עיניי העולם, צרכנים, ממשלות ויצרנים כאחד, נשואות אל עבר השכלולים שחווה שוק הרכב העולמי בתחום פיתוח המנועים, בתחרות בין היצרנים מי מצליח לספק מנוע יותר (בהספק) בפחות (צריכת דלק). תחרות זו מובילה לפיתוחים שונים של מנועים המונעים באופן היברידי, דיזל, חשמל ואף מימן. המגמה להעדפת מנועים חסכוניים בולטת בעולם וגם בישראל הודות לפעולות רגולציה כגון: המיסוי הירוק על רכבים, העדפתם של רכבים חסכוניים, וחובת סימון דרגת זיהום בפרסומים של רכבים.
לצד המרוץ אל עבר המנוע המושלם, ובשקט תקשורתי יחסי, ראשי יצרניות הרכב משקיעים את כוחם ומרצם בשני מהלכים נוספים שעתידים להוות מהפיכת ענק בתחום הרכב, ואשר להם השלכות חברתיות וסביבתיות מרחיקות לכת.
ילדי שנות השבעים והשמונים בוודאי זוכרים את סדרת הלהיט – "אביר על גלגלים". אלמנט מרכזי באותה סדרה, שני רק לרעמתו המתבדרת של דיוויד הסלהוף, היה לראותו מתקשר עם רכבו כאילו היה חברו הנאמן הבא לעזרה בדיוק בזמן.
סדרה זו מגלמת חלום נחשק של עולם הרכב עוד מראשיתו – יצירת "רכב אוטונומי", אתגר שאף צוין בגלוי על ידי קונצרן GM כבר בשנת 1939. רצון עתידני זה נשאר בגדר חלום עד שחברת גוגל (מי אם לא היא) נטלה את המושכות ויצאה עם פרויקט הרכב האוטונומי שלה בשנת 2011
שנתיים אחר כך ושורה של יצרניות רכב מובילות הדביקו את הפער מול גוגל בסוללה מרשימה של רכבים ניסיוניים שמבצעים את המוטל עליהם בהצלחה מרשימה, דוגמת מרצדס, ב.מ.וו, ניסן, פורד ואף GM עם זווית פיתוח ישראלית, ועוד נוספות.
לא מדובר כאן בעתיד רחוק ממנו יוכלו אולי נכדינו ליהנות – מומחי הענף חוזים שעד סוף העשור הנוכחי רכבים אוטונומיים יגיעו לייצור סדרתי, ועם עזרה מצד הרגולציה שתאפשר את העלאתם על הכביש (מדינת נוודה שבארה"ב חוקקה השנה חוק המאפשר העלאה של רכבים אוטונומיים לצורך ניסויים) בשילוב מערכות חכמות, נוכל כולנו לוותר על רישיון הנהיגה ולצפות לרכב שידאג לנו בנאמנות, גם אם הוא לא יהיה ספורטיבי ושחור כמו האביר על גלגלים, וגם אם אנחנו בכלל קרחים.
אם פיתוחו של "רכב אוטונומי" הוא חלקו הראשון של הפאזל המרכיב את המהפכה הממשמשת ובאה, "פרוייקט I" של ב.מ.וו ממחיש את הזרוע הנוספת. בחזית הפרויקט סדרה של דגמים חדשים המונעים על ידי חשמל, כשאחד מהם (i3) משווק כבר במקומות שונים בעולם. אמנם ייצור ושיווק של רכב חשמלי נחשב עדיין בחיתוליו, אבל כרעיון הוא לא חדש במיוחד וחברות כגון טסלה וניסן אף מצליחות להגיע להישגים מרשימים בתחום (והס מלהזכיר את בטר פלייס שלנו). לכן, מפתיע ומוזר לראות את ההתייחסות של ב.מ.וו לנושא, כאל פרויקט עתידני הקשור בעירוניות ובצרכים סביבתיים, כפי שהדבר מנוסח באתר החברה.
התשובה לדרך ההצגה של הפרויקט טמונה במה שראשי ב.מ.וו דווקא בוחרים להצניע בשלב זה והיא רכישה של שטחי חניה עצומים בערים שונות בגרמניה ובארה"ב. הרכישה המסיבית של שטחי החניה נועדה למטרה אחת – הסבתם לשטחי חניה של רכבים המספקים שירותי שיתופיות (car sharing) ומיועדים לתושבים המתגוררים בערים הללו.
בטרם נחזור לפרוייקט I ונחבר את כל הקצוות, ראוי לתת תשומת לב למגמת ההתערבות ההולכת וגדלה של יצרניות הרכב הגדולות בשירות שיתוף הרכב. פורד יצאו עם תוכנית Ford2go, מרצדס רכשה את פעילות car2go במדינות שונות, חברת השכרת הרכב Avis רכשה את חברת Zipcar, ולב.מ.וו שירות שיתוף רכב פעיל בערים שונות בגרמניה ובארה"ב. מגמה זו מלמדת על העניין הגובר של היצרניות ברעיון השיתופיות, אשר לנוכח שיפורים משמעותיים בשירות, צובר עוד ועוד לקוחות ואוהדים ומצוי מזה זמן מה בצמיחה מתמדת. כיום, שיתוף ברכבים נוגע בחברות המספקות הזמנת רכב המוחזר לאותה נקודה (בדומה ל-car2go הישראלית), רכבים מנקודה לנקודה (בדומה לשרות התל אופן בתל אביב) ואף מערכות שיתוף ברכבים אישיים (לפי מודל אתר Airbnb הקרוי Peer-to-peer car sharing).
חזרה לפרוייקט I. הפרויקט למעשה מהווה צעד משלים לחדירת ב.מ.וו לנישת שיתוף הרכבים – שיווק של דגמים חשמליים, המשתלב בשירות העירוני שניתן בערים שונות באמצעות אותם הדגמים, ועל רקע זה מובן הצורך ברכישת שטחי החניה העצומים. מובן, אבל באופן חלקי.
כאן אנחנו חוזרים לפיתוח הרכב האוטונומי והשלמת המעגל – בעתיד הנראה לעין נמצא עצמנו נוסעים ברכב אוטונומי שככל הנראה כבר לא יהיה בבעלותנו אלא נשתמש בו בשיתוף עם אחרים בתשתית שיתוף הרכב הקיימת היום. כך, החברה מספקת השירות תעמיד לרשותנו רכב שיסיע אותנו לעבודה, לביקור במכולת ואף לחופשה בעיר רחוקה.
המשמעות הסביבתית של מוצר שנותר בבעלות היצרן נדון בהרחבה בפוסט קודם, די אם נבליט שוב את הערכים המרכזיים במהלך זה – כעת, היצרן חייב לייצר את הרכב באופן עמיד יותר, בחומרים בהם ניתן לעשות שימוש עם תום חיי המוצר ובנוסף, רכבים חסכוניים משמעותית משום שהוצאות הנסיעה מושתות (גם) על היצרן ומכאן ההשענות על רכבים חשמליים. בנוסף, ריבוי משתמשים על אותם הרכבים תוביל להפחתה במספר הרכבים הקיימים, הואיל ורכב שיהיה זמין לנו בזמן קצר ולשירותנו יפחית את הצורך ברכב שיעמוד לשימושנו האישי בלבד.
האם המציאות המהפכנית המתוארת כאן, של רכבים אוטונומיים המסופקים בשירות ידידותי ונוח בהכרח טובה לנו? על היתרונות הברורים שצוינו לעיל מעיב סימן שאלה גדול – בשלב זה קשה עד בלתי אפשרי להעריך כיצד מציאות זו תשנה את הרגלי הנסיעה שלנו. אלה מהווים מרכיב חשוב במיוחד אם נצא מנקודת הנחה שבכל מקרה, השאיפה הרצויה היא לצמצם את היקף הנסועה ולא להגדילו. עם התפתחות טכנולוגית המייצרת זמינות גדולה יותר של רכבי שיתוף אוטונומיים, בשילוב של שוק תחרותי המציע חבילות אטרקטיביות ללקוח, נוכל במהרה למצוא עצמנו בתהליך מתקדם של הפיכתנו לבטטות כורסא. כאלה שבהקלקה אחת על האפליקציה יופיע הרכב ויסיע אותנו, בהשפעה פחותה על הסביבה ובסכומים מזעריים, לבקר חברים בשכונה או אפילו לקניות פשוטות במכולת, שלא לומר מציאות שתהפוך כל תחבורה ציבורית אחרת, הליכה ברגל או נסיעה באופניים למיותרים לחלוטין ביחס לחלופה הממשמשת ובאה.
כך או כך, אפשר לומר כי העתיד הוא בשיתוף, והעתיד כבר כאן.
___________
באותו נושא
החופש מבעלות – איך לקבל הרבה יותר בהרבה פחות
___________