Arts & Crafts, או, מה ההפך מ"מיוצר בסין"

לפני כשבועיים קיבלתי הודעה מגולש ותיק ויקר בשם יואב א. ששלח לי לינק לאתר Custommade אליו צירף את הכותרת "מה ההפך ממיוצר בסין?". הלינק הוביל לאתר המשמש כפלטפורמה לחיבור בין צרכנים לאמנים המייצרים פריטים לפי הזמנה, ולא פחות חשוב, לעילה מספקת לפוסט אודות תנועת Arts and Crafts ("אמניות ומלאכות" בתרגום אחד ואפשרי) שאני מתכוון לכתוב מזה בערך שלוש שנים.

עשרות ספרים נכתבו על תנועת "אמניות ומלאכות", והערך הויקיפדי לבדו מכיל כ- 5,500 מילה (לא כולל לינקים רלוונטיים להרחבה), כך שמראש אני מתנצל על הרידוד שאני עומד לערוך לתופעה התרבותית/חברתית/פילוסופית/אמנותית ועיצובית, שזכתה לעדנה בין השנים 1880-1920 (ולטעמי עושה בעשורים האחרונים את דרכה חזרה אל קדימת הבמה), וביקשה לקרוא תיגר על תוצריה של המהפכה התעשייתית, ובראש ובראשונה על רעיון "חלוקת העבודה" שהתלווה כמעט מייד להופעתה של המכונה.

רנה דקראט, תומאסו קמפנלו, ועוד עשרות הוגים בני המאה השבע עשרה והשמונה עשרה, האמינו שהמכונה, שאת ניצניה הראשונים זכו לראות כבר בימי חייהם, עתידה היתה לשחרר את האדם מהצורך לעבוד, ולאפשר לו להתפנות לפעילויות ראויות יותר, כגון רכישת השכלה ולקיחת חלק בפיתוח התרבות האנושית. במציאות, המכונה הפכה את העובד לאמצעי, לבורג קטן במערך היצרני. בעוד שבעבר אדם אחד היה אמון על בנייתו/הרכבתו של מוצר (אמן לצורך העניין, אדם שהחל את דרכו כשוליה ועבר הכשרה ארוכה), וגאוותו ותחושת הערך העצמי שלו היתה תלויה ביכולתו המקצועית, הרי שהופעתן של המכונות ביטלה את הצורך במיומנות משמעותית מצד הפועל המפעיל אותן. מאות האלפים שנעקרו מבתיהם בעת תנועת הגידור, מצאו עצמם משתרכים אל הערים שהלכו וגדלו בקצב מהיר, ומאחר ומלאכתם הישנה, שהצריכה התמחות ומקצועיות לא נדרשה עוד, ערכם הכלכלי ירד פלאים. על מנת לשרוד במציאות החדשה נאלצו מרביתם למצוא את מקומם לאורך פסי היצור במפעלים החדשים, ולבצע את אותה פעולה שוב ושוב עד אובדן חושים.

 

Mendel_I_089_r

עושה אוכפים (איור מהמאה החמש עשרה)


מתוך מציאות זו, של חלוקת עבודה אכזרית מצד אחד, ותוצרים משועתקים מצד שני, עלתה וצמחה תנועת "אמנויות ומלאכות". אחד מהוגיה המרכזיים של התנועה, ג'ון ראסקין, גרס כי בריאותה וחוסנה המוסרי של החברה מותנה בקיומם של בעלי מלאכה ואמנים המסוגלים לעצב ולייצר בכוחות עצמם את מוצרי הצריכה הבסיסיים, וזאת משום שמלאכות מעין אלה מעניקות לבעליהן תחושה של סיפוק עצמי והישג אישי שאינו ניתן לשחזור בתחומי המפעל המודרני. בהתאמה, חברי התנועה ביכרו מלאכות יד על פני תוצרים של בתי החרושת התעשייתיים ושימרו מסורת מלאכה עתיקות (חלקם אף הקימו מפעלים שייצרו בהתאם לשיטות מסורתיות). בשיאה הקיפה התנועה מגוון רחב של בעלי מקצוע, החל בארכיטקטים וכלה ביצרני רהיטים, והיא השפיעה רבות על רוב תחומי האמנות והייצור של אותה תקופה, החל בספרות, פיסול וצילום, וכלה בכלי קרמיקה, זכוכית או שטיחים.

Mendel_II_017_r

נפח (איור מהמאה החמש עשרה)

מרביתם, חשוב לציין, לא הביעו התנגדות לעצם קיומה של המכונה, אלא רק לרעיון "חלוקת העבודה" כפי שסקרתי אותו בקצרה. לטעמם, המודל הנכון לבעל מלאכה וליצרן היה אותו אחד ששלט בכיפה בימי הביניים – אמן האמון על המלאכה מראשיתה ועד סופה, נעזר לכל היותר בשוליה, וחבר בגילדה של אמנים כמותו.

רעיונותיה של התנועה נתקלו בהתנגדויות רבות, הראשית שבהן היא הטענה כי מדובר במחשבות רומנטיות שאינן מתאימות לעולם מודרני, צרכני ומתפתח, וזה האחרון אכן הכריע בסופו של דבר את המאבק. התנועה, על רעיונותיה היפים, נכנעה לכוחם של המפעלים בסיפוק תאבונם הבלתי פוסק של הצרכנים לעוד ועוד מוצרים.

קצת יותר ממאה שנים אחרי, ולא מעט בזכות התעוררות מחודשת ומודעות עולה וגוברת לנזקים המתלווים לתרבות הצריכה העכשווית, כמו גם לתרבות העבודה הנוכחית, ניתן לומר כי רעיונותיה הרומנטיים של תנועת "אמנויות ומלאכות" חוזרים לחיים. אתר Custommade הינו רק סנונית אחת מיני רבות המבשרות את בואה של המהפכה – לא עוד מוצרים חסרי אופי או ייחוד הנפלטים מבתי החרושת העצומים של תאגידי הענק, כי אם חפצים ופריטים מאחוריהם עומד אמן, סיפור, ובלא מעט פעמים שיתוף פעולה אמיתי עם הצרכן המזמין.

קחו לכם דקה ועשרים ושש שניות על מנת לצפות בסרטון הזה של בעלי אתר Custommade, הם מצליחים לומר זאת בצורה הרבה יותר טובה ממה שאני יכול.


הזכרתי זאת בעבר בכמה פוסטים, אולם חשוב לי לציין זאת שוב – את ספת העור שבסלון שלי רכשתי מנגריה מקומית קטנה. גם את ארון הספרים שלי בנה נגר עצמאי. את הכורסא שרכשתי כגרוטאה בשוק הפשפשים שיפצה רפדית צעירה וחיננית, וכמעט כל חולצות הטי שלי (שמהוות את מרבית המלתחה שלי) נקנו בחנותו של מעצב ישראלי שמייצר אותן בעצמו. אני מזכיר כל זאת שוב על מנת להתמודד עם טענת "המחיר" שצצה ועולה בדרך כלל בשלב זה – מוצרים שיוצרו על ידי בעלי מלאכה יהיו תמיד יקרים יותר מאלה שנפלטו מפס הייצור בעולם השלישי. במציאות, לא רק שטענה זו אינה נכונה בחלק גדול מהמקרים, הרי שכמעט תמיד האיכות המתלווה למוצר מפצה עבור הפער בחשבון הסופי.

ספת העור שלי עלתה 5,000 ₪, ובאותה תקופה אני מניח שיכולתי, כמו לא מעט מחברי, לרכוש ספה אחרת באיקאה בסכום של 2,000-2,500 ₪. אבל הספה שלי שורדת ומלווה אותי כבר יותר מ-15 שנים, וגורלן של כל ספות האיקאה שנקנו באותה תקופה נחרץ כבר לפני כעשור. זכרו את מנגנוני היישון המכוון והעיצוב לשבר המוטמעים במרבית מוצרי התעשייה המודרניים, רכישה של פריטים איכותיים מבעלי מקצוע אמיתיים היא דרך אחת טובה להתמודד איתם, ולהבטיח חיסכון בטווח הרחוק.

מעבר לכך, שאלו את עצמכם באיזה עולם הייתם רוצים לחיות – כזה המבוסס על מאות מיליוני עובדים בלתי מקצועיים, המבצעים את אותה פעולה שוב ושוב, במונוטוניות אכזרית שרק צ'אפלין יכול להפוך למשעשעת וחיננית, או בעולם של בעלי מלאכה עצמאיים וגאים, העומדים מאחורי המוצר שהם מוכרים מאלף ועד תו, ומאפשרים בעצם כך כלכלה מבוזרת ובת קיימא.

בישראל, למיטב ידיעתי, אין כרגע יוזמה דומה לאתר Custommade. בעבר דווקא הכרתי שני יזמים שהקימו אתר שיועד בדיוק לשם כך – הנגשה של קהילת מעצבים ואמנים מקומיים בלבד, שמכרו את מרכולתם באמצעות האתר, אולם עד מהרה, ובעקבות ההצלחה המסחררת שלו, הם החלו לייבא גם מאות מוצרי פלסטיק מעוצבים שיוצרו בסין (לטענתם בעקבות דרישות מקהל הלקוחות), וכך למעשה איבדו את ייחודו של האתר, והפכו לעוד "חנות מתנות מעוצבות" וירטואלית כמוה ניתן למצוא עוד עשרות.

הכפפה מונחת על השולחן, ואלוהים יודע שאם לא הייתי חובב נמנומים מושבע שאין עצם יזמית אחת בגופו, הייתי ממהר לזנק על הרעיון, ועד שזה יקרה, פשוט צאו לסיבוב ברחובות. אני מבטיח לכם שהם מלאים בבעלי מלאכה מקצועיים, ואמנים אמיתיים, שישמחו לספק לכם בדיוק את הדבר בו חשקה נפשכם, בדרך כלל עם אחריות לכל החיים.

_______

 באותו נושא:

לנתץ ולשפץ

על טכנולוגיה והאטה

על הקשר שבין תכנון לשבר והזכות לעצלות

_______

 

1 תגובה

  • להגיב פברואר 10, 2015

    דוד

    אתה נעול על הכיוון
    אני אוהב את קו החשיבה שלך
    תצליח

      

השאירו תגובה