חיים ללא יעדים

בפוסט האחרון שעלה באתר הישן, "תיהנו מהדרך", סקרתי בקצרה אפליקציית ניווט חדשה, המפותחת בימים אלה במעבדות "יאהו", המבקשת להביא אותנו ליעדנו בדרך המהנה ביותר, ולאו דווקא בזו הקצרה ביותר. קוארסיה, המהנדס שהגה את הרעיון, סיפר בהרצאת ה"טד" כי: "במשך יותר מידי זמן הייתי שבוי של כת היעילות", מה שגרם לכך שתמיד חיפש את הדרך הקצרה והיעילה ביותר, אולם לא עוד.

יעדים באפליקציות ניווט הם רק דוגמא אחת לאופן שבו השתלטה כת היעילות על חיינו. מרביתנו קובעים לעצמנו יעדים כמעט בכל תחום בחיים, יהיה זה קריירה, לימודים, משפחה או אפילו זמן פנאי. הפוסט הנוכחי מבקש לקרוא תגר על רעיון "היעד/מטרה" בכללותו, ולנסות לטעון כי חיים ללא יעדים, הם ככל הנראה הדרך הטובה ביותר והמהנה ביותר להתקדם לכל מקום שתרצו. אבל קודם לכן, הבהרה קצרה – כשאני כותב יעדים, אני מתכוון לכאלה שאנו מגבילים בזמן ומודדים לפי הספקים, ולא לחלומות, רצונות ושאיפות, שאינם תחומים לרשימות מסודרות או נתונים למעקבים שבועיים.

רשימות הן באמת מקום טוב להתחיל. עד לפני שנים ספורות הייתי מכור לרשימות. על עמודי מחברת ריקים הייתי משרבט שורה של יעדים שהצבתי לעצמי, אותם ציפיתי להשיג בדרך כלל בטווח של עד שנה. מאחר ויש לי נטייה לשמור כמעט כל פיסת נייר עליה כתבתי דבר מה, אני יכול גם כיום, ובכל רגע בו אני מעוניין לחוש מבוכה קלה, לאתר אחת מהן ולעיין במטרות שהיו אמורות, באותה תקופה, להבטיח שאהיה מרוצה ומסופק, או לפחות שאהיה בכל עת "בהתקדמות" לקראת דבר מה.

הרשימות כללו מגוון רחב של יעדים. החל במרחקי ריצה, משקלים להרמה ועליות מתח שאוכל לעשות ללא הפסקה, וכלה בקריאת כל כתבי עגנון (במהדורה החדשה) פרסום רומן ראשון וסיום דוקטורט עד גיל כך וכך (הדד ליין כפי שאתם מבינים נדחף קדימה משנה לשנה). המשותף לכל הרשימות הוא שאף לא אחת מהן הצליחה לממש את ייעודה ולדחוף אותי באמת כלפי השגת המטרות, ובדרך כלל הושג ההפך מכך – חוסר היכולת שלי לעמוד ביעדים תסכל אותי, ולעיתים הביא לכך שמשכתי את ידי לחלוטין מעשיית אותו דבר.

ייאמר לזכותי שגם באותם ימים ידעתי ליהנות מפעילויות חסרות תכלית לחלוטין, כגון שיטוט של שעות ברחובות או בהייה למרחקים ארוכים, אולם כאשר אני מסתכל על התמונה הכללית הייתי לחלוטין שבוי ברוחה של תקופתנו האינסטרומנטלית – חיים ראויים הם אלה החותרים ללא ליאות לעברן של מטרות ברורות ויעדים מאתגרים, או במילים ארציות יותר, אם מישהו שלא פגש בך זמן מה שואל "אז מה חדש", כדאי מאוד שתהיה לך תשובה טובה של יותר ממשפט אחד. במובן זה, הגמילה האישית מרשימות היעדים החלה מעט אחרי שנחשפתי לקיומה של תנועת ההאטה, והגיעה לשיאה בשבועות האחרונים, בהם אני חי (בהשראתם של ליאו בבאוטה וג'ושוע פילדס) ללא כל מטרה אמיתית.

הבעיה עם מטרות

אל תבינו אותי לא נכון, מטרות הן לא דבר רע כשלעצמו, וגם ברגעים אלה ממש אני אוחז לפחות במטא-מטרה אחת, שהיא הפיכתו של הטור "היסטוריה של מהירות" (שנקטע באיבו בשל חוסר התאמה לפורמט) לספר הראשון שייצא בהוצאת סלואו. ההבדל נעוץ באופן שבו אני מתייחס ליעד עצמו, או נכון יותר, בחוסר היחס שלי ליעד עצמו, קרי, לסיום הכתיבה ופרסום הטקסט הערוך. עד לפני מספר חודשים הייתי מתענה בשל חוסר עמידה ביעדי ההתקדמות שקבעתי, וההבנה שייתכן ולא אזכה לפרסם את כתב יד במועד שהצבתי לעצמי. הסיטואציה הפכה את תהליך הכתיבה למהנה פחות משיכול היה להיות – יותר ממה שרציתי לייצר טקסט טוב רציתי לראות את מספרי העמודים מתקדמים (היה יעד למספר העמודים), וזאת אולי הבעיה העיקרית עם הצבת המטרות והיעדים – במקרים רבים הם גורמים לנו לפספס את ההנאה מהתהליך.

בעבר, כאשר ביקשתי להשיל מספר ק"ג ממשקלי, הייתי יוצא לרוץ עם שעון עצר, המטרה היתה לרוץ 30 דקות, ואחר כך 45 דקות, ולבסוף שעה שלמה ברציפות. בחלק מהריצות הייתי מתענה על מנת להגיע ליעד, ובחלק הייתי עוצר ביעד למרות שיכולתי להמשיך, ובשני המקרים, היעד היה הדבר היחיד שעניין אותי. כמעט שלא הצלחתי ליהנות מהריצה עצמה, למרות שברוב המקרים הייתי רץ לצד הים ובזמן השקיעה.

כאשר החלטתי שאקרא את כל כתבי עגנון, עצם המטרה הרסה כל חלקה טובה בהנאת הקריאה. האסופה כולה (23 כרכים במספר) רחפה בעל עת מעל תהליך הקריאה, מאיצה בו עד שעלילת "תמול שלשום" התערבבה בזו ש"על כפות המנעול", "סיפור פשוט" בזה של ו"היה העקוב למישור", וכך הלאה. הפסקתי אחרי שמונה ספרים.

קריאת כל ספרי עגנון היא כמובן מטרה תמוהה מלכתחילה, אולם שאלו את עצמכם אם התיאור שאני מעלה על הכתב אינו מוכר לכם מתחומים אחרים בחייכם, יהיו אלה מטרות שהצבתם לעצמכם בקריירה (גיוס כך וכך לקוחות עד…) בתחביבים (לדעת לפרוט על גיטרה את "מדרגות לגן עדן" בתוך…) בחיי אהבה (למצוא את אשת חלומותיי ולהקים משפחה לפני…) וכך הלאה. במידה ומשהו מזה מצלצל מוכר, אל דאגה, אתם בחברה טובה, ויש דרך פשוטה וקלה לשנות את הגישה.

תשטפו את הקערה

אחד המאמרים הפופולאריים ביותר באתר, לפחות ביחס ישיר למספר הגולשים באותה תקופה, היה הפרק הראשון בטור "הרגלי זן", בו סופר על נזיר זן צעיר שהגיע למנזר, להוט כולו ללמוד את רזי השיטה:

נזיר פנה אל ג’ושו ואמר לו “זה עתה הצטרפתי למנזר, אנא, למד אותי”
ג’ושו שאל “אכלת את דייסת האורז שלך?”
הנזיר ענה “כן, אכלתי אותה”
“אם כך”, ענה ג’ושו, “כדאי שתשטוף את הקערה שלך”.
ובאותו רגע חווה הנזיר הארה.

סיפור הזן הקצר מבקש להעביר את הרעיון שהעשייה עצמה, והנוכחות שלנו במהלכה, חשובים יותר מהמטרה הגדולה שלאורה אנחנו מתיימרים לכלכל את צעדינו, ושעצם ההנאה נובעת מהרגע הנוכחי, ולא מסימון ה-"וי" בסופו של התהליך.

נכון להיום, כשאני מתיישב לכתוב אני עושה זאת ללא דד-ליין המרחף מעל ראשי. כשאני חושב על זה, בשלוש וחצי השנים האחרונות כתבתי בערך 300 פוסטים לאתר סלואו, באורך ממוצע של 1,000 מילה, כלומר, סה"כ 300,000 מילים שהיו יכולות לכלכל שלושה ספרים מלאים. אם בתחילת הדרך הייתי מציב לעצמי את המטרה הזו, ספק רב אם הייתי מצליח לעמוד בה. מאחר ולא היה יעד ברור, הרשתי לעצמי להיות ורסטילי, ליהנות מהכתיבה, מההיכרות עם האנשים החדשים שיצא לי לפגוש במהלך השנים, מהתחקיר ומהשינויים שעברתי תוך כדי התהליך.

אני מתחיל ממש היום סמסטר חמישי של לימודי גרמנית במכון גתה. הסיבה הרשמית היא שאני "צריך" לדעת גרמנית על בורייה על מנת לשוב ללימודי הדוקטורט. נכון להיום, אני כלל לא בטוח שאשוב לכתיבת המחקר, אולם בלימודי הגרמנית אני מתמיד בחדווה. אני לא רק נהנה מלימוד השפה עצמה, אלא גם מחברתם של האנשים שאני פוגש במהלכה. אין מטרה, יעד, דד-ליין או תעודת גמר שדוחפת אותי הלאה, רק הסיפוק מהלמידה עצמה.

חיים ללא יעדים

לא משנה איזה יעדים אתם נוהגים להציב לעצמכם – אישיים, עסקיים, בריאותיים, צרכניים, קצרי טווח, ארוכי טווח… – נסו לחיות בתור התחלה חודש אחד ללא כל יעד ברור, דד-ליין או קו מטרה דמיוני שרק חצייתו תאפשר לכם לטפוח לעצמכם על שכמכם. אני מבטיח לכם שחייכם יהיו רגועים יותר, מהנים יותר, ובאופן מפתיע גם פרודוקטיביים יותר – מרגע שהלחץ להספיק נעלם, העשייה הופכת להיות אינטואיטיבית וקלה.

חודש של חיים ללא יעדים עלול להישמע כמו יעד בפני עצמו, אז רק כדי למנוע את האפשרות הזו, אל תקבעו לעצמכם יום ממנו אתם מתחילים. הדרך הטובה ביותר לפצוח בתהליך היא לא להגדיר יעדים חדשים, ולנסות להרפות מאלה הקיימים. ברגע שהמטרה הסופית לא תוצב לנגד עיניכם בכל עת, תוכלו להתחיל ליהנות מהדרך, להיות נוכחים בתהליכים היומיומיים, ולשטוף את הקערה שלכם מתוך שמחה אמתית.

***

למקרה שפספסתם – מהדורה חדשה ומעודכנת של המדריך המלא להאטה זמינה עכשיו באתר הוצאת הקיבוץ המאוחד ובכל חנויות הספרים.