קצת יותר משבוע חלף מאז הכריזה העיר דטרויט על פשיטת הרגל הגדולה ביותר בהיסטוריה המוניציפלית של ארצות הברית, ודומה כי לא היה אתר חדשות ברחבי העולם שלא נדרש לכתבת עומק הסוקרת את עליתה ונפילתה של העיר . גם ארצנו הקטנה לא טמנה את ידה במכונת הכתיבה, ואשר שכטר, כתב עיתון דהמרקר פרסם אתמול כתבה מומלצת ביותר הכוללת זווית אופטימית בחלקה האחרון, העוסק בהיפסטרים שעתידים להשיב עטרה ליושנה. באשר לנו, אנחנו לא יכולים שלא לחשוב שלעיר שהמציאה את "פס הייצור", בעצם מגיע קצת למות, אבל יחד עם זאת, אנחנו מחזיקים לה אצבעות, ומבקשים לסקור בשלב זה את אחד הגורמים שהביאו למותה בטרם עת, שנעדר מרוב התכתובות בנושא, והוא כמובן תהליך הפרוור.
אבל קודם לכן מעט היסטוריה בסיסית. בראשית המאה שעברה החליט הממציא הנרי פורד לעזוב את עבודתו בחברת "אדיסון" ולהפנות את מירב מרצו וזמנו לנושא מנוע הבעירה הפנימית. זמן לא רב אחר כך, בשנת 1903 הוא הקים את חברת "פורד" והביא להפיכה ממשית בתהליך ייצור הרכבים באותה תקופה, כאשר הכניס למפעליו את שיטת "פס הייצור" אשר הוזילה באופן משמעותי את הליך הייצור, ומכאן גם את מחירו הסופי של המוצר בעבור הצרכן. בנוסף, נהג פורד לשלם לעובדיו שכר גבוה יחסית לאותה תקופה, כחמישה דולרים ליום.
העובדה שפורד היה יליד מדינת מישיגן שיחקה תפקיד מרכזי בהפיכתה של העיר דטרויט לבירת תעשיית הרכב של ארצות הברית, ולהפיכתה בתוך כשלושה עשורים לעיר החמישית בגודלה בארצות הברית, המאכלסת כשני מיליון אמריקאים גאים. השכר הגבוה והמיומנות הנמוכה שנדרשו לעבודה בפס הייצור משכו אל העיר רבבות מהגרים, אשר מיד לאחר שהתבססו מיהרו להגשים את החלום האמריקאי, שהיה ונשאר למרבה הצער, בית פרטי בפרוורים.
הסיבות למעבר לפרוורים הן רבות, ונעות בין רצון כנה לברוח מהערים הרועשות והמפוייחות לטובת איכות חיים כמו-כפרית, וכלה בעלות בנייה נמוכה ליזמים, אולם, לא משנה מה היו הסיבות שהובילו והאיצו את תהליך הפרוור בארצות הברית, לגבי ההשלכות שלו לפחות הדעות כמעט ואינן חלוקות. בפוסט זה אנחנו נדון רק בשתיים מרכזיות, הנוגעות באופן ישיר להתדרדרותה של העיר דטריוט – התייקרות התשתיות ושירותי הרשת, ודעיכת מרכזי הערים והעלייה בפשיעה.
הסיבה הראשונה נובעת בפשטות מהעובדה כי הפרוורים מאופיינים, מעצם טבעם, בפריסה רחבה ולא צפופה של בתים על פני שטח רחב. המשמעות היא שכל תשתית פיזית או שירות רשת פיזי צריך להשתרע על פני שטח רחב יחסית לעיר או אפילו לכפרים. דבר זה, פרושו התייקרות ההקמה והתחזוקה של שירותים אלה.
תשתיות רשת כוללות תשתיות תחבורה, כבישים, טלפוניה קווית וסלולרית, חשמל, מים, ביוב, וכבלים. נוסף לתשתיות אלה, קיימים גם שירותים עירוניים וארציים שפריסתם על פני שטח גדול יותר מייקרת אותם. סילוק אשפה, כיבוי שריפות, שיטור, דואר, שירותי קהילה, תחבורה ציבורית, רפואה קהילתית (כמו טיפת חלב), סיעוד , שירותי רווחה ועוד. ספקים של תשתיות ושירותים אלה צריכים להשקיע יותר אנרגיה ויותר זמן כדי לספק את אותה כמות שירות לאותה כמות אנשים. כתוצאה מכך, פרוורים הם יקרים לתחזוקה יחסית לערים או לכפרים, והדבר מטיל עול כלכלי כבד על החברה כולה או על תושבי הפרוורים שנדרשים לשלם את התחזוקה.
הסיבה השניה נובעת ממה שמכונה "אפקט הבייגלה" – בעת שהתושבים האמידים נוטשים את לב העיר לטובת הפרוורים הירוקים, נוצר במרכז העיר וואקום המושך אליו תושבים בעלי הכנסה נמוכה וכאלה שאין ידם משגת לצאת מהעיר, ובשטחים אלה בדרך כלל ניתן למצוא אחוזי פשיעה גבוהים והזנחה רבתית, הדוחפת עוד ועוד אנשים להימלט מן המרכז העירוני והופכת אותו לבסוף לשכונות רפאים. הוסיפו לכך את העובדה כי כוחות השיטור נאלצים להתפרס כעת על שטחים אין סופיים כמעט (רק בשכונות הרפאים של העיר דטרויט היה ניתן לדחוס את ניו יורק כולה) ואנחנו מקבלים מתכון בטוח לפשיטת רגל חברתית ועירונית.
אין בכוונתו כמובן להפחית מכובד משקלם של הגורמים הנוספים שהביאו לקריסתה של העיר דטרויט, במרכזם ניתן למנות את התרסקותה של תעשיית הרכב בארצות הברית, והמתיחות הבין גזעית שאפיינה את העיר לכל אורך השנים, אולם יחד עם זאת, בסקירה הולמת של הסיבות כולן, לא ניתן להתעלם מתהליך הפרוור, לו היתה בהחלט יד ורגל בעניין – במידה והעיר לא היתה מתחייבת להוצאות עתק הכרוכות בתחזוקת הפרוורים, ובמידה שההון האנושי היה נותר בלב העירוני ולא בורח לחיים אפרוריים ומשוכפלים של בתי הפרוורים, ספק גדול אם דטרויט היתה מגיעה למצב של פשיטת רגל, כפי שאכן קרה.
__________
לקריאה נוספת אודות השלכות תהליך הפרוור ונזקיו השונים
סיפור הפרברים
סיפור הפרברים 2 – הפרכות לנימוקים בעד בתים פרטיים
__________
בהכנת הפוסט הסתמכנו על הערך המורחב והמומלץ "פרבור" באתר אקו ויקי
__________
עודד
ההתנגדות לפירוור בפוסט הזה סותרת את ההתנגדות להקמת מגדלי הקריה בפוסט הקודם. הפוסט הזה מבקר התפשטות לפרוורים, בעוד שמדיניות עיריית תל אביב היא בפירוש ציפוף המרכז – לשם כך מוקמים המגדלים, שאנחנו כל כך שונאים. הפוסט הזה מדבר על ואקום שמושך למרכז העיר אוכלוסיה דלת אמצעים ויוצרת איזורי פשיעה ועוני במרכז, אז אנחנו בעד הכנסת אוכלוסיה בעלת אמצעים למרכז? התשובה המתבקשת שאנחנו בעד הקמת בניינים של דיור בר השגה במרכז היא פשטנית, כי הקרקעי הכי יקרה במדינ לא צריכה ולא אמורה לשמש לדיור זול ו"בר השגה". אני לא יודע מה נכון אני רק מצביע על הסתירה.
עודד
עמית נויפלד
היי עודד,
אין סתירה בין הפוסטים מאחר והקמת מגדלי יוקרה בלב העיר יוצרת את אותו אפקט בייגלה מדובר, רק שלשכונות הרפאים שנבנות לא יכולים להיכנס תושבים חסרי אמצעים פשוט מאחר ואין להם את הכסף לשלם עבור דמי הניהול הגבוהים.
בפועל אתה מקבל בניה לגובה שאינה תורמת ואינה פותרת את מצוקת הדיור. לשאלת מחיר הקרקעות – כאשר מדובר בקרקע פרטית אני כמובן לא יכול לכפות על בעליה להקים רבי קומות נורמטיביים של 8-12 קומות אבל חלק גדול מהקרקעות בעיר שייכות לעירייה עצמה, והיא כמובן יכולה וצריכה לקבוע את אופייה של העיר ככזה שיאפשר גם לתושבים לא אמידים לחיות בה, ושנית, גם כאשר בונים לגובה אפשר לחלק את החללים בצורה אחרת – אין שום סיבה שמגדל G למשל, המתפרס על פני 18,000 מ"ר יהיו 32 דירות בלבד, ולא 180 דירות של 100 מ"ר. זה היה מוזיל את דמי הניהול בצורה משמעותית כמובן ומאפשר למשפחות נורמטיביות לשכור דירות.
במגדלי הקרייה, למרות שכביכול מובטחות 770 יחידות דיור, המצב לא יהיה הרבה יותר טוב, מאחר וככל שהמגדל נבנה לגובה רק יותר (וכאן מדובר במגדל הגבוה ביותר במדינה) עלויות התחזוקה גדלות דרמטית, ובנוסף, אני מצפה לצמצום משמעותי במספר בעקבות רכישה של מספר דירות באותה קומה ואיחוד שלהן.
במגדל הצעירים למשל, שאמור להיבנות תוכננו הדירות בצורה כזו שממ"ד מפריד ביניהן ולא ניתן יהיה לאחד דירות, יש לי תחושה שבפרוייקט הקרייה זה לא יהיה כך
עמית נויפלד