דור ההכרעה

החיים יפים. באמת שהם יפים.
הם מלאי אושר וצבע, יש בהם אהבה ואחווה וחברות, ויצירה, ותשוקה וביטוי חופשי. הם מפתיעים והם רוטטים, ואנחנו משתתפים בבריאה כחלק מאלוהים חיים. ניצוץ מן הכוליות שאין לה סוף. כל פעם כשאני נזכר בזה אני מתרגש. אנחנו כולנו אותה מולקולה, שברים של קרני אור של חיים על פני הכדור הכחלחל שלנו. ואנו בוחרים בבחירה חופשית ככל שאנו יכולים לאן לכוון את הקיום וכיצד. אנחנו מתבגרים ומבינים יותר ויותר את האחריות שלנו במשחק החיים. תודה על כל יום שאני אוהב ואהוב ומתפתח ויוצר ונוגע בלבבות של אנשים, והלוואי והטוב שזכיתי לו בחיי ורגעי החסד יוכלו להגיע ולשמח לכל קצוות תבל. אנחנו מקבלים המון כל הזמן, ואנחנו גם לומדים לתת.

ולפעמים החיים לא יפים בכלל.
בחסות אותה בחירה חופשית קורה שאנו נעלמים בתוך ביצה של בדידות, ניכור וזרות. יוצאים למלחמות ושונאים את השונה. נואשים לביטחון ושליטה ונוהגים באלימות, אוי כמה אלימות. המתח מגיע לשיאים חדשים והאדם כבר לא יודע כיצד להכיל או לפרוק אותו. לפעמים אנחנו מרגישים כל-כך לבד עד שהלב מתאבן, מתכווץ או פשוט נסגר. אנו הולכים לאיבוד, מתנתקים מעצמנו, מהטבע ומהיופי שמחוץ ומפנים, ובסבלנו יוצרים עוד סבל. בעיוורון של פחדינו אנחנו מתאכזרים ומתעללים, ובונים בלב סגור את העולם בדמות הסבל והשעבוד של עצמנו.

האנושות כבר אינה תינוקת, We should Know better. באלפי השנים האחרונות התקדמנו בצעדי ענק – טכנולוגיה, רפואה, ידע אינסופי שלא נוכל לעכל בתקופת חיים אחת, רשתות תקשורת שהופכות את העולם כולו לכפר גלובאלי קטן – קידמה. עכשיו לא נותר לנו אלא ללמוד איך לחלוק בכל הטוב הזה, ובאופן הטוב ביותר. החיים הם מתנה, זה נכון, אבל היא מגיעה עם אחריות גדולה.

כמטפל, כפעיל חברתי ואיש רוח, אני יודע שלא תמיד ניתן להאיץ ולזרז שינויים גדולים, ושכל דבר קורה בזמן הנכון מבחינתו. אני גם לא מנסה להציל את העולם כי הוא מעולם לא היה צריך הצלה, אלו אנחנו בני האדם שזקוקים לחמלה והכוונה. אבל אני גם מאמין ש"הזמן" הזה כבר כאן, ושהשינוי הגיע וכעת מבקש מאנשים טובים שיממשו אותו. אני שומע את קריאתו כבר שנים, ואני לא לבד. התחושה היא שהזמן בשל ושאנחנו מוכנים, ואם לא נפעל עכשיו, הפרי עלול לנשור ולהרקיב.

אריאן

קשה להסביר את רמות האנרגיה שנוצרת בעת שמאות אינדיבידואלים מתאחדים למען מטרה חיובית אחת. (צילום: יוסי חזן)

 

מה שנזרע הוא שנקצור, הבריאה היא אחריות משותפת.

"מה שצריך לקרות יקרה". נדמה שלא הבנו את משמעות ה"צריך". מה שצריך לקרות נקבע מתוך חוק סיבה ותוצאה, במקומות אחרים בעולם זה קארמה וזה חוק פשוט: מה שתזרע היום תקצור מחר. כך מאוד ברור מה "צריך" לקרות. יש גם את "הכול צפוי והרשות נתונה" שמסביר שמה שקורה עכשיו צפוי, בעוד שהרשות להשתתף ביצירת העתיד נתונה בידך.

המרוץ שמוביל אותך במרדף לעבר שומקום, עבדות מודרנית ותרבות חומרנית ואלימה – כל זה מאוד צפוי, ולא באופן מפתיע. אלה הן התוצאות של התודעה האנוכית של האדם. זרענו אנוכיות, קצרנו סבל. אם אנחנו רוצים תוצאות אחרות, אם אנחנו שואפים לשינוי אמיתי – זה זמן להשתנות.

זה הזמן לבתק את שלשלאות הפחד, המצוקה והסבל, ולחזור להיות חופשיים באמת. להחליף את החלומות האנוכיים על זכייה בשעשועון טלוויזיה, פרסום או עושר חומרי לעצמי בלבד, בחלומות על חירות של משפחה אנושית מגוונת ומאוחדת בהרמוניה עם בעלי החיים והסביבה. ואז, להתחיל לפעול על מנת להפוך את החלומות למציאות – לבחור, להשפיע, להשתתף באופן פעיל ומלא בבריאה המתמשכת – זוהי קריאה להתעוררות, והבחירה היתה ועודנה בידך.

ידיים למעלה

ערים. (צילום: יוסי חזן)

 

אז בוקר טוב חברים וחברות!

המשימה לא קלה, ובלעדיכם אי אפשר יהיה להשכין שלום בעולם, לשים קץ לאכזריות לבעלי החיים, לריכוזיות המשאבים, להפוך אלימות ושנאה לרגישות ואחווה ועוד… אבל ללא ספק הגיע העת לקחת אחריות, ולהתחיל לצעוד תחת חזון מאוחד (גם אם בשבילים נפרדים) בדרך להגשמת החלום הנצחי של המין האנושי: להיות בני אדם.

אני מאמין בכל ליבי, ששינוי עמוק וחסר תקדים במציאות חיינו, שינוי שיביא להיווצרותו של עולם הרמוני, יצירתי ואוהב, הינו זמין ואפשרי. הוא יפרוץ מבעד לכל החזיתות והמאמצים שיצרנו, ומרצונות כבירים לשינוי. אני לא מדבר על עוד מאותו דבר – עולם חדש ישן הנשען על אותה שאיפה של פרטים בודדים להעצמה עצמית ואישית, כלומר, אנוכית – אלא על יצירה של עולם חדש, מערכת חדשה, לשנות לא את חוקי המשחק אלא את הערכים במשחק. כדי לעשות את זה עלינו לשנות מבפנים החוצה, מכוונה אנוכית לאכפתית. לא להמשיך לשאול מה יוצא לי ממך – אלא איך אני יכול לשרת אותך.

הדור שמכר או שהגשים את החלום

הדור שלנו מבולבל, ומדהים ומטורף. אנחנו יודעים דברים שלקח לאנושות עידנים להבין, ועדיין הולכים באותן דרכים ישנות בהן פסעו הדורות הקודמים, שהובילו תמיד לסבל. אנו חיים במערכת תרבותית שהערכים שלה אינם ערכים של אהבה, אלא ערכים שבמקרה הטוב מדברים על בטחון (אפילו לא שלום). במקום לחיות לפי ערכים לא לנו ולמכור את החלום תמורת נזיד עדשים, הגיע הזמן להפשיל שרוולים בגבורה ובחמלה, ולהיות אחראים לשינוי. אנו לכודים בקונפליקט, אולם זמנו הבשיל, וכעת עתידו להיות מוכרע.

את/ה חלק מזה

איך שלא נסתכל על זה, אנחנו חלק ממשחק החיים הגדול. עכשיו לא נותר לנו אלא לשאול את עצמנו מה אנחנו רוצים להשיג במהלכו, ומאיזה מקום אנחנו חיים ופועלים בתוכו. אנחנו יכולים לבחור לעשות את אותו דבר שוב ושוב, בלופ אינסופי, או להמתין עד שיבואו עלינו אסונות ומכות שיובילו, מתוך חוסר ברירה, לאותו שינוי מיוחל בדיוק (לפחות כך שמעתי).

אבל המאסטרים הגדולים מן העבר, החל מבודהה, ישו, האר"י הקדוש ופו הדוב מזכירים שיש דרך אחרת, דרך שהיא מסע, והרפתקה, ושכל מה שצריך על מנת לצאת אליה, זה קצת אומץ, קצת תקווה, וקצת אהבה. אין טעם לשבת ולחכות שהמציאות תפוצץ במסירות ויצירתיות את הבועה בה אנחנו חיים על מנת שנבין את המסר – כל העולם כולו גשר צר מאוד ואנחנו כולנו באותה הסירה.

אנחנו בעד (צילום: יוסי חזן)

נוקטים עמדה בכל הצבעים. מה הצבע שלך? (צילום: יוסי חזן)

 

אוטופיה זה כאן

בכל יום אדם נוסף מתוודע לפוטנציאל הקיים בו, ובכל רגע מישהי מכירה בעוצמה הכבירה שהנובעת מלב מלא חמלה. אני מאמין שיש עוצמה אדירה בשילוב של רוח, ערכים, לב פתוח מלא באהבה וחמלה, ביחד עם אקטיביות ונקיטת עמדה אל מול העוולות, הטעויות, האנוכיות והסבל. אבל לא בהתרסה, לא כנגד, אלא כהורה אוהב ששם גבולות לילד.

הצעד האומלל ביותר שעשינו היה להגדיר את המושג "אוטופיה" כדבר הטוב ביותר שניתן לדמיין, ובאותה נשימה כדבר שאינו אפשרי באמת. באמירה שכזו קיצצנו לעצמנו את הכנפיים. בכל יום שאנחנו חיים עלי אדמות אנחנו חלק מנס, ובכל רגע אנחנו יכולים לבחור להפוך את הבלתי אפשרי לאפשרי בהחלט.

מסיבה זו ממש אני וחברים עובדים במרץ על פרויקט ענק, בעל חזון אוטופי (כן כן) בשם "דור האחד". זהו מפעל חיים שאני חולם עליו בכל לילה וקם לממש בכל בוקר. פרויקט שמזמין להתחבר לשינוי אדיר ולהשפיע לטובה על הסביבה והעולם, ולהפוך להיות בני אדם במלוא הפוטנציאל של המילה, להיות השינוי שאתם רוצים לראות בעולם.

הפרויקט עומד לקרום עור וגידים ולהיפרט ליוזמות ומהלכים ממש בשבועות הקרובים, ובינתיים, אתם מוזמנים לקרוא קצת יותר בדף הזמני שיצרנו בעבורו www.dor1.org

החיים הם אגדה, וכולנו גיבורים ש"שכחו". הממלכה משועממת ומשועבדת להבליה, ובכל רגע נתון, אנחנו מוזמנים להתעורר.

________

הכותב הוא מחלוצי תנועת "דור האחד"
________

 

תגובות4

  • להגיב נובמבר 18, 2014

    מיכל

    מסכימה עם כל מילה, ובינתיים הקישור מוביל לדף ריק. מחכה בסבלנות לדור 1 שיתממש על הדף.
    :-):-):-)
    בהצלחה לנו

      

  • מערכת סלואו
    להגיב נובמבר 18, 2014

    מערכת סלואו

    הלינק סודר, מצטערים על התקלה 🙂

      

  • להגיב נובמבר 21, 2014

    אלעד

    פטפוטים ניואייג'ים מנותקים מהמציאות.

    אם הכותב רוצה להועיל לעולם רצוי שיפקח את העיניים ויבקר במוסד סיעודי סוג ז' שבו קשישים נזנחים ומופקרים על ידי משפחותיהם, החברה והמדינה , שיסתובב קצת בשכונות העוני בארץ, יראה איך חיים כאן יהודים עניים, אתיופים, עובדים זרים, פלסטינאים שנתקעים במחסומים ב4 בבוקר , שיסתובב בין הזונות בדרום תל אביב או במוסדות פסיכיאטריים סגורים שלא מעניינים את החברה, או בין הקברים של 400 הרוגים בתאונות דרכים כל שנה בגלל בריונים אלימים על ההגה…. או שיפליג מחוץ לישראל לטווח בסוריה ולאפריקה מוכת המלרייה והמוות מצמא ורעב, השואה השניה בצפון קוריאה. יש יותר מדי רוע אפליה וזוועה בעולם, והדיבורים היפים על הכורסה מחממים את הלב אבל גובלים בעצימת עיניים לכל מה שקורה במציאות. עצוב שטקסט כזה מתפרסם כאן

      

    • להגיב נובמבר 22, 2014

      אילנה

      חייבת להודות שקצת המומה מהאטימות שמשתקפת בתגובה שלך. נשמע שאתה מאלו שחושבים שרק הם צודקים, ורק דרך אחת להועיל לעולם נכונה – וזה מסוכן. חשבתי שהאתר וגולשיו מכבדים מגוון של גישות להיטיב עם העולם. אני לא רואה עצימת עיניים כלל בטקסט, דווקא עיניים פקוחות לרווחה שמאבחנות (ואני נוטה להסכים) את שורש הבלגן וממה כל זה נוצר. יש מי שפועלים למגר את הרעב, בתאונות הדרכים, אלו שנלחמים נגד סחר בנשים לזנות ובכל מה שתיארת, ויש את אלו שפועלים לשינוי רוח האדם וזה יפה ככל אקטיביזם אחר.

      אגב, במקרה, הכרתי את הכותב בתקופת הצבא, ואין לך מושג כמה אתה טועה. מדובר באדם ששירת כקצין קרבי, פעל לקידום משפחות ונוער במצוקה, מחלק מזון לנזקקים, מבקר במחסומים, הוא ומשפחתו מתנדבים עם ניצולי שואה, וזה רק בשנים שאני הכרתי אותו… אז כל הפוסל במומו פוסל, ואינשאללה שנהיה מאוחדים אל מול הרוע שתיארת ולא נצא אלו נגד אלו

        

השאירו תגובה