תנועת ההאצה. מצד אחד מספר מצומצם של חברות ענק המצוידות במיטב הטכנולוגיות החסכוניות, ומצד שני המוני בני אדם נטולי משרות (למרות הדימוי ההיי טקיסטי שלה, הרוב המוחלט של עובדי אמזון אינו מורכב ממהנדסים ומתכנתים כי אם ממחסנאים ואורזים, והמצב דומה בכל רשת קמעונאית).
במילים אחרות, הכוחות הפנימיים שעתידים להביא לכישלונה של השיטה הקפיטליסטית, אלה שאת פעילותם חזה וניסח מרקס לפני יותר ממאה וחמישים שנים, באים לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר רק כיום, בפעילותם הכלכלית/ניהולית של התאגידים הגדולים.
***
קשה שלא להודות שיש מידה של היגיון, ואולי אפילו קורטוב של משיכה, ברעיונותיה של תנועת ההאצה. מדוע למתוח ולהאריך מציאות כלכלית וחברתית בה איננו מאמינים באמצעות התנגדות מקומית, סיזיפית ושולית, כאשר במקום זאת אנו יכולים לחבור אליה, להאיץ את מהלכה, ואז לשבת ולחזות בסופה הבלתי נמנע? אני מודה שאפילו עכשיו כשאני יושב ומקליד את המשפטים עובר בי רעד קל של התרגשות לאור המחשבה.
שתי סיבות מרכזיות מונעות ממני באופן אישי לוותר על הנמנומים הארוכים ולחבור לתנועת המאיצים – אותן סיבות שהביאו אותי מלכתחילה להפסיק לצרוך בשר, להימנע מקניה ברשתות, ולבחירה בחיים של מינימליזם ופשטות מרצון:
ראשית, אני לא מקבל את ההנחה הפסימית המוטמעת בבסיס הרעיוני של תנועת ההאצה, אשר גורסת באופן פשוט כי "הדרך היחידה החוצה היא קדימה". לטעמי הדרך החוצה עוברת בשינויים קטנים, במאבקים מתמשכים, אשר מנגד אינם מבקשים להוביל את העולם אחורה (טענה המושמעת מידי פעם כנגד תנועת ההאטה), כי אם (ואם להישאר באנלוגית הכיוונים) הצידה.
בין העולם האוטופי פוסט מהפכת הפועלים, והעולם הדיס אוטופי של תאגידי הענק השולטים בעולם, נמצאת מערכת כלכלית אפשרית (שכבר קורמת עור וגידים), המושתת על עקרונות של מקומיות, שיתופיות וקהילתיות, ומתבססת על משאבים קיימים ועסקים קטנים, מתוך אמונה שרק באופן זה ניתן יהיה להביא לפיזור הולם של העושר וליצירתה של כלכלה בת קיימא. מערכת כלכלית זו אינה מותנית במלחמת מעמדות או הפיכות אלימות, היא דורשת רק קורטוב של אמונה ביכולת שלנו לחזור ולפעול למען אינטרסים משותפים, במקום להפריט אותם ולחלקם לידיהם של מונופולים זרים.
אם השורות האחרונות נשמעות לכם אופטימיות מידי, אני מבטיח שזה לא בגלל שאני אדם אופטימי. למעשה, אני אדם פסימי לחלוטין, שבוחר בכל בוקר לפעול בצורה אופטימית. גם כי בשנים האחרונות אני עד להצטברותן של עוד ועוד יוזמות כלכליות חיוביות (ראו למשל "כסף איטי") ובעיקר בגלל שהבנתי שאופטימיות עושה פחות קמטים.
שנית, קיים במקרה זה מאבק ברור בין שתי תפיסות שונות של מוסר – "מוסר כוונה" ו"מוסר תוצאה". מוסר התוצאה בא לידי ביטוי מוצלח במשפט "כדי להכין חביתה צריך לשבור כמה ביצים", ובהתאמה גורס שלעיתים מותר לבצע מעשים אותם אנו תופסים כלא מוסריים, כל עוד התוצאה שלהם הנה מוסרית ובדרגה שתאפיל על האמצעים. במובן זה, תנועת ההאצה הנה הביטוי האידיאולוגי המורכב והמוצלח ביותר, בו נתקלתי עד כה, לאנלוגית החביתה.
מנגד, מוסר הכוונה (מבית היוצר של עמנואל קאנט) מניח שרק האדם יכול להיות טוב במלא מובן המילה, שכן אין לנו באמת שליטה מוחלטת על התוצאות של מעשינו (דוגמא מוכרת היא זו: מצאנו ארנק ברחוב, השבנו אותו לבעליו והוא עשה שימוש בכספו על מנת לפתות קטינות – הכוונה שלנו היתה טובה, אולם בפועל הובלנו לתוצאה רעה).
באופן אישי, ומאחר ובתפיסת העולם שלי משמעותם של החיים היא ערכית ומוסרית (נושא לפוסט נפרד בעתיד אולי), איני יכול אלא לאחוז במוסר הכוונה, ובהתאמה לעשות כל שביכולתי על מנת לפעול באופן ובצורה אותה אני רואה כטובה, גם אם הייתי יכול לפעול אחרת על מנת להחיש תוצאה רצויה.
***
אמזון יכולה להתעמר בעובדיה. רק לאחרונה היא עקפה בסיבוב את וול מארט והפכה לקמעונאית הגדולה בעולם. היא גם יכולה להמשיך ולפתח טכנולוגיות מחליפות אדם, התהליך בכל מקרה נראה בלתי נמנע. מה שאנחנו יכולים לעשות זה לחדול מלהשתמש בשירותיה, או בשירותיהם של כלל הרשתות והתאגידים (עד כמה שאפשר) ובכך להעביר מסר חד משמעי לקברניטי העולם הכלכלי בו אנחנו חיים – יש משמעות מוסרית לכל בחירה שאנחנו עושים. יש אופציה למערכת כלכלית שאינה מבוססת על ניצול, שיעבוד וניכור, שאינה גולשת לרעיונות אוטופיים של שוויון. ויש דרך נוספת מלבד קדימה או אחורה. כל שאנחנו צריכים לעשות על מנת לראות אותה, זה לקחת נשימה עמוקה, ולהאט.
***
באותו נושא
ניר
כשבשופרסצ החליטו להציב מכונות תשלום אווומטיות במקום קופאיות זה פוגע במשרות ונראה רע לכאורה, אבל כל עוד המשרות שנעלמות הן משרות לא יצירתיות, אני לא רואה בזה דבר רע.
ניר
עמית נויפלד
השאלה היא איך מגדירים משרות יצירתיות, ואיך מתכוננים לעתיד הבלתי נמנע שבו הטכנולוגיה תשיג דריסת רגל משמעותית יותר בשוק העבודה. לפי הכתבה הזאת מדה מרקר למשל (http://bit.ly/1EwrCAa) תשע מאות אלף ישראלים עלולים לאבד את מקומות העבודה שלהם (שוב, חלק מתהליך לגיטימי של קדמה) אבל לא בטוח שאנחנו נערכים אליה. האם כולם יוכלו להיות מהנדסים ומתכנתים ולמצוע עבודות בתחומם? אני ממש לא בטוח, בוודאי לאור האיום של כוח העבודה המשכיל והזול שצומח במדינות מתפתחות.
לתנועת ההאצה אגב יש אגף ימני, שלא הזכרתי בפוסט לאור העובדה שהוא גם כך התארך יתר על המידה. האמונה שמלווה את חבריו היא שהקפיטליזם כבר יפתור את הבעיות שלו בעצמו, ורק טוב יכול לקרות אם נאיץ את התהליכים המניעים אותו. גם כאן יש חשיבה אוטופית לטעמי.
בויאטנם הקומונסטית נאסר על הכנסה של כלים מכניים לחקלאות כדי לא לפגוע במקומות העבודה של האזרחים, אני כמובן לא חושב שזאת דרך ראויה להתמודד עם הקדמה, אבל בין זה ובין המרדף שמתנהל כיום אחר טכנולוגיה שתוכל להחליף עובדים בשר ושם יש הרבה שטחים אפורים שעוד נותר למפות וללמוד. לדעתי בהחלט נדרשת ההאטה בתהליך והכנה מראש של החברה כולה לעתיד לקרות. הקופאיות הן רק זרזיף ראשון…
עמית נויפלד
אורלב
וואו, באמצע כמעט הפסקתי לקרוא מרוב הבהובי "התראת בולשיט" בראש, ולא הבנתי מה קרה לך, ואז קראתי את ההמשך ובכללו דעתך על תנועת ההאצה ונרגעתי.
כמו כן, נחמד מצדם לחשוב שכשהעולם יקרוס סביבתית אנשים פה יחשבו על סוציאליזם ולא על לאכול אחד את השני.
כמו כן 2- יש כתבה דומה על איביי? האחיות שלי קונות שם בלי הפסקה ועוד לא מצאתי משהו רע מוכח להגיד על זה, למרות שיש לי תחושה רעה לגבי העניין.
אורלב
עמית נויפלד
להגנתי ייאמר שכתבתי כבר בפסקה השלשית "השותפה האנטגוניסטית לדרך"…
לגבי אי ביי, אני לא מכיר תחקירים דומים. מדובר בחברה שבניגוד לאמזון רק מספקת פלטפורמה לממכר בין יוזרים שונים (לפחות למיטב הבנתי), אבל יכול להיות שאם יחפרו ימצאו גם שם מעט רוע הכרחי 🙂
עמית נויפלד
אורלב
זהו, גם אני הבנתי שזו "רק פלטפורמה". אבל האחיות שלי קונות דברים במחירים מגוחכים לגמרי, ומשהו מרגיש לי חשוד מאוד. בכל דבר אפשר למצוא "מעט רע הכרחי" אם מחפשים בכוח, לא את זה אני מבקשת. רק באמת רוצה לדעת אם יש משהו אפל שמסתתר מאחורי וטרם נחשף.
אורלב
אריאל קרס
אלוהים כבר ניסה את ההאצה עם המבול של נוח. אני לא בטוח שלהרוס את כל העולם רק בשביל סוציאליזם זה רעיון כל כך טוב
אריאל קרס
עמית נויפלד
אני נוטה להסכים איתך
עמית נויפלד
ספי
הסיוט הכי גדול שלי שמה שיקרה לנו בעתיד יהיה כמו בסרט "אליסיום". העשירים יחיו על תחנת חלל ענקית שניראת כמו כדור הארץ בימיו היפים עם מכונות שיכולות לרפא אנשים ברגע שפותחו מהכסף של גוגל ואמזון, והעניים יחיו על הכדור הארץ המפורק, הגמור שניראה כמו איזור תעשיה ענק וייצרו עוד מכונות ורובוטים כדי לאפשר את החיים למעלה. כך שכשהעולם יקרוס, הוא יהיה עוד יותר מעמדי מעכשיו. תנועת ההאצה לא ראו את הסרט?
ספי
עמית נויפלד
אפשרות לא לגמרי דמיונית, אני מודה, ויש מצב שהתסריטאי של אליסיום קרא את הספרים שכתבו דוברי התנועה, הם היו בסביבה קצת לפניו, אני פשוט גיליתי אודותם באיחור…
עמית נויפלד
ספי
הסרט הוא קצת הפוך ממה שהמאיצים חושבים, לדעתי. כי כשיגמרו משאבי כדור הארץ, לא יתחילו את העולם שוב, אלא שאלה עם הכסף ימצאו פיתרון ואלה בלי הכסף יהיו הפיתרון. הכסף ינצח גם את סוף העולם.
ספי
יובל
3 הערות, ברשותך:
ראשונה, ההפך מקפטיליזם הוא לאו דווקא סוציאליזם. ובאופן כללי, העולם מעט יותר מורכב משחור ולבן, טובים ורעים. הסוציאליזם הוא לא תשובה לכל הרעות בחברה והכלכלה באותה מידה שהקפיטליזם אינו כך.
שניה, יוזמות שיתופיות אינן זהות למערכות סוציאליסטיות קלאסיות ועונות יותר על צרכים קהילתיים (וטוב שכך).
שלישית, הרעיון של הרס טוטאלי לשום תקומה נשמע לי לא ריאליסטי. מה נוכל לשקם אם הכל מסביבנו יהיה הרוס, אם השירותים האקולוגיים לא יתפקדו והחולי יפשוט בכל מקום?
יובל
עמית נויפלד
בנוגע להערותיך, עם הראשונה אני מסכים לגמרי, ולרגע לא טענתי בטקסט שהסוציאליזם הוא התשובה לכל הרעות החולות. אני חושב שהבהרתי שאני מתנגד לכל גישה אוטופית ולא משנה לי מאיזה צד של המפה היא מגיעה. לגבי ההערה השניה, אני לא בטוח שהבנתי אותה, ואני באופן אישי לא קשרתי את יוזמות הכלכלה השיתופית לתפיסה סוציאליסטית, אם בטעות זה הובן כך האשמה היא כנראה בי – חלק גדול מהיוזמות השיתופיות כיום מהווה לדעתי שלב מעניין בהתפתחות הכלכלה הקפיטליסטית (למשל אייר.בי.אנד.בי או אובר אם לדבוק בדוגמאות הבולטות ביותר). לגבי הרעיון של הרס כללי, אני בפירוש מסכים איתך ומאמין שמדובר בספקולציה מתודית בלבד, היה ונגיע לעולם פוסט קפיטליסטי אני מעריך ומקווה שהמעבר לא יתרחש בצורה שמאפיינת סרטי "יום הדין" כאלה ואחרים, אלא בהסדרה הדרגתית של מערכת כלכלית חדשה.
לגבי המאמר שקישרת אליו, לא צלחתי את כולו אבל הבנתי את הרעיון. ראשית, הכותב מתייחס באופן מובהק לתעשייה אחת בלבד – בגדים, ולמרות שהמצב זהה פחות או יותר גם בתחום האלקטרוניקה, יש עדיין איים רבים של החלטות מוסריות שנתונות בידי הצרכנים, בתחום כמו מזון, ריהוט, ספרים (ותוצרי תרבות בכלל) וכמובן תעשייה שלמה של נותני שירותים – בכל אחת מהן אתה יכול לבחור אם לרכוש ישירות מהיצרן/המגדל/היוצר או דרך תיווך של תאגיד כזה או אחר. בנוסף, הכותב עצמו מודה שלתנועת החרם שהתחילה לפני שלושה עשורים היתה השפעה מסוימת, ומשאיר גם מקום לאופטימיות הנובעת מרגולציה של קשרי מסחר בין מדינות.
בנוסף, אני גורס שיש כמה רמות של בחירה מוסרית. ברור לי שכשאני קונה נעליים הן כנראה יוצרו בסין, וחולצות טי, לפחות הבד שמהן נגזרו, בבנגלדש. אבל עדיין יש לי את הבחירה אם לרכוש את הפריטים האלה באחת הרשתות, או בחנות שכונתית קטנה ולתת פרנסה לבעל עסק קטן במקום לבעל רשת גדולה שמשלם שכר מינימום במקרה הטוב לרוב המוחלט של עובדיו.
הרעיון שאין בחירה מוסרית כמוהו כוויתור מראש על כל ניסיון לשנות את המציאות שגם הכותב מסכים שהיא בעייתית. אם הדרכים בהן אנחנו פועלים היום לא מספקות תוצאות מספיק טובות, צריך פשוט לחשוב על אחרות.
עמית נויפלד
יובל
וכתבה מעניינת שטוענת שאין כזה דבר קניה מוסרית באמת, בהקשר לפסקה האחרונה שלך
http://highline.huffingtonpost.com/articles/en/the-myth-of-the-ethical-shopper/
יובל