מדוע השעמום טוב לילדים

הצד החיובי של ילדות באמצע שנות השבעים, בשכונה בחלקה הצפוני של העיר תל אביב, כולל זכרונות נעימים של משחקים אינסופיים בשדות שהקיפו את השכונה המתהווה, שיטוטים ארוכים לצד מסילת הרכבת, ביקור בקברים עתיקים (שכיום כמעט בלתי אפשרי להגיע אליהם בשל נתיבי איילון) חבורות סודיות, יותר או פחות, ובאופן כללי את מה שניתן לתאר כ"הרפתקאות". עם זאת, זכורים לי גם רגעים בהם הייתי נכנס לחדר הורי, שם אימי הייתה נוהגת לנמנם בין שתיים לארבע, ולהתלונן כי "משעמם לי". תגובתה של אימי תמיד נעה בשדה הסמנטי שבין הצעות תפעוליות, "תעלה לשחק עם עידו", "תעשה משהו עם המחשב שקנינו לך" (Apple II E), או האשמות בסגנון "הצעתי לך להירשם לחוג ____ (השלם את החסר)".

ההצעות של אימי כמובן היו במקומן, ולעיתים אף השיגו את מטרתן, למורת רוחה של אמו של עידו, השכן מקומה למעלה, שנאלצה להתעורר מהדפיקות שלי על דלתה, אולם נכון להיום, ובעוד "כת הפרודוקטיביות" הולכת ומשלטת על כל חלקה טובה בעולם, עולים ונשמעים גם קולות אחרים, כאלה הטוענים שהתשובה הראויה ביותר לטרוניה "אמא משעמם לי", היא בפשטות, "טוב מאוד!".

כך למשל טוענת ג'וליה רובינסון, מנהלת בכירה באיגוד בתי הספר היסודיים בבריטניה, במאמר שהתפרסם ב"דיילי מייל" לפני כשבוע. לדבריה, השעמום הוא חלק חשוב בהתפתחות התקנית, שכן הוא מאפשר זמן למנוחה, רפלקסיה והירגעות, מסייע לפתח את הכישורים היצירתיים של הילד, וכמו כן מכין אותו לחיים הבוגרים, שהם לעיתים קרובות משעממים ומשמימים. מילוי שעות הפנאי של הילדים בפעילויות מתוכננות עלול להפוך אותם לחסרי שקט וחרדתיים, כמו גם לטעת בהם את התחושה המוטעית כי החיים צריכים להיות רצף בלתי פוסק של עשייה תכליתית וברוב המקרים גם תחרותית.

"הכי קל להורים כיום להישאב לתוך עולם של עיסוק בלתי פוסק ותחרותיות, ולוודא שילדיהם תמיד פעילים ומגורים, עם זאת, אסור לנו לחשוש משעמום. זמן של שקט להתבוננות פנימית לא פחות חשוב מפעילות תכליתית" אמרה רובינסון, והוסיפה כי הורים הדואגים למלא את סדר יומם של ילדיהם בפעילויות עלולים "לשרוף" אותם מוקדם מהצפוי.

ילדות שמחה (צייר: ראלף הדלי 1898)

 

גם הפתרון הממוחשב שהורים כה רבים בוחרים לאמץ, בעודם מצמידים את ילדיהם לסמארטפון או לטאבלט, כצפוי אינו אופציה מועדפת מבחינתה: "המחשבים הם חלק בלתי נפרד ומרגש מהקיום שלנו כיום, אולם עלינו לזכור תמיד שבהתפתחות האנושית ישנו דפוס קבוע של תחנות ושלבים, שטרם השתנו למרות הפיכתו של העולם לדיגיטלי. ההתפתחות התקינה של הילד דורשת לימוד באמצעות המגע הבלתי אמצעי, התנועה הפיזית, ופיתוח מיומניות שונות. דרך רכישת חברים, והתקלויות בלתי נמנעות ביחס לא נעים, אנחנו מפתחים הבנה של המורכבות והמניעים של הזולת, ודרך ניסוי וטעיה אנחנו לומדים כיצד לתקשר באופן אפקטיבי." את השיעורים החשובים האלה בוודאי שלא יכול הייתי לקבל ממחשב מקינטוש מנומס.

מאחר ואין לי ילדים משלי אני מוותר מראש על קביעות מוחלטות באשר לאופן גידולם המומלץ של פעוטות, אולם דומה בעיני שפחות מסכים בוהקים, פחות פעילויות מתוכננות וחוגים, ויותר ספרים ומשחקים ספונטניים מחוץ לבתים הם נקודות התחלה טובות לילדות מהנה ונטולת מתחים. אז היה ויכנס אל חדרכם ילד בדיוק בשעה שאתם בוחרים לנמנם, ויצהיר קבל עם ועדה שלא נותרה ולו פעילות אחת בעולם שיכולה למנוע את השעמום הקיומי ממנו הוא סובל, אל תנסו להנחות אותו אל עבר פתרון פרקטי וברור, הוא כבר ימצא דרך יצירתית משלו להתמודד, וגם אם לא, לא נורא.

_________

1 תגובה

  • להגיב אפריל 15, 2014

    גיא

    בוא ניקח גם את זה צעד אחד קדימה.
    אומנם אני בעד אבל עדיין יש פה את האלמנט שזה ״טוב בשבילם״.
    אני אומר שזה טוב בשבילי שהם ידעו להשתעמם.
    על ידי זה שהם יראו שאני דואג לעצמי יוכלו הם לדאוג לעצמם בבוא היום ויהיו מושפעים הרבה פחות מאופנות מתחלפות.
    כלומר אני בכלל עושה את זה בשבילם. 🙂

      

השאירו תגובה