101 דרכים להאט את החיים – פרק 26 – מאמצים תחביבים

בפרק הקודם בטור, "מוותרים על קריירה, משנים את ייחסנו לעבודה", הזכרתי בקצרה את בעיית ה"התמקצעות" שמאפיינת את עולם העבודה המודרני, וגם הצעתי לה פתרון בדמות אימוץ תחביבים. עם זאת, הנושא נראה לי מספיק חשוב ורחב על מנת להקדיש לו פרק נפרד, שינסה להבהיר בצורה מעמיקה יותר את הסכנות הטמונות בחיים המוקדשים לתחום אחד בלבד.

בעולם העבודה נהוג להפריד בין עובדי הצווארון הכחול לעובדי הצווארון הלבן. הראשונים עוסקים במלאכות כפיים (מעמד הפועלים) ואילו השניים הם בעלי ה"מקצועות החופשיים" (למרות שבינם ובין חופש אין ולו דבר). מעמדם של העוסקים במלאכות הכפיים התדרדר פלאים לאחר המהפכה התעשייתית, ורבים מהם שהיו אמנים לכל דבר ועניין, ושעברו הכשרה ארוכה על מנת לעסוק במקצועם (יהיה הוא פרזול, נגרות או חייטות), הפכו כעת לפועלי פס ייצור, בדרך כלל מחוסרי השכלה גבוהה.

הגם שנראה כי מזלם של בעלי הצווארון הלבן שפר עליהם, הרי שמן העבר השני של פס הייצור שאינו דורש כל התמקצעות, הולכת ומתבססת בעשורים האחרונים תופעה דומה, אם כי הפוכה, המאפיינת את בני הדור הנוכחי – הצורך בהתמקצעות נקודתית. אם בעבר עו"ד היה מסיים את חוק לימודיו והיה יכול לטפל במגוון רחב של נושאים משפטיים, הרי שכיום נדרש העוסק בתחום לבחור התמחות ספציפית, ולעשות זאת כבר בשנה השנייה או השלישית ללימודיו – דיני חברות, קניין רוחני, נדל"ן, משפחות, פלילי וכו'. באופן דומה, איש מאיתנו לא היה מזמין תור לרופא אף אוזן גרון על מנת לאבחן בעיה, פשוטה ככל שתהיה, בפעילות המעיים. אפילו אני, במהלך לימודי הפילוסופיה שלי נתקלתי לא אחת בצורך "להתמקד", בדרישה לבחור כיוון ברור למחקר שיאפשר לי להיות "מומחה" בתחום הצר אותו אלמד, ותהליך זה כאמור מאפיין נכון להיום את כלל המקצועות, מבין אלה הדורשים, כמובן, התמחות.

המהפכה התעשייתית, ומהפכת המידע שנוצרה בזכותה, הצליחה להכחיד, כמעט לחלוטין, את "אנשי האשכולות", אלה המסוגלים להיות רופאים, מתמטיקאים, ממציאים וציירים, ולעשות את כל האמור במקביל ובצורה טובה יותר מהממוצע באוכלוסייה. אין בכך בכדי להפחית מתרומתה של הטכנולוגיה לביעור הבורות ולהפצת הידע שכעת נגיש לכול, אולם באותה נשימה עלינו גם לבחון את הכלא המנטאלי שהיא יצרה בעבור בעלי המקצועות המודרניים, והאופן בו היא כופה עליהם להסתגר בתחומיה הצרים של בחירה אותה עשו, ברוב המקרים, בגילאי העשרים.

ה"מומחה" של ימינו מבלה את מרבית זמנו בעבודה השוטפת, אולם מעבר לכך הוא נדרש להתעדכן בכל עת בחידושים העולים וצצים בתחומו, יהיה זה באמצעות קריאה של פרסומים מקצועיים או השתתפות בהרצאות וכנסים, בדרך כלל על חשבון זמנו הפנוי. כך יוצא שמרבית האנרגיה החיונית שלנו מושקעת בצרכי הפרנסה והעמקת הידע הנדרש לה, בתחום אחד בלבד, עובדה המובילה בהכרח, ברמה כזו או אחרת, לשחיקה הנפשית של האדם. במובן זה, הצורך בהתמקצעות נקודתית הוא, לטעמי, ההיפוך המושלם ויחד עם זאת הזהה של פועל פס הייצור – אלה גם אלה סובלים מהיעדרה של חירות מחשבתית אמיתית, כזו היכולה לנדוד בשלווה בין דיסציפלינות שונות, לחקור, להעמיק, ולהסיק מסקנות שלא לצרכים כלכליים.

כפי שניסיתי לטעון בקצרה בטור הקודם, לראשונים כמו גם לאחרונים יש דרך קלה ופשוטה יחסית על מנת להשיב לעצמם משהו מהחירות הנ"ל, וזאת באמצעות עיסוק בתחביבים – הגם שהמילה עצמה עלולה לטמון בעבור חלקנו קונוטציות של אתרי שידוכים מהעשור הקודם, הרי שהיא טומנת בחובה עולם ומלואו.

את התחביבים ניתן לחלק, לטעמי, לשני סוגים מרכזיים: תחביבים שנועדים לספק רוגע ושלווה נפשית, וכאלה שנועדים לספק אתגר מחשבתי או פיזי משמעותי (אלה גם אלה יכולים להוות אופציה לחלופה תעסוקתית בעתיד). בין הראשונים ניתן למנות, למשל, את הסריגה, או הגינון (בחצר הבית, באדניות או בגינות הקהילתיות). שניים אלה זוכים לעדנה בשנים האחרונות – חנויות לממכר צמר, סדנאות מעשיות ומדריכי וידאו מצולמים ניתן לאתר בקלות באמצעות חיפוש של המילה "סריגה" במנוע החיפוש המועדף. אני אפילו זוכר במעורפל כתבת צבע ארוכה על "טרנד" הסריגה שפשה בין כוכבניות הוליווד, שהחלו, כך השתמע מהכתוב, לסרוג בין סט לסט עד אובדן הכרה. מיותר לציין שהתחביב אינו תלוי מגדר, ולא מעט גברים מסוקסים עוסקים בו בעצמם.

חיפוש דומה של המילה "גינון" יעלה איגודים מסודרים, קהילות אינטרנטיות ופורומים פעילים, ואנשים מכל הגילאים מוצאים בו שלווה ועניין – מי שירכב או יפסע בחלקו המזרחי של פארק הירקון, למשל, יוכל להבחין באחת הגינות הקהילתיות הגדולות בעיר, וכמעט בכל שעה של היום ניתן להבחין בתושבים שעודרים, זורעים ומשקים את החלקה שבבעלותם. היא כמובן לא לבד, וגינות רבות ואחרות צצות ברחבי מרבית הערים, ותושבים רבים מגדלים כיום גם בחצרות הבתים.

נערות מנגנות

נערות מנגנות בכינור לאחר עבודה בגינה הקהילתית

 

תחביבים אלה נועדו כאמור, ורק לדעתי, לספק עשייה המשרה שלווה ומאפשרת לנפש לחרוג מהעיסוק המלחיץ משהו הנכפה עלינו בעולם העבודה היומיומית. מנגד להם, מצויים תחביבים הדורשים יותר מאמץ, מנטלי או פיזי, כגון לימוד שפה חדשה, עיסוק בתחום אקדמאי חדש, רכישה של מיומנויות טכניות כגון נגרות או לחילופין הכנות להשתתפות בתחרות "איש הברזל". כמובן שאין מניעה לאמץ הן תחביב מרגיע (אני למשל בחרתי בבהייה) והן תחביב מאתגר יותר (בעבורי, לימודי פילוסופיה ושפה זרה).

עישון מקטרת

אל תכפו על עצמכם תחביבים פרודוקטיביים בהכרח, עישון מקטרת ובהייה למרחקים ארוכים הם תחביבים לגיטימיים לכל דבר ועניין.

 

מבחינת ההוצאה הכספית, וכיאה לאתר סלואו, אני כמובן ממליץ על בחירה בתחביבים זולים, או כאלה שאינם עולים דבר – רשימה חלקית: סריגה, גינון, ריצה, כתיבה, ציור, לימוד עצמי של מגוון תחומים באמצעות הרשת (החל בשפות וכלה בשיפוצים ותכנות), התנדבות, יצור אלכוהול ביתי (חבר טוב שלי עושה יופי של בירה) ועוד ועוד – ועם זאת, ברור לי שישנם תחביבים הדורשים הוצאה כספית משמעותית. צילום למשל, או שייט, ידרשו מכם לרכוש ציוד יקר (נכון, המצלמות הדיגיטליות הוזילו את העלות, אבל ציוד מקצועי לחובב המתקדם עדיין עולה כסף רב) או להשתתף בקורס סקיפרים שעלותו גבוהה. ועדיין, אם כספכם בידכם, אני בהחלט ממליץ להשקיע אותו בתחביב שיספק לכם הנאה ואולי גם בעתיד עבודה ששכרה בצידה. רק לפני שאתם רצים להשקיע אלפי שקלים בתחביב החדש, אני ממליץ בחום לנסות להשכיר ציוד, או להשאיל מחבר, ולראות שהתחביב אכן הולם את הציפיות שלכם. בגיל 18 לערך החלטתי שאני רוצה לעסוק בצילום כתחביב, ומיד אצתי רצתי לקנות מצלמת קנון גדולה ויקרה, שתי עדשות וחצובה. אני יכול לספור על שתי ידי את מספר הפעמים שעשיתי בה שימוש עד שהיא נגנבה מביתי כעשור אחר כך.

עיסוק בתחביבים הוא לטעמי הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הצורך בהתמקצעות, ומכאן שהוא מהווה מרד לכל דבר ועניין בעולם העבודה. אמצו לכם תחביבים שיעשירו את חייכם ואת המיומנויות שלכם, או סתם יספקו לכם הסחות דעת ושלווה, ובשני המקרים, אל תזלזלו בהם. אני מרשה לעצמי להביא ציטוט מטור אחר שכתבתי באתר זה, רק על מנת להבהיר את חשיבותה של הנקודה האחרונה:

"קופרניקס, ואולי זה הזמן הנכון לציין, היה: מושל, משפטן, רופא, אסטרולוג, איש כנסייה ואסטרונום חובב…, חובב! אם יש תובנה אחת שהייתי רוצה שתיקחו עמכם הלאה לחיים מסדרת הטורים הזו היא – לעולם, אבל לעולם על תזלזלו בתחביבים שלכם."

_______

לכל הפרקים בטור 101 דרכים להאט את החיים

_______

תגובות11

  • להגיב ספטמבר 4, 2014

    varda latz

    מקסים!!!!!!!!!!!!!!!

      

    • להגיב ספטמבר 4, 2014

      גיא

      כן, מעולה.
      רק שבהייה זה עניין חשוב מידי להשאיר לחובבנים.

        

      • עמית נויפלד
        להגיב ספטמבר 4, 2014

        עמית נויפלד

        צודק 🙂
        משום מה נזכרתי בספרו של דרור פוייר "צדוק בנפתולי התשוקה" (היה פעם דבר כזה, באמת) שבו סופר על גורו בשם צדוק שחסידיו עסקו בבהייה, "פעילות שגורמת למדיטציה להיראות כמו טריאתלון", אכן מדובר על טכניקה לא פשוטה.

          

        • להגיב ספטמבר 4, 2014

          גיא

          שוב הפוך גוטה,
          בשביל לבהות כמו שצריך צריך לשכוח את כל הטכניקות. זאת כנראה משימה קשה למרבית בני האנוש אבל זה מצב יחודי בו היקום מביט בעצמו ללא מטרה ומאמץ.
          בשביל להצליח במשימה לא צריך גורו אלא להיזכר שהיקום זה אתה 🙂
          ולשכוח את כל האינדוקטרינציות שעברת מאז לידתך. בקיצור לצאת מדעתך 🙂

            

          • עמית נויפלד
            להגיב ספטמבר 4, 2014

            עמית נויפלד

            כשאני יוצא מדעתי אני רגיל לדמיין שאני לימון ולקפוץ לאגמים של ג'ין וטוניק

              

            • להגיב ספטמבר 4, 2014

              גיא

              מזל שאני חי ביקום אחר.

                

              • להגיב ספטמבר 4, 2014

                גיא

                בשביל בכל זאת לחזק את ידיך בכיוון אומנות הבהייה והיציאה מהדעת אציין
                ששלב ראשון ליציאה מהדעת הינו אימוץ קלות הדעת.

                  

  • אלישבע זלצר
    להגיב ספטמבר 4, 2014

    אלישבע זלצר

    כתבה נהדרת! אני עצמי הפכתי את אהבתי להליכה ברגל למקצוע – והמשוטטת – הוא הביטוי שלה, תוך כדי ההליכה ברחובות תל אביב בדר"כ, גיליתי את הגרפיטי והפכתי את הגילוי – לתחביב – ומפה לשם כבר רציתי לחלק את אהבותי ולפעמים אני מוליכה סיורים כדי לאפשר לעוד אנשים להתאהב ברחובות ובאמנות רחוב. ככה זה בחיים – כשעושים מה שאוהבים רק דברים טובים יוצאים מזה

      

  • להגיב ספטמבר 4, 2014

    אמיר

    המונח "תחביב" תמיד נשמע לי בעייתי ומטריד, וגם התייחסת לזה בקצרה בכתבה. כשאני מתבקש לציין "תחביבים" זה בדרך כלל עוכר את שלוותי. גם בקורות החיים אני מעדיף לכתוב "תחומי עניין" ו"עיסוקים".

    לא ברור לי לגמרי למה. אולי זה שלא הגעתי נכון להיום לשום "התמקצעות" בחיי, לטוב ולרע, נותן לי נקודת מבט רחבה ויחס "רציני" יותר לדברים שמעסיקים אותי ולכן מוזר לקרוא להם תחביבים. אולי אני רואה בכל עיסוקיי פוטנציאל לעיסוק מקצועי לכל דבר בעתיד. ואולי זה הכול רק תירוצים וגם אני נגוע בתכליתיות אכזרית, זלזול בלתי־מודע בכל מה שלא מוכיח את עצמו באמצעות תזרים מזומנים מיידי.

      

  • להגיב ספטמבר 4, 2014

    Zork

    טור מקסים.
    אגב, הוא נכון במידה מסוימת גם לספורט. בעבר, כשהספורט היה על התפר שבין החובבני למקצועני, לא היה נדיר לראות "אנשי אשכולות" (שוער כדורגל מתאגרף…). זה נשמר במיוחד בתחומי האתלטיקה, למשל, קופץ לרוחק ואצן ספרינט שהם ענפים קרובים. אבל כיום הדבר נדיר מאוד, בשל תהליכי התמקצעות הספציפיים שדורש כל ספורט (שלא נאמר, כל תפקיד ספציפי בספורט).

      

    • עמית נויפלד
      להגיב ספטמבר 4, 2014

      עמית נויפלד

      אמת, אין כמעט תחום בימינו שחמק מחרב ההתמקצעות, ותודה כמובן

        

השאירו תגובה