להציל את טוראי קובלנץ

לקראת פתיחתה של חנות איקאה החדשה, השלישית במספר, שעתידה להתרחש בתחילת חודש מרץ, זכינו בסוף השבוע האחרון להתוודע למנכ"ל החדש של הרשת, שוקי קובלנץ, אשר מחליף את שלומי "המיתולוגי" גבאי, שכיהן בתפקיד בעשר השנים האחרונות. הראיון, שהתפרסם במוסף "ממון", נפרש על פני שלושה עמודים, וכמעט היה ניתן לטעות בו לחשוב כי מדובר במדור פרסומי, אלמלא היו נחשפים במהלכו פרטים מסקרנים אודות האתגרים העומדים בפני הסניף השלישי, כמו גם אודות חייו האישיים של קובלנץ עצמו.

שני אתגרים מרכזיים, כך מתברר, עומדים בפני החנות החדשה. הראשון עניינו בכך שהחנות תהיה לראשונה צמודה לקניון, עובדה אשר דורשת מאיקאה לתקשר עם מרכז מסחרי קיים, ואילו השני עניינו בהרגלי הקנייה השונים של הצרכנים הפוטנציאלים: "עוד אתגר טמון בפניה לצרכנים בצפון, כולל הקהל הערבי." מסביר קובלנץ, "רבים באזור הזה יודעים מה זה איקאה, אבל כשמדובר בריהוט, הרשתות חלשות יותר מבמרכז הארץ, ויותר מסתמכים על נגרים פרטיים ועסקים קטנים. אנחנו נכנסים לשוק פחות ממוסד משוק המזון, ומביאים מהפך".

נגרים פרטים ועסקים קטנים, שומו שמיים, מישהו חייב לעשות משהו בנדון, ואין לנו אלא להודות לקובלנץ ולרשת איקאה העולמית שעומדים לחולל מהפך בשוק הריהוט בצפון, שלדבריו עדיין אינו שבוי, כשוק המזון, בידיהן של רשתות. המהפך המדובר יכלול כמובן דחיקה של עסקים קטנים ומשפחתיים מהשוק, פגיעה בכלכלה המקומית, ושעתוק חדרי סלון, מטבחים וחדרי ילדים באמצעות ריהוט זול שאיכותו, לכל הפחות, מוטלת בספק.

אתגר חיסול העסקים הקטנים, סליחה, שינוי הרגלי הצריכה בצפון, ככול הנראה עולה לדיון בכל ישיבת מנהלים של רשת איקאה, שכן רק לפני חודשים ספורים התראיינה באותו נושא שימרית גל, סמנכ"לית השיווק היוצאת של אקיאה:

"הפוטנציאל הרב של החנות בצפון נעוץ במגזר הערבי בכפרים באזור המשולש. המודעות לאיקאה במגזר הערבי נמוכה, כי רוב הקהל הערבי נמצא במשולש וצפונה ויש להם שעה וחצי נסיעה עד איקאה בנתניה. במגזר הערבי רגילים לקנות מחברים ומקרובי משפחה בתוך הכפר, ואנחנו פועלים לשנות את זה. הזמנו נשים מהכפרים במשולש לביקור בחנות. לזוגות מאורסים עשינו פעילות שבמסגרתה הם הוזמנו להגיע לחנות ולהצטלם. אחרי כן,פתחנו להם דף פייסבוק שבו הם נדרשו לשכנע למה הכי מגיע להם לזכות בתחרות,והזוג שקיבל הכי הרבה לייקים זכה בריהוט מלא לבית מאיקאה בשווי 56 אלף שקל".

אם כן, במגזר הערבי רגילים לקנות מחברים ומבני משפחה, ובכך למעשה לדאוג שהקהילה הקרובה תהיה הנהנית הישירה מן העסקאות, תוך שימור תזרים המזומנים בכלכלה המקומית, עובדה שמהווה כמובן בעיה עבור קבוצת ברונפמן, כיום בעלת השליטה היחידה ברשת איקאה, וחברי ההנהלה העולמית. אבל אל דאגה, לקברניטי הרשת יש כמובן פתרון למצוקה – חינוך מחדש. רשת איקאה פועלת לשנות את המצב באמצעות פעילויות כמעט חינוכיות, המקרבות את אותם פלאחים חסרי מודעות אל עולמן הנפלא של הרשתות – ניאו קולוניאליזם במיטבו. אם היו אלה אינדיאנים אין לי ספק שגל היתה מציעה פשוט להשקות אותם בוויסקי זול. כמובן, אין לנו אלא להודות לאיקאה, שהרי מה לו לאחמד לקנות ספה חדשה מעץ מלא, המיוצרת על ידי יוסף בשכונה, כאשר במקום זאת הוא יכול לעבוד בשכר מינימום עבור קובלנץ, במחלקת אריזה או בקופה המהירה, ולרכוש לעצמנו ספה שיוצרה מעץ סנדוויץ' ותתפרק בעוד שנה.

אולם נניח לרגע לנושא הכחדת העסקים הקטנים, ונעבור לרגע לחייו האישיים של קובלנץ, כפי שהם מתוארים בכתבה. קובלנץ, מסתבר, עבר כברת דרך יפה בגופים עסקיים נצלניים, כגון בתי השקעות וחברות סלולר גדולות (בימים שטרם כחלון), אולם תמיד כשכיר, שבוודאי מרוויח משכורות נאות עד מאוד, אולם רחוק שנות אור מלהפוך לטייקון בפני עצמו. ועדיין, ולמרות שלא זכה כקודמו לקבל אחוזים מהרשת, דומה שהוא בוחר מרצונו להקריב את חייו האישיים על מזבח קריירה כמוכר כלי בית, רהיטים ומצעים (אני יודע, בשביל ביבי זה עבד בסוף).

גם אם נניח בצד לרגע את הסכנות הבריאותיות המתלוות לסגנון החיים של הוורקוהוליק המצוי: כאבי ראש, מצב גופני גרוע עקב היעדר פעילות גופנית, הפרעות שינה, מתח, דיכאון, פגיעה במערכת החיסונית, בעיות לחץ דם, התקפי לב, שבץ, ועוד, הרי שהלב נחמץ בעיקר כאשר אנו מגלים כי קובלנץ בקושי מספיק לראות במהלך השבוע את בנותיו, שלוש במספר, ושיום עבודה רגיל שלו מסתיים בשעה אחת אחרי חצות. לשמחתם של עובדיו החדשים הוא נגמל זה מכבר משליחת מיילים בשעות שטרם הזריחה, וכעת מחזיק את עצמו, בוודאי יושב על הידיים, עד השעה שש וחצי בבוקר לפחות: "לא חשבתי שאנשים ישנים עם הטלפון ליד המיטה ומתעוררים מהצפצוף", הוא מהרהר בקול ובכנות.

למזלה של משפחת קובלנץ המורחבת, יש את יום השבת לקדשו. אז מפסיק קובלנץ את עבודתו, וחדל ממנה עד יציאת השבת: "יש נקודה אחת שבה אני חדל לעבוד. בכניסת השבת, וחוזר בצאת השבת. הבטחתי לשולם פישר (חרדי מבעלי איקאה) שלעולם לא אעבוד בשבת. הוא לא דרש או חייב, אבל זהו סוג של כבוד שאני חושב שהוא אלמנטרי." יחד עם זאת מצליח קובלנץ לראות גם נקודת אור זניחה באובדן יום עבודה שלם, "אני מרוויח את המשפחה." אכן, המשפחה היא רווח נקי כשאתה מצליח לא לעבוד יום אחד בשבוע מבוקר ועד ליל, ואין לי ספק שהיא מרוויחה את קובלנץ בחזרה.

אתם מבינים, זה לא רק העסקים הקטנים שעומדים להעלם, זאת לא רק דרך חיים של תושבי הצפון, שעד כה ניהלו את כלכלתם בתבונה יוצאת דופן שכבר אינה קיימת באזור המרכז, לא רק בעלי המקצוע שעלולים למצוא את עצמם עובדים בשכר מינימום או מעט יותר, ואפילו לא השכפול העיצובי שעומד להכות בכל איזור הצפון. אם יש סיבה אחת טובה להחרים את החנות החדשה של איקאה בצפון, ולאחר מכן את השתיים האחרות, היא הסיכוי הקלוש להציל את טוראי קובלנץ מעצמו, ולהשיב אותו בריא ושלם אל חיקה האוהב של משפחתו.

וכל המציל נפש אחת בישראל, יזכה לרכוש סלון משכן.

___________

באותו נושא

כל הפוסטים בטור "מבוא לכלכלה אנושית"

___________