אתיקה קפיטליסטית ורוח היהדות

ברצוני לעסוק במאמר זה ביחסה של החברה הישראלית לעוני ולעושר. באמצעות השוואה לשונית אני אעמוד על ההבדלים בין תפיסת העוני והעושר בתנ"ך ובחז"ל ובין תפיסת העוני והעושר הרווחת בישראל של ימינו. אני אטען שהמקור לפער זה נעוץ בהשקפות עולם קפיטליסטיות שחדרו לתודעה הציבורית בישראל וחוללו שינויים מרחיקי לכת בשפה העברית. עיקר העיסוק הלשוני ייעשה באמצעות בחינה של שתי מילים בסיסיות: "עני" ו"עשיר".

למילה "עני" בתנ"ך יש שלוש משמעויות: 1. חסר כסף; 2. מסכן, מדוכא ביד התקיפים; 3. עניו[1]. המשמעות הראשונה היא היחידה ששרדה עד היום,[2] והיא המשמעות השלילית ביותר – שכן היא מגדירה את האדם לפי מה שאין לו. חשיבותה של המשמעות השנייה טמונה בכך שהיא משחררת את העני במידה רבה מהאחריות על מצבו, דבר הסותר את האתוס הקפיטליסטי, כפי שנכתוב להלן. משמעות זו לא שרדה עד ימינו כמו גם המשמעות עניו, אשר בהחלט אפשר לראותה באור חיובי. בניגוד למשמע החיובי – עניו – שיצא משימוש, נוספו למילה "עני" משמעים שליליים. במילון רב מילים מביאים נוסף על משמעים שפירושם חסר כסף או אמצעים פירוש נוסף ובהחלט לא חיובי: "עני במשהו, יש בו מעט מאוד מהדבר הנזכר (בדרך כלל דבר חיובי או בעל ערך)…".[3]

תהליך הפוך חל במילה "עשיר". היא איבדה מאז תקופת התנ"ך את הקונוטציות השליליות שלה[4], ונוספו לה ערכים ופירושים חיוביים לרוב. נביא כאן כמה פירושים מתוך המילון רב מילים למילה עשיר: "עשיר במשהו, שיש בו הרבה מהדבר הנזכר (בדרך כלל דבר חיובי, רצוי או בעל ערך)[5]… (כשנאמר על צמחיה, יבול וכד') שופע גדוש… (כשנאמר על חיים, ניסיון וכד') מלא, רצוף פעילות, אירועים וחוויות מעניינים…  (כשנאמר על תרבות, שפה, סגנון, וכד') שמצטיין בעושר של צורות, סגנונות, תכנים וכד'"[6].

השינויים אינם מתמצים רק בלשון המשמעים של המסמנים "עני" ו"עשיר", אלא גם במספר המסמנים המצביעים על "עני" ו"עשיר". גם כאן אפשר לראות זאת בהשוואת לשון התנ"ך ולשון חז"ל ללשון ימינו. בתנ"ך יש מגוון מילים נרדפות למילה "עני": 'אביון', 'מסכן', 'מך', 'דל', 'דך', 'רש' ועוד.[7] התופעה של ריבוי המילים לעני בולטת עד כדי כך, שיש ברייתא[8] העוסקת במשמעויות של מילה זו[9]. לעומת זאת, למילה "עשיר" אין כל מילה נרדפת בתנ"ך, פרט למילה "גדול", אשר אפשר להבין אותה במובן של עשיר במקרים בודדים בתנ"ך[10].

אולם נראה שכיום התהפך המצב.יש עשרות מילים הנוגעות בעושר: 'עשיר', 'איל הון', 'טייקון', 'בעל אמצעים', 'בעל הון', 'מיליונר'. ועוד מילים רבות בסלנג, כמו 'טחון', 'כבד', 'מליאן', 'כריש', 'שוחה בכסף'. ורבות מהמילים של העוני יצאו משימוש: 'דל', 'דלפון', 'מך', 'דך', 'רש', 'אביון' ועוד אינן משמשות עוד בימינו. אמנם נוספו כמה מילים חדשות בסלנג, כמו 'תפרן', 'מרושש', 'אין לו גרוש על הנשמה', אך אין ספק שהיחס בין מספר המילים המתארות עניו בין מספר המילים המתארות עשיר השתנה ללא הכר.[11] יתר על כן,חשוב מאוד להעיר שהמילים שתיארו בתקופת התנ"ך את העני אינן מסמנים זהים, אלא הן באות להאיר היבטים חברתיים, נפשיים וגופניים שונים של העני.[12] כיום, עם הידלדלות המסמנים, ייתכן מאוד שהיכולת להבחין בניואנסים של העוני נפגעה. לעומת זאת, המסמנים הרבים של העושר נותנים לנו ראייה רחבה וחודרת לתחום זה.

נשאלת השאלה, מהיכן צמחו השינויים הללו?

כדי לענות על שאלה זו נקדים: הלשון דינמית ומתאימה את עצמה לשימושים של החברה שבה היא קיימת. לכן, אם תחום מסוים מודגש בחברה זו, אזי יתפתח באותו תחום עולם מושגים נרחב (לדוגמה, לאסקימואים יש עשרות מילים לציין סוגים שונים של שלג). ואם תחום מסוים תופס מקום מרכזי פחות מבחינה דתית ותרבותית, אזי סביר שאותו התחום ילך ויתנוון מבחינת השפה. אנו רואים שהלשון מסתגלת לאותם התפקודים החברתיים שהיא נועדה למלא.[13]

אולם כאן יש לציין שהשפה איננה רק אינדיקטור למצבה הדתי-תרבותי של החברה. השפה גם מסייעת בעיצוב הפרטים של החברה, באמצעות כך שהיא מעצבת ומשפיעה על תפיסת הפרטים ומתאימה אותם לערכים הדומיננטיים בחברה. נביא כאן את דבריו של פיטר ל. ברגר בהקשר זה: "היחיד מקבל, אפוא, את השקפת עולמו באורח חברתי… השקפת עולם זו הנקבעת באורח חברתי כבר גלומה, לפחות בחלקה, בלשון שמשתמשת בה החברה… כמעט אין ספק, כי לשונו של אדם מסייעת לעיצוב יחסו אל המציאות. מובן שלשוננו איננה נבחרת על ידינו אלא מוטלת עלינו עלידי קבוצה חברתית מסוימת הממונה על הסוציאליזציה הראשונית שלנו. החברה מגדירה למעננו מראש אותו מנגנון סמלי יסודי, אשר בו תופסים אנו את העולם, מסדירים את ניסיוננו ומפרשים את קיומנו שלנו"[14].

נראה אם כן, שהשינויים בתפיסת העוני והעושר שחלו בלשון נוצרו כתוצאה משינויים תרבותיים וחברתיים שהתרחשו בחברה. ולאותו שינוי לשוני יש תפקיד חברתי בהפנמת השינויים הללו אצל פרטי החברה. אולם עדיין יש להסביר, מה מקורם של אותם השינויים החברתיים, שהובילו לאותם שינויים לשוניים.

כדי לענות על שאלה זו נעסוק ראשית בתפיסה המסורתית של העוני ושל העושר, כפי שהיא משתקפת בתנ"ך ובחז"ל. העוני בתנ"ך אינו מוטל על העני בלבד, והוא נתפס גם כתוצאה מפגיעת החברה והתעמרות העשירים, כפי שאפשר לראות מדברי הנביאים המוכיחים את העשירים על עושק, על ניצול ועל דחיקת העניים[15]. בדברי חז"ל העוני מוצג בין היתר כגזירת שמים[16] או פשוט ירושה[17]. התייחסות כזאת מורידה מהעני במידה רבה את האחריות על העוני. יחס מעין זה משאיר מקום גם להסתכלות חיובית על העני[18]ומונע במידה רבה שיפוט מוסרי של העני בגלל מצבו[19].

בממד הנורמטיבי, העושר בתנ"ך איננו נתפס דבר חיובי בהכרח, כפי שנאמר בקהלת (ה,יב): "יֵשׁ רָעָה חוֹלָה רָאִיתִי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ". ובוודאי שאינו הערך העיקרי, כמו שכתוב בתהלים (קיט,עב): "טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף".גם תהליך צבירת העושר אינו מקבל ממד חיובי בהכרח, ואנו רואים בחז"ל מגמות הרואות בתהליך השגת העושר (לפחות יתר על המידה) תהליך שלילי[20].

קורח המקראי, הידוע מהביטוי "עשיר כקורח" נענש לאחר שניסה למרוד במנהיגותו של משה

תפיסות עולם אלו עולות בקנה אחד עם השפה של התנ"ך, אשר מייחסת גם משמעים חיוביים לעוני ועוסקת בו רבות. ודווקא בנוגע לעושר השפה מצמידה גם הקשרים שליליים ואיננה מצטיינת בעושר לשוני רב.

בשנים האחרונות חדרו השקפות העולם הקפיטליסטיות יותר ויותר לחברה הישראלית, והשפיעו ועיצבו את תפיסת עולמם של הפרטים[21]. השקפות אלו שונות ומגוונות, ולפעמים אפילו סותרות במידה מסוימת. אך המכנה המשותף של השקפות אלו הוא ראיית העשיר באור חיובי וראיית העני באור שלילי. אנו ניגע כאן בזוויות מסוימות של השקפות אלו, אך אין בכך כדי למצות את הדיון.

האתוס הקפיטליסטי בנוי במידה רבה על הקשר בין המאמץ לתוצאה. לפי האתוס הקפיטליסטי, מי שעובד קשה – מצליח, ומי שלא – מפסיד[22].אפשר לראות את השתקפותו של אתוס זה ב"חלום האמריקאי", מושג שטבע ג'יימס טראסלו אדמס בספרו "האפוס של אמריקה": "אין זה רק חלום על מכונית ושכר עבודה גבוה יותר, כי אם חזון המשטר החברתי המתוקן, בו יכולים איש ואישה להגיע לשיא פיתוח כישרונותיהם, ובו הם עתידים לנחול כבוד והכרה מצד אחרים בלא כל קשר והתחשבות בתנאים המקריים של יחס המוצא או של המעמד"[23]. אמנם גם אדמס עצמו סובר שחזון זה עדיין לא התממש לחלוטין, אך הוא סובר שחזון זה התממש באמריקה במידה רבה[24]. אם כן, לפי האתוס הקפיטליסטי, עובדת היותו של אדם עשיר או עני נובעת (במידה רבה) כתוצאה ישירה ממאמציו.

נוסף על כך, האתוס הקפיטליסטי רואה בהשגת הרכוש ערך מוסרי. מקס ובר (Max Weber, 1905) אומר על דברי בנג'מין פרנקלין: "…הרעיון על חובת הפרט להרבות את הונו, המקובלת כאן כתכלית לעצמה. אין כאן עצה טובה בעלמא להצלחה בחיים, אלא הטפה לאתיקה מיוחדת במינה, שהעברה על מצוותיה איננה שטות בלבד אלא גם כעין הזנחת חובה, וזה עיקר העניין. לא חכמת סוחרים בלבד נלמדת כאן… אלא אתוס מיוחד במינו"[25]. ובר טוען שלפי האתוס הקפיטליסטי, "שוב אין הרִיכּוּש אמצעי לסיפוק צורכי חייו החומריים של האדם, אלא הוא תכליתם. היפוך גמור זה של היחס הטבעי בין הדברים, שבהשקפה תמימה אין הדעת סובלתו כלל, הוא יסוד מוסד בקפיטליזם"[26]. השגת הכסף מקבלת כאן מעלה בפני עצמה, לא משום שהיא כלי לספק את צורכי האדם, אלא משום שהיא מבטאת את חריצותו ואת יצרניותו של האדם: "ריכּוש כסף, כל עוד הוא נעשה כדין, הריהו, בסדר הכלכלי המודרני, תוצאה וביטוי לחריצותו של האדם במלאכתו. ועתה לא קשה להבחין כי חריצות זו היא האל"ף והתי"ו של האתיקה של פרנקלין"[27].אם נצרף את התפיסה הקפיטליסטית הפוזיטיבית הרואה בעושר פונקציה של מאמץ, עם התפיסה הקפיטליסטית הנורמטיבית הרואה בעושר ערך מוסרי, אזי נקבל אמירה שלעני יש פגם מוסרי, ואילו לעשיר יש מעלה מוסרית[28]. לפי גישה זו, העוני נתפס כאינדיקטור לכך שהעני ניחן בעצלות, בבטלנות וברפיסות, ולכן הוא נתפס באופן שלילי מבחינה נורמטיבית. ואילו העושר נתפס כאינדיקטור לכך שהמחזיק בו ניחן בחריצות, בהתמדה ובנחישות, ולכן המחזיק בו נהיה אידיאל נורמטיבי.

אולם לחברה הישראלית חדרה גם גישה קפיטליסטית רדיקלית אף יותר הרואה בכסף עצמו את האידיאל. אני אביא כאן ציטוט קצר של אורנה בן דור, יוצרת ובמאית הסדרה הפופולארית "מעושרות". דבריה ממחישים בצורה יוצאת דופן את הגישה הזאת ואת השפעתה על החברה הישראלית:

"אני הבנתי בסוף שהכסף חשוב יותר מכל דבר אחר, בעיניים של הצופה. נשים מעריצות אותן, וכשאת עוברת ברחוב עם הבנות של 'מעושרות', הרחוב מריע והרחוב כורע ברך. אני לא מדברת על מי שיכתוב ביקורת אחר כך, אני מדברת על הישראלים. זה לא מפתיע, אנחנו בקפיטליזם מטורף, חייתי, ולהיות עני זה להיות לוזר. כשאני הייתי צעירה, למשל, חשבתי שמשורר עני הוא נורא סקסי, היום אני חושבת שמעט מאוד נשים יחשבו כמוני.

ואני אגיד לך משהו שהוא פחות נעים לשמוע: יצא לי בעוונותיי להסתובב בשנים האחרונות עם אנשים מאוד עשירים, וראיתי במו עיניי ענקי רוח ופוליטיקאים, נכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית, מתחנפים, מתרפסים, זוחלים, אל מול איזה טמבל שיש לו כסף, שהוא גאון בלעשות כסף. מי שטוב בכסף, זה כישרון. זה כמו שיש לך כישרון למוזיקה. וזה ככה גם אצל נשים – אם לך יש כסף, ולא משנה איך זה קרה – אז את ווינרית, ולהיות ווינר זו המחמאה הכי גדולה שאת יכולה לתת למישהו בעולם הקפיטליסטי שבו אנחנו חיים"[29].

אנו רואים כאן תפיסת עולם אשר מודדת באופן כמעט מוחלט את האנשים לפי כספם. יש לציין שבניגוד לגישה הקודמת,אשר ראתה את עיקר הערך הנורמטיבי בתהליך של צבירת ההון, בחריצות ובעשיית העושר כדין, לפי גישה זו העיקר הוא הכסף עצמו, "ולא משנה איך זה קרה". המשוואה שבן דור יוצרת היא זאת: כסף שווה הצלחה ("ווינר"), והצלחה היא הדבר הכי חשוב שיש ו"המחמאה הכי גדולה".

האמירה של אורנה בן דור, "חשבתי שמשורר עני הוא נורא סקסי, היום אני חושבת שמעט מאוד נשים יחשבו כמוני", בעצם אומרת: פעם הייתה תפיסה שיש ערכים שהם חשובים יותר מהכסף. משורר שהלך אחרי האמת שלו נחשב למעשה הרואי מאוד וראוי להערצה. היום התפיסה הזאת עברה מן העולם. למכור את הערכים שלך תמורת כסף נעשה דבר לגיטימי, הכסף עצמו נעשה הערך העיקרי. את השינוי הגדול בתפיסה אפשר לראות מהשוואה לדברים שנשא חיים נחמן ביאליק בחזרתו מאמריקה בשנת תרפ"ז:

"מושגיהם על הרוחניות הם גם כן אחרים משלנו. אילו, למשל, שמענו כי סופר מכובד וגדול משלנו מחבר שירים לשם מודעות על ממכר מכנסים טובים, היינו חושבים את זה לשפלות מאין כמוה… זו האמת שלנו וכאלה הם היחסים אצלנו. ואילו לאמריקאים יש השקפה אחרת על עניין זה. שמעתי מפי רבים מהם שאמרו מתוך תמימות כמעט ילדותית, נוגעת עד הלב, שמשורר אמתי רשאי לכתוב שירים מסחריים, עשויים בכישרון, ואין דבר זה פוגע כלל לדעתם ברגש המוסרי.[30]"

מהדברים של בן דור אפשר בהחלט לראות ש"אמריקה זה כאן". אותה השקפה אמריקאית שנראתה לביאליק כזרה, חדרה לאחר שנים בצורה בלתי רגילה ואף קיצונית יותר למיינסטרים הישראלי. אנו רואים שמה שנראה לאנשים בישראל בשנת תרפ"ז "שפלות מאין כמוה", נחשב בישראל של היום דבר שהוא לגיטימי לחלוטין, ואף יותר מכך. משורר שמרוויח הרבה כסף, ו"לא משנה איך", נחשב מודל לחיקוי, אידיאל ראוי להערצה. המערכת הנורמטיבית כולה ביחס לכסף השתנתה מהקצה אל הקצה, והעושר נעשה חזות הכול.

שינויים מרחיקי לכת אלו בתפיסות העולם שהתחוללו בחברה לא עלו בקנה אחד עם ההתייחסויות של "השפה הישנה" לעוני ולעושר. אילו היו ממשיכים להשתמש בשפה "הישנה", היה נוצר דיסוננס עצום בין השפה הרואה את העני כלגיטימי ומסתכלת על העשיר בעין חשדנית – ובין התרבות השלטת הרואה את העני כבזוי ואת העשיר כאידיאל. במצב כזה, השפה הישנה לא מילאה יותר את תפקידה כמנחילה את הערכים התרבותיים העכשוויים של החברה. לכן התרבות החברתית יצרה "שפה חדשה" (גם אם לא באופן מודע ומכוון בהכרח) אשר מתאימה לתפיסה התרבותית השלטת. "השפה החדשה" הזאת היא השפה שתוארה לעיל. בשפה החדשה, כמו גם בתרבות השלטת, העושר מוצב במרכז הבמה, ואילו העוני נדחק לשוליים. העשיר מואר באור חיובי, ואילו העני נחשב בזוי ושפל.

ההשלכות החברתיות של התהליכים שתוארו לעיל – הן על העניים הן על שאר החברה – הן מרחיקות לכת. אף שרמזנו על מקצתן של השלכות אלו במהלך המאמר, דרוש דיון נפרד ומעמיק כדי לעמוד עליהן. מטרת הדיון כאן הייתה להצביע על התופעות הללו בפרספקטיבה לשונית ולאפשר חשיבה מחודשת על התפיסה ועל השפה בעניין עוני ועושר בחברה הישראלית.



[1] מנחם-צבי, קדרי, מילון העברית המקראית – אוצר לשון המקרא מאל"ף ועד תי"ו, (רמת גן: אוניברסיטת בר אילן, 2006) עמ' 816-815.

[2]יעקב שויקה, מילון רב מילים השלם עברי-עברי, (ישראל: משכל – סטימצקי, תשנ"ז). כרך חמישי עמ' 1412.

[3]שם, ההדגשות בכל הציטוטים במאמר זה אינם במקור.

[4]בתנ"ך המילה עשיר מופיעה פעמים רבות בהקשרים שליליים, במילון העברית המקראית של מנחם-צבי קדרי(עמ' 837) בערך עשיר נכתב: "…בעל תכונות רעות: חכם בעיניו איש עשיר (מש' כח,יא); אשר עשיריה מלאו חמס (מי' ו,יב)".

[5]יעקב שויקה, מילון רב מילים השלם עברי-עברי, (ישראל: משכל – סטימצקי, תשנ"ז). כרך חמישי עמ' 1436. פירוש זה למילה עשיר, כמו גם מקבילו לעני מופיעים כבר בדברי חז"ל: "דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר" (תלמוד ירושלמי ראש השנה ג,ה)

[6]שם. עיין אברהם אבן-שושן המילון החדש (ירושלים: קרית ספר, 1993) כרך שלישי עמ' 1027, שמביא שלושה פירושים, הראשון הוא 'בעל הון, בעל רכוש רב' – ומקורו בתנ"ך, השני הוא 'שיש לו בשפע, שיש לו רב,מגוון' – ומקורו בחז"ל, ושלישי 'מפואר, מהודר' ומקורו מאוחר.

[7]עיין בברייתא המובאת בהערה 10. יש מילים נוספות כמו: אובד (משלי לא,ו, ומצודת דוד שם). כמו כן, ישעוד תכונות ותיאורים רבים המיוחסים לעוני בתנ"ך, כמו: מר-נפש, רעב, ערום וכו'.

[8]מאמר של התנאים שלא הוכנס לששת סדרי המשנה שערך רבי (לפני קרוב ל-2000 שנה).

[9]"ז' שמות נקרא עני. עני. אביון. מסכן. מך. דל. דך. רש. עני כמשמעו. אביון שהוא מתאוה לכל רואה דבר ואינו אוכל דבר ואינו שותה. מסכן שהוא מסוכן בנפשו. מך שהוא מך עד האסקופה. דך שהוא מדוכדך. דל שהוא דל מנכסיו. רש שהוא מתרושש". (אבות דרבי נתן נוסחה ב פרק מג. נוסח דומה מצוי בויקרא רבה, בהר, לד).

[10]מנחם-צבי קדרי שם, עמ' 143-142. יש גם המילה 'שׁוֹעַ', המופיעה באיוב (לד,יט): "אֲשֶׁרלֹאנָשָׂאפְּנֵישָׂרִיםוְלֹאנִכַּרשׁוֹעַלִפְנֵידָלכִּימַעֲשֵׂהיָדָיוכֻּלָּם". אולם לפי רוב הפרשנים אין הכוונה לעשיר אלא ל'שר' (רש"י, שם) או 'נדיב' (מצודת ציון, שם).

[11]אפשר לראות זאת בהשוואה בין מילונים. במילון העברית המקראית (מנחם-צבי, קדרי, מילון העברית המקראית – אוצר לשון המקרא מאל"ף ועד תי"ו, רמת גן: אוניברסיטת בר אילן, 2006, עמ' 816-815,837) בערך 'עני' מופיעות המילים הנרדפות: אביון, דל ורש, ואילו בערך 'עשיר' לא מופיעה כל מילה נרדפת (יש לציין שמופיעים עוד סינונימים למילה עני במילון הנזכר אלא שהם לא מופנים מהערך 'עני', ביניהם: דך [שם, עמ' 185], מסכן [שם עמ' 634] וכן המילה 'גדול' נרדפת למילה 'עשיר' [שם עמ' 143-142]). ב'מילון הסלנג המקיף' (רוביק רוזנטל, מילון הסלנג המקיף, (ירושלים: כתר ספרים, 2005) עמ' 404) בן זמננו נמצא כבר שוויון (אין לו גרוש/מיל על הנשמה, אין לו גרוש על הישבן, באנקרוט, תפרן, הומלס. מול טחון, כבד, כריש, מליאן, רוטשילד). למרות השוויון אני מניח שבעברית בת זמננו יש יותר מילים לעשיר מאשר לעני, ובהחלט יש מקום למחקר מקיף יותר בנושא.

[12]יש לשים לב ש'עושר' לא אומר דבר על הבנאדם עצמו, עושר פירושו – ריבוי. עשיר הוא מי שיש לו הרבה.

אפשר לראות זאת בתרגום לארמית של אונקלוס (שמות א,טו) שפירש את המילה עשיר באמצעות המילה עתיר. (בארמית ש' ות' מתחלפות כמו שור-תור. ונראה שגם השורש עש"ר ועת"ר הם מאותו מקור), ועתיר הוא מרובה, כמו שכתב רש"י (בראשית כה,כא): "ויעתר לו – נתפצר ונתפייס ונתפתה לו, ואומר אני כל לשון עתר לשון הפצרה ורבוי…"

נראה שהמילה המקבילה לעשיר מבחינה לשונית היא רש, שפירושו חסר נכסים. כמו שרואים בספר שמואל (ב,יב): "וְלָרָשׁ אֵין כֹּל".

אולם שאר המילים המציגות את העני נוגעות גם לאספקטים חברתיים ונפשיים של העני, ולאו דווקא להיבט הממוני בלבד. נביא קטעים מהברייתא שצוטטה במלואה בהערה 10, ונראה כיצד הפירוש למילים העוסקות בעוני מצביע על ההיבטים הנרחבים שלו: עני – מלשון עינוי, שהוא מעונה (גופני ונפשי). "אביון –שהוא מתאוה לכל רואה דבר ואינו אוכל דבר ואינו שותה" (נפשי). "מסכן – שהוא מסוכן בנפשו" (נפשי). "מך – שהוא מך עד האסקופה" (נפשי וחברתי). מך פירושו שפל, כמו שכתוב: "בַּעֲצַלְתַּיִם יִמַּךְ הַמְּקָרֶה וּבְשִׁפְלוּת יָדַיִםיִדְלֹף הַבָּיִת" (קהלת י,יח). "דך – שהוא מדוכדך". ונראה לי שדך משורש דכ"א, כלומר מלשון כתיתה. העני שבור מבחינה נפשית וגופנית (נפשי וגופני)."דל – שהוא דל מנכסיו". נראה לי שהפירוש הפשוט למילה דל עוסק במצב האדם עצמו, כלומר המילה דל באה לתאר את האדם – אדם כחוש. [בתנ"ך אנו מוצאים את המילה 'דל' גם בהקשר של הגוף, כפי שמעיד אחד מפרשני התורה החשובים של ימי הביינים,אבן עזרא (ויקרא יד,כא): "דל יש בגוף כמו דלות ורעות (ברא' מא, יט)… ויש דל שאין לו ממון". וכפי שכתבתי נראה בעיניי שמי שאין לו ממון נקרא דל על שם שהוא עצמו כחוש (גופני, נפשי).]

אנו רואים שריבוי המילים לעני בא להצביע על ההשלכותהנפשיות, הגופניות והחברתיות של העוני על העני.

[13]רפאל ניר,מבוא לבלשנות, יחידות 1,2,3 (תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה, תשמ"ט), עמ' 29.

[14]פיטר ל. ברגר, הזמנה לפגישה עם הסוציולוגיה, תרגם יוסף עוזיאל, (תל אביב: עם עובד, 1970). עיין גם: ג'ון משוניס, סוציולוגיה, תרגם יורם שדה, (תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1999) עמ' 67.

[15]עיין לדוגמה ישעיהו י א-ב. עמוס ד,א; ח, ד-ו.

[16]"ארבע מפתחות הן, מפתח של כלכלה, ומפתח של מטר, ומפתח של קברות, ומפתח של עקרות, וארבעתן ביד הקב"ה" (מדרש תנחומא (בובר) פרשת וירא סימן לה). "דדריש ר' חנינא בר פפא: אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, ונוטל טפה ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו: רבש"ע, טפה זו מה תהא עליה? גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני?" (נדה טז,ב). יש לציין שבגזירת שמים אין הכוונה שהעושר והעוני הם אינדיקציה לאהבת הא-ל (לדוגמא: איוב) או למעשיו של האדם, אלא הם נקבעים בגזירה משמים. [אמנם יש מקורות אחרים בחז"ל שמהם משמע שיש מעשים מסוימים הגורמים לעושר ועוני (עיין לדוגמא: ברייתא כלה, א כ-כא. תלמוד בבלי שבת סב,ב, סוכה כט,ב). אך גם אם מעשים מסויימים משפיעים נראה שאין העושר והעוני אינדיקציה של ממש למידת צדיקות של האדם, עיין לדוגמה: "הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה" (תלמוד בבלי נדרים פא,א)].

[17]כפי שרואים בברייתא הדנה בשמות שבהם נקרא העוני: "רש… שהיא ירושת בידו" (אבות דרבי נתן נוסחה ב פרק מג).

[18]לנקודת המבט החיובי על העני יש גם הדים בחז"ל, למשל האמרה: "הזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה" (תלמוד בבלי נדרים פא,א).

[19]הסתכלות זו סותרת את רוח הקפיטליזם במידה רבה, כפי שנראה להלן.

[20]על הפסוק שאומר על התורה: "וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא" (דברים ל,יג), דורשים חז"ל: "ולא מעבר לים היא – לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרים." (תלמוד בבלי עירובין נה,א). וכידוע התורה תופסת מקום מרכזי הרבה יותר מכסף בתנ"ך ואצל חז"ל, כמאמר תהלים (קיט,ב): "טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף".בהקשר זה מעניינת ההתייחסות של הסוציולוג אוסקר לואיס לתפיסה זו והשלכותיה החיוביות על עניים (דתיים) עד ימינו: "The Jews of easternEurope were poor urban people, often confined to ghettos. Yet they didnot have man traits of the culture of poverty. They had a tradition ofliteracy that places great value on learning…" (Oscar lewis, "TheCulture of Poverty", Scientific American, (October 1966) p. 23)

[21]בגורמים שהביאו לדיפוזיה תרבותית זו לא נעסוק במאמר זה מפאת קוצר היריעה, זהו נושא לדיון בפני עצמו.

[22]"האתוס המריטוקרטי של הקפיטליזם מהלל את יכולתו של כל פרט, אם רק ברצונו או ביכולתו לעשות זאת, לעבור מעוני לעושר וגם, בכיוון ההפוך, לרדת במהירות מנכסיו ולאבד את עושרו, אם אינו מקפיד להמשיך ולפתח את עושרו באמצעות התחדשות יזמית, השקעה והתפתחות." ויקיפדיה http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%A4%D7%99%D7%98%D7%9C%D7%99%D7%96%D7%9D. (24.04.13)

[23]ג'יימס טראסלו אדמס, האפוסשלאמריקה, תרגם ראובן גרוסמן, (ירושלים: מוסד ביאליק, 1962), עמ'392.

[24]שם, עמ' 393-392. גם כיום, 'החלום האמריקאי'עדיין במלוא תוקפו. עיין לדוגמה: יצחק בן-חורין, "מישל אובמה: ברק חי את החלום האמריקני", ,http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4277274,00.html. (07.05.13).

[25]מכּס ובר, האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם, תרגם ברוך מורן (תל אביב: עם עובד, 1984) עמ' 21.

[26]שם 22.

[27]שם.

[28]אבי בראלי ("העניים אשמים", ארץ  אחרת, גיליון 20, ינואר-פברואר 2004) גם כן עמד על כך שהכתמת העניים בישראל היא תופעה חדשה יחסית, הנובעת מאימוץ ערכים קפיטליסטיים שאינם מעוגנים כלל במסורת היהודית. אולם בראלי התמקד יותר במישור של 'הדארוויניזם החברתי' של הרברט ספנסר, המושרשת לטענתו בתפיסות עולם פרוטסטנטיות.

[29]חגית גינזבורג – מערכת וואלה!, "'להיות עני זה להיות לוזר' אורנה בן דור כבר לא מתנצלת על 'מעושרות'" וואלה!, http://e.walla.co.il/?w=/201/2637964 (04.05.12).

[30]חיים נחמן ביאליק, "על אמריקה", פרויקט בן-יהודה,http://benyehuda.org/bialik/dvarim_shebeal_peh23.html. (08.05.05)

___________

המאמר פורסם לראשונה באתר 'פקפוק' – עיתון הסטודנטים של המחלקה לסוציולוגיה-אנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים
__________

1 תגובה

  • להגיב יוני 7, 2013

    נדב

    יפה מאד.

      

השאירו תגובה