רפואה איטית – חלק שני – פלצבו, נוצבו, שיבולת שועל והצהרת בייג'ינג

במהלך שלושת החודשים בהם סבלתי מהקאות, חוסר תאבון וירידה במשקל, ראיתי להערכתי כעשרה רופאים שונים. הגם שכל אחד מהם אחז בתחום התמחות שונה, ההתנהלות מולם היתה דומה. הייתי מגיע לחדר ההמתנה, מאתר את שמי ברשימת המוזמנים ומברר עם שאר הנוכחים מי נמצא כרגע בפנים. בדרך כלל הייתי ממתין כרבע שעה עד חצי שעה, ואז, לאחר שהייתי נכנס לחדרם, הייתי פוצח במונולוג מהיר, מנסה לדחוס את עלילות מצבי הרפואי עד כה במינימום הזמן האפשרי. הרופאים מצדם היו עוברים ברפרוף על ההפניות שהבאתי עמי, בהם היה תקציר בשפה מקצועית של הבדיקות שעשיתי עד כה, ולעיתים גם היו מגדילים לעשות וממשמשים אותי קלות.
מכאן, ועד להחלטתם על אופן הפעולה המומלץ, הדרך היתה קצרה – בדרך כלל פחות מדקה: מרשם לתרופה או הפניה חדשה. בממוצע, על כל חמש דקות של המתנה לרופא זכיתי לשהות בחדרו דקה אחת בלבד, שגם היא לעיתים הופרעה על ידי צלצול הטלפון במשרדו או על ידי נקישה קלה על הדלת ומיד אחריה ה"אני רק שאלה" הידועה לשמצה. אני כמובן לא לבד, סטטיסטיקות מעידות כי משך ביקור ממוצע אצל רופא בעולם המערבי עומד של שש דקות בלבד.

במהלך הבדיקות עצמן, שחלקן היו פולשניות למדי, המצב היה אפילו יותר קשה. הסגל הרפואי שביצע את הפרוצדורות הטכניות היה מיומן ואדיש כאחד. קשה להאשים אותם, חדר ההמתנה שהותרתי מאחורי היה מלא וגדוש, וקצב העבודה הנדרש מהם היה מקשה על כל אדם ובכל מקצוע לספק יחס אישי הולם, אבל עובדות אלה לא משנות את התוצאה הסופית – דווקא ברגעים בהם נזקקתי לאמפטיה זכיתי לכתף קרה, והרגשתי כמו שק תפוחי אדמה במקרה הטוב, ועכבר מעבדה במקרה הרע. לאחר הבדיקה עוד נותרת כמובן ההמתנה המייסרת לתשובה, שמגיעה בסופו של דבר במכתב לקוני הכתוב מבחינתי בשפה זרה, ומפנה להמשך בירור אצל רופא המשפחה.

1024px-Beydeman_Gomeopatiya_vzir

ציור של אלכסנדר ביידמן משנת 1857, המציג דמויות היסטוריות כפרסוניפיקציה של ההומאופתיה, צופים באכזריות לכאורה של הרפואה במאה ה-19.

 

רופא המשפחה שלי דווקא היה נקודה של אור במנהרה האפלה בה חייתי באותה תקופה. הוא טיפל גם באימי עד לפטירתה, וייתכן שמסיבה זו חש אחריות גדולה יותר כלפי, כמו לא היה מוכן לאבד עוד פציינט מאותה משפחה. כאשר הייתי מגיע לחדרו עם תשובה נוספת מאחת הבדיקות, הוא היה מקדיש לי זמן רב יחסית, קורא בעיון, בודק שוב, מתייעץ, ומביע את דאגתו הכנה מהמשך הירידה במשקלי, שלא הראה כל סימן כי בכוונתו להתייצב בזמן הקרוב. בשלב מסוים, ולאחר מפגשים עם רופאים אחרים שהריצו אותי על סרט נע, התחלתי להרגיש שעצם הישיבה במשרדו משפרת במעט את מצבי הפיזי והנפשי. היה לו אכפת, ובאופן שמעט הפתיע אותי באותם ימים, העובדה הפשוטה הזו עזרה.

וכאן בדיוק נכנסת לתמונה הרפואה האלטרנטיבית – בניגוד לאחותה הקונבנציונלית, תמיד יש לה זמן. פגישה ראשונה עם הומיאופת, למשל, תימשך בדרך כלל כשעתיים, ומרבית המטפלים האחרים מקדישים לפחות שעה למטופליהם. במהלך הפגישה, ומעבר לטיפול עצמו, יבקש המטפל לעמוד על מכלול חייו של האדם הניצב מולו – יחסו לעבודתו היומית, מצב הזוגיות שלו, קשריו עם משפחתו הקרובה והרחוקה, טראומות מן העבר, חששות, דאגות, שמחות – כאשר אני משחזר את הפגישה הראשונה שלי עם דוד, אני יכול להישבע שאפילו דקלמתי בפניו, לבקשתו, מספר שירים שכתבתי בזמנו. 

כצפוי, חלק מהמגיבים לפוסט הראשון מיהרו לתייג את הצלחת הטיפול כמקרה פרטני של "אפקט הפלצבו" – טיפול דמה בתרופה שאינה נושאת כל מרכיב פעיל שעדיין מביא לשיפור במצבו של החולה. הגם שקשה לקבוע בוודאות, אני מניח שלפחות חלק מהמגיבים התייחס לטיפול הפלצבו בזלזול, וחבל שכך. בשנים האחרונות נערכו מספר מחקרים שהעידו על יעילותו חסרת התקדים של הפלצבו, ובחנו את המרכיבים השונים המסייעים להצלחתו, ביניהם, לא מפתיע לגלות, נמנה הזמן אותו מקדיש הרופא למטופל.

בהרצאה מטה מתארת ליסה רנקין מגוון רחב של חולים שמצבם השתפר (או שנרפאו כליל) באמצעות טיפולי פלצבו: חולי איידס, סרטן,  כליות, לב, סכרת, לחץ דם גבוה – לא מדובר בבעיות פסיכוסומאטיות כי אם במחלות קשות, שחלקן נחשבות לסופניות. ההפתעה הגדולה מגיעה בדקה 07:00 – מחקר של אוניברסיטת הרווארד מצא שהחלק החשוב בטיפול הפלצבו הוא לא תרופת הדמה עצמה, כי אם יחסו של המטפל, או במילותיה שלה – הרופא הוא הפלצבו. באותה מידה, מצא המחקר, הרופא יכול גם לצור את "אפקט הנוצבו" – אפקט שלילי המשפיע לרעה על מצבו של החולה.

במידה ואנו מקבלים את מסקנות המחקרים הללו, אנחנו יכולים להתחיל להבין את כוחה המרכזי, לפחות לטעמי, של ההומיאופתיה בפרט ושל הרפואה האלטרנטיבית ככלל – בעולם בו מרבית הרופאים הקונבנציונליים עובדים בשיטת הסרט הנע, ההומיאופתיה מספקת את הסחורה מאחר והיא מקדישה את הזמן ומעניקה את המשענת, להם זקוק החולה לעיתים יותר מאשר לתרופה*. הקלישאה האומרת שהזמן מרפא הכול, בהחלט מקבלת חיזוק מהרפואה המשלימה.

_______

לא לחינם שמה השני של הרפואה האלטרנטיבית הוא "רפואה משלימה", ולטעמי היא יכולה להועיל רבות בשני מצבים עיקריים – מחלות כרוניות להן הרפואה הקונבנציונלית אינה מספקת מרפא, וטיפול נלווה לפרוצדורות רפואיות אשר בעצמן עלולות לגרום לנזקים קשים לגוף, כגון טיפולים כימותראפיים והקרנות.

אסטמה, ברונכיטיס, פסוריאזיס, דלקות מפרקים, מחלות אוטואימוניות, טרשת נפוצה, פרקינסון, לחץ דם גבוה ואי ספיקת לב הן רק חלק קטן מהבעיות הרפואיות המוגדרות כיום כמחלות כרוניות, קרי, מחלה אותה נושא החולה זמן רב, לעיתים כל חייו. הרפואה הקונבנציונלית מצליחה לספק בעבורן טיפולים משפרי חיים ומאריכי חיים, אולם היא אינה מצליחה, עדיין, להביא לריפוי מלא שלהן.

 כפי שכתבתי בעבר, אימי אובחנה בגיל צעיר כחולה בפוליציטמיה, מחלת דם כרונית, ומרגע שהמחלה התפרצה, כשלושים שנים לאחר שהתגלתה, ההתדרדרות הפיזית היתה חדה ומהירה, עד לפטירתה שנחזתה בדיוק מחריד על ידי הרופא שטיפל בה לאורך כל התקופה.

אינני יודע אם, או כיצד, היתה יכולה הרפואה האלטרנטיבית לסייע לאימי, שכן היא מעולם לא העלתה בדעתה לפנות למטפל מהתחום, אולם מחקרים רבים בדקו ומצאו כי חולים כרונים רבים מראים שיפור במצבם, עד כדי היעלמות המחלה, וזאת לאחר פנייה לתחום הרפואה האלטרנטיבית. דומה בעיני כי הסיבה לכך טמונה בקשר החזק בין גוף לנפש, הבא לידי ביטוי במחלות מעין אלה, והעובדה שחלקן נקשרות באופן הדוק למצבים של חרדה, מתח, עייפות ודיכאון – תסמינים שכיחים בעידן המהיר בו אנו חיים.

המקרה השני, שימוש ברפואה אלטרנטיבית לצד פרוצדורות רפואיות קונבנציונליות, נמצא כיעיל למדי בצמצום הנזקים ותופעות הלוואי הנגרמות כתוצאה מהן. בסרטון מטה מתאר אב בריטי כיצד החליט לטפל בבנו בן השלוש שאובחן כחולה בסרטן, באמצעות שילוב של רפואה קונבנציונלית ומגוון רחב של טיפולים אלטרנטיביים, ביניהם הומיאופתיה, דיקור, אירו וודה ונטורופתיה. לאורך כל שלבי הטיפול במחלה הפגין בנו עמידות גבוהה לתופעות הלוואי הקשות שהופיעו אצל ילדים אחרים שהיו מאושפזים עימו, והמאבק במחלה הוכתר בהצלחה כה גדולה, עד שכיום עומד האב בראשה של עמותה המסייעת להורים אחרים במצב דומה לעמוד בעול הכלכלי הנדרש על מנת להבטיח לילדיהם את הטיפול המשולב בו זכה בנו שלו. פנו לעצמכם 28:42 דקות מהחיים וצפו בהרצאה של האב היוצא דופן הזה, ואני מבטיח לכם שלא תתחרטו.

הטיעון האחרון לזכותה של הרפואה האלטרנטיבית נובע ישירות מן הידע בו היא אוחזת ואותו היא משמרת, אשר לעיתים קרובות מוצא את דרכו גם לתחומה של הרפואה הקונבנציונלית, ובראשו ניתן להציב את תחום צמחי המרפא – ההרבליזם. לא מעט מהתרופות בהן אנו משתמשים כיום מבוססות על תמציות צמחים, ובבתי חולים רבים ברחבי העולם מועסקים הרבליסטים מקצועיים המגיעים מתחומי הכימיה, הבוטניקה והביולוגיה, אשר עובדים לצד הצוות הרפואי ומעניקים טיפול משלים לחולים. בישראל תחום רפואת צמחי המרפא עדיין לא זכה לחיבוק הממסד, אולם לא מעט רופאים משלבים המלצות לשימוש בצמחי מרפא מוכרים לצד הטיפול שהם מעניקים. הנה למשל רשימה קצרה של צמחי מרפא לחיזוק המופיעה באתר המחלה האונקולוגית של בית החולים לינדאו:

שיבולת שועל AVENA-SATIVA – הצמח נחשב כמחזק כללי ותומך בכל המערכות העצביות והגופניות של הגוף בעיקר במצבי מחלה וסטרס.

וורבנה VERBENA – הצמח נחשב כמזין מרגיע ומשפר מצב הרוח.

סרפד URTICA  – הצמח מכיל "מחסן" של ויטמינים ומינראלים ולכן נחשב כמחזק ומזין מערכות רבות בגוף.

מאקה  MACA – בשל היותו עשיר בחומצות אמינו ובחלבונים נחשב כמזין וכמחזק את הגוף. 

פיטריות "כוח" יפניות – ריישי + מאיטאקי + שיטאקי – נחשבות כמעלות אנרגיה ומחזקות מערכות רבות בגוף.

ההכרה בחשיבותה ותרומתה של הרפואה האלטרנטיבית חלחלה באיטיות אך באדיקות בעשרות השנים האחרונות, והביאה לכך שבנובמבר 2008 נערך כנס של ארגון הבריאות העולמי (WHO) בנושא רפואה מסורתית, ובו ניתנה הצהרת בייג'ינג. במאי 2009 אושרה ההצהרה על ידי כל המשתתפים באסיפה הכללית של ארגון הבריאות העולמי. ההצהרה מסכמת את עמדתן של המדינות החברות בארגון הבריאות העולמי בכל מה שנוגע לרפואה המסורתית, שמכונה גם אלטרנטיבית, עממית או משלימה. עיקרי ההצהרה: יש לכבד, לשמר, לקדם ולהנגיש את הרפואה המסורתית, באופן נרחב והולם. הממשלות הן האחראיות על בריאות הציבור ולכן עליהן לקבוע תקנות וסטנדרטים ולהסדיר במערכת הבריאות את השימוש בתרופות מסורתיות כך שיהיה הולם, בטוח ויעיל. מתוך הכרה בהתפתחות המושגת במדינות בהן שולבה הרפואה המסורתית במערכת הבריאות הלאומית, ההצהרה קוראת למדינות שעדיין לא עשו כן לנקוט יוזמה. יש לפתח ולחקור, תוך שיתוף פעולה בינלאומי, צמחים ורפואות מסורתיות. על הממשלות להקים מערכי הכשרה, הסמכה ורישוי של מתמחים ברפואה מסורתית. יש לחזק את הקשר בין הרפואה הקונבנציונלית והמסורתית, ולהקים תוכניות הכשרה נאותות לעוסקים ברפואה ציבורית, סטודנטים לרפואה וחוקרים.

בשורה התחתונה, אם נקלעתם למצב רפואי שחורג מתחום השפעת העונתית, הייתי ממליץ בלב שלם לבחון את האפשרויות הניצבות בפניכם בתחום הטיפולים האלטרנטיביים, ולעשות זאת במקביל לטיפול ומעקב בעולמה הקונבנציונלי של הרפואה. מעבר לכך, נסו פשוט להישאר בריאים.

_______

לחלק הראשון – ההומיאופת שהציל אותי

_______

*אין בכוונתי להצטרף בכך לטוענים שתרופות ההומיאופתיה הן פלצבו, ובנושא זה אני מתעקש להיוותר אגנוסטיקן

_______

תגובות9

  • להגיב ינואר 14, 2015

    רוזה מרציפן

    אם התועלת שבהומאופתיה היא ביחס מהמטפל, אז בבקשה שלא ימכור את המים בלי כלום שלו במחיר מופקע כתרופה. כל עוד הוא עושה את זה, זאת שרלטנות לשמה ואין שום סיבה שמערכת הבריאות תתמוך בשרלטנים.

      

    • עמית נויפלד
      להגיב ינואר 14, 2015

      עמית נויפלד

      רוזה, שנים שלא התראנו פה…
      הטיפול שלי היה מסובסד על ידי קופת חולים כללית, והתרופה עלתה עשרות בודדות של שקלים.

      מעבר לכך, וכמו שהערתי למטה, אני דבק בעמדת האגנוסטיקן, ואינני טוען שאין בתרופה עצמה דבר.

        

      • להגיב ינואר 15, 2015

        רוזה מרציפן

        נו יופי, אז לא אתה שילמת אלא ביטוח הבריאות הרפואי שילם.

          

  • להגיב ינואר 14, 2015

    אורלב

    פוסט מעולה, שמביא את החשיבות של התחום בלי להיכנס לויכוח הקבוע על האם זה באמת עובד כתרופה. מפיצה.

      

  • להגיב ינואר 17, 2015

    D! פה

    אני אחרוג ממה שקבעתי לעצמי, שלא להגיב פה יותר

    ורק על מנת לחדד. בתור מטפל וסטודנט בתחום מתחומי הרפואה המשלימה.

    יש נטייה לראות ברפואה "המערבית" גורם אטום. יפה אמרת "מיומן ואדיש". 6 דקות אצל הרופא בקופ"ח נשמע לי כמו חלום.

    אבל הבעיה היא במערכת ולא ברפואה (הרבה פעמים) וחשוב לעמוד על ההבדל הזה.
    לרוב אנחנו משלמים על טיפול ברפואה משלימה כמו על טיפול אצל רופא פרטי. ואז גם אצלה, שוב – בהחלט לא תמיד – נקבל התייחסות אחרת לגמרי. רופא המשפחה שלי (וגם האורטופד המסכן שגם ככה אין לו הרבה מה לעשות חוץ מלכתוב מכתב לרופא אחר) היה מאד מאד מאד שמח להקדיש לי יותר משלוש דקות אבל קופ"ח לא מאפשרת לו את התענוג המפוקפק הזה.

      

    • עמית נויפלד
      להגיב ינואר 17, 2015

      עמית נויפלד

      צודק, וחידוד ראוי בהחלט.
      הלכתי פעם אחת לייעוץ אצל רופא אף אוזן גרון פרטי, הביטוח שילם 1,200 ש"ח (מחיר שערורייתי לדעתי) ואני אכן קיבלתי חצי שעה שכללה בדיקות מקיפות והרצאה ארוכה.

      הכוונה שלי כמובן היתה שבמערכת הכללית לא ניתן לספק לכל חולה את הזמן הזה, וכמו שכתב קרל אונרה בספרו "בשבח האיטיות" (הזכרתי בפוסט הקודם), רופאים במערכת הבריאות מתרעמים על המצב, ויש ניסיונות לשנות אותו, עד כה ככל הנראה לא בהצלחה מרובה.

      מה שכן, אני חולק עליך בנושא המחיר, כמו שכתבתי לרוזה, רפואה משלימה קיימת היום גם במסגרת קופות החולים, והעלות של הטיפול שקיבלתי היתה זניחה יחסית לתחום הרפואה הפרטית. אין לי ספק שדוד שלזינגר שטיפל בי לוקח סכומים אחרים לגמרי במסגרת פרטית, אבל המחיר כבר לא צריך להרתיע אנשים לחלוטין מלנסות את מה שיש לתחום להציע להם.

        

      • להגיב ינואר 17, 2015

        רוזה מרציפן

        ואילו אני חוזרת ואומרת, שזה שאתה באופן אישי לא שילמת מחיר גבוה, לא אומר שהקופה לא שילמה את המחיר הזה למטפל כפי שהיא שילמה את ה-1200 ש"ח עבור רופא האף אוזן גרון שלך. ואם היא אכן מסבסדת מים בלי כלום שנמכרים בתור תרופה, אז כספי ביטוח הבריאות שלנו משולמים לשרלטנים. איך היית מגיב אם מערכת הבריאות הייתה מסבסדת קמיעות ולחשים?

          

        • עמית נויפלד
          להגיב ינואר 18, 2015

          עמית נויפלד

          את החשבונית של ה-1,200 ש”ח שילם הביטוח הפרטי שלי, ואני יודע בוודאות מחברים מטפלים שעובדים עם קופות החולים שהם לא מרוויחים את הסכומים הרגילים שהם גובים כשהם נותנים שירות דרך הקופה.
          כל זה כאמור לא אמור לשנות לך אם את יוצאת מנקודת הנחה כי ההומיאופתיה שקולה לקמעות ולחשים, ואכן אנו כאמור חלוקים.

            

  • להגיב ינואר 17, 2015

    מורנה

    אני מאוד נהנית לקרוא את הפוסטים שלך, זה עוזר לקבל פרופורציות ולהרגיש שיש מקום בעולם לתפיסה שונה ממה ש"כולם" עושים. שאפו

      

השאירו תגובה