רק לא רשת – הפשקוויל

קצת יותר מחודש חלף מאז עלה הפוסט "רק לא רשת", ששותף גם בבלוג של יואב לרמן "עוד בלוג תל אביבי" ובאתר "במחשבה שניה", וכעת אנחנו גאים להשיק את קמפיין הרחוב – "רק לא רשת: הפשקוויל". ברגעים אלה ממש נתלים ברחבי העיר תל אביב (חיפה תתכונני) כרזות עם הטקסט, שקוצר בחצי מאחר שבכל זאת מדובר בחודש אוגוסט החמים והאנשים שחולפים ברחוב בעיקר עושים את דרכם ממזגן למזגן. אז לטובת אלה שהציצו ברחוב אבל מיהרו לדרכם מצורף הטקסט המלא, ובנוסף, בעלי עסקים קטנים המעוניינים לקבל כרזה על מנת לתלות בבית העסק שלהם מוזמנים לצור עימנו קשר ואנו נדאג להעביר אליהם עותק מודפס על נייר כרומו מהודר.

שופרסל נוראדו היום, איקאה מחר

עוד לקוח מרוצה

תודה לעדי שובע על העיצוב ולמאסטרפונט על הגופן

_______

הזדעזעי ארץ קדושה. ימים טרופים קרבים ובאים. אם בשנת 2008 מספר לא מבוטל של אמריקאים לא הצליחו לעמוד בהחזרי המשכנתא שלהם, הרי שכיום מספר לא מבוטל של מדינות אינן מצליחות לעמוד בהחזרי החובות שלהן. אנחנו, שכביכול צלחנו את המשברים בשלום, נקרעים מבית. כיום ברור לנו יותר מתמיד כי מאחורי הריכוזיות במשק ויוקר המחיה, עומדים תאגידי ענק וטייקונים ממונפים, אשר במשך שנים ארוכות משכו משכורות עתק ודיווידנדים מנופחים, וכעת מבקשים לעשות לציבור המשקיעים פן וגוונים, או להתחמק מתשלום חובם בחסות ראשי התיבות בע"מ.

השיטה עצמה מבקשת לתקן את המצב באמצעות עוד מאותו דבר. עוד גזירות על הציבור הרחב, עוד מחיקת חובות ועוד חוקים מעודדי השקעות, וזאת בחסות תיאורית החלחול הישנה – אם נדרבן יזמים ובעלי הון הכלכלה תצמח והכסף יזלוג אט אט מטה אל השכבות החלשות.  אבל כסף לא באמת מחלחל כמו מים, ולראיה, מעולם לא התגלה מאגר תת קרקעי של שטרות של מאתים. הכסף תמיד נתקע למעלה, בשכבה הראשונה והגסה.

החדשות הטובות הן שאנחנו ערים, והלחץ הציבורי, כפי שניתן להיווכח ממקרה נוחי דנקנר ובנק לאומי, עושה את שלו. החדשות הרעות, הן שאנחנו אלה שרוממנו מעם את נסיכי האג"חים ומלכי המוסדיים, ואחת הדרכים בהן עשינו זאת, היא באמצעות הקנייה ברשתות

שופרסל, מגה, שיווק השקמה, סטימצקי, צומת ספרים, איקאה, אייס קנה ובנה, א.ל.מ, ארומה, קפה קפה, ארקפה, קסטרו, פוקס, מקדונלדס', דומינוס'…

התפתינו להבטחות שווא ולמבצעי בזק. מכרנו את הרחוב, את השכן ואת עתידנו כקהילה, בתמורה למבצע של שניים במחיר אחד. את חנות הצעצועים הקטנה החלפנו בתמורה לזוהר הנוצץ והיקר של טויז' אר אס, את חנות הספרים שמעבר לפינה, שם המוכרת הכירה אותנו ואת טעמנו האישי, זנחנו בעבור קניית ספרים לפי משקל. את חיים מהטמבוריה, אותו אחד שהיה עושה עבודות קטנות כמעט בכל דירה בשכונה, שלחנו להיות דודו בהום סנטר, לעבוד בשכר מינימום, ולהשלים הכנסה בשעות הערב.

הרשתות, מצידן, התפשטו כסרטן ברחבי המדינה, ממיתות רחוב אחר רחוב, שכונה אחר שכונה, בעודן מקימות מרכזי ענק בפאתי ערים ותורמות לעושרם של מעטים – 'בעלי השליטה' – אלה האחרונים מצידם נוהגים להתפאר בהיותם "יוצרי מקומות עבודה", בעוד שבפועל הם מחריבים מקומות עבודה.

רשת AM:PM אחראית לסגירתם של עשרות מכולות שפרנסו משפחות שלמות, ובתמורה היא יצרה משרות בשכר מינימום, שאינו מאפשר חיים בכבוד. איקאה הביאה לקריסתם הכלכלית של כארבע מאות נגרים, בעלים ואבות לילדים,ובתמורה מכרה לנו נקניקיה בחמישה שקלים. בין סטימצקי לצומת ספרים לא נותר כל סיכוי לאדון או גברת,חובבי המילה הכתובה, שבעבר יכלו להתפרנס ממכירת ספרים אהובים.

רשת ארצית אף פעם לא מייצרת מקומות עבודה. במקום זאת היא גודעת מקצועות מן השורש ובמקומם מציבה עובדי פס ייצור חסרי כל הכשרה – חלקם עצמאיים וגאים בעבר, משלמי מיסים ומעסיקי עובדים שנשאו על כתפיהם מערכת כלכלית שלמה בזעיר אנפין – וכעת, נתינים חדשים במעמדות השוקעים.

עורי ארץ רמוסה. רכישה ברשתות תורמת לעושרם של מעטים, ליצירה של מעמדות נמוכים, לפגיעה בתחרותיות, לצמצום מגוון וטעמים, לפגיעה באיכות השירות והמוצר ולפגיעה במרקם הרחוב והשכונה.

כוס הקפה הבאה, הסנדוויץ', הספר, הארונית לצד המיטה, החולצה או תנור האפייה – כל אלה הן בחירות שאינן רק כלכליות או צרכניות כי אם גם מוסריות. כאשר נחזור לקנות מעסקים קטנים ומיצרנים פרטיים נוכל לחזור ולהאמין בצמיחה כלכלית, רק הפעם צמיחה אמיתית, כזו הנובעת מלמטה, ומחלחלת כלפי מעלה.

_______

תהיו טובים, תקנו מקטנים

_______

לטקסט המלא

לכל הפוסטים בטור "מבוא לכלכלה אנושית"

_______

תגובות5

  • להגיב אוגוסט 3, 2013

    דודו.א.

    שתהיו לנו בריאים!!!! 🙂
    כל הכבוד על היוזמה!

      

  • להגיב אוגוסט 4, 2013

    Yossale

    על הכבוד על היוזמה והכל, אבל לא נראה לכם שהיה שווה לנסח את זה גם עבור אנשים שהם לא פעילים חברתיים עם מעורבות עמוקה? אפשר היה להוריד את זה לקרקע ולהפוך את זה לכלי הרבה יותר אפקטיבי, לדעתי.

      

  • מערכת סלואו
    להגיב אוגוסט 4, 2013

    מערכת סלואו

    היי יוסלה, באמת שנשמח לדעת איזה מהחלקים מנוסחים בצורה שפונה רק לפעילים. הפוסט המקורי היה אכן יותר רחב ומסביר, אבל מאחר וחשבנו שתהיה זאת טעות לתלות כרזה עם 900 מילים, קיצרנו אותו משמעותית (אבל עדיין חשבנו שהוא פונה לקהל הרחב).

    נשמח כאמור להערות בונות לסבב הבא
    תודה

      

  • להגיב יולי 26, 2017

    גל מאירסון

    אני בהחלט מבינה את ההתנגדות הגורפת לרשתות אבל, מה בנוגע לחיסכון בזמן שהן מייצרות? כשאני קונה ברשת שמאגדת את כל צרכי הקנייה שלי זה לוקח שעה וחצי בממוצע. לעומת זאת קנייה בחנויות קטנות מחייבת התרוצצות בכל רחבי העיר: לירקן, לקצב, לדייג, לבית המרקחת, למכולת וכו׳. איך אתה מתייחס לזמן כמשאב?

      

    • עמית נויפלד
      להגיב יולי 26, 2017

      עמית נויפלד

      הזמן הוא המשאב הכי יקר שלנו, ואת צודקת לגמרי שצריך להתחשב בו. ספציפית לשאלתך, אני רוצה להפריד את התשובה לשני חלקים, פרקטי ורומנטי: מבחינה פרקטית, אני רואה לא מעט אנשים שמבזבזים הרבה זמן על הקניה במחסנים הגדולים. הם ממוקמים בפאתי הערים, מצריכים נסיעה עם רכב, פקקים ותורים בקופות. מהבחינה הזאת, אני חושב שהשוק מרכז את כל מה שאת מחפשת ומעניק פתרון זול ומהנה יותר. אם התמזל מזלך לגור בסמיכות לסניף של רשת המצב מעט שונה, פה נכנס האלמנט הרומנטי משהו: מה שאת מכנה "התרוצצות" גורם לי להנאה לא קטנה. ברגע שאת הופכת את הקניה לחלק מהחוויה הכללית של "האוכל" את פתאום מגלה חיבורים חדשים למזון. אמנם אני לא אוכל בשר או דגים, מה שחוסך ממני את הצורך ללכת לדייג או לקצב, אבל בעבר כשצרכתי מזונות אלה אהבתי מאוד ללכת לשוק וממש לדבר עם האנשים שמוכרים לי את האוכל (אחד הדייגים שם גם היה מוציא לפעמים וודקה, או חתיכה של סלמון שהיה מקלף מדג ומגיש עם רוטב סויה). חווית הקניה ברשתות יוצרת ניכור וריחוק, לא פלא שאנחנו מרגישים שמדובר במטלה לא נעימה.

      מעבר לזה, אפשר גם לשלב. מה שניתן לקנות קרוב לבית בעסקים קטנים, ומה שאין ברירה ברשת. למרות ההתנגדות הגורפת שלי, ראי בדברי בגדר המלצה בלבד. אם את מתחברת אליהם עכשיו נשאר רק למצוא את הדרך ליישם, מבלי להרגיש שמדובר בהקרבה.

        

השאירו תגובה