על מחירי הבשר הגבוהים והיעלמות בתי המרקחת הפרטיים

בסוף השבוע האחרון התפרסמו שתי כתבות שייתכן ונרמסו תחת ערימות המוספים השונים, אולם מן הראוי לתת את הדעת על שתיהן. הראשונה, שהתפרסמה בדהמרקר תחת הכותרת "מי מפטם את מי", עסקה בשוק הבקר המקומי וביקשה לרדת לשורש מחירי הבשר הגבוהים, ואילו השניה עלתה באתר Ynet, "בגלל רשתות הפארם: בתי המרקחת נעלמים". לכאורה שתי כתבות העוסקות בעולמות שונים ומרוחקים, אולם בפועל, הבעיה האמיתית הנסקרת בין השורות הנה האופן בו השוק החופשי והתחרותי נרמס על ידי חברות גדולות ורשתות המשיגות שליטה כמעט מוחלטת בשוק מקומי.

בתחום הבשר, כפי שעולה מהכתבה הראשונה, שולטות כמעט בבלעדיות שתי חברות בלבד, "סלאח דבח ובניו" ו"תנובה", אשר יחדיו מחזיקות בכ-60-80 אחוזים מהשוק. הריכוזיות בתחום פוגעת ראשית כל ביצרנים קטנים אשר נאלצים להתקפל אל מול כוחן של שתי הענקיות. כך למשל מתאר זאת תמיר, מגדל עצמאי, בכתבה: "תנובה ודאבח לא משתמשות בחקלאי הישראלי. הן מייבאות את העגלים מאוסטרליה, מגדלות אותם בפנסיון או באתרים שהן בנו וקונות את האוכל בעצמן … בדרך הן מדלגות עלינו, המגדלים הישראלים. המשקים המשפחתיים נאלצים לסגור את הפעילות ונותר להם רק להשכיר את עצמם למונופול כזה או אחר מבלי לגדל עגלים באופן עצמאי. אנחנו נהפכים לאריסים שנותנים את המשק שלנו."

בכתבות דומות העוסקות בשליטה של תאגידים או רשתות על שוק מסויים תמיד יופיעו הטוקבקיסטים שיהללו את השיטה, ויזכירו לכולם את המחירים המופקעים ששילמנו בעבר במכולות/חנויות הנעליים/טמבוריות עד לבואן של הרשתות הגואלות, ולטובת אלה האחרונים מן הראוי להמשיך ולקרוא את דבריו של תמיר: "בסופו של דבר הן ישלטו ב-90% מהשוק, ולא תהיה תחרות בכלל. כך יוצא שהצרכן לא נהנה והמחירים לא יורדים. הם רק ימשיכו לעלות כי תנובה ודאבח ישארו לבד."

ואכן, זאת הבעיה העיקרית הנובעת מהיווצרותן של חברות ורשתות שגדלו מעל ומעבר לרצוי. לא העובדה שהעושר נצבר בידיהם של מעטים, לא העובדה שנוצר מעמד חדש של אריסים, אלה התוצאה הברורה והמיידית של דואופול השולט בשוק – היעדר תחרות אמיתית. כשאתה חבר במועדון מצומצם של חברות השולטות בשוק, אין לך באמת מוטיבציה לנענע את הסירה, וחמור אף מכך, קיימת סבירות גבוהה וקלות יחסית לאופציה של תיאום מחירים בין השחקנים הראשיים. כך קרה כאשר הנחנו למספר מצומצם של מאפייות להשיג שליטה בתחום, וכך עולה מפליטת הפה של רונן נמני בעלי "קפה קפה". אם אנחנו רוצים תחרות אמיתית, אנחנו צריכים לעודד את קיומם של כמה שיותר עסקים קטנים, ולהעניש את אלה המבקשים להשיג שליטה בשוק מקומי. כשכולם יהיו קטנים, אף אחד לא יוכל לדרוך על השני.

המסקנות העולות מהכתבה מהדהדות בזו השניה העוסקת בבתי המרקחת הפרטיים, ובאופן שבו רשתות הפארם מנסות לדחוק את רגליהם של העסקים הקטנים. רק שהפעם, יש לנו גם בונוס שחסך ממני את עבודת הרגליים הממשית – טבלת השוואת מחירים, ממנה עולה כי בתי המרקחת הפרטיים דווקא זולים, בכמעט מחצית מהמקרים, מרשתות הפארם הנוצצות.

ומקהלת הכפיתליסטים חובבי הרשתות תדום

 

העובדה כי רשת סופר פארם דורשת מחיר גבוה בכמעט חמישים אחוזים על חבילת פלסטרים, או אדווילים, צריכה להדליק נורה אדומה עבור כל אלה הטוענים כי הרשתות אחראיות על הוזלת המחירים. בעבורי לא מדובר בהפתעה גדולה, וכפי שהראתי בעבר, ברוב המקרים דווקא עסקים קטנים יכולים להציע סל קניות זול יותר מזה של הרשתות.

מעבר לכך, כאשר אני קונה בבית המרקחת המשפחתי "בריאות" ברחוב קינג ג'ורג' הסמוך לביתי, אני תמיד רוכש רק את מה שאני באמת צריך, בעוד שמרבית האנשים שייכנסו לאחת מרשתות הפארם ייצאו עם סל עמוס בכל טוב, גם אם הם רק רצו לקנות אקמול. פשוט כך בנויות הרשתות – הן גורמות לנו לרכוש יותר ממה שהתכוונו, מפתות אותנו באמצעות מבצעים "מוזלים" על פריט אחד, וגוזרות קופונים שמנים על שלושה אחרים. מכירת היתר כבר הפכה לאמנות, והיא משלבת כלים ביולוגיים (ריחות למשל) ופסיכולוגיים (גודלן של העגלות שתפחו פלאים על מנת לגרום לנו לחוש שלא רכשנו מספיק). בהתאמה, אנחנו גם לומדים כיצד להתגונן מפני המניפולציות, כפי שמסבירים בכתבה אחת לדוגמא מאתר "כלכליסט".

לכל אלה יש להוסיף, מה לעשות, גם את הגורם האנושי שלטעמי אין להמעיט מערכו – ההיכרות המתמשכת והיחס האישי. האם ובתה, המנהלות את בית המרקחת השכונתי, מכירות אותי היטב, יודעות שלא לנסות ולדחוף לי מוצרים שאינם נחוצים, להמליץ על אלה המתאימים, וכן, עד לא מזמן גם לנסות ולשדך לי בחורות פנויות ומקומיות הרוכשות אף הן אצלן בחנות. אז אתם מבינים, אם תקפידו לקנות בעסקים הקטנים תבטיחו גם את המשך קיומו של השוק החופשי והתחרותי, גם תחסכו כסף, וגם, ובסבירות גבוהה, לא תיוותרו בודדים.

___________

באותו נושא

כל הפוסטים בטור "מבוא לכלכלה אנושית"

___________

 

תגובות2

  • להגיב מרץ 17, 2014

    חן

    שלום עמית,

    כתבה מעניינת מאוד.
    בארה"ב קיימת תנועת מחאה גדולה יחסית נגד התאגידים הגדולים ובעד "חנויות מה אנד פה" כאשר הרעיון המרכזי דומה מאוד לזה שהצגת.
    ישנם ביוטיוב סרטונים שמסבירים בדרך פשוטה כיצד היעלמות חנויות כאלה משפיעה (לרעה) על הקהילה.
    רצ"ב לינק להגדרה הרשמית: http://www.investopedia.com/terms/m/ma-and-pa-shop.asp

    חן

      

  • עמית נויפלד

    תודה חן, אם יש לך לינקים לסרטונים אני אשמח לקבל, בחיפוש ראשוני אני לא מצליח למצוא..

      

השאירו תגובה