51 החלטות לשנה החדשה – חלק שני

למי שהגיע רק עכשיו, הנה לינק לחלק הראשון, ולמי שותיק בפוסט, הנה ממשיכים – 51 החלטות איטיות לשנה החדשה – חלק שני

26.  לרכב על אופניים. אני לא מתכוון לטיולים של שבת בבוקר (לא שיש בהם משהו רע), אלא להפיכה של זוג אופניים לכלי תחבורה לגיטימי, אפילו ראשי. זה זול, זה שורף קלוריות, ובתוך העיר זה חוסך זמן ולא מעט עצבים (נדיר מאוד לראות שני רוכבי אופניים מקללים אחד את השני, וגם כמעט תאונות בדרך כלל יסתיימו בניד ראש ידידותי – כשאתם רוכבים על אופניים אתם חלק ממועדון אקסקלוסיבי של אנשים שיודעים מה טוב). בנוסף, ובניגוד למה שמקובל לחשוב, האקלים בארץ ידידותי מאוד לרוכבי אופניים, ונחסך מאיתנו הצורך לרכב בקור של אפס מעלות. באופן אישי אני יכול להעיד כי יש מעט מאוד מצבים קיומיים מאושרים יותר מאשר רכיבה על אופניים, ומעט מאוד מצבים קיומים אומללים יותר מאשר נהיגה ברכב פרטי.

27.  להפסיק לצפור. מאחר ואני מחזיק גם ברכב פרטי אני יכול להעיד מיד ראשונה על כל הרעות החולות המתלוות לנהיגה, ואחת מרגיזה במיוחד היא השימוש המיותר בצופר. לטעמי, צפירה צריכה להגיע רק במטרה למנוע תאונה ברורה ומיידית, אבל דומה שאני בדעת מיעוט. אנשים מסביבי צופרים בכל הזדמנות, במיוחד על מנת לציין תסכול וחוסר הבנה של מה שנהוג לכנות "פקק". אז הנה, פקק הוא לא "מסיבה של מכוניות" שלא זזות כי לא מתחשק להם, וכמעט תמיד יש לקיומו סיבה טובה שתבוא לידי פתרון בעוד מספר דקות או שעות. בכל מקרה, הצפירות שלכם לא עוזרות. במידה וכמוני אתם מתגוררים באזור המועד לעומסי תנועה (בעיקר בימי שישי וערבי חג), אתם מוזמנים להדפיס את הסיפור הקצר "לגמרי לבד" ולחלק אותו לנהגים נזקקים.

28.  להניח את הנייד בצד בזמן נהיגה. מגיפה אמיתית שרק לאחרונה הצטרפתי לסטטיסטיקה של הנפגעים העיקריים ממנה. בכל פעם שהאור מתחלף לירוק תמיד יהיה נהג אחד שיאתגר אתכם לגבי ההחלטה הקודמת – הוא פשוט שקוע עמוק מידי בנייד שלו, ומה שבעת עמידה ברמזור מהווה מטרד פעוט, הופך לסכנה אמיתית כאשר האור מתחלף לירוק – אנשים נוהגים בכבישים עם טלפון ביד, מסמסים, מצייצים, מעלים עדכונים לפיד, ועושים כל זאת, במקרה הטוב, עם חצי עין על הכביש. סרבו באופן מוחלט, ולאורך כל השנה הקרובה, לתרום באופן זה לצמיחה הכלכלית.

29.  לתת לכל מי שרוצה להשתלב בתנועה. אני לא מדבר על מאותגרים שכלית שמחליפים נתיב כל חצי דקה רק בגלל שנדמה להם שהנתיב השני מתקדם יותר מהר, אני מתכוון לאלה שבאמת ובתמים רק רוצים צ'אנס להשתלב בתנועה – הם בדרך כלל יגיעו מדרך צדדית לכביש ראשי, ויעמדו אובדי עצות מול נחיל התנועה שמולם. האטו, סמנו להם עם היד, והניחו להם להשתלב בתנועה. מחווה קטנה שכזו יכולה לשנות למישהו לגמרי את היום.

30. להבין ש"טוב" הוא לא בהכרח סימטרי. יכול מאוד להיות שתמלאו באדיקות את החלטה מספר 29, ועדיין, בכל פעם שתגיעו לצומת דרכים תתקעו בעצמכם שעה עד שמישהו רחום וחנון יניח לכם להשתלב בנתיב, אל תניחו לזה לשנות את דרככם – נחמדות, מוסריות וטוב לב הן לא תכונות שאמורות בהכרח להיטיב עמכם, וככל הידוע לי, ולפחות בעולם הזה, לא קיימת תורת גמול אמיתית, או לפחות מיידית. צדיק ורע לו, רשע וטוב לו, זה קורה. הפילוסוף היהודי עמנואל לוינס עשה קריירה לא רעה מהרעיון הפשוט הזה.

31.  לחייך, גם אם העולם לא מחייך אליכם. מכירים את הסטיקר "חייך, והעולם יחייך אליך חזרה"? ובכן, מדובר בשקר מוחלט – במשך שנים הסתובבתי בעולם מחויך, ובתמורה החיים חירבנו עלי בחזרה. לקח לי קצת זמן להבין את מה שהתחלתי לכתוב בסעיף 30 – העובדה שאני חייכתי לאנשים אחרים, לא הבטיחה בשום צורה שאתקל בעצמי באנשים מחייכים, אבל היא כן הבטיחה, בסבירות גבוהה, שהאנשים שאני חייכתי אליהם, העבירו הלאה את הרוח הטובה, וזה בסדר שהיא לא חזרה ישירות אלי. בקיצור, ומצטער אם לרגע אני אשמע בעצמי כמו סטיקר של חסידי הרב נחמן מאומן – היו אתם בעצמכם העולם שמחייך בחזרה.

32.  להיות יותר שמחים. לחייך (וכמובן שהשימוש במילה "חיוך" מגיע לתאר קשת רחבה של מה שניתן לכנות "הוויית נחמדות") זה לא דבר מובן מאליו בקיום היום יומי – מרביתנו טרודים מידי בבעיות, מטלות, התחייבויות וחובות, ומתקשים למצוא את הזמן להיות נחמדים לאחרים. למעשה, אנחנו בקושי מוצאים את הזמן להיות בעצמנו שמחים. אז הנה לכם החלטה ראויה לשנה החדשה – להיות יותר שמחים – הזמן שלנו בעולם קצוב, ולפיכך הבחירה להיות שמח צריכה להיות מיידית, שרירותית, וכזו המתעלמת מנסיבות אקראיות, ולו מטעמי נוחות – תמיד, ומכל בחינה אפשרית (פיזית או נפשית) עדיף להתחיל את היום, או לגשת לפתרון בעיה, ברוח חיובית. וכמובן, יש לא מעט דברים שאתם יכולים לעשות כדי לדרבן את המצב הקיומי הזה, למשל

33. להאמין במשהו שגדול מכם. מדובר אמנם בצעד השלישי בתוכנית 12 הצעדים של אלכוהוליסטים אנונימיים, אבל לתפיסתי הוא מתאים ליישום גם על מרבית האוכלוסייה הכללית – במהלך חיי מצאתי כי אנשים שלא מאמינים בדבר נוטים לייחס חשיבות גדולה מידי לחייהם שלהם (אחרי הכול, זה כל מה שיש), או לחילופין, נאחזים בזרמים אקזיסטנציאליים פסימיסטים ומשתקים. מובן שקל מאוד להתדרדר לכיוון השני ולהתחיל לערוף ראשים של גברים בשמלות כתומות בשם הדבר הגדול בו אתם מאמינים, אולם מרבית האנשים המשכילים שיצליחו לרתום עצמם לאמונה כזו או אחרות בכוח הגדול מהם, יהיה זה הטבע, אלוהים, הקהילה האנושית או כול סוג אחר של רוחניות חילונית, יגלו כי התרומה של כוח זה לחייהם, ולאושר בסיסי ובר קיימא, הינה בלתי נדלית.

34.  לקחת חלק במאבק חברתי. שבילי אופניים, ריאות ירוקות, פערים חברתיים, תחבורה ציבורית בשבת, זכויות בעלי חיים – מצאו מטרה הקרובה ללבכם והירתמו לפעולה. אל תחששו להיות גרגר אבק בסערה שכבר מתחוללת בתחום, ואל תשאלו את עצמכם למה בכלל לטרוח ולעשות את המעט שאתם יכולים. עשו כמיטב יכולתכם בחלק האלוהים הקטנה שבחרתם לעצמכם.

35.  לענות תמיד ב"כן". אני יודע שיש היום ג'ינגל כזה ברדיו "תמיד כן", של שלמה Sixt אם אני לא טועה, אבל תתעלמו מזה. לפני כמעט עשור נקלעתי לסיטואציה אישית שגרמה לי להתחפר בתוך עצמי, שילוב של טרדות עבודה, זוגיות ולימודים, ולקח לי הרבה זמן לקלוט שהפכתי להיום אדם ממורמר ושלילי, שדוחה על הסף כל הצעה או בקשה, ורק לאחר מכן מחפש אחר תירוץ הולם לדחייתה. כאשר הבנתי זאת קיבלתי החלטה פשוטה – במשך חודש שלם לענות ב"כן" לכל הצעה או בקשה שאקבל. מובן שאם אתם הורים לילדים קטנים תצטרכו לשים סייגים להחלטה, וכנ"ל במידה ואתם אסירים משוחררים עם קצין מבחן. לכשעצמי, יום לאחר שקיבלתי את ההחלטה הגורפת קיבלתי טלפון מחבר מהאוניברסיטה, שסיפר לי כי ידידה שלו מצרפת מגיעה לארץ לשבועיים ומחפשת מישהו להחליף עימו את דירתה. הוא נוסע לשבוע, ורצה לדעת אם אסכים להחליף איתה דירות לשבוע השני. לא היתה לי ברירה, הייתי חייב להגיד כן.

36.  להחליף דירה. וזאת היתה אחת החופשות הטובות שהיו לי בחיי. הדירה היתה ממוקמת ברובע ה-12 של פריז, הרחק ממוקדי התיירים. מתחת לבית היה מדרחוב עם בתי קפה קטנים, מאפיות ומעדניות, וביליתי שבוע נהדר בעיר. החלפת דירה מאפשרת לכם יותר מאשר לחסוך הון תועפות על מלונות, היא מאפשרת לכם להיטמע באמת בסביבה שונה, ליהנות משכנים חדשים, משכונה חדשה, ומהוויה מקומית המגיעה בצורה של ספרים, יצירות אומנות, וריח של בית אמיתי, גם אם זר. אפשר ומומלץ גם להחליף דירות עם חברים הגרים בארץ בערים אחרות – סופ"ש בירושלים, בחיפה, בקיבוץ בצפון או באילת, בתמורה לדירה שלכם, תהיה היא איפה שלא תהיה, זה דיל בהחלט משתלם.

37.  לנפוש בבית. התרגלנו לחשוב שחופש צריך להיות משהו יקר, אקזוטי ושונה, אבל האמת היא שהוא לא חייב להיות אף לא אחד מאלה. קראו את הפוסט של עמית גל "תעשה את עצמך בבית", ואולי גם אתם תבלו את החופשה הבאה שלכם בסלון ביתכם. כמובן, יש עוד דרכים להימנע מחופשות יקרות, והראשונה שבהן היא

38.  לעבוד פחות. החלטה לא פשוטה, אבל אמרנו כבר שחיינו קצובים, וזה הזמן להחליט אם אנחנו רוצים לבלות אותם במשרד תחת אור הניאונים או בחברת משפחה, חברים ותחביבים. אני לא מדבר על פרישה מוחלטת או התפטרות גורפת, אבל סביר להניח שלכל אחד מאיתנו יש את היכולות לעבוד קצת פחות ממה שהוא עובד נכון להיום. אפשר לגשת לבוס/ית ולבחון אפשרות לעבודה של 4 ימים בשבוע במקום חמישה, לעבודה מהבית, לעבודה בחצי משרה, לעבודה על פי הספק במקום על פי שעות וכדומה. ויש כמה החלטות שאתם יכולים לקבל שיסייעו לכם בהחלטה הספציפית הזאת.

39.  להתייעל. מילה כמעט גסה, ועדיין אני מקדיש לה החלטה מאחר והמטרה במקרה הזה מקדשת את האמצעים. באופן אישי, מצאתי את הספר "לגרום לדברים לקרות" כאפקטיבי ביותר בתחום הזה, ולא לחינם הוא חוזר ועולה באתרים ובלוגים שעוסקים בתנועת ההאטה – מדובר ברעיונות פשוטים וקלים ליישום שיהפכו אתכם לעובדים יעילים יותר, ומכאן שגם לנכסים חשובים יותר לארגון, כך שכוח ההתמקחות שלכם יגדל בבואכם להבטיח את זמן הפנאי שלכם.

40.  להחליט, החיים או הכסף. ספר נוסף (ואני מבטיח שאחרון בפוסט) שאני ממליץ בחום לקרוא הוא "החיים או הכסף" של ג'ו דומינגז וויקי רובין – רב מכר שחוזר אף הוא בכל אתר העוסק בהורדת הילוך, במינימליזם ובפשטות מרצון – הכותבים מציעים "9 שלבים לשינוי היחס לכסף, להשגת עצמאות כלכלית והגשמה עצמית". גם אם לא תמלאו את כל הוראותיהם בספר, אני מבטיח שהוא יעניק לכם זווית ראיה חדשה ומרעננת על כל מה שחשבתם בעבר בהקשר של עבודה, מעמד וכסף.

41.  לוותר על הקריירה. הורגלנו לחשוב על חיינו במונחי המקצוע בו אנו אוחזים, ולשערך את ערכם של אנשים אחרים בהם אנחנו פוגשים על סמך תשובתם לשאלה "אז מה אתם עושים בחיים?". החדשות הטובות הן שאנחנו יכולים לשנות את זה החל מהיום. מדובר כמובן בהחלטה לא פשוטה, במיוחד למי שמוצא הנאה וסיפוק בעבודתו, ועדיין, אני ממליץ על קריאה של הפוסט הזה לפני שאתם שוללים אותה על הסף.

42.  לחיות שבוע ללא כסף. החלטה שנראית מאתגרת למדי אבל למעשה אין קלה ומתגמלת ממנה. קנו מזון שיספיק לכם לשבוע (לא צריך לאגור קופסאות שימורים לקראת מלחמה אטומית) והתחילו לאלתר.

43.  להשתחרר מתרבות הצריכה. במקום בילויים בברים הזמינו את עצמכם לחברים, או חברים אליכם. במקום לצאת למסעדות ייזמו ארוחות משותפות. במקום לצאת לקולנוע ייסדו בסלון ביתכם את "מועדון הסרט הטוב" ויישמו את החלטה 20 בחברת ידידים. במקום לקנות בגדים חדשים יזמו מסיבות החלפה. במקום לקנות ספרים עשו מינוי לספריה העירונית (זה חינם). באופן כוללני, במקום "בעלות" העדיפו "שיתופיות".

44.  להפסיק, ככל האפשר, לקנות ברשתות. כתבתי על כך כל כך הרבה בשלוש השנים האחרונות, עד שאני מסתפק בתקציר והפניות – רשתות הן הרוע בהתגלמותוהן תורמות לניכור, ליוקר המחייה, לפגיעה באיכות המוצר, לפגיעה בעובדים, לריכוזיות, להרס הכלכלה ומושג הקהילה. חזרו לקנות בעסקים קטנים, זה יחסוך לכם כסף ויסייע ביצירת קשרים אמיתיים וחזקים.

45.  להתחיל רשת שיתוף מקומית. בשנים האחרונות הכלכלה השיתופית מרימה את ראשה בגאווה, בין היתר באמצעות שלל אפליקציות המציעות מגוון רחב של אפשרויות שיתוף, בזמן, במוצרים, בכישורים, וכל זאת בפריסה ארצית. ועדיין, המקום בו הכי פשוט להתחיל הוא הבניין בו אתם גרים – הדפיסו במהלך החג על עמוד A 4 את מגוון הכלים והחפצים הקיימים בביתכם להם אינכם נזקקים בכל עת (שואב אבק, מקדחה, סולם, מסחטת מיצים, מכונת גלידה ביתית וכו') והציעו לשכנים לחלוק עמם את האושר הממוכן הזה. השאירו מקום על מנת שאחרים יוכלו להוסיף חלופות משלהם, ותלו בחדר המדרגות.

46.  להקים קואופרטיב שמרטפים. החלטה בלעדית להורים – אני נשוי טרי ונטול ילדים, אולם מניסיוני עם חברים קרובים, מציאת בייביסיטר היא לא בהכרח משימה פשוטה, והדבר מעט מוזר, שכן כמעט תמיד בבניין בו אתם גרים יש לפחות עוד שתיים או שלוש משפחות עם ילדים קטנים. הציעו להן יום בשבוע בו אתם תשמרו על ילדיהן באופן קבוע, ובתמורה תזכו ליומיים פנויים משלכם בהם תוכלו לשמר את האינטימיות הזוגית או לצאת ולפגוש חברים. בכל מקרה, מחקרים מוכיחים שהבדלי הרעש שנמדדו בקבוצות של שניים, ארבעה או שישה ילדים לא היו משמעותיים בשום צורה, ובכל אחת ואחת מהמדידות הבוחנים התחרשו באותה מידה, כלומר, לחלוטין. (אני מודע לכך שאני דורך פה על ביצים, והורים מוזמנים להעלות השגות על ההצעה במידה וקיימות).

47. לעשות זאת בעצמכם. עצרו את עצמכם רגע לפני קניה של דבר מה או הזמנת שירות כזה או אחר, ושאלו את עצמכם מה יידרש מכם על מנת "לעשות זאת בעצמכם". זאת יכולה להיות פתיחה של סתימה בכיור, תיקון של מכשיר חשמלי, רכישה של משקפי שמש חדשים או אלף דברים אחרים – לכל אחד מהם יש ככל הנראה פתרון שנמצא ברשת, כולל הדרכה מלאה כיצד לבצעו, והיישום שלו בעצמכם יביא יותר מאשר לחיסכון כספי – הוא ישיב לכם את הביטחון ביכולותיכם, בכישוריכם, ובשליטה שלכם על חייכם.

48.  להתנסות במינימליזם. הצעד הבא אחרי הפחתת הצריכה ומעבר לכלכלת שיתוף הוא להתבונן מסביב ולהבין שיש לנו הרבה יותר ממה שאנחנו צריכים – רהיטים שאיש לא יושב עליהם, בגדים שלא לבשנו שנים, כלי מטבח שקבורים בארונות, פריטים סנטימנטליים שמעלים אבק – התחילו לרוקן את בתיכם מכל הציוד שאגרתם במהלך השנים – זרקו, מסרו, מכרו, חלקו לחברים או הניחו על הספסל ברחוב, מישהו שצריך כבר ייקח בעצמו – העניקו לעצמכם שלווה ויזואלית שעד מהרה תתורגם לשקט נפשי, ולהבנה העמוקה שיש כזה דבר "מספיק".

49.  למצוא את נקודת המספיק. אחת המשרות בהן עבדתי בעברי היתה כותב פרומואים (קדימונים) לערוץ 8. זכורה לי תוכנית אחת שראיתי בה רואיין היזם והמקים של "חווה ואדם" (מרכז אקולוגי לקיימות ליד העיר מודיעין). אינני זוכר את שמו, אבל משפט אחד שאמר נחרט בזיכרוני: "תגדירו לעצמכם את הצרכים שלכם, אחרת יבוא מישהו אחר ויגדיר אותם בשבילכם". לכל אחד מאיתנו יש נקודה של "מספיק", ממנה עוד מאותו דבר כבר לא יהפוך אותו ליותר מאושר, חפשו בעצמכם את הנקודה הזאת בחייכם, אחרת ערוץ 2 יגדיר אותה בשבילכם.

50.  לנצח את השיטה. הבטיחו לעצמכם שלפחות פעם אחת השנה לא תוותרו ותאבקו על עוול שנגרם לכם על ידי המערכת הגדולה, השיטה. זאת יכולה להיות עמלה לא מוצדקת בבנק, חיוב לא נכון בחשבון הסלולר, או שירות לא הולם מספק האינטרנט שלכם. בדרך כלל אנחנו מתרגזים ונשבעים לעשות מעשה אבל עד מהרה מתנפצים אל מול חומות הבירוקרטיה התאגידית וגדודי הטלפנים, אבל לא עוד. תתמקחו עם הפקיד כמו היה הוא מאחרוני התגרנים בשוק (זה בדיוק מה שהוא, אל תתבלבלו) עברו לחברה שהפכה את השוק על פיו, והתנתקו מספק השירות. פרסמו ברבים את העוול בו נתקלתם, זו אחת מנקודות האור הגדולות של הרשתות החברתיות, שמאלצות אפילו חברות כמו "הוט" להשקיע מיליונים במערך השירות (ללא הצלחה רבה עד כה).

51. לישון.

גארפילד

מהאבות הרוחניים של תנועת ההאטה

_________

הרשימה אינה ממצה, וישנן כמובן עוד עשרות אם לא מאות של החלטות איטיות שכל אחד מאיתנו יכול לאמץ השנה, חלקן יופיעו בעתיד בטור 101 דרכים להאט את החיים, ואחרות אתם מוזמנים להוסיף בתגובות.

המשך חג שמח ושנה מצוינת לכולם.

__________

 

תגובות6

  • להגיב ספטמבר 26, 2014

    גיא

    52.)לספור עד עשר לפני שלוחצים על כפתור "להגיב".

      

    • להגיב ספטמבר 27, 2014

      גיא

      לטס פייס איט.
      בבוא עלינו הימים הנוראים ועימם חשבון הנפש,
      האמור להתבצע בלב ולא מהפה ולחוץ, ידוע מראש
      גורל הרזולוציה לכל בר דעת שעיניו בראשו. על כן, מומלץ לעיתים לנקוט בגישת איפכא מסתברא
      קרי :
      להחליט מראש לצפור 10 פעמים לפני שעולים לכביש.
      לא לתת לאף אחד שרוצה להשתלב בתנועה.
      לנסות להיות תמיד עצובים ולענות תמיד בלא.

      אולי תהיו מופתעים, שאלו את ג'ורג' קונסטנזה.

      גמר חתימה טובה.

        

  • להגיב ספטמבר 27, 2014

    אורן

    אהבתי מאוד את שני החלקים, במיוחד את "היו אתם העולם שמחייך בחזרה". גם אם זה נשמע כמו סטיקר, זה עדיין סטיקר טוב 🙂

    שנה טובה

      

  • להגיב ספטמבר 29, 2014

    גיא

    53.) לשחרר לעיתים שליטה
    לתת לקוסם את אשר לקוסם.

    http://www.youtube.com/watch?v=T8gOh0wEgLg

      

  • להגיב ספטמבר 30, 2014

    ליקוש

    פוסט חמוד..
    לגבי להגיד "כן"
    לפני מספר שבועות נחתו לקראת ערב בחצר ביתי במושב 3 נשים צלייניות בנות כ40 ממדינה מזרח אסיאתית , מיוזעות וסמוקות.. ביקשו מים…
    הכנסתי אותן הביתה , ושוחחנו מעט באנגלית שבורה..
    לאחר מספר דקות בהן ניסיתי להבין מה הן עושות כאן.. הרחק ממוקדי התיירות הרגילים הבנתי שהתברברו מעט.. והן די אבודות..
    ואז לאחר גמגום ומבוכה ביקשו אולי יוכלו להשאר לישון אצלנו ללילה.. מאד בעדינות.. אבל גם היישירו מבט..( וגם סיפרו שכבר ניסו להעזר במספר אנשים במושב.. וסורבו..כי אנשים חששו מהן.. להזכירכם הייתה תקופה מאד מתוחה כאן לפני רק חודש..)
    ופשוט החלטתי לומר כן..
    ארזנו את הילדים ונסענו איתן לים הקרוב לראות שקיעה.. ולאכול חומוס..
    כהכרת תודה הן הושיבו אותנו בסלון לפני השכבת הילדים ושרו לנו שיר.
    הייתה חוויה נהדרת..
    תגידו כן!

      

השאירו תגובה