עולם חדש ומופלא

בימים כאלה, בהם ההווה קשה וכואב, העתיד נראה קודר, והציבור מפולג ואלים מבעבר, חשוב יותר מתמיד לזכור שמתחת לפני השטח קורמת בשנים האחרונות מהפכה אופטימית ואמיתית. עשרות אלפים כבר חיים אחרת ועושים שינוי שנוגע בהרבה אנשים. יש הרבה כוונות טובות ופתרונות המתרגמים למעשים. המהפכה כבר לא מתעסקת במחאה – אם סימן ההיכר של קיץ 2011 היה "העם דורש" והפגנות במרכזי הערים, קיץ 2014 מסתמן כקיץ של מלחמה לצד עשייה ויצירה.


היות ואת המלחמה אתם מכירים טוב, אתרכז בעשייה החיובית. קצת לפני "עמוד ענן" התחילו לעלות ניצנים לשינוי שהפכו מאז ליותר מבוססים וגדולים. האוהלים שפעם היו בשדירות הערים עברו למדבר ולפארקים, והאנרגיה שתססה בנאומים בכיכרות, מופנית היום ליצירה של קואופרטיבים, אפליקציות שיתופיות וקבוצות פייסבוק שעובדות יחד במציאות, גרעיני התיישבות, והפקה של מיצגי אומנות מרהיבים ועצומים בגודלם.

אירוע המידברן, הברנינג מן הישראלי הראשון, התקיים לפני תחילת הלחימה, במהלך חג השבועות. בעיני רבים זוהי דוגמה, אולי הגדולה שראינו בארץ, למה שאפשר לכנות "העולם החדש". במשך חמישה ימים, אלפי אנשים הקימו וחיו בעיר באמצע המדבר, תוך לקיחת אחריות מלאה על החוויה, על האמנות, על הסביבה ועל ההתנהלות האישית בתוך הכאוס הזה. בשונה ממה שאפשר אולי היה לצפות, במשך כל האירוע נשמרה אווירה נעימה ושמחה, כשאפילו השוטרים הסתובבו עם חיוך ולקחו חלק במנהגים של הקהילה, כמו למשל גיפטינג (כלכלה של מתנות ולא של סחר).

עיר באמצע המדבר

ערב שגרתי במדברן (צילום: שרון אברהם)

המידברן הוא אירוע מזן חדש, שבו המשתתפים לוקחים חלק פעיל בכל מה שקורה, וההפרדה בין אמנים והפקה לבין קהל מטשטשת עד נעלמת. המהות הזו, של לקיחת אחריות פעילה, של שותפות בעיצוב החיים, היא מהותה של המהפכה העולמית, שמתרחשת בשקט בשנים האחרונות. בניו יורק, ברזיל, סעודיה, ספרד וישראל – היציאה לרחובות הייתה רק שלב ראשון בהתעוררות של ציבור רחב שמרגיש שהחליטו בשבילו יותר מדי, והוא לא מרוצה מהתוצאות. מערכות מדינה כושלות פעם אחר פעם בסיפוק צרכי האזרחים, והדור שמתבגר עכשיו מבין שהדרך לצאת מהבוץ היא לקחת אחריות אישית, לפעול ברמה המקומית, לחזק ולחדש את הקהילתיות ואת הקשרים האישיים בין פרטים, וליצור פתרונות אשר מותאמים למקום ולסיטואציה, ומתבססים על ידע שנצבר ברמה הגלובלית. מעניין לראות כי הקהילה, בה חברים אנשים מכל הקשת הפוליטית, ממשיכה לתפקד גם תחת טילים וגם בזמן לחימה.

קיימים היום יותר ויותר איים של שינוי. חוות אקולוגיות, מרחבים קהילתיים במרכזי ערים (למשל הקפה מסעדה הקואופרטיבי "בר קיימא" בת"א), מספקים הצצה והתנסות בחיים מבוססי קהילתיות, עזרה הדדית ויצירה לשם היצירה. אפליקציה כגון "אושר" מעודדת כלכלת חליפין קהילתית, שיתוף והשאלה במקום צרכנות ובזבוז. או מחאת הפלפלים ושותפויות המקדמות קשר ישיר עם חקלאים לקהילה. לפעמים נדמה שאת המהפכה כולה ניתן להגדיר כאמנות שאינה ניתנת להגדרה – כל פרויקט, כל רעיון, הוא יצירה חד פעמית, שמשתלבת במרבד הכללי של השינוי הזה, של האבולוציה האנושית מחברה אינדיבידואלית לחברה אמפתית.

הבר קיימא

הבר קיימא בפלורנטין, בר, מסעדה טבעונית, מקום לשבט, ובעיקר קהילה פעילה ואופטימית (צילום: דן חיימוביץ)

 

דוגמא נוספת היא ה"פלא" בתל אביב, 200 מ"ר עם חצר של 60 מ"ר באזור המוסכים של ריב"ל. בשנה וחצי האחרונות אני הולכת לשם כדי לחוות מסיבות טבע באמצע העיר, מדיטציה אקטיבית, סרט עם דיון, קבלות שבת פה ושם, מעגל שירה מקודשת או מטופשת, ירידי אמנות ויד שניה, מסיבות בוקר ועוד. בלי אלכוהול, עם תה קפה או צ'אי חופשי וכניסה בתרומה מומלצת. המהות של המקום היא, לפי הגדרת מקימיו, "חלל מאפשר" לקהילה, אי של שפיות בלב הבבילון, מקום בו אנשים מסתכלים אחד לשני בעיניים ומחייכים. גם בימים אלה.

מעגל שירה מקודשת כיכר רבין

מעגל שירה מקודשת בכיכר רבין (צילום מתוך עמוד הפייסבוק של ה"פלא")

"החלטנו לקחת את המקום ולהפעיל אותו כבית לקהילות השונות, לאנשי העולם החדש", מספר אמיר, אחד משני המקימים, "האהבה במרכז, עשייה מתוך אהבה ועידוד של אהבה, במיוחד בין ניגודים. כרגע בחברה הישראלית הכסף במרכז וכל השאר אחריו. אנחנו שואפים למקום אחר."

שותפו עמיחי, עזב את עולם ההייטק, נדד לכיוון העמותות והמשיך בכל עת לחפש חיבור עם אנשים. בנוסף לניהול האינטנסיבי של הפלא, הוא מקדם מצעדים חודשיים של בועות סבון ברוטשילד. "המהות היא חגיגה, לא צריך סיבה. זהו שילוב של אהבת ילדותית לבועות ורצון להביא שמחה", הוא מסביר. נכון להיום מצעד בועות הסבון הפך למוסד המתקיים מזה שנתיים, וגם העוסקים במלאכה התמקצעו – חומרים מיוחדים וטכניקות שנלמדו מאפשרים להם כיום לייצר בועות ענקיות – אותן הם מפריחים בימים אלה ממש בדרום.

מסיבת בועות

בועות במסיבה בפלא (צילום מעמוד הפייסבוק של ה"פלא")

לדברי עמיחי, המהות של הפלא היא רחם, מקום שמטעין אנשים. "אנשים שמגיעים למרחב, חווים משהו דרך האנשים שבמקום, הפעילויות שבו, התכנים, והמרחב עצמו, האנרגיה של המקום ואיך שמתנהלים בו. כוסות רב פעמיות שכולם שוטפים יחד, מקרר שאפשר לשים ולקחת, מי שמבשל לכולם, הכל מבוסס כובע קסמים, כל אחד נותן אנרגיה בדרכו. אנשים יוצאים קצת אחרת, טעונים יותר, אוהבים יותר ". המקום מופעל על ידי מתנדבים, חלקם גרים במקום. תמיד צריך עוד ידיים, למשל לצוות מקבלי הפנים, או להפצה ברשת.

מהחוויה שלי, זה באמת מקום לכולם, עם שפע של פעילויות ואפשרויות. המרחב הנהדר הוא מעין כיכר שוק או בית עם, שם אפשר לפגוש אנשים. עשרות שיתופי פעולה יצאו עד היום מהפלא, ביניהם ניתן למנות את מאבק החופים, מעגלי השירה, יריד לימודים נודד שעושים בקריית מלאכי ועוד רבים אחרים. במסגרת פעילות המקום החברים מקיימים גם אינטראקציה עם תושבי האזור, ומלמדים עברית את הילדים האריתראים. זהו מקום שמאפשר לאנשים לחלוק את המתנות שלהם אחד עם השני, כולם תלמידים ומורים. גם שעות הפעילויות שפויות, ויש מקומות נפלאים לנמנום.

פתרונות לחיים אקולוגיים, לכלכלה חדשה, להתנהלות בריאה גופנית ורגשית, ואפילו לאהבה ויחסים רומנטיים מסוג אחר הן המגמות של העולם החדש. האינטרנט, אולי הכלי המייצג ביותר של התקופה, מהווה זירה המאפשרת ללמוד, לשמוע, לבדוק כל דבר ולגבש דעה. יותר מזה, הוא מאפשר לאנשים מכל מקום בעולם לשוחח זה עם זה ולשתף את הידע. המחאה הוציאה את האנרגיה הזו לרחובות ואיפשרה לאנשים לתקשר ישירות, משם התחילה להיווצר מציאות אחרת שניבנת בהדרגה ומתפתחת. התחלנו להבין שהפעילות של הרבה יחידים והרבה קבוצות קטנות מתלכדים יחד למארג משותף, מבלי לפגוע באינדיבידואליות של כל פרט.

חברה שדואגת לפרטים שבה היא חברה שבה כולם לוקחים אחריות. חברה יוצרת, דינאמית וחיה, שבה הכל פתוח ולכולם יש מקום. אני חיה בקהילה שפועלת למען השינוי הזה, והאירוע של המידברן היה חגיגה נהדרת שהבהירה לי שאנחנו יכולים לעשות הכל. אם אנחנו יכולים לבנות מיצבים עצומים בגודלם, לשנע עיר לאמצע המדבר ולכלכל אלפי אנשים בשלום ושלווה. זוהי תרבות שמזמינה את כולם להצטרף מתוך כבוד לעשרת העקרונות. העיר נעלמה כמות שבאה בלי להשאיר סימן או בדל סיגריה, אבל האנרגיה שהיתה שם חוזרת עם כולנו: אקטיביסטים, אקולוגים, אנשי הייטק, כלכלנים, צעירים, מבוגרים. חזרתי משם עם יותר מאמונה. אני יודעת שזה קורה, ופשוט מציעה לכם להצטרף. עולם חדש ומופלא באמת.

_________

באותו נושא
לחזור מהמידבר(ן)

זבולון בא-לגן, או, כל מהפכה צריכה גג

_________

 

 

תגובות3

  • להגיב אוגוסט 17, 2014

    שירה

    קשה לי להיות שותפה לאופטימיות הזאת בישראל. לא משנה באיזה הפנינג מדהים תהיו, זה עדיין כפוף לתשלום שכירות בתל אביב או אירוע זמני שהוא סימבול של מה שאמור להיות חיים יומיומיים. לצערי, בישראל אין אפשרות לקנות שטחי חקלאיים זולים על מנת להקים קהילות ואיזורים חקלאיים טובים, שמורים לעשירים בלבד, בד"כ כדי לחנות את צי המכוניות שלהם ליד הוילה הענקית. מצטערת להרוס את החגיגה.. אבל המאמר כתוב טוב ואם יש באירועים האלו מעט נחמה, גם זה טוב.

      

  • להגיב אוגוסט 17, 2014

    שירה

    אגב, אני רוצה לציין יוצא מן הכלל, שזה "עץ בעיר" שבאמת הצליחו לקיים סוג חיים אחרים בתוך תל אביב. כשתופעות כמו עץ בעיר יהיו קבועות ונפוצות, יהיה אפשר לדבר על שינוי.

      

  • להגיב מרץ 4, 2016

    אלדד

    חשוב לזכור שהמטבעות הוירטואליים חסרי ערך וסופם למות מי קודם מי אח"כ.

    ז"א אושר,בנק הזמן וכד' הם חסרי ערך בטווח הארוך כי השליטה על הכמות שלהם היא

    בידי קבוצה מצומצמת.

    ביטקוין מצליח בגלל עלויות הסליקה של המוסדות הפיננסיים באינטרנט,וכמובן בגלל שהוא

    נמצא בדפלציה באופן מעשי.

      

השאירו תגובה