101 דרכים להאט את החיים – פרק 21 – מנמנמים

בפרק הקודם בטור 101 דרכים, יצאנו בשעת לילה מאוחרת לרחובות על מנת לצור אמנות, פעולה שאמנם היתה מהנה למדי אולם יש להודות שגזלה מאתנו שעות שינה יקרות. בצירוף עם הפוסט האחרון והספורטיבי מאת דני וולפשטיין היקר, אנחנו מתחילים לחשוש שאתר סלואו ייתפס כמחרחר פעילות (מכל סוג) ואז, כפי שמספרת הנבואה, היקום יקרוס אל תוך עצמו ובמקומו ייברא אחד חדש ומוזר אף יותר. אז רק על מנת להציל את העולם כולו אנחנו ממהרים לאזן בפוסט שעוסק באחד העקרונות המקודשים ביותר של התנועה – הנמנום. ורק כדי להבהיר, כשאנחנו כותבים "נמנום" אנחנו לא מתכוונים לשנ"צ הקדוש של שישי. אנחנו מדברים על לישון, בצהריים או בלית ברירה אחרי הצהריים, בכל גיל, בכל שבוע, ובכל יום.

אם נולדתם לא ייאוחר משנות השמונים ייתכן ואתם עדיין זוכרים כי הורינו היו נוהגים לשוב הביתה בצהריים, להגיף את תריסי חדר השינה, ולשקוע לנמנום שבין חצי שעה לשעתיים תמימות, ואז, כאילו לא קרה כלום, וללא כל תחושת אשם, להתעורר, להתלבש, ולשוב לעמל יומם. שנת הצהריים, אותה "שלאף שטונדה", או "סייסטה" (תלוי באיזה חלק של העולם אתם מתעוררים) לא רק שהיתה נוהג מקובל אלא אף היתה מעוגנת בחוק, וגם אלה שלא טרחו לעיין בספר דיני השינה הגדול, לא היו יכולים לפספס את מגוון השלטים שנתלו בחצרות הבתים המשותפים.

שלאף שטונדה בגבעתיים (צילום: אבישי טייכר)

 

שתים עד ארבע. העסקים היו נסגרים, הרחובות היו מתרוקנים, וצעקות הילדים המשחקים היו מושתקות בגערות המבוגרים. עכשיו ישנים. אם לשפוט לפי ערך הויקיפדיה של "שנת הצהריים", הרי שנוהל הנמנום המבורך עבר מן העולם יחדיו עם המצאת המזגן (בעבר נועדה שנת הצהריים להעביר את השעות החמות של היום) אולם לטעמנו, בקרת האקלים היא רק התירוץ, ואת מותה בטרם עת של שנת הצהריים ניתן רק לייחס לעידן המהירות, אשר עיקר כל תחושה של סולידריות, קהילתיות או סתם עייפות, והעלה על נס את הרווח הכלכלי, ההצלחה האישית והתחרותיות.

את התנומה באמצע היום, שאיבדה את הלגיטימציה שלה אולם לא את המוטיבציה הבסיסית, החליפו כעת סמים חוקיים, ובראשם הקפאין. הנה, כך כותב על הנושא טום הודג'קינסון בספרו "אלוף בטלות":

"ניסיוננו הגברי להסתגל לקצבי העבודה המשעבדים של מנהגי ימינו הביאו להחלפת התנומה בקפה – אותו משקה מזיק שגובה מאיתנו מחיר יקר. קפה לעייפות הוא כמו אקמול לצינון: דרך לצלוח אותה, מעין תחרות עם הגוף, מלחמת אזרחים. אם אנחנו עייפים אחרי ארוחת הצהרים, הפתרון המקובל מבחינה חברתית הוא לצרוך מנת קפה ולצלוח את העייפות – במקום פשוט לחטוף תנומה. הקפה אולי מייצר עירור זמני של החושים, אך בעקבותיו מגיעה העצבנות, שלא לדבר על חוב השינה בהמשך היום. אי אפשר לנצח בקרב נגד השינה. אל תלחמו, היכנעו!" (הוצ' מטר)

מחקרים מוכיחים כי גם שינה קצרה של מחצית השעה יכולה להשיב לאדם את רוחו, וזה מכבר זכתה לכינוי Power Nap "תנומת כוח", אשר בין השאר מבטיחה, ובכן, עובדים יותר יעילים. לנו נשמע כמו דרך קפיטליסטית למדי לשווק נימנום, אולם, כל עוד הבוסים מרוצים ומאשרים, אנחנו זורמים.

מובן שבעולם העבודה של ימינו מרבית האנשים אינם יכולים לעזוב בשעה 14:00 ולחזור שעתיים מאוחר יותר כמו חדשים, אולם גם במקום העבודה ניתן לחטוף תנומה קלה, על הספה בחדר הישיבות, על השולחן, ואחדים מחברינו אף מדווחים על תנומות קלות בתאי שירותים.

אז לא משנה היכן אתם עובדים וכמה שעות נמשך יום העבודה שלכם, מצאו לעצמכם את הדרך לנמנם – אל תחושו אשמה ואל תכנעו לשימוש בסמים ממריצים – העולם החרוץ והעמלני ימתין לכם בסבלנות, והשיפור באיכות חייכם יהיה מיידי.

ועכשיו, כמעט שתיים בצהריים, אז שיהיה לילה טוב.

___________

לכל הפרקים בטור 101 דרכים להאט את החיים

___________

 

 

תגובות5

  • להגיב אפריל 14, 2013

    תומר

    תענוג לקרוא את המאמרים שלכם !!! שאפו !

      

  • להגיב אפריל 14, 2013

    ענת

    פוסט מעולה! קוראת בעבודה בעודי לוגמת קפה בעיניים טרוטות

      

  • להגיב אפריל 15, 2013

    גיא

    תזכו למצוות

      

  • להגיב אפריל 18, 2013

    מיכל

    אצלנו, במשפחה החצי-יקית חצי-פולנית שלי, היו אומרים: "מנוחה טובה".
    ואני ישנה כל יום בצהריים, וקמה כמו חדשה ליום עבודה/עיסוקים נוסף.
    בברכת האטו ותרבחו!

      

  • להגיב מאי 9, 2015

    מורנה

      

השאירו תגובה