מזה מספר חודשים סוערת הבלוג ספירה בעקבות כניסתה של שחקנית חדשה ונמרצת, העונה לשם דורין הרטמן, הכותבת את בלוג "הסולידית" (לינק בסוף הפוסט) בו היא שוטחת את פילוסופיית הפרישה המוקדמת ERE אשר לאורה הצליחה לצאת לפנסיה בהיותה בת 31 שנים בלבד. התכנים בבלוג נחלקים לשלוש קטגוריות: לחסוך, להשקיע ולצאת לחופשי, ובהם ניתן למצוא, ובהתאמה, טיפים לחיסכון אגרסיבי, להשקעות סולידיות בשוק ההון, ומאמרים שונים העוסקים ביציאה (פיזית ומנטאלית) ממרוץ העכברים בו אנו שבויים.
בטרם אמשיך ולמען הגילוי הנאות אציין כי לפני מספר חודשים, ובעקבות הפוסט הויראלי "3,783 ₪ וחיה כמו מלכה" פניתי לדורין במייל והצעתי לה להתראיין לאתר זה, או לשתף תכנים, אולם נעניתי בשלילה שמאוחר יותר למדתי להכיר כמדיניות עקבית של כותבת הבלוג. בחודשים שעברו מאז חפרתי בבלוג לאורכו ולרוחבו, והצלחתי לפתח שילוב מרתק של הערצה וסלידה כלפי העמדות המובעות בו, אבל אולי אני מקדים את המאוחר, לטובת הקוראים שלא מעורים בדמות הייחודית, אספק הקדמה קצרה.
דורין הרטמן, "הסולידית", הנה עלמה בשנות השלושים לחייה. לאחר שסיימה תואר בכלכלה בלונדון (עם מלגה) החלה לעבוד בתחום הבנקאות ולהרוויח שכר הגבוה מעט מהממוצע. בשלב יחסית מוקדם נחשפה לאסטרטגיית הפרישה המוקדמת, מבית היוצר של ד"ר ג'ייקוב לונד פיסקר, הקוראת לחיסכון אגרסיבי במקביל להשקעה מניבה, וכל זאת על מנת לפרוש מחיי העבודה בגיל צעיר ככל האפשר. קראה ועשתה – במהלך עשור של עבודה חסכה דורין מעל 75% משכרה, וזאת באמצעות אימוץ של אורח חיים מינימליסטי ופשטות קיצונית מרצון. היא לא מחזיקה רכב, מבשלת את כל מזונה בעצמה, לא צורכת אלכוהול, לא מבלה בברים או מסעדות, שותה מים מהברז בלבד, מוותרת על חופשות בחו"ל, מכינה את חומרי הניקוי שלה בעצמה, מתקלחת במים קרים על מנת לחסוך בהוצאות החשמל, רוכשת מזון יבש בכמויות סיטונאיות ועוד.
נכון להיום הסולידית אוחזת בתיק השקעות בסדר גודל של כמיליון וחצי ₪ (או יותר), ממנו היא מושכת בכל שנה 3% בלבד אשר מכסים את כל הוצאותיה, ולמעשה היא אינה צריכה לעבוד יותר לעולם למחייתה. פוסט סיכום השנה שהוזכר מעלה, משך תגובות חריפות מקהל הגולשים, אשר ראו באורח החיים המינימליסטי של דורין קורבן קשה מנשוא, חלקם מטיחים בה האשמות כאלה ואחרות הנעות בין זיוף נתונים, אוטיזם חברתי, סגפנות נזירית, ובעיקר וריאציות שונות של הטענה: זה בלתי אפשרי עם ילדים/מגורים בעיר/משכורת ממוצעת וכו'.
על מנת להסיר כל ספק אטען כבר עכשיו כי בכל הנוגע לאורח חייה המינימליסטי של דורין, אין לי אלא להוריד את הכובע בפניה. בשנים האחרונות אימצתי לעצמי לא מעט מאורח החיים המינימליסטי, ומרעיון הפשטות מרצון, תהליך שגם כתבתי עליו לא מעט בבלוג, והגם שאינני עומד בסטנדרטים המחמירים של דורין, אני כנראה לא רחוק מהם כמרבית האנשים. בהתאמה, אינני רואה כל פסול בבחירות שהיא עושה, ובכלל זה המקלחות הקרות שבעטיין זכתה לאינספור השתלחויות וירטואליות, אם כי עלי להודות שכמרבית האנשים אני מעדיף את שלי חמות.
בנוסף, אני מעריך שצעירים בעלי משרה טובה שיאמצו את פילוסופיית הפרישה המוקדמת, ויחסכו באופן אגרסיבי אכן יכולים להצליח, במידה זו אחרת, לפרוש לפנסיה בגיל מוקדם, ולפיכך, אין בכוונתי להצטרף למקהלת המגיבים הטוענים כי דורין הוזה את חייה ממוחה הקודח והמעוות, מה גם שבשוק קיימות אסטרטגיות פרישה נוספות, כגון זו הנסקרת בספר "4 שעות עבודה בשבוע", בו ממליץ הכותב, טימותי פריס, לצאת ל"מיני פנסיות" אחת לתקופה, ואני מכיר בחור צעיר שחיי היטב בצורה זו מזה מספר שנים.
לפיכך, ולטעמי, אלה אשר בוחרים לצאת כנגד עצם ההיתכנות של הפרישה המוקדמת, כמו גם אלה הבוחרים להיתפס למקלחות או לסטוקים של העדשים הירוקות מפספסים את הבעיות האמיתיות שעולות וצצות ככל שהולכים ומעמיקים בבלוג.
נראה שהדבר שמפריע לרוב האנשים, ואשר מביא אותם להשתלח בדורין בחריפות, היא המחשבה שהבלוג אכן מיועד "לכווולם", כפי שאכן משתמע לעיתים מדבריה של דורין, בעוד שבפועל, ובלא מעט תגובות, דורין עצמה מנסה להבהיר שהבלוג אינו מיועד לאדם הממוצע.
כלומר, במידה ואתם קרייריסטים מרוצים, אנשים המוצאים סיפוק בעבודתם, בעלי משפחות מרובות ילדים, או לחילופין עובדי עוף קור או פרי גליל, כנראה שפילוסופיית הפרישה המוקדמת אינה מיועדת לכם. עם זאת, סביר להניח שבכל מקרה אימוץ של מינימליזם ופשטות מרצון יוכלו לשפר דרמטית את מצבכם הכספי.
ולאחר כל זאת, מה בכל זאת מפריע לי בבלוג
קפיטליזם ופשטות מרצון – אני מודה שתעלומה זו העסיקה אותי במיוחד. משהו בשילוב של צמצום ופשטות מרצון יחדיו עם השקעה בבורסה לא הסתדר לי בימי הראשונים בבלוג, שהרי על מנת לגרוף רווחים בבורסה על השוק לצמוח ללא ליאות – חברות צריכות למכור יותר מוצרים, חברות צריכות למכור יותר פרסומות, חברות צריכות להתייעל (לפטר אנשים, להעביר קווי ייצור לעולם השלישי, לפגוע באיכות המוצרים) משאבים צריכים להיכחד וכך הלאה. לא לחינם את פילוסופיית הפשטות מרצון ניתן למצוא בדרך כלל באתרים המשויכים לתנועה הסביבתית, ואלה המאמצים אותה נוטים להשתייך לצידה השמאלי של תפיסת העולם הכלכלית. כאשר הפניתי את השאלה לדורין קיבלתי את התגובה הבאה
אני מודה שקריאה ראשונה של התגובה הותירה אותי מופתע למדי, ובכך אין לי אלא להאשים את עצמי. עם זאת, מעניין לציין כי באורח תמוה משהו מיהרה דורין למחוק את התגובה הנ"ל, ורק מקרה הוא שמרוב הפתעה לחצתי על מקש הפרינט סקרין והנצחתי אותה בפיקסלים לעד. (ייתכן וחששה כי זיהויה עם הקפיטליזם הימני יבריח גולשים מהז'אנר הסוציאל אנרכיסטי שנמשכו אליו בעקבות הפוסטים שעסקו במינימליזם ופשטות מרצון).
אם כך, קפיטליסטית ימנית ומינימליסטית קיצונית, תודה לאל שעדין יש הפתעות בחיים. ומה יקרה אם כולם אכן ינהגו כמוה, ייתכן ותשאלו את עצמכם, ובכן
בין אם עם ישראל ימשיך לצרוך בהמוניו, ובין אם יאמץ את גישתה של הסולידית ויביא לקריסת הכלכלה – דורין הרטמן תהיה מסופקת ומרוצה. בקרוב הסטיקר – לדורין טוב, הכול טוב.
כפי שציינתי בהתחלה, את תיק ההשקעות שלה בנתה דורין בעבודה קשה ולאורך תקופה של כעשור בתחום הבנקאות באנגליה, משמע, את כספה הראשוני, אותו אחד שסייע לה לפרוש בגיל צעיר עשתה על גבה של השיטה הכלכלית ועל גבם של צרכנים נלהבים שהמשיכו לקחת הלוואות ולקנות ולקנות. היה ובאותם ימים תושבי בריטניה היו מושפעים מבלוג דומה וחדלים ממעשיהם הנלוזים, הרי שהיא לא היתה זוכה להגיע לאותה פרישה מיוחלת, וספק אם היתה מצליחה אף לסגור את החודש. אולם כעת, משהיא, האינדיבידואלית העליונה שכמו יצאה מדפי רומן מאת איין ראנד (שטרם פורסם), הצליחה להגיע ליעד הנכסף, אין לה בעיה לנסר את הענף, לירוק לבאר ולהשתין מהמקפצה.
מפתיע לא פחות בעבור ליברטריאנית גאה הוא האופן הבוטה בו היא בוחרת לבקר את סגנון החיים של מרבית האנשים, שהרי מהו הליברטריאניזם אם לא הסברה כי לכל אדם החופש לעשות בגופו וברכושו כרצונו, כל עוד אין זאת פוגע באחרים. לכאורה, ובייחוד בהתחשב בעובדה שדורין הלכה למעשה חיה ומתפרנסת מאותה קדחת צרכנית, הרי שהיינו יכולים לצפות ממנה בדיוק להפך המוחלט.
ועדיין, ייתכן שדיסוננס זה בין קפיטליזם והתפרנסות משוק ההון יחדיו עם ביקורת על תרבות הצריכה וחיים של פשטות מרצון, מפריע רק לי באופן אישי, ולמעשה, כל עוד דורין חיה עימו בשלום זכותה המוחלטת לאחוז במקל בשני הקצוות. עם זאת, ולגבי טענות אחרות שלה, המצב אינו כה סובייקטיבי ופשוט.
מעמד הביניים – אחד המאמרים הפופולאריים ביותר בבלוג עונה לשם "מדוע הפסקתי לרחם על מעמד הביניים", בו שוטחת דורין את טענותיה כנגד מעמד הביניים המבזבז יותר כסף ממה שיש לו ואז מתלונן שאינו גומר את החודש. אלא שדורין, ממש כמו יאיר לפיד בימיו הראשונים כשר האוצר, מעמידה כמקרי מבחן זוגות ומשקי בית המכניסים יחדיו בין 16,000 – 20,000 ₪ לחודש. ממש ריקים כהנים טיפוסיים. במציאות, מעמד הביניים מורכב מעשירונים 2.5-7.5, בהם ההכנסה ליחיד נעה בין 2,700 ₪ – 7,500 ₪ או 4,800 ₪ – 16,400 ₪ למשק בית (הכולל שלוש נפשות ומעלה) או במילים אחרות, צרכנים סולידיים לחלוטין. העובדות הללו כמובן לא מבלבלות את דורין, ובתגובה לנתונים אותם העליתי כתגובה למאמר שפרסמה בבלוג היא עונה "רוב מה שנכתב בבלוג בשנה האחרונה ישים, במידה מסוימת, לכל מי שמגדיר עצמו בראי עצמו "מעמד הביניים" (הדגשה שלי). ובאמת, עזבו אתכם מסטטיסטיקות, טבלאות אקסל, הכנסות והוצאות, מעמד הביניים מעתה הוא עניין להגדרה עצמית בלבד. תחשוב מעמד הביניים תהיה מעמד הביניים. רמז ראשון לתפיסת עולם באדולינית, ותהיו בטוחים שלא אחרון.
המחאה החברתית – דומה שאם יש משהו שמצליח להוציא את דורין מכליה הרי זו המחאה החברתית, ומדבריה עולה שאותו אירוע מכונן בחברה הישראלית, שלא מעט עיתונאים כלכליים מוערכים מעניקים לו חשיבות עצומה בהתעוררות הצרכנית של הציבור הרחב, אינו אלא עורבא פרח של קהל בזבזנים שאינם יודעים חיסכון ואחריות אישית מהם (מעמד הביניים לעיל). למעשה, מבחינתה של דורין אין שום בעיה בכלכלה המקומית, ודיונים אודות יוקר המחיה, בעיית הריכוזיות, קשרי ההון שלטון ועוד מסתכמים בעבורה במילה אחת – בכיינות.
ייתכן באמת שלא היתה סיבה, שכן לו היו אנשי המחאה קוראים את הסולידית ככל הנראה היו נשאבים מיידית לחור תולעת ונזרקים ליקום חלופי בו לא דרושות 128 משכורות על מנת לרכוש דירה, בו ההשקעה בחינוך פר תלמיד היא יותר מרק שני שליש מההוצאה הממוצעת במדינות ה- OECD, בו ישראל אינה ממוקמת 17 מתוך 19 בסך ההוצאה הציבורית ובו שיעורי העוני לא גבוהים ביחס לעולם המפותח ועוד.
נכון, ואני אהיה הראשון להודות, כי פה ושם במהלך המחאה החברתית יכולנו להיתקל במראות צורמים. צפייה באמהות צועדות במחאת העגלות, כאשר הן דוחפות לפניהם זאטוט היושב בנחת על מותג שעולה 10,000 ₪ אכן יכולה ליצור דיסוננס קוגניטיבי, אולם לכך יש לשים מספר סייגים: המחאה בשיאה הקיפה את כל הקשת החברתית, לא רק בורגנים מפונקים כי אם גם אמהות חד הוריות, מובטלים, משפחות קשות יום, תושבי הפריפריות ועוד. לא ניתן להאשים אף אחד מהם בכך שיצא לרחובות כי אינו יכול להתגורר במרכז תל אביב, הסיבה שדחפה אותם לרחוב היא שהם אינם מסוגלים לגמור את החודש, למרות שהם חיים את ה"פשטות מרצון", מתוך חוסר ברירה, ובאופן קיצוני. שנית, ההיסטוריה מוכיחה שמהפכות מתחילות תמיד במעמד השבע, אותו אחד שיכול להרשות לעצמו להגות בזמנו הפנוי במושג הצדק ולהתרעם על חוסר השוויון. המהפכה הצרפתית למשל יצאה לדרכה בחסות מעמד הביניים והבורגנים. כך שלטעון כי המחאה אינה לגיטימית רק בגלל מצבם הכלכלי של האנשים שעמדו בראשה היא טענת אד הומינם קלאסית, אשר בוחרת ביודעין להתעלם מהבעיה ולתקוף את האדם.
ייתכן והכעס האמיתי של הסולידית כלפי המחאה מבוסס על העובדה כי בעקבותיה הועלה המס על רווחי ההון, מה שכמובן פגע בהכנסותיה השוטפות מתיק ההשקעות.
צאו וראו – העלאת מס רווחי ההון היא סיבה מוצדקת לכעס, אולם העלאת מחירי המזון, הדלק, הדיור, המים ועוד, הם לא סיבה לכעוס, אלא סיבה להתבוננות פנימית שתוביל לחסכנות משמעותית. למעשה, דורין מבקשת מקוראיה להתעלם מהמציאות, להתכנס אל תוך עצמם, ולהתחיל ולסיים את השינוי מבפנים – תובנה הנשמעת כמו תוצר של סיעור מוחות בין שרי אריסון וגבי ניצן.
לטעמי, את ההבדל בין שתי הדוגמאות לא ניתן אלא להסביר באופן הבא – יוקר המחיה הינו תוצר של השוק החופשי, וכליברטריאנית, קפיטליסטית וימנית מן השורה הראשונה, דורין אינה יכולה אלא לברך על המוגמר. אולם מנגד, בהעלאת מס רווחי ההון ניתן להאשים רק גורם אחד – המדינה.
המדינה – אתם יכולים לאהוב את המדינה שלכם, ואתם יכולים לשנוא את המדינה שלכם, אבל בשני המקרים סביר להניח שיש לכם ציפיות רבות ממנה. אתם כמובן אנשים מוזרים. לסולידית למשל יש רק ציפייה אחת
טיפשים שכמותנו. אמנם, הציפיות שלנו מושתתות על תפיסה בת מאות ואלפי שנים, הגורסת כי למדינה יש תפקיד משמעותי בהכוונת האזרחים אל עבר "הטוב", "הראוי", "הצודק" ו-"הנכון", או לפחות בנוגע לאחריותה הכללית לגוף האזרחי ולרווחתו, וזאת החל מימי הפוליס היוונית ועד לימי הרנסנס העליזים, אולם אין בכך על מנת לבלבל את הסולידית, שתפיסת עולמה נעוצה עמוק ברדידותה של המחשבה המודרנית, עובדה מעט מפתיעה בהתחשב בתדירות בה היא מצטטת פילוסופים גדולים מן העבר, כולל אפלטון ואריסטו להם היתה דעה צלולה ומוצקה על תפקידה של המדינה:
"הרעיון שהקהילה הפוליטית היא מפעל משותף זר לעולם המודרני הליברלי והאינדיבידואליסטי … אין לנו שום תפיסה כזאת של קהילה שמעוניינת, כפי שאריסטו טוען שהפוליס מעוניינת, בכוליות החיים, לא רק בטוב זה או אחר אלא בטוב לאדם כשלעצמו … מנקודת מבט אריסטוטלית, החברה הפוליטית הליברלית והמודרנית יכולה להיראות אך ורק כאוסף של אזרחים בשום מקום שהתאגדו לצורך הגנה משותפת. הם קשורים זה לזה, במקרה הטוב, רק באמצעות צורת החברות הנחותה ביותר, המבוססת על תועלת הדדית. מובן שלא ניתן לנתק את העובדה שאין ביניהם קשר של חברות מהפלורליזם המוסרי המוצהר של החברות הליברליות האלה. הם נטשו את האחדות המוסרית של האריסטוטליות, בצורתה העתיקה או הימי ביניימית." (מקינטאייר, מעבר למידה הטובה, הוצ' שלם)
בהתאמה לאופן תפיסתה את תפקיד המדינה, מרשה לעצמה הסולידית להתכעס על העובדה שאותה "מאבטחת אישית" שולחת יד לכיסה על מנת לגבות מס, באמצעותו היא, רחמנא לצלן, מבקשת לדאוג לחלש ולרש. אבל שוב, קשה להאשים אותה. מדוע היא, דורין הרטמן, צריכה לדאוג לעתידם של העניים והחלשים, אחרי הכול, הם שם מתוך בחירה.
אינדיבידואליזם – בהשפעת שופנהאואר, פיתחה לעצמה דורין פילוסופיית חיים של אינדיבידואליזם קיצוני, המוביל לאחריות והישענות עצמית מוחלטת. מובן שהאינדיבידואל המבודד היה מאז ומעולם אשליה, ועל כך כתבו לא מעט פילוסופים בעבר, אולם למרבה הצער, הסולידית נחתה דווקא בחיקו של הפסימיסט הגדול מכולם, אותו היא עצמה מתארת במילים מיזנטרופ, מיזוגני ומטורלל. ברכות על הבחירה באב הרוחני המוצלח.
"כמעט כל הצער, העצב והיגון בחיינו נובעים מקשרינו עם אנשים אחרים" היא מצטטת את שופנהאואר, אולם בעוד שהיינו יכולים לצפות לתפיסת עולם שכזו ממתבגר לובש שחורים שהרגע נזרק על ידי חברתו לחיים, הרי שקשה לקבל זאת מעלמה משכילה כגון דורין, שממרום גילה וניסיונה בוודאי יכולה להעיד שגם כל השמחות בחיינו מקורן בזולת, בין אם זה בן או בת זוג, מדריך מצולם ביו טיוב שלימד אותנו לסרוג, רומן חדש של סופר אהוב וכו'. למעשה, מרבית התחביבים (החינמיים) בהם עוסקת הסולידית, שמעניקים לה אושר ועניין, מותנים בקיומו ורצונו הטוב של הזולת אשר בחר לחלוק עמה את ידיעותיו.
פילוסופיית החיים הזו, הרואה באדם מונאדה נפרדת, סגורה ואטומה העומדת בפני עצמה ואחראית רק לעצמה, נשמעת בעבורי קשה מנשוא, אולם, חמורה אף ממרד הנעורים המאוחר העולה מציטוטים אלה, זו העובדה שלאורם, ולאור תפיסת האינדיבידואליזם המחמירה, מבכרת דורין להאשים את החלשים במצבם, לפחות חלקית.
הרעיון כי כל אדם אחראי לבחירותיו כמובן אינו מופרך לחלוטין, אולם אין ספק שדורין בוחרת שוב ושוב לקחת אותו לקיצוניות המרבית, תוך התעלמות מוחלטת ממגוון רחב של השלכות והשפעות חברתיות, סביבתיות וכלכליות על התוצר הסופי המכונה אדם. ייתכן מאוד שלו כולנו היינו נולדים שווים, והיינו זוכים להזדמנויות שוות, הרי שהיה ניתן לטעון לטובת אחריות אישית ובלעדית לבחירות, אולם כל עוד זה לא המצב, מדובר בהתחמקות נאיבית מעובדות החיים. ועדיין, דורין בשלה – הבחירה היא חופשית ונתונה לכל אדם – כל אחד ואחת יכולים לבחור להיות מלך או מלכה – באדולינה פר אקסלנס.
מעניין לראות, באותו נושא, שברזומה האישי שלה ציינה דורין פעם אחת את האוניברסיטה הפתוחה כמוסד השכלה בו למדה, ופעם שניה את המרכז הבינתחומי בהרצליה (ייתכן כמובן כי למדה בשניהם אולם לפחות בהזדמנות אחת בחרה להשמיט את המרכז הבינתחומי). אינני יודע אם עשתה זאת כניסיון להימנע ממתקפות טרולים, או מתוך רצון להציג עצמה כגיבורה אותנטית של מעמד הפועלים, אולם בניגוד לטיעוני אד הומינם אחרים, לשאלת מוסדות ההשכלה בהם אנו לומדים יש נגיעה רלוונטית בהחלט לאפשרויות והזדמנויות הבחירה שייפתחו בפנינו בהמשך החיים.
עדכון: דורין אינה בוגרת הבינתחומי. היא לומדת להנאתה ובאיטיות לתואר שני, ולא הקפידה על ניסוח מדויק בפרופיל ב"פרש"
אבל גם אם נניח, רק לצורך הדיון, שהאדם אכן אחראי בלעדית לבחירותיו ולמעשיו, גם אז עדיין הייתי רוצה לחיות בחברה אשר דואגת לאלה שניסו, עשו, ומסיבה זו או אחרת נכשלו ושקעו.
חמלה – ציינתי את חיבתה והישענותה של הסולידית על הפילוסופיה של שופנהאואר, וזה האחרון שאב לא מעט מרעיונותיו מן הבודהיזם, למעט הרעיון המרכזי ביותר לשיטה – החמלה. בעבור שופנהאואר ההתנתקות מן התשוקות היא תהליך אינדיבידואלי, שהשחרור הוא השלב הסופי שלו. בבודהיזם, הקורא אף הוא לשחרור מהסבל באמצעות שחרור מן התשוקות, מדובר רק בשלב הראשון, ואחד מארבעת הנדרים הנאמרים במנזרי הזן מידי יום הוא: "הברואים הם רבים, אנו נודרים לסייע לכולם." כלומר, בבודהיזם, הסבל של האינדיבידואל אינו יכול להיות מופרד ומנותק מזה של הקהילה בה הוא חי, ומושג החמלה מקבל משמעות אופרטיבית, כזו המניעה את הפועל לסייע לזולת במניעת סבלו, ולא הזדהות גרידא.
אנחנו יכולים כמובן לנסות ולראות בבלוג "הסולידית" פרויקט מוסרי מן המדרגה הראשונה, כזה המבקש לסייע להמונים ולשחרר אותם מסבלם, אולם לאור תפיסת האינדיבידואליזם החמורה, והעדר החמלה הניכר בכתיבתה, המשימה היא קשה, וגם היה ותצלח, לא נפיק ממנה אלא עוד פרטים בודדים המשוכנעים בטובו המוחלט של העולם, ובחוסר הנחיצות להיאבק בחוסר צדק ולמען הכלל.
השורה התחתונה – בסופו של דבר, מדובר בעימות, ייתכן בלתי פתיר, בין שתי אידיאולוגיות שונות. אינדיבידואליזם קיצוני וקפיטליזם כלכלי, לעומת תפיסה של האדם כחלק מקהילה אנושית ונטייה לעבר סוציאליזם כלכלי. התנגשות זאת זוכה לטעמי לקושי נוסף העולה מתפיסתה של דורין, שכן לאור הגישה המינימליסטית והחסכנית בה היא אוחזת, דומה בעיני שהיה נכון לשאוף, לצד האחריות האישית, גם להוגנות מצד כוחות השוק המניעים את הכלכלה, ובכלל זה המדינה, כלומר, היה ויוקר המחיה בארץ היה יורד, היה ומחירי הדיור היו יורדים, הרי שגם הסולידית עצמה וקוראיה הנלהבים היו יכולים לחסוך יותר. אולם, נראה כי בעבור דורין, הדיכוטומיה היא ברורה וחדה – או שאנחנו מאשימים את "ההם" (המדינה, הטייקונים וכו'), או שאנחנו מאשימים את עצמנו ולוקחים אחריות על חיינו, כאשר בפועל אין שום סתירה או מניעה לשלב בין הגישות.
אתר סלואו שעלה לאוויר בערך באותם ימים בהם יצאה המחאה החברתית לדרכה דגל מאז ומעולם בשילוב זה – כתיבה אודות מינימליזם, פשטות מרצון, עשה זאת בעצמך, וזאת לצד קריאה לאחריות ותקשורת בינאישית, סולידריות, קהילתיות ודרישה לשינוי כוחות השוק.
ועדיין, ולמרות כל האמור, אני ממליץ בחום על קריאה בבלוג "הסולידית", ובמיוחד את התכנים בקטגורית "לחסוך", אשר בהם כל אחד ואחת יכולים למצוא טיפים ועצות מועילות כיצד לצמצם את ההוצאות ולסגל חיים חופשיים יותר מרכוש ולחצים. רק בעודכם משוטטים בבלוג, ובמידה ואתם נתקלים באחד מהתכנים הנוזפים בציבור הרחב ורואים בו את האשם היחידי במצבו, זכרו שהעולם מורכב יותר מכך, ושזכותנו המלאה, שלא לומר חובתנו, להיאבק באי הצדק הקיים בעולם, כמו גם להעניק תמיכה לזולת.
ואסיים באותו משפט נאה מן הגמרא בו חתם גלעד סרי לוי פוסט באותו נושא – "רבי מאיר – רימון מצא, תוכו אכל, קליפתו זרק" – קחו את הרעיונות הטובים, והשליכו הצידה את כל השאר.
_________
.
לבלוג של דורין הרטמן "הסולידית"
.
לקריאה נוספת באתר
.
101 דרכים להאט את החיים – פרק 6 – פשטות מרצון
הרגלי זן – 7 – איך אני חוסך כסף
לעבור דירה ולהישאר בחיים, או, בדרך למינימליזם – חלק ראשון
____________
אילן רוזנברג
סקירה מצויינת. ובהחלט מסכים עם המסקנה שניתן לאמץ וליישם חלק מההמלצות בבלוג (שימוש בתעודות סל במקום קרנות/מנהלי תיקים למשל).
חסרה התייחסות לנושא ה "אל הורות" שדורין דוגלת בו, שמעורר הרבה תהיות על משמעות הקיום שלנו בלי דאגה לדור ההמשך.
כמוכן הרבה מתלוננים על כך שהבלוג ממומן מפרסומות אשר מעודדות צריכה של מוצרים ושירותים פיננסיים שדורין בזה להם ושוללת אותם (בצדק) בפוסטים.
אילן רוזנברג
יוסי
לענין ששואלים מה דורין היתה עושה אם כולם היו מפסיקים לצרוך כמוה, השאלה הזו מאד מוזרה בעיני. כי אילו דורין היתה מספרת שיש לה מליארד דולר בבנק, ומהריבית היא מממנת חיי הוללות, מסיבות, יאכטות מלונות פאר וטיסות פרטיות מסביב לעולם, היה היגיון בשאלה. אבל דורין מראש צורכת קרוב מאד למינימום (אם כי לא לגמרי), והיא מאד בלתי תלויה בשירותים חיצוניים. דורין צריכה כסף *בגלל* השיטה הקפיטליסטית. היא לא מתעסקת בכסף כי היא אוהבת אותו לעצמו (שהרי היא "הסולידית"). המטרה שלה היא לחיות, לא להתעשר. אם השיטה הקפיטליסטית תתמוטט, דורין כמו כולם לא תצטרך כסף, או תצטרך ממנו פחות. למעשה אם התרבות עצמה תתמוטט, ולא יהיה חשמל, דורין כבר מסודרת, שהרי היא לא צריכה אפילו לחמם מים למקלחת…
לכן אם כולם יהיו כמוה, דורין תמשיך לחיות אותו דבר, פחות או יותר.
גם אם תאבד מחר את כל כספה היא יכולה לעבוד בשכר מינימום, ועוד לחסוך.
לגבי הגערה שלה במעמד הביניים ובבכיינים אחרים, אני חושב שגם אם לא נסכים שהאדם אחראי לגמרי ובלעדית לגורלו, עדיין זה לא אומר שהוא יכול להתנער מאחריות לגמרי. אז יש כאלה שיגידו לו שכולם מלבדו אשמים, ויש דורין שלטובת האיזון הקוסמי תגיד לו שרק הוא אשם.
יוסי
נועה
אני מסכימה מאוד עם דעתך לגבי הטוב והרע בגישה שלה. מפריע לי מאוד היחס האגרסיבי שהיא מקבלת מגולשים, בטוויטר בעיקר. גם אם היא אומרת דברים מרגיזים, ההתנפלות הקולקטיבית הזו על כותבת אחת שמביעה דעה מרגישה לא טוב. מתחסדת ומרושעת.
נועה
שלי
אתה מנסה לתאר אותה כאדם קר ומנוכר.
השירות שהאדם הזה עושה עבור הכלל – בעיקר הנגשת תחום ההון – גדול יותר מתרומה של כל סוציאליסט אנרכיסט עלי אדמות.
שלי
עמית נויפלד
היי אילן, תודה,
לנושא האל הורות, זה אכן מורכב, לנושא הפרישה המוקדמת, דורין העלתה בעבר פוסט שעוסק בהוצאות של משפחה ממוצעת, ומעבר לכך, ולנושא האחריות שלנו לדור ההמשך, אלה באמת החלטות אישיות, ואני מכבד כל עמדה.
לגבי הפרסומות, זה אכן נכנס לקטגוריה הראשונה שכתבתי עליה – קפיטליזם ופשטות מרצון – אכן קשה בהתחלה לעיכול שיש פרסומות בבלוג, והדיסוננס הזה לא נעלם בקלות או במהירות. מעבר לזה, ושוב, זכותה של דורין לעשות ככל העולה על רוחה בבלוג, והיא משקיעה בו לא מעט זמן ואנרגיה. יכול להיות שהיה עדיף עם הפרסומות היו לעסקים חברתיים וכו, אבל אני מניח שזה לא בשליטתה.
בכל מקרה, המרמור בנושא זה מוצדק לדעתי.
עמית נויפלד
עמית נויפלד
יוסי, אני דווקא חושב שהשאלה כן במקומה מאחר ולדורין אין מליארד דולר בבנק, יש לה סכום שמאפשר לך למשוך לצורכי מחייתה, וכדי שהוא יספיק היא בחרה בחיים של פשטות קיצונית מרצון. השאלה היא כמובן תיאורטית, מאחר וברור שמדובר בבחורה מוכשרת שיכולה לעבוד ולהרוויח לא מעט למחייתה, אבל היא עדיין במקומה.
לגבי החלק השני, אני לא בטוח ששתי עמדות קיצוניות מאזנות אחת את שניה, נראה לי יותר כמו מתכון בטוח לשיח חרשים. דרך האמצע (שביל הזהב האריסטוטלי) בדרך כלל עדיף
עמית נויפלד
עמית נויפלד
שלי, אני לא חושב שזה מה שניסיתי, או הצלחתי לצורך העניין, לעשות, אבל זכותך כמובן לקרוא את הטקסט בצורה זאת. בנוסף, לא זלזלתי בשירות שהיא עושה, ואף קינחתי בהמלצה חמה לקריאה בבלוג. מבחינתי, למרות התהום האידיאולוגית הפעורה בינינו, היא בהחלט קולגה למטרה משותפת אחת.
עמית נויפלד
עמית נויפלד
נועה, ההתנפלות אכן לא במקומה, במיוחד מאחר ורבים נטפלים לקטנות, ולבחירות שלטעמי הן לגיטימיות, גם אם לא שכיחות.
עמית נויפלד
יוד
לא צריך לקחת את מה שהיא אומרת כדבר תורה מהר סיני.
יחד עם זאת יש הרבה במה שהיא אומרת, במיוחד לגבי אחריות אישית (עם הסייגים שצויינו) ויצירת הכנסה פסיבית.
בכל מקרה הבלוג נחוץ במיוחד לאור זה שחסר ידע פיננסי וכלכלי לאזרחי המדינה.
יוד
המחדד
ההתנפלות לא נובעת מהבחירות שלה (שהן לא כאלו הזויות.. כולה בחורה רווקה שחייה מ-4000 ש"ח. ממש לא חיה בצנע, למרות שהיא מתעקשת שכן)
ההתנפלות נובעת מהיחס שלה לשאר האנשים בעולם:
עכברים במרוץ, עיוורים, עבדים פחדנים.
קיצר.. היא באה ברע.
גם העצות הפיננסיות שלה הזויות.
להשקיע 25% בזהב? סיריאסלי?!
חבל שהבלוג הפרובוקטיבי שלה (דרך להגדיל הכנסות?) זוכה לכל כך הרבה חשיפה, ושלך קצת פחות.
המחדד
עמית נויפלד
אני מסכים שצורת ההתנסחות שלה בוטה לפעמים וגם ציינתי זאת בפוסט, יכול מאוד להיות שזאת גם אסטרטגיה למשוך תנועה לבלוג, ויכול להיות שזאת גישה אישית שאכן לא באה בטוב, גם לי.
בנוגע לפופולריות, אין לי תלונות, בלוגים זה ריצה לטווח ארוך, ולשמחתי תכנים של סלואו זוכים להתפרסם גם בעיתון הארץ ובכלכליסט, כך שכאן זה הבסיס אבל ידה של תנועת ההאטה מגיעה לכל מקום 😉
ובכל מקרה, אנחנו לא בתחרות, מה גם שבמובנים רבים אני רואה בסולידית קולגה שמקדמת תכנים חשובים וחופפים.
עמית נויפלד
המחדד
אז אולי זה המקום להעיר הערה לגבי הבלוג שלך..
אחד הדברים הכן נחמדים בבלוג של הסולידית, הוא זירת התגובות. (למרות שהמחיקון שם עובד שעות נוספות).
בעיני, המגיבים יותר מעניינים מהתכנים שלה.
אני חושב שהסיבה שזה קורה היא בגלל הממשק.
בכל פוסט יש קישור ישיר לתגובות והמספר שלהן מתעדכן, וגם אפשר לראות את התגובות האחרונות בצד.. מה שמעודד דיון.
אתה חושב שיכול להתאים לך לעשות דבר כזה גם בבלוג שלך?
ושוב אני רוצה להחמיא על הבלוג המצויין שלך.
אני עוקב אחריו בערך מאז הפוסט "שטוף את הקערה שלך". פשוט נהדר!
המחדד
עמית נויפלד
כן, אין ספק שהאתר זקוק לשדרוג, מסיבות כאלה ואחרות הוא נבנה טלאים טלאים וללא מחשבה אמיתית על נוחות ממשק המשתמש, אני פחות אוהב את העיסוק בחלק הטכנולוגי אבל מתחיל להפנים את החשיבות (וזה לקח לי רק שנתיים וחצי…) אז אני אופטימי לגבי העתיד – האתר יעבור שינויים בחודשים הקרובים, אני רק צריך לישון פחות כדי שזה יקרה
ותודה על המחמאות, שטוף את הקערה שלך הוא גם אחד החביבים עלי
עמית נויפלד
יוד
חשוב מאוד שהקול של דורין ישמע.
טוב שהבלוג הזה קיים.
אנשים לכודים במירוץ העכברים, ולכן קשה להם להודות שבאיזשהוא מקום, החיים שלהם דפוקים , לכן מוציאים את הרפש על דורין ועל הבלוג.
חשוב שדורין תשמיע את קולה.
יוד
מוריה
עמית תודה על סקירה מרתקת, אני אוהבת מאוד את הבלוג ומעריכה את היכולת לנהל דיון ענייני על אף הפערים האידאלוגיים שלך עם דורין.
דורין עושה עליי רושם של אדם חריף ומעניין, בעלת ערכים ששואפים ליותר מחומר, ונאמנה להם. אני חולקת עליה בעניין הליברטאני, אבל הביקורת שלך חדה מספיקה.
מה שכן נראה לי מעניין להוסיף נוגע לשופנהאואר. אני מאמינה ששניכם לא קראתם את יצירתו המרכזית, ומניחה ששאבתם את הידע שלכם מאמרות שפר מהפררגה או מתקצירים של הגותו.
שופנהאואר אמנם חושב שהקיום שלנו הוא סבל, שבני האדם גורמים מכאוב זה לזה על בסיס קבוע ובלתי נמנע. אבל:
א. הוא רחוק מלקבל את העיקרון הליברטאני שמפריד בין אינדיבידואלים ותופס כל אחד כיחידה נפרדת ואוטונומית. לשיטתו, איננו נפרדים ואיננו אוטונומיים. הנפרדות היא אשליה וכן האוטונומיה
ב. הוא אינו מאמין בחופש כערך עליון, בכלל לא מאמין בחופש, ובוודאי לא בבחירה תבונית. הוא סבור שהרצון חזק יותר מאשר התבונה.
ג. הוא סבור שבכל בני האדם שולט האגואיזם אך בניגוד לראנדים, אינו מהלל את המאפיין הזה, להפך.
ד. הוא סבור כי עיקרון החמלה, העיקרון המוסרי העליון, מבטא בדיוק את העניין שאין הפרדה בין יצורי העולם השונים. כאן יש להבחין בין שני טיפוסים, הקדוש והאסקטי. הקדוש יעשה הכל כדי לסייע לאחרים, האסקטי יישאב לתוך אין ויקבל בשמחה את המוות.
נדמה לי שדורין לא תקבל את א', ב' ו-ג'ושאתה לא שמת לב שד' מורכב משני טיפוסים שונים.
מוריה
עמית נויפלד
תודה רבה מוריה, מאוד מעניין
אני כמובן לא יכול לדבר בשם דורין אבל שופנהאואר אכן מעולם לא היה תחום התמחות שלי ולא קראתי את כתביו במלואם, אלא מאמרים שעסקו בהגותו בצורה עקיפה ובמסגרת התואר הראשון שהיה לפני לא מעט זמן…
עמית נויפלד
לביא
עמית,
הצלחת להבהיר לי היטב את מקורות אי-הנוחות שאני חש מעת לעת כשאני קורא אצל דורין.
לביא
גיא
אנחנו יכולים כמובן לנסות ולראות בבלוג "הסולידית" פרויקט מוסרי מן המדרגה הראשונה, כזה המבקש לסייע להמונים ולשחרר אותם מסבלם, אולם לאור תפיסת האינדיבידואליזם החמורה, והעדר החמלה הניכר בכתיבתה, המשימה היא קשה, וגם היה ותצלח, לא נפיק ממנה אלא עוד פרטים בודדים המשוכנעים בטובו המוחלט של העולם, ובחוסר הנחיצות להיאבק בחוסר צדק ולמען הכלל.
עמית , מספר שאלות-הערות קטנטנות כי בסך הכל אני מסכים עם חלק גדול ממה שכתבת ועם החלק שלא – לא מעניין לי כל כך להתדיין.
אם יש לה העדר חמלה בכתיבה אך חמלה במעשיה זה משהו שנספר אצלך?
אם אתה רוצה להיאבק בחוסר צדק ולמען הכלל מדוע אתה צריך שכולם יעשו זאת בדרכך? זה לדעתי סוג של משחק-סטטוס מתוחכם של מי יותר.
לא נפיק ממנה אלא עוד פרטים בודדים המשוכנעים בטובו המוחלט –
בדולינה-פינת נויפלד ? 🙂
וכמו שהמחדד אמר – בזמנך הפנוי כמובן – כדאי לשפר את ממשק התגובות.
גיא
עמית נויפלד
היי גיא, נחמד לראות פה את הגרעין הקשה של מגיבי הסולידית. אני מבין מהתמונת הצנצנת שמחזיראור היה גבר אחרי הכל?…
לשאלתך בנוגע לחמלה, אני כמובן לא מכיר את דורין אישית, ויכול להיות שבחייה האישיים היא חומלת על העולם כולו (וידוע לי שהיא מתנדבת עם קשישים מה שייתכן ומעיד על כך) אבל בפוסט התייחסתי אובייקטיבית למסר שעולה מרוח המפקדת בבלוג – כל אדם אחראי לגורלו, כל אדם יכול להיות מאושר ומסופק אם רק יתבונן פנימה ויבחן את מעשיו שלו ויתקן אותם (במקרה זה, ישקיע יחסוך), והתעלמות מופגנת משלל בעיות אובייקטיביות שקיימות בשיטה ובכלכלה שגורמות לציבור רחב, שאינו מעמד הביניים לפי הגדרתה אבל אבל עדיין קיים בטבלאות, לקרוס הלכה למעשה.
אני כמובן לא צריך שכולם יעשו זאת בדרכי, אבל קודם כל צריך להכיר בעובדה שיש בעיות שלא תלויות רק בבחירות האישיות של הפרט, מרגע שהפנמת את זה, אתה יכול לבחור באינספור דרכים לעשות זאת – לתרום, לעבוד עם אוכלוסיות מוחלשות (אגב, כשהייתי מנהל מסעדה יזמתי מהלך בו אימצנו חמש משפחות מדרום תל אביב ודאגנו להן לריהוט, למזון, לטיפולים רפואיים, למסיבות ימי הולדת לילדים וכו' – אלה היו משפחות של אנשים טובים שעבדו והתאמצו ועדיין לא הצליחו להחזיק את הראש מעל המים, ולא בגלל שבזבזו. והעזרה לא עלתה לנו כמעט דבר שכן היא נשענה על רשת שלמה של חברים ומכרים שכל אחד נתן את המעט שהיה יכול) אחרים יכולים לעשות זאת באמצעות הצטרפות להתארגנות פוליטית או כל דרך אחרת כאמור. אבל ההתחלה, הבסיס, זה להבין שיש בעיות שחורגות מתפיסת העולם הבאדולינית של תחשוב טוב יהיה טוב, ולפיכך קשה לי לראות איך אני מצליח להדביק לעצמי את באדולינה פינת נויפלד.
וכן, התגובות… יטופלו בקרוב.
להתראות אצל דורין 😉
עמית נויפלד
גיא
לגבי מחזיראור -כאדם מעמיק רציתי להזכירך שלפני שנהייתי לצנצנת הייתי אביר .
אני גם לא מכיר את דורין אישית ,מסכים כאמור עם רוב הביקורת שלך ויחד עם זאת בעצם כתיבת הבלוג והמענה כמעט לכל שאלה כלכלית נייטרליות יש מן החמלה בעיני ואני נוטה בעניין זה לראות גם מעבר לרוח הבלוג המוצהרת. זה בא ביחד מבחינתי ומעשה של חמלה ולקבל גם את השונה שעוזר אבל נהנה תוך כדי גם לבעוט קלות בתחת 🙂
לגבי – באדולינה פינת נויפלד. ההשטחה(פרטים בודדים המשוכנעים טובו המוחלט של העולם) זהה מבחינתי לחשוב טוב יהיה טוב הבאדוליני.
חוצמזה תודה על הבלוג.
גיא
מתבוננת
תודה עמית על דברי הפרשנות שלך, עזרת לי מאד לגבש את מחשבותיוההסתגויות שלי.
מזה זמן לא רב שנחשפתי לבלוג של דורין ומשהו מאד קומם אותי ואפילו הרגיז אותי. אורח החיים שלה אולי הזכיר לי את הילדות בבית ייקי. גם אצלנו לא היו כמעט מים חמים וכשהייתי חיילת הלכתי להתקלח אצל חברה כי הסיגוף העצמי נמאס עלי. אצל הייקים היה מושג "אל תמרח את הלחם על החמאה" שבתרגום אומר, לא לבזבז חמאה שהיא יותר יקרה מלחם. החסכון הארור. הורי וחבריהם לא בזבזו כספים אלא על ההכרחי, שום מותרות שום פינוקים. רק ככה נהיים עשירים הם טרחו להסביר לי (מה נשאר אחרי מפלות פיננסיות? מהפכות? כלום ודכאון שלא בזבזנו את כל מה שהיה לנו לפני המפלה). התועלת שבחינוך הזה היתה שמעולם לא היה לי מינוס בבנק, קשה לי להשאיר טיפים וקשה לי לפרגן לעצמי אבל למדתי.
אחרי כל מה שאמרתי המסקנה שלי היא שחשוב שאנשים יחסכו, זה מקל מאד על החיים כשיש חסכון בעיקר בגיל מבוגר, מאידך חיים רק פעם אחת ולחיות את מרבית חייך בצורה ה"סולידית" זה בזבוז חיים משווע לדעתי. גם הדעות הפוליטיות שלה אגוצנטריות מדי לטעמי, אבל על זה כבר כתבת.
מתבוננת
אחד
אני חושב שצריך להפריד בין שתי גישות של הסולידית:
1. הגישה המינימליסטית והכמעט בודהיסטית של השתחררות מרצונות המוכתבים ע"י החברה ועולים הרבה כסף, דאגות וכו' – זה הצד שאנשים נמשכים אליו כי יש בו בשורה חיובית, פרגמטית, קונסטרוקטיבית ואפילו רוחנית.
2. גישת הליברליזם הכלכלי הקיצוני שבה למדינה יש תפקיד מינימלי, לאנשים חירות מקסימלית והשוק הוא המלך – זה הצד שאנשים מתעצבנים עליו כי הוא נאיבי ומתנשא ונובע מבורות ומטעות הייחוס הבסיסית שבגללה הסולידית חושבת שמצבה הטוב נובע מחוכמתה ואומצה ומצבם הרע של אחרים נובע מטפשותם ופחדנותם.
אני מאחל לסולידית שתוכל להישאר בבורותה ולעולם לא תצטרך ללמוד את חשיבותה של רשת הבטחון החברתית שהמדינה והחברה מספקות.
האירוניה היא שאורך חייה של הסולידית מגדיל ביותר את הסיכויים שהיא אכן תצטרך את רשת הבטחון ההיא.
אחד
אחד
בתגובה האחרונה שלי "אורח חייה" ולא "אורך חייה". למרות שגם האחרון רלוונטי.
אחד
שירה
הי עמית, הבעיה הכי חמורה שלנו היא שאנשים לא יודעים איך לשחרר את עצמם לחופשי מהכבלים שאנחנו מחונכים לשים על עצמנו "מרצון". לוקח זמן לדברים לחלחל, למוח להבין וליד לפעול (או יותר נכון לא לפעול).
גם אם זה עטוף בפילוסופיה קפיטליסטית- אגואיסטית (ולא חשוב איזה פילוסוף מגייסים לצורך זה), כולנו מבינים שזה הדבר השולי, אפילו הזמני, אנשים מתבגרים ומחכימים כל הזמן, במיוחד מישהי סופר אינטיליגנטית כמו דורין. זה קורה כשמוצאים אהבת אמת, חבר נפש לחיים וזה קורה גם כשקוראים ספרים שלא עוסקים רק בכלכלה או בפילוסופיה טהורה. חשוב שאנשים יבינו שבלוגים כמו הבלוג של דורין מגיעים מדאגה ומחמלה, אחרת אני מאמינה שהיא לא הייתה טורחת. אני אגב כן מאמינה שאפשר למקסם את החופש, לחסוך ולצרוך הרבה פחות גם אם אתה האדם הממוצע ומשכורתך היא משכורת ממוצעת. אני זוכרת שגם דורין האמינה בכך בחודשיו הראשונים של הבלוג.
שירה
עמית נויפלד
אין ספק שהאדם הממוצע יכול לחסוך ולצרוך הרבה פחות גם עם משכורת ממוצעת, זה כתוב גם בפוסט הנוכחי ובעוד הרבה מקומות באתר הזה. גם דורין חוזרת ואומרת שמצבו הכלכלי של כל אדם יכול להשתפר במידה ויאמץ את המלצותיה, אבל בנוגע ליציאה מוקדמת לפנסיה, כנראה שהרעיון הזה יוותר נחלתם של אנשים ספורים, אחרי הכל "רבים הקרואים, מעטים הנבחרים"…
עמית נויפלד
שירה
גם אם תחסוך ב-10 שנים "רק" 300 אלף ש"ח, עדיין תכל לצאת לפנסיה במדינת עולם שלישי (את ה1000 בחודש ההשקעה תתן לך בטווח הארוך), חיים זולים בקולקטיב (1500 ש"ח בחודש בצפון סקנדינביה), להצטרף לחווה אקולוגית, לחיות כמו החבר'ה מ"עץ בעיר", להתנדב במשהו שבאמת חשוב לך. וכל דבר שישחרר אותך מהמעגל של עבודה-תשלום שכירות וחשבונות-עבודה וחוזר חלילה. אני מכירה מישהי ששמה אוהל בסיני ושם היא חיה עם הבן זוג שלה וארבעה (!) ילדים, אני מכירה גם בחור שאיבד את כל כספו והוא מסתובב בעולם מציעה שירותים כחשמלאי תמורת מזון, מגורים וקצת דמי כיס.
הכסף שבצד נועד רק לביטחון למקרה שמשהו יתפקשש עם התוכנית. אני מאמינה שכולם יכולים. הם רק צריכים שיראו להם איך פותחים את הדלת.
שירה
עמית נויפלד
את צודקת, אבל שוב, רוב האנשים מעדיפים לחיות בדירה משלהם ולא בקומנה, ולצד המשפחה והחברים ולא בעולם השלישי (למעט תיירי מין מזדקנים כמובן), כך שבסופו של דבר אני חוזר על ההמלצה לאמץ כמה שיותר פרקטיקות של פשטות מרצון ומינימליזם, ואלה יעזרו גם לאלה מאיתנו שאינם מחפשים את הפרישה בגיל צעיר ובכל מחיר.
עמית נויפלד
שירה
"רוב האנשים" הם לא מאושרים (אחרת העולם נראה הרבה יותר טוב). חיים פשוטים בעולם השלישי או חיים של שיתוף פעולה עם אחרים במעיין קומונה שאחד ערב לשני, מתאימים יותר לטבע האנושי ויכולים למקסם את הסיפוק מהחיים. זה שהם לא מודעים לזה זה כי הם לא מודעים לעוד מיליון דברים אחרים והם פשוט "מחקים" את מה שהם מכירים.
שירה
ג'ו
דורין הרטמן סובלת לדעתי מבעיה קשה שניתן לקרוא לה בפשטות too smart for her own good. מדובר בבחורה שרוב חייה הרגישה (יש לומר שכנראה בצדק) היא יותר חכמה מרוב האנשים שבסביבתה. ישנם אנשים שמתעלים את כישורים כאלה לכדי יצירה כלשהי, אך האנשים הסובלים מ too smart… מפתחים לעצמת פילוסופיית חיים קיצונית כלשהי (בדרך כלל כוללת את הסעיף "כולם טועים חוץ ממני") והופכים לנביאי זעם בצורה כזאת או אחרת. אז לדורין הרטמן וכל חסידיה: זה שאתם לא יודעים להנות מהחיים – וכן טיול בחו"ל זה כיף, וגם לקנות חולצה חדשה זה כיף – זאת בעיה שלכם. ולגבי מקלחות קרות – לא נותר לי אלא לרחם עליכם בתור אחד שהתקלח במים קרים במשך זמן רב (6 שנים בחיל הים וכיום בעלים גאה של דוד שמש). מאחל לכם שתחסכו קצת פחות, ותהנו קצת יותר.
ג'ו
המחדד
שירה.. את באמת חושבת שכולם טועים חוץ ממך?
את כמו החוזרים בתשובה ש"ראו את האור" ועכשיו מטמטמים לכולם את השכל.
בתור אחד שחי קצת בצד השני, ואז בשלישי, ואז דילג ליקום מקביל וחזר, אני יכול לחתום לך שאפשר להיות סרטן מאושר בדלי, אפשר להיות כלב מאושר במלונה של דורין ואפשר גם להיות חופשי מדאגות כשכיר שעושה מה שבראש שלא ולא חושש מפיטורים.
והבלוג של דורין מגיע מחמלה בערך כמו שמחזיראור נולד עם איברים זכריים (אבל נראה שגיא הוא אכן אביר).
הוא מגיע מחוסר שלמות עם ההחלטה שלה והרצון לקבל חיזוקים על הדרך ההזויה וחסרת הפשרות שהיא בחרה.
המחדד
גיא
אכן מחודד ומדויק.
זאת גם הביקורת שהעברתי על הבלוג של דורין.
ההתנשות לעולם נשארת.
זאת תמיד אותה גברת בשינוי אדרת.
פשוט הופכים את הערכים על הראש.
ומתנשאים על האחר לפי מדרג חדש והפוך.
משחררים ממטריקס אחד רק על מנת לשעבד לאחר.
דוגמה מחליפה דוגמה.
עמית הבודהיזם שאני מכיר אינו דוגמטי
הוא לא מצפה שתיקח עמך את הסירה ברגע שחצית את הנהר.
הוא לא שולל דבר אלא מכיל את הכל.
גיא
אמיר
עמית,
תיארת את המחשבות שלי בדיוק כשנחשפתי לאתר של דורין.
ודרך אגב, שמחתי להכיר את האתר slow שלא ידעתי על קיומו! אבקר כאן לעיתים תכופות יותר
אמיר
גיא
רק למען ההברה אין לי בעיה עם התנשאות טובה מדי פעם. הבעייה ב סולידית היא שהיא מופיעה בכל הקשר ונהיית כמעט המהות. יש איזה שהיא תחושה שה״אויב״ הצרכני קרייריסטי (שאני ממש לא לצידו) הוא התגלמות הרוע עלי אדמות ושד מטאפיזי.
הכינויים החוזרים למתנגדים, שלעתים מתנגדים לסגנון ולא לתוכן או לצורת החיים, כגון טרולים ,עבדים, עכברים ומנשקי טוסיקים מזכירים לפעמים שיטות של משטרים אפלים.
אבל כמו שהגבתי קודם עדיין הבלוג עוזר להרבה אנשים לדעתי למרות מה שציינתי.
הרע בא עם הטוב ביחד במקרה הזה.. על הקורא הנבון לברור או לחפש תשובות במקום אחר.. הבלוג הנוכחי הוא בהחלט מקום כזה.
גיא
באופנית
המושג "פשטות מרצון" התפתח מתוך דף ותיק באתר "באופן טבעי". אני ממש נפעמת כמה הפך המושג שגור על שפתותיהם של אנשים רבים.
בתור קוראת ותיקה של slow (למה באנגלית, עמית? שפה מקומית כדאית כמו אוכל מקומי), ומראשוני קוראיה של דורין, אני רוצה לשים על שולחן השיחה את האזהרה הבאה:
פשטות מרצון נמצאת בציר פזרנותקמצנות, ובצד הקרוב יותר לקמצנות. מניסיוני, אם לא נזהרים, אפשר להתדרדר בקלות לקמצנות כרונית.
בדומה לאנורקסיה, בה מפחיתים את האוכל עד לרמה של אוויר בערך, גם הפשטות הזאת מתעתעת.
כמו דורין, גם אני יצאתי לחירות לפני כמה שנים. מתפרנסת מהשכרת נכס ואם לא היתה לי משפחה עם רצונות אחרים משלי- הייתי חיה בסכום נמוך מדורין. גם אני נהנית מקריאה, שוטטות, התנדבות, מפגש אנושי, מחשבה ובעלי חיים. גם אני למדתי לבשל מטעמים מחומרי גלם זולים, לגדל ירקות ולמחזר חפצים.
אחרי שהפכתי למיסיונרית (די מעיקה) לעניין, זיהיתי את ההתדרדרות שלי. לא רוצה לקנות בגד חדש, לא רוצה לנסוע לחו"ל, כשמתקלקל מכשיר אז מסתדרת בלעדיו, לא רוצה בית קפה, נוזפת בשכן שמרסס את גינתו בראונדאפ. אין לזה גבול, לירידה ברמת החיים, בדיוק כמו בכיוון ההפוך. כמו בכל דבר, כדאי להישאר בטווח האמצע.
לגבי האידיאולוגיה של דורין, אני מציעה להסתכל יותר על מעשיה מאשר על הצהרותיה. האישה הצעירה הזאת בחרה לפתוח אתר חינמי ולשתף את קוראיה בעצות זהב לגבי השקעות זהירות וחיים חסכוניים. היא גם מתנדבת עם קשישים ומטפלת בכלב. כלומר, חיים עם הרבה נתינה מהלב. זה שנדמה לה שחוץ ממשטרה וצבא היא לא צריכה כלום מהמדינה, אני מניחה שניסיון החיים ילמד אותה אחרת. ואז גם יופחת הכעס על מה שנראה לה כמיסוי מיותר.
באופנית
עמית נויפלד
אתר באופן טבעי אכן היה בין הראשונים לעסוק בהרבה תחומים שאיש לא שמע עליהם קודם, ומגיע לו על זה הרבה קרדיט, אם כי אני מודה שמצאתי אותו לא נוח לגלישה בצורה פנטסטית כמעט.
לגבי האנגלית, בתחילת הדרך זאת נראתה החלטה טובה על מנת לצור האחדה עם אתרים דומים בחו"ל – גם בצרפת או באיטליה סלואו פוד נכתב באנגלית, מעין "מותג" אם תרצי, אבל זה כנראה ישתנה גם בגלגול הבא של האתר.
הפשטות מרצון אכן ממכרת, אני רואה את זה על עצמי גם, בכל פעם שעוד משהו יוצא מחיי אני מחפש את השלב הבא, אבל נראה לי שבינתיים זה בעיקר בגלל שהחופש ממכר, והיכולת להסתדר בלי אכן מאתגרת ומבקשת להעלות את הרף, אכן מקור עתידי לצרות ייתכן, אבל יש דברים גרועים יותר להתמכר אליהם
ואחרון, ניסיתי מאוד להתייחס רק לרעיונות ולא לאדם, דורין עצמה כותבת לא פעם שהיא לא הדבר החשוב אלא הרעיונות עליהם היא כותבת, והרעיונות האלה יכולים לעורר אי נחת מסויים, ועליו כתבתי.
עמית נויפלד
ליאור
עמית, פוסט נהדר, המשקף באופן מדויק להדהים את כל המחשבות שצפו אצלי בעת קריאת "הסולידית".
כמוך, אינני מכירה את דורין הרטמן (למעשה, אף שמעתי כל מיני סברות בדבר היותה דמות פיקטיבית, וכי הבלוג נכתב למעשה על ידי כתב כלכלי כלשהו), אך מהכתיבה שלה היא מצטיירת כפסימיסטית, אנטיפתית ומיזנתרופית למדי.
מסופקני אם אנטיפתים מיזנתרופים אכן יכולים להיות מאושרים.
ליאור
גיא
ליאור שלום.
מעדות אישית – יכולים גם יכולים.
גיא
מחזיראור
גיא, רק אם יש להם הומור עצמי.. 🙂
וליאור, אני לא יודע אם דורין היא דמות פיקטיבית..
אבל מה שבטוח זה שהיא משתמשת בשם בדוי, וסביר להניח שחלק גדול מהביוגרפיה שלה שונה.
אני לא אתפלא גם לגלות שמטבעות הזהב שלה מוחזקים בשוויץ ולא באוסטריה.
מחזיראור
גיא
אהלן מחזיראור!
אני לא יודע אם זאת הייתה מטרתו המקורית של עמית כשחשב על שיפור זירת התגובות.
יש לומר שהבלוג כאן נראה עד עכשיו נקי מחירטוטים. השאלה המעניינת הנה כמה הומור יש לעמית ומתי אם בכלל יתחיל הוא להשתמש במחיקון.
בכל מקרה זה לא מרגיש גם לך כמו יקום מקביל כאן?
גיא
עמית נויפלד
עד כה לא נתקלתי בהפרות סדר שיצריכו זאת, ולכבוד הוא לי לארח אתכם פה.
מחזיראור, ראיתי באיחור את התגובה שלך לפוסט אצבע משולשת, אז תודה על הפרגון לבלוג ברשימה, ואני אכן העמית שמגיב את דורין בהתמדה…
אגב אני די משוכנע שהיא בחורה בשר ודם ושדורין אף השם האמיתי שלה, אבל יכול להיות כמובן שאני טועה.
שיהיה חג שמח לכולם
עמית נויפלד
נתלי
שלום רב,
תמיד דגלתי במידתיות. ז"א, מציאת שביל הזהב והתרחקות מהקצוות, שלרוב הם הזויים.
אני נהנית מאד לקרוא את הפוסטים של דורין. היא משב רוח מרענן במדבר של אנשים טיפשים, רדודים, צרי אופקים שמעדיפים כסף ושופוני על פני הכל. אספקטים רבים מחיי תואמים את אלה של דורין יחד עם ביקורת סביבתית קשה אותה אני סופגת, לכן כשגיליתי את אתר "הסולידית" הייתי ממש מאושרת לגלות אנשים כמוני…
יחד עם זאת, אין ספק שבמובנים מסוימים דורין אכן מרחיקת לכת, ולכן לאחר כל פוסט שלה שאני קוראת, אני חשה צורך עז להכנס לאתר זה ולהתאזן מעט…מכיוון שהוא מציע, לטעמי, את אותה הסתכלות שפוייה על החיים, מוגשת בצורה נעימה הרבה יותר.
יישר כח.
נתלי
עמית נויפלד
תודה נתלי, אני באמת משתדל לשמור על איזון רוב הזמן, וגם לא לקחת את עצמי יותר מידי ברצינות, גיליתי שזה מאוד עוזר 🙂
חג שמח
עמית נויפלד
יויו
אני רואה שנענשת על כתיבת המאמר והושעית לנצח ע"י הסולידית, כולל מחיקת פוסטים בעבר… אין מחילה אצלה.
יויו
עמית נויפלד
שלחתי את המאמר לדורין מיד כשעלה למקרה שהיא תרצה להגיב לו, והיא ענתה לי שנהנתה לקרוא ושאני כותב בחסד, ורק ביקשה לעדכן את נושא הלימודים שלה, כפי שגם עשיתי.
בהמשך שלחתי לה שאלה נוספת, מתוך סקרנות גרידא, הנוגעת לאותו תיקון מבוקש, ואז היא התחרפנה לגמרי, שלחה לי הודעות נאצה, קיללה, ומחקה את כל התגובות שלי בבלוג שלה, למעט אחת בפוסט חגיגות השנה, אולי מטעמי נוסטלגיה (אני חושב שהיא בכל זאת מחבבת אותי קצת)
אין לי צורך במחילה ממנה, והיה וארצה להגיב אצלה בעתיד אעשה זאת בעילום שם, כמו רוב המגיבים בבלוג שלה, אבל למען האמת אני חייב להודות שאיבדתי עניין.
עמית נויפלד
גיא
היי עמית. בצער רב ראיתי שהוחרמת מהסולידית ובאתי לקשקש בביתך 🙂
היום ( כמו אתמול ) אהיה פרקליט השטן.
אז ככה לזאפוד יש שני ראשים משום שהוא רצה להיות נשיא הגלקסיה
של כוווולם… והיה צריך לצורך כך להפרד מתכונות לא ייצוגיות אותם העביר לראשו השני המוסתר. הוא שמר עליו כי לא רצה להפטר מתכונות אלו כי ידע שהם שימושיות.
אני חושב שבזה מוכיח זאפוד שהוא מסטר זן אמיתי שיודע שאי אפשר להפטר מהתשוקות באמת ובמיוחד לא על ידי השתוקקות להפטר מהם 🙂
כך הוא נהיה לאדם שלם ( לא מושלם )המרגיש חלק בלתי נפרד מהיקום הקורץ לו בחזרה ויכול לעמוד בעינוי של ״ מערבולת הפרספקטיבה הטוטאלית״
ממצב זה הוא יכול לעזור לזולת אם ירצה בכך ללא גימוד עצמי אייון או וצביעות.
אני מצרף מאמר מעולה שאתה בטח מכיר.
http://www.haaretz.co.il/misc/1.885313
גיא
עמית נויפלד
היי גיא, אני יודע שאתה מצטער כי הספקתי לראות את התגובות שלך ושל מחזיראור לפני שדורין מחקה אותן. לגבי ההשוואה לזאפוד, אם אני מבין נכון אתה טוען שהסולידית משתמשת באותה טקטיקה? אני מוכן לקבל זאת תחת מחאה, בכל זאת מדובר באחד מגיבורי ילדותי.
את המאמר של גדי טאוב קראתי יותר מפעם אחת, הוא מבריק ובהחלט עמד לנגד עיני כשכתבתי את הפוסט, לא שאני חלילה משווה, טאוב כתב הרבה יותר טוב.
ואחרון, אני מבטיח שאם אי פעם יהיה לי משהו חשוב או מעניין להגיד בתגובה לפוסט בסולידית אני אגלה לך ולמחזיאור את הכינוי החדש שלי 😉
להתראות
עמית נויפלד
גיא
עמית נתחיל מהסוף. הכינוי שלך בטח יהיה חלזון או בעצם ראש כרוב יותר מתאים כי
מנסה לסבך אותי עם הסולידית כל הזמן 🙂
http://www.youtube.com/watch?v=VOwAjnKzPpk
( הפירוש שלך קביל אגב … כי בקשקושים שלי אין דבר כזה שאין דבר כזה)
לגבי זאפוד – הוא ה״שטן״ שאני יוצא להגנתו. העניין שעמוק עמוק אני מאמין שכולנו רוצים להיות כמוהו בלתי אחראים,הדוניסטיים,נרקיסיסטים ,לא רגישים לסובבים אותנו ויחד עם זאת מספיק כאריזמטים בכדי שלא ישימו לב ויאהבו אותנו.
זאפוד הוא גיבור כי הוא מעז לדעת את צדדיו האפלים ולא מנסה לכרות אותם ממנו
אלא להסתירם כשצריך ( בעיקר מול לחצים חברתיים צבועים לעתים). בכך הוא מגיע למצב של בגרות והשלמה עם עצמו ועם העולם. הרגשת ההשלמה שונה מהרגשת הזרות בעולם המערבית שגדי טאוב מתאר בציטוט למטה ולכן זאפוד יכול לעמוד במערבולת הפרספקטיבה הטוטלית ולבסוף אף לאכול את העוגה שמפעילה את המכונה ( מעניין שגדי לא שם לב שהוא אוכל את העוגה לבד ולא מחלק אותה :))
בסופו של דבר זאפוד נמצא באותו מקום והוא כמעט לא השתנה אלא בתחושה שהוא לא זר בעולם( לא פרודה) אלא חלק בלתי נפרד ממנו. כשהוא לא מרגיש זר אלא אחד עם העולם אז הוא לא עיון את העולם , את עצמו ואת החברה. בנקודה הזאת שהוא יודע את עצמו כמו שהיה חקוק במקדש אפולו בדלפי הוא יכול לעזור לאחרים.
״במקור הפילוסופיה המזרחית הזאת אמורה לרסק את האני. זאת השקפת עולם של ביטול העצמי וביטול הרצון הפרטי, של סגפנות והימנעות עד להתאפסות שלמה. מי שמגיע אל ההתאפסות השלמה של הרצון, מגיע אל האושר, ההארה. מאחר שהוא לא רוצה כלום, לא חסר לו כלום. העולם מפסיק להטריד אותו, הוא מגלה שהוא רק פרודה.״ – מתוך המאמר של גדי טאוב
אני מבין גוון של הפילוסופיה המזרחית בשונה ממך ומגדי. אודה שנחשפתי אליה דרך התיווך של אלן ווטס שמשלב בין הזן לדאו וקונפוציזם. אין המטרה לרסק את העצמי או לבטלו משום שבהנחת המוצא הוא כלל אינו קיים אלא כמוסכמה חברתית. ה״הארה״ היא להבין שבמצב הקיום שאתה נמצא בו כרגע הוא המצב שבו לא חסר לך דבר ואף אחד לא יכול לשכנע אותך שחסר לך משהו. כמובן שהמצב הזה חולף ולא נשאר קבוע וגם אותו מקבלים כמצב שלא חסר דבר והלאה והלאה 🙂
לגבי השיטות להתגבר על התשוקות ( צריך להשתוקק על מנת להתגבר .. זוכר?)
אז זה נקרא אופיה – לעיתים מוליכים את התלמיד לכיוון ההפוך אליו רוצים שיגיע …
זאת ההתבגרות … בסופו של דבר לסמוך על עצמך ולא על המוסכמות בלבד
http://en.wikipedia.org/wiki/Upaya
טוב, קשקשתי מספיק בשביל תגובה 🙂
גיא
המחדד
סיפרו לי שיש אקשן, אז באתי.
עמית, אני מחזק את ידייך.
גם אני נמחקתי (בכינוי אחר ושונה לגמרי) מהבלוג של דורין.
אתה בחברה טובה 🙂
ואתה כותב נהדר.
יאללה. תישן קצת פחות, ותשדרג פה את ממשק התגובות.
יהיה מאוד מעניין כשהבלוג שלך יהפוך גם הוא לזירת דיון!
מחכה לזה בקוצר רוח.
המחדד
עמית נויפלד
גיא, אחלה תגובה, מאוד מעניין מה שאתה אומר, וזאת בהחלט דרך טובה וראויה להסתכל על הדברים. אני מודה שגם לא קראתי את הטקסט של טאוב לאחרונה אז שכחתי לגמרי שהוא מזכיר את זאפוד.
לגבי הראש כרוב, יש מצב שאני אאמץ את הכינוי 🙂
מחדד, לרגע לא דאגתי לגבי החברה 🙂 תודה, ומבטיח שבקרוב יהיה פה יותר טוב בתחום התגובות
עמית נויפלד
דודו.א.
קודם כל – מאמר נפלא שהיה לי מאוד מאוד כיף לקרוא אותו. אינפורמטיבי לעילא.
הוצאת מן הפנים אל החוץ את ההרגשות והתחושות שליוו אותי כשחפרתי קצת בבלוג של ה"סולידית". מעיין תחושה לא ברורה של "יופי של רעיונות, ממש מזון למחשבה" מהולה ב"ראבק, מה היא בעצם רוצה ולמה זה יוצא לה כזה מיזנטרופי ומודחק?".
אז תודה רבה על זה עמית.
אחרי שקראתי את המאמר, הגעתי לחלק התגובות וגם אותן קראתי אחת אחרי השניה ברצף. תגובות מצויינות ולא פחות אינפורמטיביות (ובזכותכם הכרתי את זאפוד שמשום מה התיאור של גיא מזכיר לי אותי!).
בחיי, אתם כל כך חכמים (לא ציני) ועם יכולת ביטוי מרשימה.
השלב הבא לקרוא את המאמר של טאוב בהארץ מ- 2003 שלא נתקלתי בו ונראה מעניין.
אין לי הרבה להוסיף פרט לתודה ענקית לך עמית על המאמר וגם תודה רבה למגיבים הנפלאים שמשקיעים ותורמים לדיון.
תענוג!
דודו.א.
המושך בחוטיני
מרוב ניסיון לתקוף את הסולידית על הסתירות הקיימות כביכול בין דעותיה לבין ערכי המינימליזם, אתה מפספס לחלוטין את התמונה הגדולה: בעוד אתה דוגל במינימליזם כלכלי כערך, זה לא המצב אצל הסולידית. מבחינתה המינימליזם הוא לא ערך אלא מחיר שהיא מוכנה לשלם על מנת לקיים את אורח החיים שהיא מאמינה בו – חירות כלכלית מוחלטת.
המושך בחוטיני
עמית נויפלד
הדיון בסתירות, כביכול, שבין דעותיה למינימליזם, מאכלס רק את הסעיף הראשון של הבקורת, וגם בסופו אני לוקח אחריות אישית ומלאה לדיסוננס שנוצר בין קפיטליזם למינימליזם.
נראה שמרוב רצון להגיב אתה מפספס לחלוטין את הטקסט.
עמית נויפלד
המושך בחוטיני
את זה אתה אמרת: ״התנגשות זאת זוכה לטעמי לקושי נוסף העולה מתפיסתה של דורין, שכן לאור הגישה המינימליסטית והחסכנית בה היא אוחזת, דומה בעיני שהיה נכון לשאוף, לצד האחריות האישית, גם להוגנות מצד כוחות השוק המניעים את הכלכלה״
מה שאני מנסה לטעון זה שדורין כלל לא אוחזת בגישה שאתה מייחס לה. היא אוחזת בגישה של חירות כלכלית בכל מחיר, כשהמחיר הוא מינימליזם. מבחינתה אין פה שום דיסוננס, היות והיא דוגלת אך ורק בקפיטליזם.
ולא שיש לי איזשהו עניין להגן עליה. אני לא מכיר אותה והיא לא ממש מעניינת אותי, פשוט ראיתי סתירה והייתי חייב להגיב. 😉
המושך בחוטיני
עמית נויפלד
פה אין סתירה, דורין אוחזת בגישה של חירות כלכלית, זה נכון מאוד, אבל אני טוען שאם המטרה מקדשת את האמצעים, אז מדוע היא לא מקדשת גם את המחאה החברתית, שמטרתה היתה להוזיל את יוקר המחיה, מה שהיה מסייע, בעקיפין, לחיסכון ולפרישה המוקדמת.
עמית נויפלד
המושך בחוטיני
היא ענתה לך על זה: כי זה גם היה פוגע ברווחי החברות בהן היא משקיעה וכך היה מקטין את הכנסתה. כך שברמה התיאורטית היא אמורה להיות אדישה לגמרי למחאה החברתית – בדיוק הגישה בה היא נוקטת.
לצורך המחשה, נניח שכל כספה מושקע בנייר ערך צמוד מדד. אם המדד עולה (קרי יוקר המחייה), ההכנסה מהנייר עולה בהתאם. אם המדד יורד, גם ההכנסה יורדת. כך שלא משנה מה קורה, כוח הקנייה של דורין תמיד נשאר קבוע ומכאן אדישותה.
המושך בחוטיני
עמית נויפלד
אם דורין היתה אדישה כלפי המחאה אז לא היתה לנו בעיה, אבל היא כועסת על המחאה ולא מפספסת הזדמנות לתקוף אותה – קל מאוד לכעוס על העלאת מס רווחי הון *אחרי* שהצלחת לצבור הון.
בנוסף, המדד לא עולה בגלל שיוקר המחיה עולה – יוקר המחיה משרת מספר מאוד מצומצם של בעלי אינטרסים, לא את הציבור ולא את המשקיעים בבורסה.
בורסה אמורה להעלות כשחברות גדלות, שמרחיבים פסי ייצור, כששוכרים עוד עובדים, כשמייצרים יותר ומוכרים יותר – יוקר המחיה מונע את כל זה – והעובדה שהבורסה עולה לעיתים דווקא לאחר פיטורים, צמצומים, העברה של פסי ייצור למזרח וכו' רק מעידה עד כמה השיטה התקלקלה.
רוב האנשים, כולל אותי, שתמכו במחאה לא באמת רוצים משטר קומוניסטי, למרות שזה מה שדורין היתה רוצה אולי לחשוב, במקום זאת אנחנו מבקשים לתקן כשלי שוק.
עמית נויפלד
מחזיראור
עשית איזה שידרוג בתגובות?
נחמד. :-).
נורא בא לי שהבלוג שלך יהפוך לזירת דיון.
עכשיו צריך תצוגה בעמוד הראשי של ת"גובות אחרונות", ואנחנו על הדרך הנכונה.
מחזיראור
עמית נויפלד
היי, אכן נעשה שדרוג קל, מסתבר שכל מה שהיה צריך לעשות זה לסמן וי בריבוע קטן בניהול תגובות. לא ברור מי נתן לי לנהל אתר 🙂
לגבי התצוגה, נראה שנעשה כבר הכל ביחד לקראת חגיגות השלוש של האתר בספטמבר, זה מצריך שינוי של העיצוב וגם ככה חצי מהמערכות של האתר בקושי מתפקדות בגלל הגירסא הישנה איתה הוא נבנה. בקיצור, עוד קצת סבלנות ויהיה אתר חדש.
תודה
עמית נויפלד
גיא
ספטמבר?!
אכן אלוף בטלות!
אז בשביל סימון וי בריבוע קטן אתה מספר
סיפורים שאתה לא הולך לישון לילות?
אכן עבודה סוציאליסטית! מחלקת תה יש לך במערכת?
🙂
מצטער, אבל זה היה חזק ממני – אני באמת השתדלתי לא להגיב.
גיא
עמית נויפלד
איפוק זאת תכונה מוערכת יתר על מידה, ולגבי סימון הוי, מודה ועוזב ירוחם 🙂
ספטמבר זה רק בגלל שאני שוקל לעצב את כל האתר מחדש, ואני לא טוב גם בקבלת החלטות.
עמית נויפלד
סולומוניקו
עמית,אני מצטט מה שכתבתי בתגובה ב"סולידית".
"כל עוד אנשים יקנו מחברות גדולות ובינוניות אז הבורסה תרויח.
זה לא קשור לקדחת הצרכנות.
גם אם אנשים יקנו במסורה – מעט דברים ואיכותיים במקום הרבה ומזובלים עדיין החברות ירויחו(כמו שהיה בשנות ה 60)."
אין קשר בין השיטה הכלכלית הבעייתית שנהוגה היום לבורסה.
הבורסה קשורה בכמות אנשים עצומה,שפעם לא הייתה וגלובאליזציה שהלכה וגדלה.
השקעה בבורסה שלעצמה לא תומכת בשיטה הכלכלית.
הרי אנחנו לא נחזור חזרה לעבר שיהיו רק חברות קטנות ולכן השקעה בבורסה בתור מאגר משקיעים ולא ישירות בחברה קטנה ניתן לראותה כמשהו סוציאליסטי!
הסיבה העיקרית למצב הקשה הכלכלי בעולם(אפילו בשבדיה המצב מדרדר) ובארץ זה השיטה הכלכלית – כסף כחוב.
אני בטוח שאתה מכיר אני לא ארחיב.
בישראל,המדינה שנים לא סגרה את החוב שלה.
הכסף לרווחה,לטייקונים,לוביסטים,אנשי שלומנו,חברי כנסת,תקציב הביטחון,תקציב החינוך ועוד אין סוף דברים.
האם לא נראה לך מוזר שהמדינה שהייתה יכולה לסגור את החוב כבר בשנות ה 60/70 בקלות.
לא סגרה אותו ולא מתכוונת לסגור אותו?
ולמדינה הזאת אתה רוצה לתת כסף שתדאג לחלשים/לעניים?
שתשאיר את הכסף לאזרחים ואני אתן להם נדבות כמו שהיה פעם.
האינדיבידואלים צריכים לשלוט לא המדינה.
האינדיבידואליים האמיתיים זה לא קומץ עשירים כמו פעם זה מעמד הביניים.
היום יותר משליש מהתקציב המדינה הולך על חובות(קרן+ריבית). אתה יודע איזה קשה להתנהל במשפחה ששליש מהתקציב הולך על חובות?
סולומוניקו
גיא
היי עמית, ( כן , בטח)
עקב רמיזות בלתי עדינות בעליל בבלוגוספריה לגבי תמימותי בקבלת דברים בערכם הנקוב, קרי האמונה שהבלוגר הינו ישות ממשית ( יש שיאמרו סינטטית אפריורית) ואינו ישות פיקטיבית טראנסנדנטית- אני חייב לשאול אם אתה באמת עמית נויפלד?
או שמה הינך עמית פרקש במצב התחזות?
ואני חייב לשאול בפרוץ השנה החדשה
כשהשטח בוער, המדרון פעור, אנה אנו באים !?
גיא
עמית נויפלד
אני כנראה לא מעורה בבלוגספירה המקומית מאחר ולא נתקלתי בכל רמיזה שכזו, ולא, לצערי אני לא עמית פרקש במצב התחזות 🙂
עמית נויפלד
גיא
האמן לי שגם אני מצטער. כבר בניתי מגדלים.
בכל מקרה הכיצד תהיה מעורה כשנעדר אתרך זירת
תגובות הולמת?
אני חושש שאתה מאמץ לצערי את גישת "תחשוב טוב – יהיה טוב" הלא אהודה עלייך.
יתכן שאתה מסתפק בתליית שלט "נוסד בזמן המחאה החברתית 2011" וחושב מה יכול להעיד בצורה טובה יותר על איכותו של הבלוג, מאשר מבחן העמידות שלו לאורך השנים, התחרות העזה והאופנות המתחלפות. לצערי , לא די בכך ואתה כמו בעלי העסקים הגאים במקצועם ובשירות אותו הם מעניקים ראוי שתתעדכן.
במהרה בימינו
ובא לציון גואל.
נ.ב.
אתה חייב להבטיח לי שביום שילדי יגיעו לבגרות
תשתמש במחיקון לכל תגובותיי … טו סמולר דה בושה אנד דה שיים. הילדים באמת לא אשמים.
גיא
עמית נויפלד
האינטרטקסטואליות שבתגובותיך ראויה כי תונצח בפיקסלים ותישמר לעד. לילדים תמיד תוכל להגיד שהיית שיכור.
מועד שידרוג האתר הולך ומתקרב. בהתאם לתקנון התנועה על המלאכה הופקדו שני בטלנים מקצועיים, והם עושים במיטב יכולתם שזה לא הרבה.
נשתדל לייצר זירת תגובות שתהלום את יצירותיך.
עמית נויפלד
גיא
צר לי שאתה דוחה בקלות דעת את אפשרות להיות מקס ברוד של עולם התגובות. לא ירחק היום שחוקר אקדמיה חדשן יחקור את התחום וימציא זארגון שלם
לתיאור מסגרת הפואמה שבתגובה.
אני כבר רואה זאת בעיני רוחי:
התגובה האונטולוגיות
התגובה הסטרוקטוריאלית
התגובה הריאקציונית
התגובה הפולנית( מודעת לעצמה – היא לא)
ועוד אי אילו תיאורים ומטאפורות לרוב.
החומר ילמד באוניברסיטאות מובילות לצד יצירותיהם של הומרוס ,ורגיל, אובידיוס, אוגסטינוס הקדוש , אצטרה אצטרה ואחיו.
ילדים, אני שיכור זה לא באמת.
גיא
רני
שכחת לציין את העובדה שבכל פעם בו קורס השוק החופשי, ממהרים בעלי ההון (הקפיטליסטים) לפנות אל המדינה בציפייה לחילוץ ועזרה. כך היה בשנות השלושים של המאה שעברה, כאשר תוכנית הניו דיל של רוזוולט חילצה את המשק משפל חסר תקדים, וכך היה גם בשנת 2008, עם ממשל בוש שהזרים קרוב לטריליון דולר מכספי משלם המיסים למערכת הפיננסית על מנת לייצב אותה.
ניסיתי לשאול את דורין איפה היה התיק שלה ללא ההתערבות הזו, אבל התגובה שלי נמחקה.
רני
הקורא הביקורתי
קראתי גם את הבלוג שלך וגם את הבלוג שלה
ןאכן סיכמת אותה באופן עדין יחסית ובדיוק גבוה.
קראתי את את התגובה שלה בטוויטר – היא קראה לך בקללה הכי גדולה שהיא מכירה- סוציאליסט, והאשימה אותך בהשחרת פנים ,ללא שום נימוק מוסדר מצידה כמובן.
לפי עוצמת הזעם המראה שהקמת מולה מאוד מדוייקת 🙂
הכי משעשע אותי זה האימוץ הסלקטיבי שלה של מנגנונים של מדינת הרווחה ואיגודי העובדים
חברת קופ"ח ומנצלת את השירותים הזולים ולא חו"ח שרותים פרטיים (ויקרים) שישמרו את החופש שלה …
אוהבת קרנות השתלמות בגלל מקלטי מס – כשמדובר בהסכמים של מדינת ישראל עם ההסתדרות (פוי סוציאליסטים בולשביקים)
השילוב של מבנה אישיות מורכב, אי יכולת להסתדר בחברה, אנוכיות קיצונית ,אינטלגינציה שמשמשת להצדקה מוסרית של כל מה שנוח לה,
תוך בניית כת (בבלוג שלה) של מעריצים אומרי הן מזכירה לי את איין ראנד ומשה קרוי …
הקורא הביקורתי
עמית נויפלד
נתקלתי בעבר בציוץ שלה, ואני חייב להודות שלמרות שהוא מהווה עילה לתביעת דיבה (אין ולו שקר אחד בטקסט) הוא די שעשע אותי, במיוחד לאור העובדה שהסולידית החמיאה לי על הפוסט בהתחלה וגם שיתפה אותו בעמוד הפייסבוק והטוויטר שלה. אם תסתכל בתגובות שלי למעלה כנראה תבין מה שינה את עמדתה.
לגבי הדיסוננס בין הרעיונות ליישום, אני מסכים איתך כמובן, יש אימוץ סלקטיבי מטעמי נוחות, וכפי שהגיב למעלה מישהו, הסולידית גם לא התלוננה שהמדינה (ארה"ב) הזרימה טרליון דולר לשוק ב 2008 והצילה את תיק ההשקעות שלה…
אני חושב שהיא גם מודעת לזה, בזמנו היא כתבה מספר פעמים שהשיטה של ERE היא משחק סכום אפס, ושהבלוג שלה הוא פרויקט למירוק המצפון.
עמית נויפלד
הקורא הביקורתי
הי עמית
דיסקסתי את הבלוג של הסולידית עם חבר עם נטיות קפיטליסטיות חזקות אבל בעל חוש הומור
הוא אמר לי שחלק מקוראי ומגיבי הבלוג שלה (קפיטליסטים שונאי ממשלה ומיסים) מזכירים לו את הבדיחה הבאה
שפן אריה ופיל טיילו ביער ולרוע מזלם נפלו בבור ציידים עמוק
הם ניסו לטפס החוצה ונכשלו
אמר הפיל אין בעיה בעוד חודש יעברו חברי ללהקה אני אשמיע תרועה והם יבואו לחלץ אותנו
הגיה האריה , זה לא סביר אנו נגווע ברעב חודש בלי לאכול, מישהו צריך להקריב את עצמו והביט בשפן
קפץ השפן ואמר – מי שנוגע בפיל אני מז**ן אותו …
הנמשל, אוסף הטייקונים בעיני עצמם הרואים את עצם קפיטליסטים ממש כמו הברונים השודדים ,ורן-באפט, ביל גייטס ונוחי דנקנר
, שונאי המיסים, אוהבי ממשלה רזה, חובבי השקעות ערך/פסיבים/אקטיבים הליליפוטים יגמרו ללא התערבות ממשלתית (טפו טפו, גם רגולציה זו התערבות ממשלתית) בצלחת
של הכרישים …
הקורא הביקורתי
גיא
בתור אופורטוניסט מוצהר אודה שהבדיחה בסדר.
מי שנסתר בבדיחה הוא תמיד המספר הכל יודע והאחרים תמיד מנסים ותמיד נכשלים. איכשהו יוצא שמוסר ההשכל הוא שתמיד צריך את המספר.
אני בוודאי לא חסיד של הברונים השודדים ולהשקפתי הממשלה היא סוג של שודדת גם כן.
מבחינתי זה עניין של רע הכרחי להציב ביריון מול ביריון. לכל צד בנוסף לביריונות יש גם יתרונות וזהו מאבק של כוחות מנוגדים אך משלימים. יין-יאנג.
בכל מקרה , ברמה האישית אני תמיד נזהר מאד
מאנשים שלא מודים או מודעים לצדדים האנוכיים\נוכלים\אפלים בהם ומשחקים אותה אלטוראיסטים
לעילא ולעילא. הם לא צפויים ואתה אף פעם לא באמת יודע איפה אתה עומד מולם.
אני מעדיף אדם שיודה שיש בו צדדים "נוכליים"
ויהיה ביננו "כבוד של גנבים".
גיא
הקורא הביקורתי
שלום גיא,
קודם הבהרה למרות שאתה הגבת הכוונה לא היתה פרסונלית, אני לא זקוק לעוד אויבים בחיים מספיק לי נאסראללה וג'ון הג'יהאדיסט 🙂
אני מסכים שכל אחד בחיים ובטח בשוק ההון מדבר מהפוזיציה שלו. אבל תאמין לי (משיחות עם בעלי הון שהיכרתי) שבעלי הון אמיתיים לא סופרי את הקפיטליסטים הזעיר-בורגנים כ "שווים"
לעיתים קרובות בשוק ההון כשהמשקיע מוזמן לארוחה הוא המנה המקדימה (אפילו לא עיקרית)
זה שהממשלה אינה זכה ואינה מסייעת זה סיפור אחר
הקפיטליזם התאורתי של אדם סמית', דיבר על יד נעלמה שמתרחשת בין שחקנים שווי גודל, בכדי שזה יקרה צריך שומו שמיים התערבות ממשלתית כי אין דבר כזה במציאות (לא אז ולא היום)
לכן בין אם מדובר ברגולציה או בחקיקה הממשלה היא שחקן נוכח (גם החלטה לא להתערב היא התערבות)
זה שהממשלה לא יעילה/מושחתת/פועלת באיטיות ולעיתים השיקולים שלה הם קצרים במקום ארוכי טווח אני מסכים.
זה שהציבור בכללותו הרבה פעמים מתנהג כילד מפונק חסר אחריות – אני מסכים.
אבל אפילו עבור חובבי ההקפיטליזם הצרוף מתן שיוויון הזדמניות למניעת נפוטיזם ומבנה קסטות בסגנון דרום-אמריקני מצריך השקעה בכלל הציבור
אני חושב שבעלי ההון במאה ה-20 הבינו כי בכדי לנצח את האיום הקומוניסטי חובה עליהם למתן את עצמם, תנאי האזרחים במערב שופרו לא מתוך טוב ליבם של הממשלות והדמוקרטיה אלא בהבנה של בעלי ההון שהאלטנטיבה היא "המון איכרים זועם עם קילשונים" ולכן מיתון פערים באוכלוסיה, שיפור תנאי עבודה, וחינון/בריאות זה האמצעי הטוב ביותר לשימור הקפיטליזם
סוציאל דמוקרטיה יותר זולה לבעלי ההון ממשטרות פרטיות ופשע ברחובות או מהפכות קומוניסטיות.
תקרא לזה סוג של ביטוח תקרא לזה סחטנות תקרא לזה שימור קהל צרכנים לשימור פירמידת הצריכה שמחזיקה את המשק, אבל זה יותר יעיל וטוב בטווח הארוך לכולם.
אני מדבר על הקטנת שונות ופיזור העושר והזזת ההמוצע למעלה, לא על שונות אפס.
בימנו הקומוניזם הפסיד ובגדול במשחק ולכן אין גורם ממתן מה שמוביל ל"קפיטליזם החזירי".
אצל הסולידית אני סוציליסט רפה שכל שהיה ראוי לכלוא אותו עקב סיכון קניין הפרט שזו העברה החמורה ביותר אחרי נסיון לשוד מזויין ורצח אצלה, אבל אני לא מתרגש מחובבי איין ראנד.
יש קו מקשר בין ההתייחסות שלה ושל בעלי ההון האמיתיים בארה"ב -היסטורית, הם מאמינים שהממשלה צריכה להגן אקטיבית על האינטרסים הכלכליים הפרטיים שלהם (ממשלה כסוג של מאבטח פרטי)
כך הם נהגו בהשתלטות על הוואי, כך היה בקובה וגם במאבקים מול מקסיקו, וגם כיום (הון-שילטון זה לא המצאה ישראלית).
אין לכך שום עמדה מוסרית זה כמו שאומרים על הכלב, למה הוא מלקק את הב**צים" שלו? כי הוא יכול.
הקורא הביקורתי
גיא
היי קורא ביקורתי , לא לקחתי פרסונלית.
גם לא נראה לי שהאובייקטיביסטים מקבלים אופורטוניסטים מוצהרים אליהם.
הנה קצת רקע היסטורי נוסף על מה שציינת
—————————————————————————–
בראשית המאה ה-20 (משנות ה-30 לערך) חלה בארצות הברית (ובמידה פחותה גם בבריטניה) תמורה במשמעות המונח 'ליברליזם' עצמו.[41] המפלגה הדמוקרטית בארצות הברית זוהתה טרם המאה ה-20 עם הליברליזם הקלאסי (לדוגמה תחת הנהגת ג'יימס מדיסון, תומאס ג'פרסון, ואנדרו ג'קסון)[42] שעה שהמפלגה הרפובליקאית זוהתה עם הגדלת המעורבות הממשלתית (לדוגמה תחת הנהגת אלכסנדר המילטון, הנרי קליי ואברהם לינקולן), בתחומים כמו מכסי מגן, מתן מונופולים, סובסדיות[43] ובתחומי המוסר והמידות.[44] אלא שעם עלייתם של ממשלים דמוקרטים דוגמת אלו של וודרו ווילסון ופרנקלין רוזוולט זנחה המפלגה הדמוקרטית את הליברליזם הקלאסי ואמצה את "הליברליזם הסוציאלי" או "הליברליזם הפרוגרסיבי", עמדות אשר מכונות באירופה סוציאל-דמוקרטיות.[45] בין ההוגים המזוהים עם זרם זה תומאס היל גרין, ג'ון דיואי, ג'ון רולס והכלכלן ג'ון מיינארד קיינס. מנגד, ביבשת אירופה, יפן, הודו ודרום אפריקה המילה ליברליזם שמרה על משמעותה כמשויכת לעמדות שוק חופשי.[46][47] הוגים במסורת הליברל-קלאסית בארצות הברית מכונים כיום, על פי רוב, ליברטריאנים ועיקר ההגות הליברל-קלאסית האמריקאית נושאת כיום בשם זה.
—————————————————————————–
אני בסך הכל מסכים עם חלק גדול מתגובתך האחרונה ,רק אציין בגדול שיש לי פחות בעיה עם פערים(סליחה על הסיסמאות) אחרי שסופקו חמשת הממים , מזון , מעון , מרפא , מורה , מלבוש.
אני גם חושב שסוציאל דמוקרטיה עובדת פחות טוב
בחברה שאינה מונוליטית וכל שכן בחברה שערכים
של דמוקרטיה ליברלית זרים לחלקים גדולים בה
ואין כמעט סיכוי שהם יאמצו אותם..
גיא
קוראת חדשה
עמית דבר אחד אני חייבת להבין,
מהביקורת שלך ומהתגובות אפשר להבין שדורין מטורללת לגמרי
אבל דבר אחד לא ברור לי — אם דורין כל כך שונאת אותך כמו שאתה אומר אז למה היא מקשרת ספציפית למאמר הזה בעמוד "הסולידית במדיה"? אם היא אכן חסמה אותך אפשר היה לצפות שהיא לא תקשר למאמר, לא?
תודה לימור
קוראת חדשה
עמית נויפלד
אני מודה שלא ידעתי שהיא מקשרת למאמר. למעט פעם אחת בה הואשמתי על ידה בהטרלה בתגובות והסתקרנתי, לא נכנסתי לבלוג שלה מאז שהיא מחקה את כל תגובותיי… אני גם לא יודע אם היא שונאת אותי (לפחות עדיין, בכל זאת חלף זמן רב) או שהיה מדובר בהתקפת זעם רגעי אחרי ששאלתי שאלה שלא במקום, אבל בכל מקרה אני עדיין עומד מאחורי ההמלצה שבפוסט.
למרות שתהום אידיאולוגית פעורה בינינו, ולמרות שאני מתעקש לכתוב על רעיונות שישימים למאה אחוז מהאוכלוסיה ואינם כוללים סתירה פנימית מובנית (עצמאות כלכלית תוך הסתמכות על נכסים מניבים או השקעה בשוק ההון מחייבת שרובו המוחלט של הציבור ימשיך לעבוד ולצרוך), אני עדיין ממליץ לאנשים לקרוא את הבלוג שלה. ובאותה נשימה מזהיר כמובן מהעמדה הליברטראינית החמורה שלה.
מצד שני, בדקתי עכשיו והפוסט עולה במיקום גבוה בתוצאות החיפוש "הסולידית" ו-"דורין הרטמן", אז יכול להיות שהיא הבינה שלא תוכל להחביא אותו… כך או אחרת, נחמד לדעת שהיא ביטלה את החסימה, אני חושב שאחרי הכל יכולנו להיות חברים טובים 🙂
עמית נויפלד
הקורא הביקורתי
מצאתי CV של הסולידית ברשת
היא מצהירה שעבדה 5 שנים כמנתחת פיננסית בלונדון (משכורת לונדונית ממוצעת)
היא למדה לתואר ראשון בת"א ותואר שני ב London School of Economics
בתור משמצהירה שאין צורך בלימודים, היא למדה הרבה והשקיעה הרבה בלימודים יקרים בחול
וגם הרוויחה יפה (בממוצע לונדוני) באותן 5 שנים …
אני מניך לאור העובדות הנ"ל וכן שהיא בוגרת בליך (שנת 97) הרי שמצבה הסוציו -אקונומי (קרי משפחה עשירה) נותן לה רשת בטחון לא רעה כך שתמיד תוכל "לפרוש מהפרישה"
מלבד התועלת בהבנת השקעה פאסיבית, והיתרון בהקטנת צריכה וחיים לפי היכולת ,
רצוי להתעלם משאר העצות שלה.
כמיני איין-ראנד, בעייני עצמה, היא מטפחת באושר כת חנפנים אומרי הן, וממשיכה להטיח עלבונות בכל מי שמערער על הגותה (וכמו שכתבו אנשים המחיקון להודעות ואנשים עובדים אצלה שעות נוספות)
דוקא הפורום שלה יותר פתוח, בגלל שהיא לא משתפת בו הרבה, והנושאים הם בד"כ יותר טכניים
(פיננסים/פנסיה/צרכנות , למרות שבצרכנות יש הצעות שלא היו מביישות את גדולי החסכנים שבין קרובי משפחתי, מותר לי אני מעדה כזו)
הקורא הביקורתי
אלדד
עמית,
אני לא בטוח שיש סתירה פנימית בין עצמאות כלכלית לבין הסתמכות על נכסים מניבים.
בעבר מי שלא רצה לעבוד קנה מספיק זהב או נדלן מניב.
והיום אותו דבר רק בשילוב מניות שזה חלק מעסק מניב.
אפשר אפילו להגיד שמניות זה כמו חלוקה סוציאליסטית של העסק.
לכל אחד יש זכות לקנות מניות בעסק וזה לא שמור רק לאנשי עסקים שקונים
עסקים שלמים.
לגבי זה ששוק ההון מעודד רשתות גלובאליזציה ועוד – זה דרכו של עולם.
אי אפשר שהכל ישאר בדיוק כמו בעבר עם בעלי העסקים הקטנים בלבד.
עסק גדול זה הרבה פעמים עסק קטן שהצליח מאוד.
תיאורטית עסקים גדולים יכולים להיות טובים לצרכנים.
אלדד
עמית נויפלד
בשום מקום לא טענתי שיש סתירה פנימית בין עצמאות כלכלית להסתמכות על נכסים מניבים. טענתי שהשיטה עצמה טומנת בחובה סתירה שכן במידה וההמון ייאמץ אותה לחיקו הרי שהיא תקרוס אל תוך עצמה. מישהו צריך לשכור את הדירות המניבות, ולהמשיך לצרוך את תוצרי החברות על מנת שהמניות יעלו וייחלקו דיבידנדים. דורין כמובן מבינה זאת ולא סתם כתבה בעבר שהבלוג נועד, בין השאר, להשקיט את מצפונה. בניגוד אליה, אני ישן טוב בלילה, כולם יכולים לעבור מחר לעבוד בחצי משרה והכלכלה עדיין לא תקרוס לתוך עצמה, ואולי אפילו להפך, מצבה ישתפר פלאים שכן יהיו עוד משרות פנויות למאות אלפי המובטלים.
לגבי עסקים גדולים וטובים לצרכנים, כמובן שזה אפשרי, כתבתי על זה כאן bit.ly/1Mhnuu6
עמית נויפלד
אלדד
השיטה קשורה באופורטוניזם.
אם יש גלים בים לא ננצל אותם ונסתפק בהסתכלות על הגלים?
אפשר לנצל אותם לעשות לעשות חשמל/לגלוש.
באותה מידה אפשר לקנות שטח חקלאי ולהשכיר תמורת כסף ו/או גידולים.
ברגע שאנשים לא יסכימו לשכור דירות/נכסים אחרים ולא יקנו בעסקים גדולים
אז פשוט עוברים לשיטה הבאה להרוויח כסף.
אלדד
דור
גם שופנהאוור לא היה "טינאייג'ר" כשכתב את מה שכתב והוא עדיין אחד הפילוסופים הכי מוערכים בפילוסופיה המערבית.
דור
רונן רוטפרב
נהנתי לקרוא. תודה :]
הגעתי לכאן תוך כדי קריאה באתר של הסולידית :))) באחת התגובות היא מציינת את המאמר הנ"ל.
אם יש בנמצא, אשמח לקישור למאמר שלך שמציע היכן להשקיע כספים. אלטרנטיבה, אולי, להצעות של הסולידית. 😉
סופ"ש נעים
רונן רוטפרב
עמית
למרות שאני מאלה שמנסים לקרוא פוסט של "הסולידית" ולהשכיל ממנו, אני נשבר אחרי פסקה אחת. החיסכון האגרסיבי שלה מוצא חן בעיניי, ואני אוהב לפעמים גם להקצין בדברים שהם חלק מחיסכון כזה. עבורי, זו דרך להתמודד עם יוקר המחיה. חבל שקשה למצוא שותפים.
ומקלחות קרות בחורף ניסיתי והתוצאה הייתה התכווצויות שרירים כואבות.
עמית