בעשור האחרון אנו עדים לגידול דרמטי בעיסוק באופני חיים המוגדרים כמינימליזם או פשטות מרצון – כתבות בעיתונים, ספרים, סרטים, וגם לא מעט בלוגים ואתרים (שאנו גאים להימנות עליהם), עוסקים באדיקות ברעיון החזרה לחיים הפשוטים. את הפריחה הנוכחית נהוג לייחס לעלייתה של התנועה הסביבתית, ולהבנה המחלחלת בציבור הרחב כי תרבות השפע, בה אנו לוקחים חלק כמשתתפים פעילים, פוגמת הן בסביבה והן באושרנו הפרטי. עם זאת, אל לנו לטעות ולחשוב כי רעיון הפשטות מרצון הינו המצאה של העת המודרנית הכורעת תחת עצמה.
הטור הנוכחי מבקש להוקיר תודה ולהציג בפני הקוראים את גדולי המינימליסטים מן העבר, ולעשות זאת ללא סדר כרונולוגי מחייב. בנוסף, הטור, כמו עוד אחרים באתר, הינו טור פתוח, ואתם מוזמנים להציע מועמדים ראויים מן ההיסטוריה האנושית, שהוכיחו שבכל תקופה, דלה בחומר ככל שתיראה לנו כיום, היה מקום להבנה שיש כזה דבר "יותר מידי".
וכך, ללא הקדמות נוספות, קבלו את דיוגנס – 412 לפנה"ס עד 323 לפנה"ס – פילוסוף יווני מאסכולת הציניקנים שחי ופעל באתונה. כילד לאב בנקאי, החל דיוגנס את דרכו המקצועית בעסקי ההון, אולם לפי המקורות המצויים בידינו היו האב והבן מעורבים בפרשה של השחתה וזיוף של מטבעות בעקבותיה הוגלה הבן מעירו סינופ.
כמקובל בסיפורים העוסקים באותם ימים, פנה דיוגנס להיוועץ באורקל מדלפי, וזה האחרון השיב לו כי עליו "להשחית את ההון", רעיון אותו פירש כהשחתת סדרי הכוחות, הערכים והמנהגים המקובלים באותה תקופה.
נאה דורש נאה מקיים. עם הגיעו לאתונה החל דיוגנס לאמץ אורח חיים מינימליסטי קיצוני, אותו שילב יחדיו עם בוז לכל סוג של תלות. הוא בחר ללבוש את האריגים הגסים ביותר, לאכול את המזון הפשוט ביותר, לישון על הרצפה (או בתוך חבית גדולה אשר שמשה לו כקורת גג), ולפי דבריו שלו, בחר לחיות "חיי כלב" וזאת משום שכל שאר הצרכים אינם אלא מותרות המפריעים לחיים הטבעיים.
דיוגנס בחבית מוקף חברים (צייר:Jean-Léon Gérôme)
לאורח חיים זה התלוותה משנה סדורה שהפכה אותו לאחד הפילוסופים הציניקנים החשובים, כאשר בבסיסה עמדה התנגדותו הנמרצת לחומרנות והנהנתנות שכה אפיינה את תושבי אתונה באותה תקופה. למולם הציג דיוגנס את החיים הפשוטים והחזרה לטבע כאידיאל העליון. ההתנגדות לצבירת הממון ולתאוות הבצע ניצבה יחדיו עם התנגדותו לסדר ולהיררכיה החברתית שהיתה נהוגה אז, כמו גם היום – החנופה, הקשרים, אוכלי החינם – סיפור ידוע אחד (מבין רבים המסופרים אודותיו) מתאר שיחה קצרה אותה ניהל עם אריסטיפוס, תלמידו לשעבר של סוקרטס, אשר ניגש אליו בעת ששטף עדשים לארוחה:
"אם תלמד להחמיא למלך", אמר אריסטיפוס, "לא תיאלץ לרחוץ עדשים".
"אם תלמד לרחוץ עדשים", השיב דיוגנס, "לא תיאלץ להחמיא למלך".
בהתאמה לסלידתו מהסדר החברתי, דיוגנס היה האדם הראשון שהציג את עצמו כקוסמופוליטי, וכאזרח העולם הגדול – לדבריו, כל בני האדם הם אחיו (ולהם הוסיף גם את כל בעלי החיים). את המעט שנדרש לו לשם כלכלתו השיג דיוגנס באמצעות קיבוץ נדבות, אולם אנחנו יכולים לעשות זאת גם באמצעות עבודות זמניות או חצאי משרות.
על דיוגנס, כאמור, סופרו לא מעט אנקדוטות משעשעות (את חלקן ניתן למצוא בערך אודותיו בויקיפדיה, עליו גם מבוסס הפוסט הנוכחי) אולם ייתכן והמוכרת מביניהם היא אודות המפגש הקצר שלו עם אלכסנדר מוקדון:
כאשר אלכסנדר הגדול פגש בפילוסוף החכם והנערץ הוא ביקש לדעת האם יש דבר מה שיוכל לעשות למענו. על כך ענה דיוגנס בקצרה, "כן, זוז, אתה מסתיר לי את השמש".
דיוגנס ואלכסנדר הגדול (צייר: Caspar de Crayer)
מכירים את הסיפור על האיש שישב בשדה שלו תחת עץ תפוחים ואכל מפריו, ואז בא אליו איש עסקים ושאל אותו מה הוא עושה כל היום, ולמה הוא לא נוטע עוד עצים, פותח עסק והופך לטייקון תפוחים, וכל זאת על מנת שבסופו של דבר יוכל לרבוץ בנחת תחת עצו ולאכול מפריו? ובכן, הסיפור הזה היה יכול להיות הרבה יותר קצר אם רק דיוגנס היה מעורב בשיחה.
אז מהיום הרי לכם עוד תשובה עניינית לכל שאלה מטרידה הנוגעת לעבודה, לקריירה, לתשלום חשבונות בזמן, להצעות לרכישה של מוצר מיותר, או לכל תהייה כללית הנוגעת ל"מה אתם עומדים לעשות עם החיים שלכם" כאשר ברור כי כל תשובה אפשרית לה הנה כזו הנמדדת בכסף – זוזו, אתם מסתירים לנו את השמש.
_______
באותו נושא
כל הפרקים בטור 101 דרכים להאט את החיים
_______
גיא
בוקר טוב עמית,
אני מניח שבאתר חברתי זה בחרת במודע
לא להציג תכונות חיוביות נוספות של דיוגנס
כמו המיזנטרופיה שלו 🙂 וגישתו הצינית
שדגלה באינבידואליזם קיצוני- "האדם קיים רק עבור עצמו, ובעצמו בלבד; מטרתו הנעלה ביותר היא ידע-עצמי והגשמה עצמית על פי ההגיון שלו, בלי כל קשר למצב החברה והמדינה".
גיא
עמית נויפלד
בוקר אור גיא,
הציטוט שהבאת מהערך הויקפדי של הציניקנים לא באמת מייצג את הגישה הרעיונית של הפילוסופיה במלואה – אם היית מביא את כל הפסקה היית רואה שהדגש הושם על ההתנהגות האתית היום יומית של האדם, כלומר, מדובר בגישה פילוסופית אשר רואה את הטוב כערך העליון ואת חיי המוסר כדרך להגיע אל אותו טוב.
אותה "הכחשה של יחסים חברתיים ולאומיים" נובעת מהאופן הכושל בו יחסים אלה התנהלו באותם ימים לדעתם של הציניקנים – למעשה מדובר בשלילה של התרבות ובקשה לחזור לחיים טבעיים וחייתים משהו, אולם גם בטבע בעלי החיים חיים בקבוצות ומקיימים קשרים שונים הכוללים עזרה הדדית.
הנה למשל שורה מתאימה יותר מהערך באנגלית: Eudaimonia or human flourishing, depends on self-sufficiency (αὐτάρκεια), equanimity, arete, love of humanity, parrhesia and indifference to the vicissitudes of life (ἁδιαφορία). אהבת האנושות לא בדיוק מסתדרת עם מה שכתבת, והיא מופיעה כתנאי ראשי לאושר…
גם ראיית הטוב כפרישות וחיי עיון לא היתה מופרכת באותם ימים. אריסטו למשל טען שהייעוד העליון של חיי האדם, וזה המביא לאושר הגדול ביותר הוא העיון בכלל, והעיון במושג האל בפרט.
אין שום עדות לכך שדיוגנס היה מיזנטרופ, להפך, הוא ראה בכל בני האדם אחים (גם אם בז למרבית מעשיהם), ולא נמנע מהתרועעות בחברה (קשה לאדם החי מנדבות להימנע ממגע רציף עם בני האדם).
הגישה שלו כלפי המדינה מוסברת בטקסט כראיית עצמו כ"אזרח העולם". למעשה, דיוגנס היה קרוב יותר לגישה הפנתאיסטית מאשר האינדיבידואליסטית, לפחות באופן בו הוא תפס את החברה האנושית, ורק היותו מאמין באלים רבים פוסלת את המשוואה הזו כליל.
ולמרות כל האמור, אין ספק בכלל שאדם המבלה את חייו בחבית חייב לסבול מהפרעות חברתיות כאלה ואחרות.
עמית נויפלד
גיא
עמית, אומנם יש הבדלי גרסאות חמורים בין העברית לאנגלית וכנראה הרבה
תלוי כרגיל בסיפור שמי שהוא מעוניין לספר. אני עדיין חושב שהגרסה העברית(רעיונות הצינקנים) נוטה לכיוון שהצגתי.
לגבי ה – "הטוב כערך העליון ואת חיי המוסר כדרך להגיע אל אותו טוב" –אתה יודע
יותר טוב ממני שקיימים מספר השקפות שונות לגבי מהו הטוב ומהו המוסר.
לגבי דיוגנס ->
כשנשאל דיוגנס : "היכן ביוון אפשר למצוא אנשים טובים? ענה בשום מקום" …
אני מוכן לתת לזה תווית של מיזנתרופיה שפירה אם אתה רוצה להיפגש באמצע.
אני מוסיף פה משהו שדומה לעדות 🙂
<a href="http://books.google.co.il/books?id=jBjsDoQIFvYC&pg=PA97&lpg=PA97&dq=diogenes+Misanthropy&source=bl&ots=nVniFrrhUO&sig=XgFQK0t-AthS1cxp2k32r2Z-SZk&hl=en&sa=X&ei=1eyKU7DWHcP1Oez_gIAJ&ved=0CDEQ6AEwBDgK#v=onepage&q=diogenes%20Misanthropy&f=false
A Phenomenology of Love and Hate
נ.ב.
לא שכחתי את התשובה שאתה "חייב" לי לגבי הנצרות הגנוסטית 🙂
גיא
עמית נויפלד
עדות מעניינת, במיוחד ההשוואה לניטשה, שגם הוא ביקר בצורה מחמירה את בני האדם, על מוסר העבדים שלהם והכניעה לתשוקות, אבל עדיין גרס שתפקידו של העל אדם הוא לעזור לאנשים החלשים, ולפיכך לא בטוח שניתן לסווגו כמיזנטרופ אמיתי, אז נלך על הגדרת השפיר שהצעת 🙂
לגבי שאלת הנצרות, יש לך זיכרון יותר טוב משלי, ואני מודה שלא צפיתי בסופו של דבר בסרטון בן השעה שצרפת, ואם לומר את האמת קשה לי להאמין שהוא יגרום לי לשנות את עמדתי שהיתה מבוססת על כמה שנים טובות של לימודי הנושא
עמית נויפלד
גיא
אז אני מתעקש … כי דווקא בגלל זה יהיה לך מעניין .. יש שם כמה פרופסורים מהBBC … זה לא אמור להיות חרטא 🙂
אני מקווה שתמונת הפרופיל שלך עדכנית ולא למדת על הנושא לפי 1945 🙂
נגע חמאדי
בעניין ההגדרות בווקי והחיים בכלל אני חושב שהם הרבה יותר קלים אם היינו יכולים לראות לכל אחד על המצח את האינטרסים שלו.
גיא
גיא
בוקר טוב עמית,
אני מקווה שלא בגללי הורדת את תמונת הפרופיל, בסך הכל לא הייתה לי שום בעיה איתה.
אני מקווה שהתמונה החדשה שתעלה עדין תהיה אישית
ולא קהילתית 🙂
גיא
עמית נויפלד
בוקר אור גיא,
אירועים מוזרים מתרחשים באתר בעקבות עידכון גירסת הוורדפרס שבוצע. אחד מהם נוגע לתמונות הפרופיל של כל היוזרים הרשומים שנעלמו כלא היו, ללא יכולת (בשלב זה) להשיב אותן.
טובי המתכנתים של מזרח אירופה מטפלים בנושא ברגעים אלה ממש, ואני מניח שבמהרה אעלה תמונה קבוצתית וקהילתית שלי עם עצמי.
עמית נויפלד
אילן
יש רק בעיה אחת עם הגישה שלו: חי מקבצנות.
הווה אומר שהוא "מכשיר" או "מלבין" את הכספים של הזולת שתורם לו נדבות, שחי חיים נורמטיביים.
כלומר אם היה עובד במשהו פשוט נניח סנדלר, מרויח מינימום ומקיים את עצמו וחי בפשטות – יופי. אם הוא מסתמך על מאן דהוא שהוא עשיר, חי את הקפיטליזם במלואו וכדי לנקות את המצפון שלו מנדב פה ושם הרי הוא חלק מאותו קפיטליזם.
אילן
עמית נויפלד
אני כמובן לא מעודד חיים על חשבון אחרים, אולם צריך לזכור שלא חייבים להיות קפיטליסטים עשירים כדי לתרום. בימי הביניים נדבה וצדקה נחשבו למצווה גדולה (כמו ביהדות גם כיום) ולקחו בה חלק גם פשוטי העם. השתייכות לאחד ממסדרי הקבצנים שהתקיימו באותם ימים נחשבה לגיטימית לגמרי מאחר והיא העניקה לאנשים את היכולות למלא מצווה חשובה (אחרי הכל, ללא עניים וקבצנים לא היתה אפשרות לתת נדבה) וזה היה הרבה לפני עליית הקפיטליזם.
מעבר לכך, צריך לזכור שדיוגנס היה פילוסוף ומורה דרך, במובן זה, ייתכן וקיבוץ הנדבות שלו היה לגיטימי שכן היה כמעין "תשלום" עבור שרותיו לזולת
עמית נויפלד