מבוא לכלכלה אנושית – 7 – הכסף המשעבד

בעבר שמתי לב שכל הערכים האנושיים שוקעים, ורק ערך אחד מתנשא וגדל – כסף.  ייחסתי זאת להשחתה של החברה, השחתה של הפרטים, תרבות חומרנית, ואולי אפילו התקדמות טכנולוגית. כל אלה נכונים. אולם מעבר לזה קיימת סיבה יותר עמוקה לעליית הכסף למעמד האל החדש. וזו מערכת המוניטרית שלנו. הכסף נראה לנו אמצעי ניטרלי להעברת ערך בין אנשים. סך הכל אמצעי תשלום האחד לשני. אולם זה רק אספקט אחד של הכסף. מעבר להיותו אמצעי להעברת ערך, שיטת הכסף הנהוגה משפיעה ומעצבת את פני החברה ומשפיעה על כל תחום בחיינו.

מילדות אנחנו רגילים שכסף זה דבר חשוב, יש לשמור עליו, לעבוד בשבילו, לצבור אותו לעת מצוקה, להשיג מקורות כסף אמינים ומניבים לאורך זמן. כסף תופס מקום מאוד נכבד בתרבות שלנו. ממושבו הרם הכסף משפיע על כל אחד מאיתנו. כמה מאיתנו עבדו או עובדים במשרה שאנחנו לא רוצים בה? כמה מאיתנו ממש שונאים את העבודה? כמה מאיתנו סותמים את האף סוגרים את הפה ואת האוזניים כדי לעבור את יום העבודה המתיש? למה אנחנו עושים זאת? אחת הסיבות העיקריות – להשיג כסף.

למדנו שבשביל כסף צריך לעמול קשה, וצריך להתפשר אפילו אם זה כמו בבדיחה של וודי אלן על עלמה שרצתה בעל גבוה יפה וחכם והיא התפשרה. היא נישאה לגבר נמוך מכוער וטיפש.

אז מדוע, מדוע החברה מקדשת את הכסף? איך זה קרה שכסף שהוא יצירה של בני אדם, הופך לדבר החשוב ביותר שעבורו אנחנו מקדישים את מיטב שנותינו וימינו? הסוד הוא מחסור. כדי שמשהו יהיה מאוד חשוב צריך להיות בו מחסור. המלח שעולה היום שני שקלים, עלה הון תועפות לפני מאות שנים, בגלל המחסור.

הכסף היום במחסור, מחסור חמור מהרגע שנולדים ועד המוות. המחסור נובע משיטת היצירה שלו. הוא נוצר מחוב נושא ריבית. ברגע שהוא נוצר כחוב, שעון הריבית מתחיל לתקתק, והכסף הדרוש לתשלום הריבית לא נוצר בשום מקום. במציאות הכלכלית שלנו, הדרך להחזיר את הריבית, היא לקחת עוד חוב או לגלגל את החוב הלאה. אבל את החובות המתגלגלים והריביות צריך לשלם! כך אנחנו שוחים בים של חוב שתמיד יהיה יותר גדול מסך היתרות שלנו, כך נוצר מחסור בכסף.
האזרחים לוקחים את החובות ומשלמים את הריביות כל חייהם כשיש בליבם חלום פסטורלי על היום בו יחיו ללא חובות וללא ריביות. החלום הזה מתממש במקרה הטוב ביציאה לפנסיה. בנסיבות הנוכחיות, כשמערכת הכסף קורסת, החסכונות לפנסיה ממילא ימחקו ברובם. הטייקונים חשבו שהם על גג העולם, אבל הם רק פיונים. כעת הזמן שלהם אוזל, הם הופכים לשעיר לעזאזל שמחרב את הפנסיה בעל כורחם. הם מקפצים על המחבת המתחממת. בהמשך, המדינה עצמה תחרב את הפנסיה, משום שהמערכת הזו נידונה להתרסקות. העיתונים מצביעים על טייקון זה או אחר כאשם, אל תתפתו. הם רק שחקנים במשחק בדיוק כמו כל אחד מאיתנו, השאלה החשובה היא מהם כללי המשחק.

קריקטורה המראה את המלך ג'ורג' השלישי לוקח את כספי האוצר על מנת לשלם את חובותיו - same system, different times

 

המחסור בכסף הוא סוד השעבוד, ובכסף גם טמון המפתח לחירות. המערכת המוניטרית כפי שממציא מטבע היורו ברנארד לייטאר מציין,אינה נייטראלית ביחס למבנה ופני החברה האנושית, היא מעצבת אותם. מערכת שמבוססת על מחסור תקדם פחד, אינדיבידואליזם, אגירת משאבים, תחרותיות, ניכור, ותרבות צריכה (על מנת להשיג כסף). מערכת מוניטרית שמבוססת על שפע, תקדם שיתוף פעולה, ביטחון אישי, שיתוף משאבים, חיסכון במשאבים, וחמלה.כסף יכול וצריך לשמש אמצעי לשיתוף פעולה, אבל היום הוא במידה רבה מעודד תחרות, מי ישיג יותר. למי יהיה בית יותר גדול ורכב יותר מפואר. בתרבות של מחסור (ואפילו לא לגמרי מודע) התחרותיות גוברת.הנפילה של המערכת הנוכחית בוא תבוא, מגדלים אינם צומחים עד לשמיים, גם לא מגדלים של כסף וחוב. השאלה הגדולה היא האם נקבל את התמוטטות בפחד? כגזירה משמיים בעת שכסף שנאגר בעמל רב של שנים ארוכות מתמוסס ונעלם? האם כמו בשנות השמונים נחליף את הלירה בשקל ונמשיך באותו נתיב? או שנכין תוכנית ב', מערכת כסף שתפעל במקביל לנוכחית ותאפשר לנו לא רק לשכך את המשבר אלא ליצור עולם שמבוסס על שפע. שפע שכבר קיים – החנויות מתפוצצות ממוצרים בכל הצבעים וכל הגדלים, המכוניות ממלאות את הכבישים, כמחצית מכלל המזון המיוצר בעולם נזרק לפח. האם נקים מערכת שמנתבת את כסף (האנרגיה) בצורה שיוויונית. אני שומע את הקריאות שאין ולא יהיה שיוויון, וזה נכון, אבל יש שיטות שמקדמות שיוויון ויש שיטות שמקדמות פערים. בהיסטוריה המודרנית מעולם לא ניסינו שיטה אחרת מלבד כסף מבוסס חוב, גם בברית המועצות הקומוניסטית ואפילו באיראן כולם עבדו ועובדים על חוב וריביות, שיטה שמקדמת פערים.כשמנסים שיטה אחת בה נותנים לקומץ אנשים לנתב את הכסף (האנרגיה) כדי להשיא את רווחיהם (וזה לפי חוק), ברור שלא יהיה שיוויון ולא תקודם חמלה.
ישנן שיטות אחרות, לדוגמא בשיטה של אשראי מייצור עצמי, כל אחד ואחד מאיתנו יכול לייצר כסף. אולי במבט ראשון זה נראה מוזר, אבל עוד יותר מוזר שבעלי הבנקים מייצרים את הכסף ומלווים אותו לאלה שהם חפצים ביקרם. ישנן שיטות בהן העיריות יכולות לייצר כסף לפי צרכי העיר. המדינה יכולה לייצר כסף לצורך תשלום התקציב. תמיד טוענים נגד שאם תינתן לממשלה הזכות ליצור כסף היא תיצור אינפלציה. אבל זה בדיוק מה שקורה בשיטה הנוכחית כשהבנק המרכזי מייצר את הכסף, אינפלציה וגם היפר אינפלציה בעבר הלא רחוק בשנות השמונים של המאה ה-20 בישראל, ובכל מדינה אחרת על פני הגלובוס.ביוון ואיטליה, בהן המשבר כבר התקדם וההשפעה הקשה כבר ניכרת, הממשלות מתחננות לסיוע והלוואות. זה קצת מוזר, משום שהממשלה יכולה לייצר את הכסף בעצמה. אומנם ישנו וויכוח למי שייך הבנק המרכזי – לאנשים פרטיים או למדינה. אבל הוויכוח נגמר כשהאזרחים מחליטים שהכסף שמייצר הבנק המרכזי לא מתאים להם. האזרחים ייצרו את הכסף שלהם במקום קומץ בנקאים. כל המשטרות והצבאות בעולם לא יוכלו למנוע את זה ברגע שהחיילים השוטרים וגם המפקדים והפוליטיקאים יבינו שאין לגיטימציה לחוקי המחסור בכסף. הבעיה העיקרית היא המודעות של האזרחים ולא שעבוד בידי חבורת בנקאים קונספירטיבית.

אז במקום לרוץ כתרנגולות מבוהלות כשיגיע המשבר, מוטב שניקח את המושכות לידיים ונקים מערכות כסף חלופיות שמבוססות על שפע, מערכות שלא רק ישככו את המשבר אלא גם יובילו אותנו לעידן של שיתוף וחירות.
___________
הפוסט עלה לראשונה באתר המומלץ – הכלכלה האמיתית
אם אתם מעוניינים לפעול להבאת השינוי אתם מוזמנים להצטרף לקבוצת שינוי מוניטרי בפייסבוק
לכל מי שמעוניין להבין את הבעיה וללמוד על הפתרונות שכבר יושמו או מוכנים ליישום בעולם כנסו לקישור כאן

1 תגובה

  • להגיב אפריל 22, 2013

    נדב

    יפה מאד.

      

השאירו תגובה