הקאשטיביסטים, או, איך מימון המונים יכול לשנות את עתיד המגזר הרביעי

העולם הישן, זוכרים? זה עם הטייפריקורדר, הערוץ הבודד והטייקונים הזחוחים? אז בימים ההם היתה גם חלוקה של העולם העסקי-פוליטי לשלושה מגזרים: המגזר הראשון יושב בממשלה, השני בבורדים ודריקטוריונים, והשלישי באספות עמותה. הראשון מייצר שליטה, השני כסף, והשלישי מנסה לתקן את הנזקים של שני הראשונים. במילים פשוטות: פוליטיקה, עסקים ופילנתרופיה.

בימים ההם, ההיגיון היה קצת מוזר. ברירת המחדל הייתה מכוונת להפרדה ברורה בין שלושת המגזרים, לאמור, אם אתה מעוניין להרוויח כסף, מין ההכרח הוא שתתעלם מכל אלמנט מוסרי שעלול להתגלגל למערכת השיקולים שלך. מצד שני, אם אתה אוחז חלילה באותה חטוטרת מצערת הנקראת “מצפון”, מין הראוי שתוותר מראש על כוונה להתפרנס בכבוד. (את המגזר הראשון, הפוליטי, נניח בצד כרגע, שכן היחסים שלו הן עם הכסף והן עם המוסר עקלקלים ובעייתיים למדי. תמיד היו). נראה היה שאלה הם חוקי הטבע.  המילה “אידיאליסט” נחשבה תועבה במיליה העסקי, ונאמרה תמיד תוך עיוות שפתיים ממש כמו האופן שבו נאמרה המילה “עשיר” במיליה הפילנתרופי.

בשנים האחרונות התנחל במקומותינו מונח מעניין: המגזר הרביעי. או “עסק חברתי”. כמו רוב ההמצאות הגדולות בעולם, הוא לא הופיע ביום אחד. תהליך ארוך, שאולי בעצם היה קיים כפוטנציאל מאז ומעולם, התחיל להתממש סביבנו, ולהפוך לעסקים פעילים ומניבים.יזמים פיקחים בעלי מודעות סביבתית, ואידיאליסטים עם שביבי תפיסה עסקית, החלו לפתוח עסקים ששואבים השראה ממה שקורה סביבם. כמובן, שאין הכוונה לניסיונות מעוררי החמלה (לא באמת) של קונגלומרטים מרושעים למרק את מצפונם בעזרת תרומה צנועה לאיזה דוב קוטב מזדמן. המגזר הרביעי מציע הגיון אחר לגמרי: עסקים שנפתחים בכדי לענות על צרכי הסביבה הקרובה שבה הם פועלים. מכאן נגזרת מהות העסק עצמו, וכמו כן הקודים האתיים לפעילותו. ההיגיון העסקי נשען על כך שמי שנותן, זוכה לתמיכת הקהילה, ומקבל בחזרה. עקרונות העסקים החברתיים, האקולוגיים והסביבתיים התפתחו וכבשו עוד ועוד לבבות ברחבי העולם במהלך העשור האחרון, אולם דומה כי משהו עדין לא שלם. איכשהו, העיקרון עדין לא הצליח לפרוץ במאסות רחבות מרמת האידיאל, אל השטח.

ואז, נולד מימון ההמונים. גם הוא, לא ביום אחד ולא במקום אחד, אבל גם לא לאורך מאות או אפילו עשרות שנים: אתר מימון ההמונים הראשון, אינדיגוגו, צץ לאוויר העולם רק לפני 5 שנים, והנה היום בכל כיוון שתסתכלו, בכל מגזר ובכל מדינה כמעט, אנשים לומדים את עקרונות השיטה המופלאה הזו. מעבר לשלל יתרונותיה (אשר נדונו בהרחבה בפוסט קודם), אחת מנפלאותיה של השיטה היא היכולת לבסס את המגזר הרביעי, כדרך ההגיונית ביותר – אם לא היחידה – לעשות עסקים. אם העניינים יתפתחו לכיוון אליו הם מצביעים כרגע, בתוך זמן קצר, נוכל לגייס כסף לפתיחת או הרחבת עסק בעיקר באמצעות מימון המונים.

מהפרויקטים המוצלחים שידע עולם מימון ההמונים - גסטהאוס למטיילים בג'סר

 

כידוע, במימון המונים, אם אתה לא מציג ערך כלשהו לסביבה (מלבד שורת הרווח שלך), אף אחד לא סופר אותך. מכאן, האבולוציה העסקית תעשה את העבודה: עסקים שמדברים חברתית ימומנו, ישותפו ויפרחו, ועסקים אדישים, אילמים ומסתגרים – פשוט יגוועו בהעדר מימון. בינתיים, בעולמי האישי הצר כעולם נמלה עמלנית, יוצא שאני עובד כרגע על פרויקט מסוים של בחור נחמד, יועץ מס, שפיתח מחשבון לחישוב תגמולי המילואיםשמגיעים למילואימניקים, ומעלה קמפיין מימון המונים לטובת מימון הפרויקט. מה תגידו? פרויקט עסקי או פילנתרופי? הרי זה עושה טוב להרבה מאוד אנשים, אבל, שוד ושבר, הבחור בעצמו הולך להרוויח מזה קצת. אז למה בעצם שיתמכו בו? למה? כי סוף סוף האנושות מתחילה לתפוס כיוון מתקבל על הדעת: עסקים יפעלו לשיפור העולם, והעולם, מצידו, יגמול להם. ככה פשוט. יועץ מס, מאלה שהיינו פוגשים עד כה בפמליה של דנקנר ותשובה, שהקדישו את זמנם ומרצם בלעזור לדנקנר ולתשובה לבטל עוד אחוז בחוב שלהם לחברה, יועץ המס עובר לצידנו, פועל עכשיו למען כולנו, ואנחנו מוזמנים לפעול לטובתו. רק כך, כשכולם מרוויחים, יש סיכוי שהמיזם גם יופעל ברמה טובה, ולאורך זמן.

מייד אחריו נפגשתי עם חברי עיתון מגפון. גם הם עסוקים בלתקן את העולם, הפעם ביצירת עיתונות עצמאית, וגם הם פונים לציבור שיתמוך בהם בכדי שיוכלו להפוך לעסק רווחי. שוב, העסקה הגיונית ופשוטה: הם ישמרו בשבילנו על העולם, ואנחנו נעזור להם להתפרנס. פרויקט נוסף שמונח על שולחני הוא הפרויקט המשגע של ג’וחה הוסטל בג’יסר אז זרקא. בכלי המדידה של העולם הישן, שוב היינו מתבלבלים כאן: זה ביזנס? זה מלכ”ר? אנחנו אמורים לעזור להם או לעשות אתם עסקים? אין כל סתירה. ההיפך הוא הנכון. רק כך אפשר וצריך לעשות עסקים. ולהישאר בני אדם. רק כך אפשר וצריך לתקן את העולם, ולהישאר שבעים, פחות או יותר.

מימון המונים הוא רק חלק מהמהפך. יש כאן עוד צדדים רבים – פוליטיים, חברתיים, לאומיים ואחרים. אבל ככל שאני מביט סביב ומנסה לבין את התמונה, נדמה לי שכל נתיב מוביל אל המסקנה הזו, האחת, המתיישבת בתודעה האנושית סופסוף: לעשות טוב זה יותר טוב.

_________

עמית גל הוא פעיל בסדנא לידע ציבורי ומנחה סדנאות לחשיבה יצירתית – לבלוג האישי שלו – A Creative Fool
_________

היה ראשון להגיב