יש רשתות טובות, או, למה מגה חייבת לקרוס

מי שעוקב אחר הטורים שאני מפרסם בשנים האחרונות, ובמיוחד אלה העוסקים ברשתות, ייתכן ויהיה מופתע מההצהרה הבאה – אני שמח שהושג הסדר חובות לרשת "מגה".

אני שמח למרות שמדובר ברשת השניה בגודלה בישראל, אשר יחדיו עם "שופרסל" יצרה דואופול קמעונאי שבמשך עשרות שנים גבה מחירים גבוהים ושילם משכורות נמוכות, תוך שהוא מונע תחרות וחוסם כניסה של ספקים קטנים וחדשים לשוק.

אני שמח למרות שבעליה של הרשת משכו רק לפני חמש שנים, בעסקה סיבובית המאפיינת את שוק ההון,  דיבידנד שמן של 800 מיליון ₪, ובכך למעשה רוקנו את קופת החברה ממזומנים שהיו יכולים לסייע לשיקומה.

אני שמח למרות שברור לי ששיתוף העובדים בבעלות על החברה (33%) הוא לא יותר מאשר לעג לרש – ליטרת הבשר שנתבעה מהם בתמורה מוערכת בשווי של 150-200 מיליון שקלים (קיצוץ בשכר, בתנאים הפנסיונים והסכמה לפיטורי 1,000 עובדים), בעוד שמנגד, כלל לא ברור אם לשליש מ"מגה" יש ערך חיובי כלשהו, או במילים אחרות, בעלות על שליש מכלום היא עדיין כלום. גם אלף סטטוסים מאת שלי יחימוביץ לא ישנו את העובדה שמדובר במהלך פופוליסטי וזול (מכל בחינה), שמהווה ככל הנראה ניסיון אחרון ונואש של הרשת להשיב לסניפיה את הציבור הרחב.

 

אני שמח מסיבה טובה, אבל לפני שאני מבהיר אותה, הרי לכם סיפור קצר על המותג הבריטי "ג'ון לואיס".

 

מגה יחימוביץ

צילום מסך של הסטטוס המדובר.

 

***

"ג'ון לואיס" הוא מותג המאגד תחתיו 36 בתי כלבו (תחת אותו שם), 270 סניפים של רשת המרכולים המפוארים "וייטרוז", ועוד מערכי שירות כאלה ואחרים (ביניהם הזיכיון לאספקת מזון לבית המלוכה) הפרושים לאורכה ולרוכבה של הממלכה הבריטית כולה. מדובר באחת הרשתות המצליחות במדינה, ולא מעט כלכלנים טוענים שהסיבה לכך נעוצה במודל הארגוני הייחודי שלה – עובדי החברה (91,000 במספר נכון לשנת 2014) הם בעליה, ושותפים מלאים באופן ניהולה וברווחיה.

החנות הראשונה של הרשת נפתחה כבר בשנת 1864, אולם את ייחודה העניק לה בנו של המייסד, ג'ון ספידן לואיס, שהחליט בשנת 1929 לחלק את רווחי החברה לעובדים. לואיס ג'וניור זיהה את הבעייתיות הטמונה בהעסקת עובדים שכירים שאינם רואים בכל עת את טובת העסק לנגד עיניהם, והחליט כי שותפות ברווחים תהיה תמריץ הולם שיעבוד היטב עבור כל הצדדים, וכאשר לאחר עשרים שנה העביר את הבעלות על החברה כולה לידי העובדים/שותפים, הסביר זאת (בראיון לרשת BBC) באופן הבא:

"המצב הנוכחי הוא עיוות של הקפיטליזם הראוי. אסור שיהיו מיליונרים כל עוד שכונות עוני קיימות. השיטה הקפיטליסטית הביאה תועלת רבה ומתאימה לטבע האדם יותר מדי מכדי שנוותר עליה, אבל העיוות שלה יצר חברה לא יציבה. צריך שיהיו פערי תגמול גדולים דיים כדי לעודד אנשים להצטיין כמיטב יכולתם, אבל הפערים הנוכחיים גדולים הרבה יותר מדי". משום כך, סיכם ג'ון ספידן לואיס, "את שיטת ההעסקה הנצלנית צריך להחליף בשותפות בין כולם." (מתוך כתבתו של יואב בורנשטיין, "תראו, זה עובד!", שפורסמה ב"כלכליסט" בתאריך 01.03.12)

spedan-lewis-c1904-300dpi

John Spedan Lewis c1904

לואיס ג'וניור ויתר הלכה למעשה על העסק המשפחתי ועשה זאת במחיר כבד תוך שהוא מסתכסך עם אביו, אולם ההחלטה שקיבל עמדה במבחן הזמן ויצרה רשת שנחשבת לאחד ממקומות העבודה הטובים ביותר בבריטניה. שכר הוגן, פנסיה נדיבה, סבסוד של חופשות, מגרשי גולף, יאכטות העומדות לשימוש העובדים, קורסי העשרה וגולת הכותרת, בונוס של עשרים אחוזים מהשכר השנתי המוענק מידי שנה. כל אלה גורמים לרשת לשגשג יחדיו עם עובדיה, ולסגן ראש הממשלה דאז, ניק קלג, להכריז כי בריטניה זקוקה ל"כלכלת ג'ון לואיס":

"איננו מאמינים שהבעיה שלנו היא יותר מדי קפיטליזם. אנחנו רק חושבים שלמעט מדי אנשים יש קפיטל … ליברלים מאמינים ביתרונות כלכלת השוק, אבל רק אם זהו שוק לרבים, לא למעטים. חברות שעובדיהן מחזיקים בנתח מהן הן חברות דינמיות וטובות לא פחות ממתחרותיהן. למעשה, לעתים קרובות הן מצליחות יותר. שנות השמונים היו עשור של בעלות על מניות. אני רוצה שהעשור הזה יהיה עשור של בעלות העובדים על מניות. אנחנו צריכים שליותר אנשים יהיה חלק אמיתי בחברות שלהם, יותר כלכלת ג'ון לואיס". (ציטוט מהכתבה ב"כלכליטס")

***

ובחזרה לישראל.

בראיון שהתפרסם במוסף "דהמרקר" אתמול, התייחס שרגא בירן, בעל השליטה ב"אלון ריבוע הכחול" (בעלת "מגה") להעברת שליש מהבעלות בחברה לעובדים:

"אני בסך הכול האיש שהציע לוועד העובדים את המודל החברתי לקמעונות … אפשר להגחיך את זה או לקבל את זה, אבל זה דגם נפלא. זה דגם שקיים בצרפת ובמקומות אחרים וזה הדגם היחיד שיכול להצליח, כי הפנים של החנות זה האנשים שעובדים שם."

וייטרוז עובדים

הפנים של רשת "וייטרוז" (מבית ג'ון לואיס) צוהלות בטקס ההכרזה על הבונוס השנתי (צילום: waitrose)


אם אי פעם חיפשתם הוכחה לגלגול נשמות לא תמצאו טובה מזו. אין ספק שרוחו של ג'ון ספידן לואיס התגלגלה בבשרו של בירן, שלפתע ראה את האור החברתי קמעונאי וכעת הוא פוסק כי מדובר בדגם היחיד שיכול להצליח, וכאשר המראיינים מקשים ושואלים מה הערך של שליש מחברה שעומדת על סף פירוק, עונה בירן:

"נכון שהיה נפלא אם הדגם הזה היה מתקבל קודם, אבל צריך להבין שאני לא מגה … אני רק עורך דין במשרד עורכי דין במשך 55 שנה"

"רק עורך דין" מצטנע מי ששולט (80%) באחת מהפירמידות הגדולות בארץ (קבוצת "אלון"), והיה יכול ככל הנראה, בכל עת, לכפות את חזונו החברתי על שותפיו לקבוצה, אולם בירן אפילו לא מנסה לטעון כי הרעיון הוצע קודם לכן על ידו, כפי שמרמז המשפט הראשון: "היה נפלא אם הדגם היה מתקבל קודם" – רישא כזו כמעט דורשת המשך בסגנון: "כפי שהצעתי פעמים רבות בעבר/למרות מאבקי הקשים והחריפים" וכך הלאה, אבל יוק. אני מוכן להמר כי שרגן בירן לא הרהר ולו פעם אחת ב"דגם הנפלא" בטרם היה מוכרח לשלוף מהכובע שפן, ובחירותו נפלה על זה החברתי רק בעת המשא המתן, ייתכן אף שבעצתו של יועץ תדמית כזה או אחר.

מכל הרעות החולות שרשתות מביאות עימן לעולם, שאת חלקן הזכרתי בקצרה בתחילת הפוסט, השימוש הצבוע שעושה כעת "מגה" בעובדיה הוא אולי הנלוז ביותר, ומסיבה זו ממש אני שמח שהושג בעבורה הסדר. אני שמח שלא הבנקים חרצו את גורלה. אני שמח שלא הספקים הגדולים חרצו את גורלה. אני שמח שלא היה זה שופט יחיד שחרץ את דינה. אני שמח מאחר וזה נותן לנו, הצרכנים, את האפשרות לשפוט ולחרוץ את גורלה, בדיוק כפי שהייתם מצפים שיקרה בשוק חופשי.

שלא תהיה חלילה טעות, "מגה" לא רק עומדת לקרוס, היא חייבת לקרוס, ובניגוד לתומכי ההסדר העושים שימוש בקלישאות הסולידריות או התחרות, אני משוכנע שדווקא קריסתה של הרשת תבטיח את השניים האחרונים – סולידריות מאחר ועובדי הרשתות האחרות יבינו שהציבור עומד לצידם, ומסרב להמשיך לממן מערכות מסואבות ומושחתות שלא נועדו אלא להעשיר את בעלי ההון ולעשות זאת על גבם, ותחרות מאחר ואין לי ספק שכול סניפי הרשת שייסגרו יאוכלסו עד מהרה, במקרה הרע ברשתות קטנות ומתחרות (שופרסל לא תוכל להשתלט על הנדל"ן בשל חוק המזון שעבר בשנת 2014), ובמקרה הטוב בסופרים פרטיים ועצמאיים. אנשים לא יפסיקו לקנות אוכל. כך או אחרת, 5,000 העובדים הנאבקים כרגע על מקום עבודתם ייקלטו עד מהרה בעבודה דומה ובשכר לכל הפחות זהה.

נפלה בחלקנו ההזדמנות והזכות לנקוט עמדה ברורה ביחס למערכות העסקיות המניעות את הכלכלה, ולקבוע באם העושר ימשיך לזרום לכיסים פרטיים ובודדים או יתחלק בין עשרות אלפי אנשים. ייתכן וייקח עוד זמן עד שיקום בארצנו אדם בשיעור קומה של ג'ון ספידן לואיס, שהיה מוכן להקריב קורבן אישי גדול על מנת לתקן את מה שהסכין לראות ככשל שוק, אולם בידינו לזרז את הגעתו, ובראש ובראשונה, להעניש את הדינוזאורים שיצרו את המציאות הקמעונאית בה אנו חיים.

"מגה" זקוקה רק לדחיפה קטנה כדי לפול, להחלטה פשוטה של כל אחד ואחת מאיתנו – לעולם לא לקנות בה עוד. התמוטטות של רשת בסדר גודל כזה, שתתרחש באופן מובהק כתוצאה מבחירה של צרכנים, תאותת גם לשאר בעלי הרשתות שרווחיהם אינם מובטחים. שאין חוקים לשוק החופשי מלבד החוקים אותם אנחנו קובעים. שהגינות, שירות אישי, שכר נאות, תנאים סוציאליים, הזדמנות שווה לספקים קטנים ותחרות אמיתית הם ערכים שעדיין מדברים גם לאנשים שרק הגיעו על מנת לרכוש ירקות וקטניות. במילים אחרות, "מגה" חייבת למות כדי שהסולידריות תוכל לחזור לחיות.

*** 

נ.ב.

מבחינת הפוטנציאל, הדבר הקרוב ביותר שיש לנו כיום לרשת טובה היא החנות "שלנו" – קואופרטיב צרכני חברתי שהקים סופר ראשון בשדרות ההשכלה בתל אביב. לפני שלוש שנים רכשתי מניה בעלות של 1,000 ₪ (המחיר נותר זהה גם היום וניתן לפרוס לעשרה תשלומים), ומי שמעוניין לעשות צעד חיובי לקראת הקמה של סניף שני מוזמן להיכנס לאתר להצטרף ליוזמה הברוכה.

שלנו מניה

הסופר הראשון שנפתח מרוחק מביתי, אולם לאחר סגירת "מגה" יתפנו כאמור עשרות סניפים במרכזי הערים, ואם מספיק אנשים ירכשו מניות נוספות, ייתכן והסניף הבא יהיה יותר קרוב.

 

***

באותו נושא

הכלכלה פורחת, המטוסים נופלים

רק לא רשת

תגובות10

  • להגיב יולי 18, 2015

    ג׳ודאס מקב

    אני מתעב את כל הרשתות באשר הן ומקפיד לקנות ככול שניתן מאנשים ישירות – לשמחתי אני גר בחלק של כפר סבא שמשמר מושג של עיר שכבר כמעט בלתי ניתן למצוא אותו ברחבי הארץ – שוק פירות וירקות, חנויות מזון קטנות כמו חנות שוקולד, חנות פיצוחים וקטניות , חנות טבע (בוז לעדן טבע) ועוד

    אבל מה שאתה מציע הוא חצי הסיפור – אתה מציע לאנשים להעניש את מגה, אבל באותה הנשימה צריך גם להפסיק לקנות בכל שאר המקומות – שופרסל וכדומה – אחרת מה עשינו בזה?

      

    • עמית נויפלד
      להגיב יולי 18, 2015

      עמית נויפלד

      אכן בחלק גדול מהערים האפשרות הזאת כבר לא קיימת, התכנון היום דוגל בהפרדת שימושים במקום עירוב שימושים, ומחסל כל שמץ של עירוניות ראויה.

      בפוסט הזה אני אכן קורא להעניש את מגה (ולתמוך בסופר הקואופרטיבי) אבל אני מקווה שמבין השורות עולה שאני כמובן מתנגד לכל רשת באשר היא, אמ:פמ, שופרסל, שיווק השקמה… כולן צריכות לטעמי להיעלם מן העולם, או לסגל לעצמן מערך ארגוני כמו של רשת "ג'ון לואיס" הבריטית שסקרתי בקצרה בפוסט.

        

  • להגיב יולי 19, 2015

    תמר

    גם מזלי התמזל ובאזור יהוד-אור יהודה יש עדיין סופרים משפחתיים, חנות טבע ותיקה ומצויינת, חנות פיצוחים וירקנים מדהימים שהולכים בלילה לשוק ומביאים סחורה טרייה בכל בוקר. כל אלה שווים את ההשקעה שלנו.

      

  • להשבית את מגה בשביל יוליה הקופאית http://healworlds.blogspot.co.il/2013/04/30.html

      

  • להגיב יולי 19, 2015

    יאיר מולאי

    מאמר מאוד מעניין. אני מניח שבעלות עובדים על מקום העבודה תהיה יעילה כל עוד הגודל מוגבל, לפחות בתחילת הדרך.
    לגבי המניה שרכשת, עצם העובדה שאינך אחד העובדים ושהמקום אינו מקור הפרנסה שלך, מעקר את הרעיון. אולי בשל כך מ2012 עוד לא נפתח סניף שני.

      

    • עמית נויפלד
      להגיב יולי 20, 2015

      עמית נויפלד

      כן, זאת הסיבה שכתבתי שזה "הכי קרוב שיש", אם כי אני לא חושב שזה מה שמעכב את פתיחת הסניף השני, הבעיה נעוצה למיטב הבנתי בגיוס חברים חדשים לקואופרטיב וביצירת הון מספק לסניף השני.

        

  • להגיב יולי 20, 2015

    עידית

    אני גרה בראשון לציון. איפה אני יכולה לקנות מזון שלא ברשתות ?

      

  • להגיב אוקטובר 20, 2015

    שביט

    אני שמח לעודד ולרכוש בחנויות קטנות של מסחר קמעונאי אבל כשמתבוננים במחירים המבוקשים בחלק מהחנויות הללו- ובעקיר בחנויות המוכרים מצרכי ם קיומיים -(מכולת ירקות וכדומה) אני נס על נפשי לסופרמרקט הסמוך ( עדיף של רשת קטנה, כמו שלשמחתי יש לי) כי אף תירוץ לא יביא אותי לקנות משהו שעולה 50% יותר לפחות מהסופר הסמוך. בסופו של דבר מה שמעניין אותי זה כמה אני מוציא ואין לי שום כוונה לפרנס גזלנים שלא מצליחים לנהל כסק קטן במחירים שפויים. מעניין שזה מצליח יפה במדינות רבות אחרות ואף אחד לא בוכה שם כל יום על עלויות התפעול.

      

    • עמית נויפלד
      להגיב אוקטובר 20, 2015

      עמית נויפלד

      כתבתי על זה בהרבה מקומות כבר, אני ממש לא מצפה מאנשים שייראו ברכישה בעסקים קטנים "תרומה" לקהילה, וישלמו סכומים גבוהים יותר ממה שהיו יכולים במקום אחר. העניין הוא שאני לא נתקל בהפרשי מחירים של 50% (וגם לא קרוב לזה) בין המכולת שאני קונה בה לסניף של מגה בעיר שפעם הייתי קונה בו, ואני בפירוש עושה השוואות מחירים (כשכבר הייתי מוצא הפרש שנראה לי גבוה הייתי אומר למכולינק שלי והוא משווה את המחיר לזה של הסופר). אני מודה שאת רוב הקניות שלי אני עורך בשוק, מה שמוזיל עוד יותר את סל הקניות שלי.

      יש במגזין "ממון" של ידיעות אחרונות פינה קטנה למטה מימין בעמוד השער – תמיד משווים שם מחיר של מוצר אחד נבחר בשתי רשתות (ורק רשתות) ההפרשים שם לפעמים לא נורמלים, ואין עקביות. יום אחד רמי לוי יותר זול ויום אחר שופרסל שלי. הטענה לפיכך שרשתות יותר זולות ממכולות (כלכלת גודל) הינה בעייתית, ונובעת ככל הנראה ממסעות הפרסום עליהם מוציאות הרשתות הון תועפות.

      בשורה התחתונה, אני חושב שכדאי לקנות בעסקים קטנים גם אם הם מעט יותר יקרים, ופשוט לקנות פחות ולזרוק פחות (בתחום המזון), אבל אני בפירוש כופר בקביעה מראש שהם אכן יקרים יותר, וחושב שצריך לבדוק באופן פרטני כל מקרה לגופו.

        

השאירו תגובה