גן קרית ספר – ככה עושים את זה נכון

מזמן לא הצטערתי כל כך על הנטייה הטבעית שלי לדחיינות, והחיבה העמוקה שאני רוחש לנמנומים ארוכים ולא צפויים, כפי שהצטערתי אתמול. באיחור של חודשיים עליתי על אופני ופדלתי במעלה רחוב רש"י אל עבר גן קרית ספר, התחום בין רחוב יהודה הלוי, לינקולן ועוד שני גאונים אחרים. הגן עצמו נפתח לציבור בערב פסח האחרון, אולם הסיפור שמאחוריו מתגלגל מאז שנת 2000, אז הבטיח ראש העיר לתושבי האזור כי במתחם המדובר יוקם פארק לרווחתם, ואז מיהר להעביר את הזכויות על השטח לחברת "צוקית נדל"ן", שמצידה מהרה להפוך אותו לחניון זמני עד להקמתם של מגדלי העסקים המתוכננים. הדבר היחיד שחבורת ההון שלטון בטון לא לקחה בחשבון, היה מחאת התושבים אשר התאגדו, יחדיו עם החברה להגנת הטבע, ופתחו באחד המאבקים המקומיים הארוכים והמוצלחים אי פעם.

במשך שנים ארוכות, ולצד מאבק בירוקרטי מתיש בוועדות הנכונות, החלו התושבים לקיים בשטח המריבה פעולות יזומות אשר נועדו לקבוע בפועל את ייעודו כפארק. פקניקים שכונתיים בימי שלישי, שוקי החלפות בימי שישי, נטיעות של עצים וצביעה של הבטונדות האפורות היו רק חלק מהפעולות שנעשו על ידי התושבים, שתוך כדי המאבק (או ה"מאהב" כפי שהגדיר זאת להב זוהר בראיון להארץ) הפכו מעוד קבוצה אקראית של שכנים המכירים זה את זה לפי שמות רשתות הוויי. פיי. לקהילה מחבקת ותומכת לכל דבר ועניין.

 

כמעט עשור לאחר תחילת המאבק, בשנת 2009, החליטה לבסוף הוועדה לתכנון ובניה של תל אביב לאשר את הקמתו של הפארק במקום מגדל המשרדים והחניון המתוכנן, אולם וועד התושבים לא מיהר לחגוג את הנצחון ולהתפזר לדרכו, אלא לקח חלק פעיל בתיכנון הגן עצמו. אדריכל הנוף רם אייזנברג, שלו ניסיון רב בעבודה מול תושבים, ישב לעשרות פגישות עם וועד השכונה המקומי עד לבסוף הוציא תחת ידו את אחת הפנינות הקסומות ביותר שניתן למצוא כיום בעיר, וזאת תוך שהוא מגשים את חזונם של תושבי האזור שדמיינו את הגן במשך שנים ארוכות.

 

אני כאמור הגעתי לפארק רק אתמול, ובאיחור של כחודשיים מיום פתיחתו. מאז הספיקו לכתוב לא מעט על המקום, וכמתבקש בימינו קיים גם ערך בויקיפדיה לאלה מכם המבקשים לקרוא עוד. באופן אישי אני מאוד מקווה שהפעילים המרכזיים יעלו יום אחד על הכתב בצורה מסודרת את "המדריך המלא למאבק" שיהווה מסמך עזר לכל שכונה עתידית היוצאת לדרוש את המגיע לה מהרשות המקומית, אולם עד אז, נסתפק בכמה תמונות שייתכן ויעשו לכם חשק לפרוש שמיכת פיקה, ולא משנה איפה אתם נמצאים ברגע זה.

 

 

כחלק מתכנון הגן הושם דגש על היותו גן אקולוגי, וכך קיבלו התושבים בריכות הממחזרות את מימהן, גינה קהילתית בה יכולים לעבוד התושבים, וגינת תבלינים שעושה לכל הפחות חשק להכין תה.

 

 

כמי שגר מטרים ספורים מגן מאיר, ונוהג לבלות בו לא מעט, אני מורגל להפנינג הקבוע של ימי שישי ושבת (אם כי אני מודה שלהקת הכלייזמרים היתה תוספת מהנה), אולם במהלך השעה שביליתי בפארק החדש אני חייב להודות שחשתי אנרגיה אחרת מזו שאני מורגל בה. לקראת סוף הטיול, כאשר שאלתי את הגברת הנחמדה אם אוכל לצלם אותה בזמן העבודה בגינה, היא שטחה את ידיה לצדדים בחיוך רחב ואמרה "בוודאי!", ובמילה האחת הזאת היא הצליחה להבהיר לי מה כל מיוחד בגן הספציפי הזה – הגאווה שכל אחד ואחד מהשכנים חש כאשר הוא מבלה בו, והשמחה על הפארק הלא מובן מאליו שצץ ועלה בין עשרות בניני המשרדים האפורים והחניונים המקיפים אותו.

לגן מאיר אנחנו רגילים, פארק הירקון הוא מובן מאליו, וכך גם רוב הגינות הציבוריות האחרות שמשובצות בעיר. אנו לא לקחנו חלק בתיכנונן ואנו עושים בהן שימוש יומיומי ופרקטי מבלי לחשוב עליהן יותר מידי. במובן זה, גן קרית ספר מחזיר משהו מן הקסם לעולם, ולא נותר לי אלא להמליץ בחום על ביקור במתחם.

____________