בשבועות האחרונים, ובהשראתם של ג'ושוע פילדס וליאו בבאוטה (מהבלוגים "המינימליסטים" ו-"הרגלי זן"), אני מתנסה ב"חיים ללא מטרות/יעדים". הסיבות לניסוי והתוצאות יפורטו כמובן בפוסט נפרד, והסיבה לטיזר היא הרצאת טד קצרה שנשלחה אלי על ידי חברה טובה, ועוסקת בפן אחד, אולי המוכר ביותר, של ההתמכרות המודרנית להגעה ליעד בזמן המהיר ביותר – אפליקציות הניווט כדוגמת וויז'.
"יש לי ווידוי. כמדען ומהנדס, התמקדתי ביעילות הרבה שנים. אבל יעילות יכולה להיות כת", כך פותח דניאל קוארסיה את הרצאתו, במהלכה הוא מציג את האפליקציה שפיתח ועונה לשם "מפות שמחות" – תוכנת ניווט אשר לוקחת בחשבון לא רק את הדרך הקצרה ביותר אל היעד, כי אם גם את הדרך שתגרום לנו את האושר הגדול ביותר בדרך אליו.
"לפני כמה שנים", הוא מספר, "אחרי שסיימתי את הדוקטורט שלי בלונדון, עברתי לבוסטון. חייתי בבוסטון ועבדתי בקיימברידג'. באותו קיץ קניתי אופני מרוץ ורכבתי כל יום לעבודה. כדי למצוא את הדרך השתמשתי בטלפון שלי, והוא לקח אותי דרך שדרות מסצ'וסטס, המסלול הקצר ביותר מבוסטון לקיימברידג'. אחרי חודש של רכיבה דרך שדרות מסצ'וסטס, העמוסות במכוניות, החלטתי לרכב יום אחד במסלול שונה. אני לא זוכר מדוע קיבלתי את ההחלטה לבצע מעקף, אבל אני זוכר את תחושת ההפתעה: ההפתעה של למצוא רחוב ללא מכוניות, ההפתעה של למצוא רחוב מכוסה בעלים ומוקף עצים. אחרי ההפתעה הגיעה הבושה. איך הייתי יכול להיות כל כך עיוור? במשך חודש שלם הייתי לכוד באפליקציית מובייל עד שנסיעה לעבודה הסתכמה בדבר אחד בלבד – הדרך הקצרה ביותר. במסע הבודד הזה לא היתה מחשבה על הנאה מהדרך, לא על חיבור לטבע, לא על האפשרות להביט בעיניים של אנשים אחרים, וכל זאת מפני שחסכתי דקה אחת בזמן הנסיעה".
האפליקציה, על פיתוחה עמל קוארסיה בימים אלה בשיתוף עם מעבדות יאהו!, מציגה מסלולים "שמחים" ואלטרנטיביים להגעה מנקודה א' לנקודה ב' – מסלולים יפים, היסטוריים, שקטים, ירוקים וכו', והגם שהיא כרגע ממפה את העיר לונדון בלבד, אין שום סיבה שנחכה עד להגעתה לארצנו הקטנה. כל אחד ואחת מאתנו מכירים היטב את העיר/אזור בו הם גרים, ואין שום מניעה שנתכנן בעבור עצמנו מסלולים שמחים מכל מקום לכל מקום.
באופן אישי, וכאשר אני עושה שימוש ברכב הפרטי, אני תמיד מעדיף נסיעה בתוך העיר על פני נסיעה בנתיבי איילון. מעבר לעובדה שבשעות העומס שניהם פקוקים באותה מידה, הנסיעה בעיר מאפשרת לי לבהות באנשים ובעסקים, וליהנות מקצב המטרופולין החי, בעוד שנסיעה בכביש המהיר מצמצת את החוויה לניסיון הרואי להגיע הביתה בחתיכה אחת. גם המסלול בתוך העיר יכול להשתנות, ולעיתים אני מבכר את הדרך הארוכה יותר רק מפני שהיא עוברת במקביל לים. מדהים איזו השפעה מיסטית יש לנוף הזה על נהגים, במיוחד בימים סוערים כמו אתמול. בעוד שלאורך כל רחוב הירקון נהגים מסביבי לא הפסיקו לצפור, להידחף ולהאיץ בכל פעם שנגלה אל מולם חצי מטר פנוי, הרי שמרגע שנגלה לעינינו הים כולם כאחד מחו את הקצף מבין שפתותיהם, האטו את מהירות הנסיעה, ובהו ככל שהתאפשר להם במחזה הסוער והמהפנט. יותר טוב מצ'יפרלקס אני מבטיח לכם.
על אופניים המצב אינו שונה. מצד אחד אני אוהב לרכב על הכביש לצד המכוניות, ובמובן מסוים רואה בכך כמעט שליחות, אולם אין להשוות זאת להנאה המתלווה לרכיבה דרך פארק הירקון או על הטיילת. מחקר אליו נחשפתי בעבר בדק ומצא שאנשים הגרים קרוב לפארק ירוק יהיו בסבירות גבוהה מאושרים יותר מכלל האוכלוסייה. מאחר ואין מספיק פארקים וגנים בערים על מנת שנגור כולנו לצדם, אני ממליץ לשלב אותם במסלולים היומיים שאנחנו עושים – זה לא חייב להיות פארק הירקון, גם גינה קטנה וירוקה המבצבצת מבין קבוצת בניינים אפורים בהחלט יכולה לעשות את העבודה.
בעת הליכה ברגל האפשרויות הן כמעט בלתי מוגבלות. בדרך כלל כשאני הולך לבקר חברים בפלורנטין אני אעשה עיקוף קטן דרך אזור המוסכים (גינת המשחקים הגדולה של כל אמני הגרפיטי בעיר), ואנסה לראות מה התחדש בגלריית הרחוב העירונית. מסלולים אחרים יכולים לספוג מעקפים על מנת לבחון בניינים היסטוריים או מיוחדים, ואם אינכם יודעים כיצד לאתר אותם, אפשר פשוט לחפש בגוגל "היסטוריה של …" ושם העיר בה אתם חיים. מובטח לכם שתגלו אינספור נקודות מרתקות שתוכלו לשבץ בדרך לכל אחד מיעדים הבאים.
בקיצור (למרות שהפוסט עוסק בהפך מכך), ולפחות עד שאכתוב את המדריך המלא לחיים ללא יעדים, נסו להתחמק מלפיתתה של "כת היעילות", לפחות כשאתם בדרכים. עוד חמש דקות לכאן או לכאן לא באמת ישנו לכם את החיים, אבל מסלול "שמח" בהחלט יכול להפוך אתכם ליותר מאושרים.
ובמילות הסיום של דניאל קוארסיה: "אם אתם חושבים שהרפתקה היא מסוכנת, נסו את השגרה, היא קטלנית".
________
ג׳ודאס
מקסים
ג׳ודאס
דוד
תודה
שווה לנסות
דוד
נילי
שיניתי את ההגדרות בוויז כך, שאמנע מכבישי אגרה וכן אקבל הצעות לדרכים עם נוף.
והאמת היא שבדרכי לאזורים מרוחקים אני מקשיבה יותר למוסיקה ומטיילת בתוך גלויות
נילי
נדב
אהבתי ממש 🙂
נדב
אלעד
גישה מגניבה.
זה קצת כמו להיות תייר בסביבה שלך, לא מעניין אותך מה הדרך הקצרה אלה כמה שיותר להנות מהדרך.
אלעד