על הפנאי והבטלה, ופחיתות כבוד – שני אפוריזמים קצרים

"יש מהאופי האינדיאני, מהפראות המיוחדת לדם האינדיאני, באופן בו חושבים האמריקאים על זהב: וזו הבהילות עוצרת הנשימה שבעבודה, – זה אבי אבות החטאים של היבשת החדשה – כבר החלה להשליט על דרך ההידבקות את הפראות גם באירופה הישנה ולהשרות עליה טמטום משונה ביותר. המנוחה כבר נעשתה עניין של בושה; הרהורים ממושכים כמעט שגורמים נקיפות מצפון. אדם חושב ועיניו בשעונו, כשם שהוא אוכל בצהריים ועיניו בעיתון הבורסה, – אדם חי כאילו עלול הוא בלי הרף "לאחר למשהו". "טובה עשייה כלשהי מאי עשייה" – גם עקרון זה הוא מוט למוטט בו כל השכלה וכל טעם מעולה. וכשם שניכר איך בעבודה בהולה זו כל הצורות נימחות: נמחים והולכים גם תחושה לצורה, כל רגישות אוזן ועין למנגינת התנועות.

ההוכחה לכך מצוייה באותה בהירות מגושמת הנתבעת היום בכל אתר, בכל המצבים, בהם מבקש אדם להיות ישר עם הבריות, במגעו עם ידידים, נשים, קרובי משפחה, ילדים, מורים, תלמידים, מנהיגים ומלכים – אין השעה פנויה עוד ואין כוח עוד לטכסים, למילוי התחייבויות בדקות של עקיפין, לשאר רוח כלשהו בשיחה, ובכלל לכל בטלה. כי החיים הנתונים לציד הרווחים מחייבים את האדם בלי הרף להוציא את רוחו עד אפיסת כוחות במאמץ בלתי פוסק של התחפשות או הערמה או תחרות: המידה הטובה השלטת בימינו, היא עשיית דבר מה בפחות זמן מאשר יעשנו אחר. וכך נותרות לו לאדם רק לעיתים רחוקות שעות של יושר בהיתר: אולם בהגיעך אליהן, אתה עייף, ולא רק רישול אתה מבקש, כי אם ממש להשתטח לאורך ולרוחב בפישוט ידיים ורגליים.

ועל פי נטייה זו אתה כותב היום את מכתביך: סגנונם ורוחם ישמשו תמיד "עדות לעידנם". במידה שנותרה עוד הנאה כלשהי מן החברה ומן האמנויות, הרי זו מסוג ההנאות שמתקינים לעצמם עבדים יגעי עמל. אבוי לצנע זה של "שמחה" אצל בעלי ההשכלה ונטולי ההשכלה שבימינו! אבוי על זו ההחשדה הגוברת והולכת כלפי כל שמחה! העבודה כובשת לעצמה יותר ויותר את המצפון הנקי. הנטייה לשמחה כבר מכונה "הצורך להינפש", והיא מתחילה להתבייש מפני עצמה. "זה רק למען הבריאות" – אומר אדם כשהוא נתפס בבילויו בחיק הטבע.

אכן, זה עלול להגיע לידי כך, שמי שנוטה לחיי התבוננות (משמע, לטייל בחברת מחשבות וידידים), יתמסר לכך מתוך בוז לעצמו ונקיפות מצפון.  – הוא הדבר! עד כה היה ההיפך מזה: העבודה היתה מלווה נקיפות מצפון. אדם בעל ייחוס היה מסתיר את עבודתו, אם ההכרח כפה אותה עליו. העבד היה עושה מלאכתו עמוס הרגשה, שדבר בזוי הוא עושה – ב"עשייה" עצמה היה משהו מן הבזוי. "האצילות והכבוד אינם מצויים אלא בבטלה ובמלחמה" זה דברה של הדעה הקדומה בימי קדם!"

__________

 

פרידריך וילהלם ניטשה - פילולוג, הוגה דעות, מבקר תרבות, משורר ומלחין גרמני, ואחד מאבותיה הרוחניים הבולטים של תנועת ההאטה העולמית

 

"פחיתות כבוד – ההגות איבדה את כל כבוד הצורה; הטכס וההנעה החגיגית הושמו ללעג, וחכם בסגנון העתיק איננו נסבל עוד. אנו חושבים מהר מידי, ודרך אגב, ואגב הליכה, ותוך כדי עסקים מכל סוג, גם כשהעניין שאנו חושבים עליו הוא הרציני ביותר; הכנה מועטה דרושה לנו ואף דומיה מועטה – דומה כאילו אנו נושאים בראשנו מכונה מתגלגלת ללא מעצור, הפועלת אף בתנאים הגרועים ביותר.

בימים שעברו ניכר היה בו, באדם, שהנה ברצונו לחשוב – וזה היה בגדר הבלתי רגיל! – שהנה ברצונו להוסיף חכמה והוא מכוון עצמו, כל כולו ברעיון אחד: האיש קיבץ פניו לשם כך, כמו לשם תפילה, ועצר בהליכתו; יתר על כן, ב"בוא" הרעיון, עמד לו האיש שעות תמימות ברחובה של עיר, על רגל אחת או על שתיהן. כי כך נאה לו וכך יאה לו, ל"עניין"!"

__________

שני האפוריזמים המצוטטים לקוחים מספרו של ניטשה "המדע העליז", אשר יצא בהוצאת שוקן בתרגומו הקלאסי של ד"ר ישראל אלדד

__________

באותו נושא
היסטוריה של מהירות – פרק 13 – המהפכה הקופרניקאית הגדולה מכולן

__________

היה ראשון להגיב